✦ ❖ ✦

דעת · רמה 1 — לימוד פתיחה

סימן שכ"א · יט סעיפים

תולש, טוחן, מעבד, לש בשבת — להכיר ולהבין

סימן שכ"א

דִּינֵי תּוֹלֵשׁ בְּשַׁבָּת וְדֵין טוֹחֵן וְדִין תִּקּוּנֵי מַאֲכָל אוֹ מְעַבֵּד וְלָשׁ

🌱 רמת פתיחה · מתחילים

✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן שכ"א: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור פדגוגי של מושגי ההלכה, ענייני מעשה ומסקנות.

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — יט סעיפי המחבר

2. הרקע הכללי: מדוע סימן זה, מה השאלה?

3. מושגי היסוד ההלכתיים של הסימן

4. פירוט הסעיפים — אחד אחד

5. המשנה ברורה — ההערות הראשונות

6. שיטת הרמ"א — הבדלים בין אשכנזים וספרדים

7. הלכה למעשה — מקרים מודרניים

8. סיכום מעשי וכללים לזכור

9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן שכ"א מכיל יט סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודיפים את ההלכות הקשורות לתולש, טוחן, מעבד ולש בשבת.

סעיף א — עשבים: מאכל לעומת הסקה

דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תיקוני מאכל או מעבד ולש. ובו יט סעיפים:
חבילי פאה אזוב וקורנית [פירוש מין עשב] הכניסן לעצים אין מסתפקין מהם הכניסן למאכל בהמה קוטם ואוכל ביד אבל לא בכלי ומולל בראשי אצבעותיו:

ביאור: חבילי פאה, אזוב וקורנית (מיני עשבים): אם הכניסם לעצים להסקה — אין מסתפקין מהן (מוקצה). אם הכניסן למאכל בהמה — קוטם ואוכל ביד, אבל לא בכלי, ומולל בראשי אצבעותיו (בדרך שינוי, להימנע מטוחן).

סעיף ב — הכנת מי מלח

אין עושין מי מלח הרבה ביחד לתת לתוך הכבשים משום דדמי לעיבוד אבל יכול לעשות ממנו מעט לתת לתוך התבשיל ואם נתן לתוכו שני שלישי מלח אסור לעשות ממנו אפילו מעט:

ביאור: אין עושין כמות מרובה של מי מלח בבת אחת לתת על הכבשים — שדומה לעיבוד (מעבד). אבל יכול לעשות כמות מועטת לתבשיל. ואם נתן בו שני שלישי מלח — אסור לעשות ממנו אפילו מעט.

סעיף ג

אסור למלוח חתיכות צנון ד' או ה' ביחד מפני שנראה ככובש כבשין והכובש אסור מפני שהוא כמבשל אלא מטבל כל אחת לבדה ואוכלה אבל בצים מותר למלחן:

ראה ניתוח מעשי: סעיף זה עוסק בכמה מלאכות — טוחן, לש, מעבד. לפירוט — ראה «מבט כללי» ורמה 2.

סעיף ד

יש מי שכתב שמותר לטבול כמה חתיכות צנון אחת אחת לבדה ולהניחם יחד לפניו כדי לאכלם מיד זו אחר זו:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף ה

אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת להניחה:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף ו

אין למלוח ביחד הרבה פולין ועדשים שנתבשלו בקליפתן:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף ז

מותר לדוך פלפלין אפילו הרבה יחד והוא שידוכם בקתא של סכין ובקערה:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף ח

אין כותתין מלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש: הגה ודוקא מלח הגס אבל מלח שהיה דק מתחלה ונתבשל ונעשה פתיתין מותר לחתכן בסכין כמו שחותך הפת [כל בו]:

ביאור: אין כותתין מלח במדוך של עץ, אבל מרסק ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש.

