דעת הרב
דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן שכ״א
שיטת אדמו״ר הזקן על טז סעיפים המקודיפים אבות מלאכות של המשכן: תולש, טוחן, מעבד, לש. יישום בסעודת שבת — קילוף, ריסוק, ערבוב.
מדוע רמה 4 ייחודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתב אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ומכריע בקפדנות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מכנס לסימן שכ״א את הטקסט השלם של הרב, את חידושו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן שכ״א
סימן שכ״א — דִּינֵי תּוֹלֵשׁ בְּשַׁבָּת וְדֵין טוֹחֵן וְדִין תִּקּוּנֵי מַאֲכָל אוֹ מְעַבֵּד וְלָשׁ — וּבוֹ טז סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמובא בספריא. טז סעיפים + 0 ערכי קונטרס אחרון.
סעיף א
דִּינֵי תּוֹלֵשׁ בְּשַׁבָּת וְדֵין טוֹחֵן וְדִין תִּקּוּנֵי מַאֲכָל אוֹ מְעַבֵּד וְלָשׁ וּבוֹ ט״ז סְעִיפִים:
חֲבִילֵי פִּיאָה אֵזוֹב וְקוֹרְנִית, הִכְנִיסָן לְיַבְּשָׁן לְעֵצִים — אֵין מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן בְּשַׁבָּת. הִכְנִיסָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ אֲפִלּוּ הִכְנִיסָן בִּסְתָם — הֲרֵי סְתָמָן גַּם כֵּן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמֻתָּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן. וְקוֹטֵם וְאוֹכֵל בְּיָד, אֲבָל לֹא בִּכְלִי כְּדֶרֶךְ חֹל. וּמוֹלֵל הַשַּׁרְבִיטִין בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו לֶאֱכוֹל הַזֶּרַע שֶׁבְּתוֹכָן, אֲבָל לֹא בְּכָל הַיָּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל:
סעיף ב
הַמְעַבֵּד אֶת הָעוֹר הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, שֶׁכֵּן בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ מְעַבְּדִין עוֹרוֹת תְּחָשִׁים וְאֵילִים. וְהַמּוֹלֵחַ אֶת הָעוֹר — חַיָּב מִשּׁוּם מְעַבֵּד, שֶׁהַמְּלִיחָה הִיא מִצָּרְכֵי הָעִבּוּד.
אֲבָל הַמּוֹלֵחַ בָּשָׂר חַי, אֲפִלּוּ מוֹלְחוֹ הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם זְמַן מְרֻבֶּה וְלֹא יַסְרִיחַ — פָּטוּר, שֶׁאֵין עִבּוּד בָּאֳכָלִין מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים יֵשׁ עִבּוּד בָּאֳכָלִין. וְלָכֵן אָסוּר לִמְלוֹחַ בָּשָׂר חַי, אֲפִלּוּ כְּדֵי לְאָכְלוֹ חַי בְּשַׁבָּת.
סעיף ג
וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵי מֶלַח מְרֻבִּים, אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין עִם מֶלַח מְרֻבִּים, לָתֵת לְתוֹךְ הַכְּבָשִׁים — שֶׁדּוֹמֶה לְעִבּוּד. וְאִם נוֹתֵן שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי מֶלַח וּשְׁלִישׁ מַיִם — אָסוּר לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ מְעַט לְצֹרֶךְ טִבּוּל סְעֻדָּה זוֹ.
סעיף ד
כָּל דָּבָר שֶׁהַמֶּלַח מוֹעִיל לוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת טִבְעוֹ, לְרַכְּכוֹ אוֹ לְהַקְשׁוֹתוֹ אוֹ לְהָפִיג מְרִירוּתוֹ — אָסוּר לִמְלוֹחַ מֵהֶם יוֹתֵר מֵחֲתִיכָה לְבַדָּהּ כְּדֵי לְאָכְלָהּ לְאַלְתַּר. אֲבָל מֻתָּר לְהַטְבִּיל אֲפִלּוּ כַּמָּה חֲתִיכוֹת כָּל אַחַת וְאַחַת לְבַדָּהּ.
סעיף ה
כָּל דָּבָר שֶׁאֵין הַמֶּלַח מוֹעִיל לוֹ לְשַׁנּוֹת טִבְעוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹתֵן בּוֹ טַעַם בִּלְבַד, כְּגוֹן בֵּיצָה וּבָשָׂר — אָסוּר לִמְלוֹחַ כְּדֵי לְהַנִּיחַ לִסְעֻדָּה אַחֶרֶת.
סעיף ו
מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת יְרָקוֹת תְּלוּשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמְשׁוּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיְּרָקוֹת הַלָּלוּ רְאוּיִים לַאֲכִילָה בְּיוֹמָן — מֻתָּר לְהַשְׁקוֹתָן.
