✦ ❖ ✦

דעת · רמה 1 — הקדמה

סימן שכ״ח · מ״ט סעיפים

דיני חולה בשבת — להכיר ולהבין

סימן שכ״ח

דִּין חוֹלֶה בְּשַׁבָּת

🌱 רמת הקדמה · מתחילים

✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן שכ״ח: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור לימודי של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים בני זמננו וסיכום.

נושא: דיני חולה בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ״ח (מ״ט סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 מבנה הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — מ״ט סעיפי המחבר

2. הרקע הכללי: מדוע סימן זה, מה השאלה?

3. המושגים ההלכתיים המרכזיים של הסימן

4. פירוט הסעיפים — אחד אחד

5. המשנה ברורה — ראשי דברים

6. שיטת הרמ״א — הבדלים בין אשכנז וספרד

7. מקרים מעשיים בני זמננו

8. סיכום מעשי וכללים לזכירה

9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן שכ״ח כולל מ״ט סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את הדינים שעניינם דיני חולה בשבת.

סעיף א

דין חולה בשבת. ובו מט סעיפים:
מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה ואפי' ע״י עכו״ם גזירה משום שחיקת סמנים:

ביאור: מי שיש לו מיחוש בעלמא והולך ככל בריא — אסור לעשות לו שום רפואה, אפילו על ידי נכרי, מגזרה שמא יבוא לשחוק סממנים (שחיקת סממנים, תולדה של טוחן).

מה אומר הסעיף:

מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא: אסור לעשות לו שום רפואה, ואפילו על ידי עכו״ם.
גזירה משום שחיקת סמנים.

סעיף ב

מי שיש לו חולי של סכנה מצוה לחלל עליו את השבת והזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים:

ביאור: מי שיש לו חולי שיש בו סכנה — מצוה לחלל עליו את השבת; הזריז הרי זה משובח, והשואל [קודם שיפעל אם מותר] — הרי זה שופך דמים.

מה אומר הסעיף:

מי שיש לו חולי של סכנה — מצוה לחלל עליו את השבת.
והזריז הרי זה משובח; והשואל — הרי זה שופך דמים.

סעיף ג

כל מכה של חלל דהיינו מהשינים ולפנים ושינים עצמם בכלל מחללין עליה את השבת ודוקא שנתקלקל א' מהאיברים הפנימים מחמת מכה או בועה וכיוצא בזה אבל מיחושים אין נקראים מכה: הגה מיהו מי שחושש בשינו ומצטער עליו להוציאו אומר לעכו״ם להוציאו (ב״י בשם אורחות חיים ואסור והיתר וארוך):

ביאור: כל מכה של חלל (מהשיניים ולפנים, והשיניים בכלל) — מחללין עליה את השבת, דווקא כשנפגע אחד האברים הפנימיים על ידי מכה או בועה; אבל מיחושים בעלמא אינם נקראים מכה. (רמ״א: מי שחושש בשינו ומצטער, אומר לעכו״ם להוציאה.)

מה אומר הסעיף:

כל מכה של חלל — דהיינו מהשינים ולפנים, ושינים עצמם בכלל — מחללין עליה את השבת.
ודוקא שנתקלקל אחד מהאיברים הפנימים מחמת מכה או בועה וכיוצא בזה; אבל מיחושים אין נקראים מכה.
הגהת הרמ״א: מיהו מי שחושש בשינו ומצטער עליו להוציאו — אומר לעכו״ם להוציאו.

סעיף ד

מכה של חלל אינה צריכה אומד שאפי' אין שם בקיאים וחולה אינו אומר כלום עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול אבל כשיודעים ומכירים באותו חולי שממתין ואין צריך חילול אסור לחלל עליו אע״פ שהיא מכה של חלל:

ביאור: מכה של חלל אינה צריכה אומד: אפילו אין שם בקיאים והחולה אינו אומר כלום, עושים לו כל מה שרגילים לעשות לו בחול. אבל כשיודעים שמחלה זו ממתינה ואינה צריכה חילול — אסור לחלל, אף על פי שהיא מכה של חלל.