הַגָּהּ: ודוקא במלח הגס, אבל מלח שהיה דק מתחילתו ונתבשל ונעשה פתיתין — מותר לחתכו בסכין כמו שחותך את הפת [כל בו].

סעיף ט

מותר לחתוך בשר מבושל או צלי דק דק בסכין: הגה אבל אסור לחתוך דק דק בשר חי לפני העופות הואיל ואינן יכולים לאכלו בלא חיתוך קמשוי לה אוכל [תה"ד סי' כ"ז] [ועיין לעיל סי' שכ"ד ס"ז]:

ביאור: מותר לחתוך בשר מבושל או צלי דק דק בסכין.

הַגָּהּ: אבל אסור לחתוך דק דק בשר חי לפני העופות, הואיל ואינן יכולים לאכלו בלא חיתוך — קא משוי ליה אוכל [תה"ד סי' כ"ז] [ועיין לעיל סי' שכ"ד ס"ז].

סעיף י

אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות שקורין ראלי"ו:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף יא

מותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף יב

המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן. הגה וה"ה דאסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני זקנים [ב"י בשם תוספתא] ודוקא פירות וכדומה לזה אסור אבל מותר לפרר לחם לפני התרנגולים דהואיל וכבר נטחן אין לחוש דאין טוחן אחר טוחן [הגה"מ פרק כ"א ומרדכי ור"ן פרק כלל גדול וסמ"ג] וכל זה לא מיירי אלא לחותך ומניח אבל אם לאכלו מיד הכל שרי מידי דהוי אבורר לאכול מיד דשרי [תשובת הרשב"א והר"ן פרק כלל גדול] כדלעיל סי' שי"ט:

ביאור: המחתך את הירק דק דק חייב משום טוחן.

הַגָּהּ: והוא הדין דאסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני זקנים [ב"י בשם תוספתא]. ודוקא פירות וכדומה לזה אסור, אבל מותר לפרר לחם לפני התרנגולים, דהואיל וכבר נטחן אין לחוש — דאין טוחן אחר טוחן [הגה"מ פרק כ"א ומרדכי ור"ן פרק כלל גדול וסמ"ג]. וכל זה לא מיירי אלא בחותך ומניח, אבל אם לאכלו מיד הכל שרי, מידי דהוי אבורר לאכול מיד דשרי [תשובת הרשב"א והר"ן פרק כלל גדול] כדלעיל סי' שי"ט.

סעיף יג

אסור לרדות דבש מהכורת [פי' הקן שהדבורים עושים בו הדבש] מפני שדומה לתולש: הגה ודוקא אם דבוקים בכוורת [המגיד פרק כ"א] אבל אם נתלשו מבעוד יום או שנתרסקו מבעוד יום והדבש צף בכוורת מותר לרדותו בשבת [ב"י]:

ביאור: אסור לרדות דבש מן הכוורת (הקן שהדבורים עושים בו את הדבש) מפני שדומה לתולש.

הַגָּהּ: ודוקא אם דבוקים בכוורת [המגיד פרק כ"א], אבל אם נתלשו מבעוד יום או שנתרסקו מבעוד יום והדבש צף בכוורת — מותר לרדותו בשבת [ב"י].

סעיף יד

אין מגבלין (פי' נתינת מים בקמח נקרא גיבול) קמח קלי הרבה שמא יבא ללוש קמח שאינו קלוי ומותר לגבל את הקלי מעט מעט אבל תבואה שלא הביאה שליש שקלו אותה ואח"כ טחנו אותה טחינה גסה שהרי הוא כחול והיא הנקראת שתיתא מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו הרבה בבת אחת והוא שיהי' רך אבל קשה אסור מפני שנראה כלש (ואפי' ברך) צריך לשנות כיצד נותן את השתיתא ואח"כ נותן את החומץ:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף טו

חרדל שלשו מע"ש למחר יכול לערבו הן ביד הן בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף לערבו בכח אלא מערבו מעט מעט:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף טז