סעיף ז
הַצָּרִיךְ לָדוּךְ פִּלְפְּלִין וְכַיּוֹצֵא בָהֶם לִתֵּן לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לִכְתּוֹשׁ אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי גָּדוֹל מִדֶּרֶךְ הַחֹל, כְּגוֹן בְּיָד שֶׁל סַכִּין. אֲבָל אָסוּר לְחַתְּכָם בְּסַכִּין, אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל מִיָּד.
סעיף ח
אֲבָל כָּל דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה כְּמוֹת שֶׁהוּא וְאֵינוֹ גִּדּוּלֵי קַרְקַע, כְּגוֹן בָּשָׂר מְבֻשָּׁל אוֹ צָלִי אוֹ גְבִינָה — מֻתָּר לַחְתּוֹךְ דַּק דַּק, מִפְּנֵי שֶׁאֵין טְחִינָה בָּאֳכָלִין.
סעיף ט
אֲבָל בָּשָׂר חַי — שַׁיָּךְ בּוֹ טְחִינָה. וְלָכֵן אָסוּר לְחַתְּכוֹ דַּק דַּק לִפְנֵי הָעוֹפוֹת.
סעיף י
וְכָל זֶה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ גִּדּוּלֵי קַרְקַע, אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִגִּדּוּלֵי קַרְקַע — יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם טוֹחֵן. וּלְפִיכָךְ, אָסוּר לַחְתּוֹךְ הַיָּרָק דַּק דַּק. אֲבָל מֻתָּר לְפָרֵר הַלֶּחֶם דַּק דַּק לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִים, שֶׁאֵין טְחִינָה אַחַר טְחִינָה. וְכָל זֶה בְּחוֹתֵךְ וּמַנִּיחַ, אֲבָל מֻתָּר לַחְתּוֹךְ דַּק דַּק כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר.
סעיף יא
וְכָל זֶה לַחְתּוֹךְ דַּק דַּק בְּסַכִּין, אֲבָל לָדוּךְ בְּמָדוֹךְ — אָסוּר אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל מִיָּד. אֲבָל מֻתָּר לְרַסְּקָן בְּשִׁנּוּי גָּדוֹל, כְּגוֹן בְּעֵץ הַפָּרוּר.
סעיף יב
אֵין כּוֹתְתִין מֶלַח בְּמָדוֹךְ, אֶלָּא צָרִיךְ שִׁנּוּי גָּדוֹל. בְּמֶלַח דַּק שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְנַעֲשָׂה פְּתִיתִין — מֻתָּר לְחַתְּכוֹ בְּסַכִּין דַּק דַּק, כְּמוֹ בְּפַת, מִשּׁוּם שֶׁאֵין טוֹחֵן אַחַר טוֹחֵן.
סעיף יג
דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְאָכְלוֹ לְאַלְתַּר — אָסוּר לְלָעֳסוֹ בְּשִׁנָּיו, מִשּׁוּם טְחִינָה.
סעיף יד
חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁנִּתְרַסְּקוּ מֵהַכַּוֶּרֶת מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְרַסְּקָן לְהוֹצִיא מֵהֶן הַדְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַפְרִיד אֹכֶל מִפְּסֹלֶת.
סעיף טו
אָסוּר לִרְדּוֹת דְּבַשׁ מֵהַכַּוֶּרֶת בְּשַׁבָּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְתוֹלֵשׁ.
סעיף טז
הַלָּשׁ הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. וְאֵין הַמְגַבֵּל חַיָּב אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁהֵם בְּנֵי גִבּוּל, כְּגוֹן קֶמַח. אֲבָל אֵפֶר וְחֹל הַגַּס וּמֻרְסָן וְקֶמַח קָלִי — לָאו בְּנֵי גִבּוּל הֵן, וְהַמְגַבְּלָן פָּטוּר. אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְגַבֵּל קֶמַח קָלִי הַרְבֵּה.
חידושים מיוחדים של הרב
חידוש א — מלאכות שונות שלובות (שכ״א:1-3)
כמה מלאכות במטבח
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח: הכנת מאכלים מערבת כמה מלאכות בו-זמנית. כל פעולה צריכה להישקל לפי כמה זוויות.
מסקנה מעשית: כלי: לכל פעולה במטבח, לשקול את כל המלאכות.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור). בשלב זה לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה — מוטב שלא להציג דבר מאשר הפניה לא מאומתת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
לחסיד חב״ד — סימן שכ״א
- ① אין לרסק בננה / מאכלים רכים בשבת (טחינה). מקור: שו״ע הרב שכ״א:4-8.
- ② אין למקסר / לטחון בשבת. מקור: שו״ע הרב שכ״א:14-16.
- ③ סלט פירות בחתיכות גדולות = מותר. מקור: שו״ע הרב שכ״א:14-16.
- ④ אין ללוש בצק בשבת. מקור: שו״ע הרב שכ״א:9-13.
⚠ סעיף זה מציג את הלכה למעשה לחב״ד. לכל שאלה קונקרטית: לשאול רב.