מה אומר הסעיף:

מכה של חלל אינה צריכה אומד: שאפילו אין שם בקיאים וחולה אינו אומר כלום — עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול.
אבל כשיודעים ומכירים באותו חולי שממתין ואין צריך חילול — אסור לחלל עליו, אף על פי שהיא מכה של חלל.

סעיף ה

מכה שאינה של חלל נשאלין בבקי ובחולה ואין מחללין עליו שבת עד שיאמר אחד מהם שהוא צריך לחילול או שיעשה אצל א' מהם סכנת נפשות (וע״ל סי' תרי״ח):

ביאור: מכה שאינה של חלל — שואלים את הבקי ואת החולה, ואין מחללין עליה שבת עד שיאמר אחד מהם שצריך חילול, או שתיראה אצל אחד מהם סכנת נפשות.

מה אומר הסעיף:

מכה שאינה של חלל — נשאלין בבקי ובחולה.
ואין מחללין עליו שבת עד שיאמר אחד מהם שהוא צריך לחילול, או שיראה אצל אחד מהם סכנת נפשות.

סעיף ו

מכה שעל גב היד וגב הרגל וכן מי שבלע עלוקה וכן מי שנשכו כלב שוטה או א' מזוחלי עפר הממיתים אפילו ספק אם ממית אם לאו הרי הם כמכה של חלל:

ביאור: מכה על גב היד או הרגל, וכן מי שבלע עלוקה, וכן מי שנשכו כלב שוטה או אחד מזוחלי עפר הממיתים — אפילו ספק אם ממית — הרי הם כמכה של חלל (מחללין את השבת).

מה אומר הסעיף:

מכה שעל גב היד וגב הרגל; וכן מי שבלע עלוקה; וכן מי שנשכו כלב שוטה או אחד מזוחלי עפר הממיתים:
הרי הם כמכה של חלל — ואפילו ספק אם ממית אם לאו.

סעיף ז

מחללין שבת על כל מכה שנעשית מחמת ברזל ועל שחין הבא בפי הטבעת ועל סימטא והוא הנקרא פלוקנרו בלע״ז ועל מי שיש בו קדחת חם ביותר או עם סימור:

ביאור: מחללין שבת על כל מכה שנעשתה מחמת ברזל, על שחין בפי הטבעת, על "סימטא" (אבעבועות), ועל מי שיש בו קדחת חם ביותר או קדחת עם צמרמורת.

מה אומר הסעיף:

מחללין שבת על כל מכה שנעשית מחמת ברזל;
ועל שחין הבא בפי הטבעת; ועל סימטא;
ועל מי שיש בו קדחת חם ביותר, או עם סימור.

סעיף ח

מי שאחזו דם מקיזין אותו אפי' הולך על רגליו ואפי' ביום הראשון:

ביאור: מי שאחזו דם (סתימת דם) — מקיזין אותו, אפילו הולך על רגליו, ואפילו ביום הראשון.

מה אומר הסעיף:

מי שאחזו דם — מקיזין אותו, אפילו הולך על רגליו, ואפילו ביום הראשון.

סעיף ט

החושש בעיניו או בעינו ויש בו ציר או שהיו שותתות ממנו דמעות מחמת הכאב או שהיה שותת דם או שהיה בו רירא ותחלת אוכלא (פי' תחילת חולי) מחללין עליו את השבת:

ביאור: החושש בעיניו (או בעין אחת) עם ציר, או שזולגות ממנו דמעות מחמת הכאב, או שהיה שותת דם, או שיש בו רירא ותחילת אוכלא (תחילת חולי) — מחללין עליו את השבת (העין קשורה לחלל הפנימי).

מה אומר הסעיף:

החושש בעיניו או בעינו — ויש בו ציר, או שהיו שותתות ממנו דמעות מחמת הכאב, או שהיה שותת דם, או שהיה בו רירא ותחלת אוכלא:
מחללין עליו את השבת.

