סימן שכ"ו · י"ג סעיפים

📑 תוכן הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן שכ"ו מכיל י"ג סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) הקובעים את ההלכות הנוגעות לרחיצה בשבת.

סעיף א

דיני רחיצה בשבת. ובו יג סעיפים:
אסור לרחוץ כל גופו אפי' כל אבר ואבר לבד אפילו במים שהוחמו מערב שבת בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתתף אסור אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו: הגה או שאר איברים כל שאינו רוחץ כל גופו [ב"י בשם הרא"ש פרק תינוקות] והני מילי בחמי האור אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד ואין צריך לומר בצוננין והא דשרי בחמי טבריא דוקא בקרקע אבל בכלי לא דאתי לאיחלופי בחמי האור:

סעיף ב

יש אומרים דהא דשרי בחמי טבריא דוקא בשאין המקום מקורה אבל אם המקום מקורה אסור משום דאתי לידי זיעה ואסור וי"א דמותר להזיע בחמי טבריא:

סעיף ג

אמת המים שהיא חמה אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון [פירוש צינור. מרזב וסילון דבר אחד הם של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא [פירוש גומא] שבקרקע ואם המשיכו אסורים אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת ברחיצה ובשתייה כאלו הוחמו בשבת ואם הביא סילון של מים מערב יום טוב ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורי' ברחיצה ומותרים בשתייה:

סעיף ד

לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין אבל מותר להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האש:

סעיף ה

י"א שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל האש אחר נטילה אם לא ינגבם תחלה יפה:

סעיף ו

אסור ליתן ע"ג בטנו כלי שיש בו מים חמין ואפילו בחול מפני הסכנה שפעמים שהם רותחים [אבל מותר להחם בגד וליתנו על בטנו] [טור]:

סעיף ז

הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופו אבל ההולך בר"ה ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו לא הקפידו בו:

סעיף ח

אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת:

סעיף ט

מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים שאינם משירים שער מעורבים עם דברים המשירים ובלבד שלא יהיה הרוב מדבר המשיר:

סעיף י

מותר לרחוץ ידיו במורסן: הגה דגיבול כלאחר יד שרי ואסור לרחוץ ידיו במלח [אגודה] כ"ש בבורית שקורין זיי"ף בל"א [בנימין זאב סימן רע"ח] או בשאר חלב שנימח על ידו והוי נולד [פרק במה אשה וסמ"ג והגה"מ פכ"א וטור סי' שכ"ח]:

סעיף יא

מרחץ שסתמו נקביו מע"ש למוצאי שבת רוחץ בו מיד אבל אם לא סתמו נקביו אע"פ שמאליו הוחם בשבת צריך להמתין לערב בכדי שיעשו לפי שאסור לעשות כן גזירה שמא יחתה בגחלים:

סעיף יב

אסור ליכנס למרחץ אפילו להזיע [וי"א דאפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע אסור] (רש"י וטור):

סעיף יג

עיר שישראל ועכו"ם דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת אם רוב עכו"ם מותר לרחוץ בה במ"ש מיד ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה אסור למוצאי שבת עד כדי שיוחם:

2. ההקשר הכללי

על מה מדבר הסימן?

סימן שכ"ו עוסק ברחיצה ובטבילה בשבת. רחיצה אינה מלאכה כשלעצמה; אך חכמים אסרו לרחוץ את כל הגוף במים חמים, מתוך גזרה ברורה: הבלנים היו מחממים בשבת ואומרים "מערב שבת חימנו" — לפיכך נאסרה הרחיצה לסגור פתח לרמאות.

מקומו בהלכות שבת

סימן שכ"ו בא לאחר הסימנים על אש ובישול ותלוי בהם: איסור הרחיצה הוא דווקא סייג סביב מלאכת החימום. הוא מקדים לסימני הטיפול בגוף (סיכה, משחות).

3. המושגים ההלכתיים העיקריים

ארבעה מושגים מארגנים את י"ג הסעיפים:

4. פירוט הסעיפים — אחד אחר אחד

י"ג הסעיפים נחלקים לשלוש משפחות:

5. המשנה ברורה — ראשי פרקים

המשנה ברורה מונה מ' ערכים על הסימן. הראשונים מבהירים את סעיף א:

לטקסט המלא של מ' הערכים: משנה ברורה שכ"ו.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מוסיף שתי הגהות חשובות:

7. יישומים מעשיים בני זמננו

8. סיכום מעשי לסימן

9. שאלות הבנה

להמשך הלימוד