שחלים [פי' שחלים בערבי תכא לשאר ובלע"ז קרישין] שדכן מערב שבת למחר נותן יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב וכן שום שדכו מע"ש למחר נותן פול וגריסין ולא יטרוף אלא מערב: הגה וי"א דלא יערב בכף אלא ביד [אור זרוע ומרדכי סוף פרק תולין] ויש אומרים דהא דשרי לערב משקה בחרדל דוקא שנתנו מבעוד יום אבל בשבת אסור לתת משקה בחרדל או בשום הכתושים משום לש: הגה ואם נתן האוכל תחלה ואח"כ החומץ או היין ומערבו באצבעו שרי דהוי שינוי כמו בשתיתא דלעיל וכן נוהגין להתיר ע"י שינוי ומקום שדרכו לעשות כך בחול יתן בשבת החומץ תחלה ואח"כ האוכל:

ביאור: שחלים שדיכן מערב שבת — למחר נותן בהם יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב. וכן שום שדיכו מערב שבת — למחר נותן בו פול וגריסין ולא יטרוף אלא מערב.

הַגָּהּ: ויש אומרים שלא יערב בכף אלא ביד [אור זרוע ומרדכי סוף פרק תולין]. ויש אומרים שמה ששרי לערב משקה בחרדל — דוקא שנתנו מבעוד יום, אבל בשבת אסור לתת משקה בחרדל או בשום הכתושים, משום לש.

הַגָּהּ: ואם נתן האוכל תחילה ואחר כך החומץ או היין, ומערבו באצבעו — שרי, דהוי שינוי כמו בשתיתא דלעיל. וכן נוהגין להתיר על ידי שינוי. ובמקום שדרכו לעשות כך בחול — יתן בשבת החומץ תחילה ואחר כך האוכל.

סעיף יז

מותר לעשות יינומלין שהוא יין ישן דבש ופלפלין מפני שהוא לשתיה ואין עושין אלונתית שהוא יין ישן ומים צלולים ושמן אפרסמון שהוא לרפואה:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף יח

אין שורין את החלתית לא בפושרין ולא בצוננין שדרך לשרותו לרפואה אבל נותנו לתוך החומץ ומטבל בו פתו היה שרוי מאתמול מותר לשתותו בשבת ואם שתה ממנו יום חמישי ויום ששי וצריך לשתותו גם בשבת מותר שכך הוא דרך רפואתו לשתותו שבעה ימים זה אחר זה הילכך מותר לשרותו בצונן וליתנו בחמה מפני שהוא סכנה אם לא ישתה ממנו:

ראה ניתוח מעשי: לפירוט — ראה רמה 2.

סעיף יט

שום בוסר ומלילות שריסקן מערב שבת מחוסרים דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת ואם אין מחוסרים אלא שחיקה מותר לגמור בשבת לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בקדירה בשבת אחר שמורידין אותה מעל האש: הגה ומותר להחליק האוכל בשבת ולא הוי בזה משום ממחק הואיל ואפשר לאכלו בלא זה ומ"מ המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך תע"ב [מרדכי ר"פ כלל גדול] אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח אבל לאכול לאלתר שרי ועיין לקמן סימן שי"ט [סמ"ג הגה"מ סי' כ"ב וב"י בשם סמ"ק ותה"ד ורבינו ירוחם]:

ביאור: שום, בוסר ומלילות שריסקן מערב שבת — אם מחוסרים דיכה, אסור לגמור דיכתן בשבת; ואם אין מחוסרים אלא שחיקה, מותר לגמור בשבת. לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בקדירה בשבת לאחר שמורידין אותה מעל האש.

