דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן שכ״א

דִּינֵי תּוֹלֵשׁ בְּשַׁבָּת וְדֵין טוֹחֵן וְדִין תִּקּוּנֵי מַאֲכָל אוֹ מְעַבֵּד וְלָשׁ וּבוֹ ט״ז סְעִיפִים:

חֲבִילֵי פִּיאָה אֵזוֹב וְקוֹרְנִית, הִכְנִיסָן לְיַבְּשָׁן לְעֵצִים — אֵין מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן בְּשַׁבָּת. הִכְנִיסָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ אֲפִלּוּ הִכְנִיסָן בִּסְתָם — הֲרֵי סְתָמָן גַּם כֵּן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמֻתָּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן. וְקוֹטֵם וְאוֹכֵל בְּיָד, אֲבָל לֹא בִּכְלִי כְּדֶרֶךְ חֹל. וּמוֹלֵל הַשַּׁרְבִיטִין בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו לֶאֱכוֹל הַזֶּרַע שֶׁבְּתוֹכָן, אֲבָל לֹא בְּכָל הַיָּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל:

הַמְעַבֵּד אֶת הָעוֹר הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, שֶׁכֵּן בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ מְעַבְּדִין עוֹרוֹת תְּחָשִׁים וְאֵילִים. וְהַמּוֹלֵחַ אֶת הָעוֹר — חַיָּב מִשּׁוּם מְעַבֵּד, שֶׁהַמְּלִיחָה הִיא מִצָּרְכֵי הָעִבּוּד.

אֲבָל הַמּוֹלֵחַ בָּשָׂר חַי, אֲפִלּוּ מוֹלְחוֹ הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם זְמַן מְרֻבֶּה וְלֹא יַסְרִיחַ — פָּטוּר, שֶׁאֵין עִבּוּד בָּאֳכָלִין מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים יֵשׁ עִבּוּד בָּאֳכָלִין. וְלָכֵן אָסוּר לִמְלוֹחַ בָּשָׂר חַי, אֲפִלּוּ כְּדֵי לְאָכְלוֹ חַי בְּשַׁבָּת.

וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵי מֶלַח מְרֻבִּים, אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין עִם מֶלַח מְרֻבִּים, לָתֵת לְתוֹךְ הַכְּבָשִׁים — שֶׁדּוֹמֶה לְעִבּוּד. וְאִם נוֹתֵן שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי מֶלַח וּשְׁלִישׁ מַיִם — אָסוּר לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ מְעַט לְצֹרֶךְ טִבּוּל סְעֻדָּה זוֹ.

כָּל דָּבָר שֶׁהַמֶּלַח מוֹעִיל לוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת טִבְעוֹ, לְרַכְּכוֹ אוֹ לְהַקְשׁוֹתוֹ אוֹ לְהָפִיג מְרִירוּתוֹ — אָסוּר לִמְלוֹחַ מֵהֶם יוֹתֵר מֵחֲתִיכָה לְבַדָּהּ כְּדֵי לְאָכְלָהּ לְאַלְתַּר. אֲבָל מֻתָּר לְהַטְבִּיל אֲפִלּוּ כַּמָּה חֲתִיכוֹת כָּל אַחַת וְאַחַת לְבַדָּהּ.

כָּל דָּבָר שֶׁאֵין הַמֶּלַח מוֹעִיל לוֹ לְשַׁנּוֹת טִבְעוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹתֵן בּוֹ טַעַם בִּלְבַד, כְּגוֹן בֵּיצָה וּבָשָׂר — אָסוּר לִמְלוֹחַ כְּדֵי לְהַנִּיחַ לִסְעֻדָּה אַחֶרֶת.

מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת יְרָקוֹת תְּלוּשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמְשׁוּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיְּרָקוֹת הַלָּלוּ רְאוּיִים לַאֲכִילָה בְּיוֹמָן — מֻתָּר לְהַשְׁקוֹתָן.

הַצָּרִיךְ לָדוּךְ פִּלְפְּלִין וְכַיּוֹצֵא בָהֶם לִתֵּן לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לִכְתּוֹשׁ אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי גָּדוֹל מִדֶּרֶךְ הַחֹל, כְּגוֹן בְּיָד שֶׁל סַכִּין. אֲבָל אָסוּר לְחַתְּכָם בְּסַכִּין, אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל מִיָּד.

אֲבָל כָּל דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה כְּמוֹת שֶׁהוּא וְאֵינוֹ גִּדּוּלֵי קַרְקַע, כְּגוֹן בָּשָׂר מְבֻשָּׁל אוֹ צָלִי אוֹ גְבִינָה — מֻתָּר לַחְתּוֹךְ דַּק דַּק, מִפְּנֵי שֶׁאֵין טְחִינָה בָּאֳכָלִין.

אֲבָל בָּשָׂר חַי — שַׁיָּךְ בּוֹ טְחִינָה. וְלָכֵן אָסוּר לְחַתְּכוֹ דַּק דַּק לִפְנֵי הָעוֹפוֹת.

וְכָל זֶה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ גִּדּוּלֵי קַרְקַע, אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִגִּדּוּלֵי קַרְקַע — יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם טוֹחֵן. וּלְפִיכָךְ, אָסוּר לַחְתּוֹךְ הַיָּרָק דַּק דַּק. אֲבָל מֻתָּר לְפָרֵר הַלֶּחֶם דַּק דַּק לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִים, שֶׁאֵין טְחִינָה אַחַר טְחִינָה. וְכָל זֶה בְּחוֹתֵךְ וּמַנִּיחַ, אֲבָל מֻתָּר לַחְתּוֹךְ דַּק דַּק כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר.

וְכָל זֶה לַחְתּוֹךְ דַּק דַּק בְּסַכִּין, אֲבָל לָדוּךְ בְּמָדוֹךְ — אָסוּר אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל מִיָּד. אֲבָל מֻתָּר לְרַסְּקָן בְּשִׁנּוּי גָּדוֹל, כְּגוֹן בְּעֵץ הַפָּרוּר.

אֵין כּוֹתְתִין מֶלַח בְּמָדוֹךְ, אֶלָּא צָרִיךְ שִׁנּוּי גָּדוֹל. בְּמֶלַח דַּק שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְנַעֲשָׂה פְּתִיתִין — מֻתָּר לְחַתְּכוֹ בְּסַכִּין דַּק דַּק, כְּמוֹ בְּפַת, מִשּׁוּם שֶׁאֵין טוֹחֵן אַחַר טוֹחֵן.

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְאָכְלוֹ לְאַלְתַּר — אָסוּר לְלָעֳסוֹ בְּשִׁנָּיו, מִשּׁוּם טְחִינָה.

חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁנִּתְרַסְּקוּ מֵהַכַּוֶּרֶת מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְרַסְּקָן לְהוֹצִיא מֵהֶן הַדְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַפְרִיד אֹכֶל מִפְּסֹלֶת.

אָסוּר לִרְדּוֹת דְּבַשׁ מֵהַכַּוֶּרֶת בְּשַׁבָּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְתוֹלֵשׁ.

הַלָּשׁ הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. וְאֵין הַמְגַבֵּל חַיָּב אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁהֵם בְּנֵי גִבּוּל, כְּגוֹן קֶמַח. אֲבָל אֵפֶר וְחֹל הַגַּס וּמֻרְסָן וְקֶמַח קָלִי — לָאו בְּנֵי גִבּוּל הֵן, וְהַמְגַבְּלָן פָּטוּר. אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְגַבֵּל קֶמַח קָלִי הַרְבֵּה.