הַגָּהּ: ומותר להחליק את האוכל בשבת, ואין בזה משום ממחק, הואיל ואפשר לאכלו בלא זה. ומכל מקום המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך — תבא עליו ברכה [מרדכי ר"פ כלל גדול]. אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח, אבל לאכול לאלתר — שרי, ועיין לקמן סימן שי"ט [סמ"ג הגה"מ סי' כ"ב וב"י בשם סמ"ק ותה"ד ורבינו ירוחם].

🔑 הטקסט בשלמותו: יט סעיפים אלו מהווים את כל הקודיפיקציה של המחבר לנושא זה. כל אחד מציין מקרה, תנאי, או יוצא מן הכלל.

2. הרקע הכללי — סימן אחד, כמה מלאכות

במה עוסק סימן זה?

סימן שכ"א הוא סימן מורכב: הוא מאגד כמה מלאכות הקשורות בהכנת מאכל — טוחן, לש, מעבד (מליחה), וכמה היבטים של תולש ושל תיקון אוכל.

המלאכות בסימן:

טוחן — לחלק מאכל לחלקיקים קטנים. גרירה, חיתוך דק, ריסוק.
לש — לחבר חומר לעיסה על ידי נוזל.
מעבד / עיבוד — בהרחבה, מליחה ממושכת לשימור = «עיבוד» המאכל.

החוט המקשר: סימן זה מסדיר את חיתוך, טחינה, מליחה והעירוב של המאכלים בשבת. שלושה עקרונות חוזרים: (1) אין טוחן אחר טוחן; (2) שינוי מקל; (3) לאלתר — חיתוך דק לפני האכילה לעיתים מותר.

מקומו בהלכות שבת

סימן שכ"א ממשיך את גוש המאכל (שיח בישול, שיט ברירה, ש"ך סחיטה). הוא מעשי מאד: חיתוך סלט, גרירה, ריסוק בננה לתינוק, מליחת ירקות, הכנת רוטב.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

1. טוחן. לחלק לחלקיקים קטנים. חיתוך ירק דק מאד, גרירה, ריסוק = תולדה של טוחן.

2. אין טוחן אחר טוחן. מאכל שכבר נטחן / נעבד (לחם, גבינה) ניתן לטחון מחדש.

3. לש. לאחד אבקה / חומר למסה על ידי נוזל. מושגים: סדר המרכיבים, בלילה עבה לעומת בלילה רכה.

4. עיבוד / מליחה. מליחה מרובה של מאכלים לשימור «דומה לעיבוד» → אסור. מליחה קלה לסעודה מיידית = מותר.

5. שינוי. מילול עשב בראשי האצבעות, חיתוך באופן שונה — שינוי מקל את המלאכה.

4. מפת יט הסעיפים

סעיפים	נושא	מלאכה
1	עשבים: מאכל/הסקה; מילול	טוחן + מוקצה
2-4	מי מלח, מליחת ירקות (צנון, כבשים)	מעבד / כובש
5-9	חיתוך דק של ירקות ובשר	טוחן
10-12	גרירה, ריסוק, דיכה	טוחן — תולדות
13-16	לישה, ערבוב עיסה, סדר המרכיבים	לש
17-19	טריפת ביצים, וויניגרט, מקרים גבוליים	לש / טוחן

🔑 שיטת קריאה:

זיהוי הפעולה: חיתוך דק (טוחן)? ערבוב לעיסה (לש)? מליחה (מעבד)?
האם המאכל כבר טופל? → אין טוחן אחר טוחן
האם אפשר בשינוי?
האם זה ללאלתר?

5. המשנה ברורה — ההערות הראשונות

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 84 הערות על סימן זה. אלו הן הראשונות:

משנה ברורה (א) — (א) פירוש מין עשב - צ"ל מיני עשבים הם. וראוים להסקה וראוים למאכל בהמה לפיכך הכל הולך אחר מחשבתו [מ"מ]:

משנה ברורה (ב) — (ב) לעצים - ליבשן ואם הכניסן סתמא נעשה כמי שהכניסן למאכל בהמה:

משנה ברורה (ג) — (ג) מהן - דמקצה דעתו מינייהו והו"ל מוקצה:

לטקסט המלא של 84 ההערות, ראה ספריא: משנה ברורה שכ"א.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מוסיף כמה הגהות מעשיות לסימן:

הגהות הרמ"א העיקריות:

חיתוך דק לאלתר — הרמ"א (ואשכנזים) סובר שחיתוך ירק דק מאד נשאר בעייתי אף לסעודה מיידית; חיתוך לחתיכות בינוניות סמוך לאכילה מותר.
מליחה — הרמ"א מרחיב את איסור מליחה של כמה ירקות יחד; מולחים כל חתיכה בנפרד, סמוך לאכילה.
לישה — הרמ"א מפרט את סדר המרכיבים ואת הצורך בשינוי.

🔑 הבדל בין המחבר לרמ"א:

המחבר → חיתוך דק לסעודה מיידית = מותר בהרחבה.
הרמ"א → מצמצם את החיתוך הדק מאד, אף לאלתר; מדגיש את השינוי.
חב"ד → שולחן ערוך הרב סימן שכ"א.

7. הלכה למעשה — מקרים מודרניים

מצב	ניתוח הלכתי
חיתוך סלט לחתיכות בינוניות, סמוך לסעודה	מותר (לאלתר). חיתוך דק מאד → טוחן, יש להימנע; לסעודה מיידית הספרדים מקלים יותר.
גרירת ירקות / גבינה	אסור — הפומפיה כלי טחינה (טוחן). להכין לפני שבת.
ריסוק בננה / תפוח אדמה לתינוק	ריסוק מאכל חי = טוחן. פתרון: לרסק בשינוי (קת הסכין) ולאלתר. בננה מבושלת/רכה = יותר קל.
מליחת סלט	מליחה קלה, סמוך לאכילה, ועירוב = מותר. מליחה מרובה לשימור = אסור (מעבד).
הכנת מחית / חומוס	ערבוב מרכיבים לעיסה = לש. אם העיסה כבר מוכנה — לערבב בסדר. לבצע מאפס → אסור.
טריפת ביצים / וויניגרט	בלילה רכה — לעיתים מותר בשינוי. בלילה עבה → לש, אסור.
חיתוך לחם, עוגה (כבר «נטחנו»)	מותר — אין טוחן אחר טוחן.

🔑 להלכה למעשה: הכללים: (1) אין שימוש בפומפיה; (2) חיתוך דק רק לסעודה מיידית ולא לפירורים; (3) אין מליחה מרובה; (4) הכנת עיסה מאפס = אסור. בספק → שאלת חכם.

8. סיכום מעשי של הסימן

🔑 הלימוד העיקרי של סימן שכ"א:

סימן מורכב: טוחן, לש, מעבד — מלאכות הכנת מאכל.
טוחן: חיתוך דק מאד, גרירה, ריסוק מאכל חי = אסור.
אין טוחן אחר טוחן: מאכל שכבר עובד (לחם) ניתן לחתוך שוב.
לש: יצירת עיסה מאפס = אסור; ערבוב בשינוי = לעיתים מותר.
מעבד: מליחה מרובה לשימור = אסור; מליחה קלה לאלתר = מותר.
שינוי ולאלתר: שני המקלים הגדולים של הסימן.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:

מהן המלאכות המאוגדות בסימן זה?
מהו טוחן? הבא 3 דוגמאות מודרניות.
מה משמעות אין טוחן אחר טוחן? מדוע מותר לחתוך לחם?
מהו לש? מה ההבדל בין בלילה עבה לבלילה רכה?
מדוע מליחה מרובה של ירקות אסורה?
איזה תפקיד ממלא השינוי בסימן זה?
האם מותר לגרור ירקות בשבת? וריסוק בננה לתינוק?

להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן שכ״ב ←

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
סימן שכ"א · רמה 1 — לימוד פתיחה