סעיף י

כל חולי שהרופאים אומרים שהיא סכנה אע״פ שהוא על הבשר מבחוץ מחללין עליו את השבת ואם רופא א' אומר צריך ורופא א' אומר אינו צריך מחללין ויש מי שאומר שאין צריך מומחה דכל בני אדם חשובים מומחין קצת וספק נפשות להקל: הגה וי״א דוקא ישראלים אבל סתם עכו״ם שאינן רופאים לא מחזקינן אותם כבקיאים [איסור והיתר הארוך]. מי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו השבת כדי להצילו עיין לעיל סי' ש״ו [ב״י בשם הרשב״א]:

ביאור: כל חולי שהרופאים אומרים שהוא סכנה — אף שהוא בבשר מבחוץ — מחללין עליו את השבת. רופא אחד אומר "צריך" ורופא אחר "אינו צריך" — מחללין. ויש מי שאומר שאין צריך מומחה, כי כל בני אדם חשובים מומחין קצת, וספק נפשות להקל.

מה אומר הסעיף:

כל חולי שהרופאים אומרים שהיא סכנה — אף על פי שהוא על הבשר מבחוץ — מחללין עליו את השבת.
ואם רופא אחד אומר צריך ורופא אחד אומר אינו צריך — מחללין. ויש מי שאומר שאין צריך מומחה, דכל בני אדם חשובים מומחין קצת, וספק נפשות להקל.
הגהת הרמ״א: ויש אומרים דוקא ישראלים; אבל סתם עכו״ם שאינן רופאים — לא מחזקינן אותם כבקיאים. מי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה — אין מחללין עליו השבת כדי להצילו.

סעיף יא

חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום שבת שצריך לעשות לו רפואה ידועה שיש לו מלאכת חילול שבת שמנה ימים אין אומרים נמתין עד הלילה ונמצ' שלא לחלל עליו אלא שבת אחת אלא יעשו מיד אע״פ שמחללין עליו שתי שבתות ולכבות הנר בשביל שישן ע״ל סימן רע״ח:

ביאור: חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום השבת שצריך רפואה ידועה בה מלאכת חילול שבת על פני שמונה ימים — אין אומרים "נמתין עד הלילה" כדי שיתחלל רק שבת אחת, אלא עושים מיד, אף על פי שמחללים עליו שתי שבתות.

מה אומר הסעיף:

חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום שבת שצריך לעשות לו רפואה ידועה שיש לו מלאכת חילול שבת שמונה ימים:
אין אומרים: נמתין עד הלילה ונמצא שלא לחלל עליו אלא שבת אחת — אלא יעשו מיד, אף על פי שמחללין עליו שתי שבתות.

סעיף יב

כשמחללין שבת על חולי שיש בו סכנה משתדלין שלא לעשות ע״י עכו״ם וקטנים ונשים אלא ע״י ישראל גדולים ובני דעת: הגה וי״א דאם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור ע״י שינוי עושה ע״י שינוי ואם אפשר לעשותו ע״י עכו״ם בלא איחור כלל עושין ע״י עכו״ם [א״ז וש״ג ומ״מ בשם ראב״ן] וכן נוהגים אבל במקום דיש לחוש שיתעצל העכו״ם אין לעשות ע״י עכו״ם [תוספות ור״ן]:

ביאור: כשמחללים שבת על חולה שיש בו סכנה — משתדלים שלא יהיה על ידי נכרים, קטנים או נשים, אלא על ידי ישראלים גדולים ובני דעת.

מה אומר הסעיף:

כשמחללין שבת על חולי שיש בו סכנה — משתדלין שלא לעשות על ידי עכו״ם וקטנים ונשים, אלא על ידי ישראל גדולים ובני דעת.
הגהת הרמ״א: ויש אומרים דאם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי — עושה על ידי שינוי; ואם אפשר לעשותו על ידי עכו״ם בלא איחור כלל — עושין על ידי עכו״ם, וכן נוהגים.
הגהת הרמ״א: אבל במקום דיש לחוש שיתעצל העכו״ם — אין לעשות על ידי עכו״ם.

סעיף יג

כל הזריז לחלל שבת בדבר שיש בו סכנה הרי זה משובח אפי' אם מתקן עמו דבר אחר כגון שפירש מצודה להעלות תינוק שנפל לנהר וצד עמו דגים וכן כל כיוצא בזה:

ביאור: כל הזריז לחלל שבת בדבר שיש בו סכנה הרי זה משובח, אפילו אם מתקן עמו דבר אחר, כגון שפרש מצודה להעלות תינוק שנפל לנהר וצד עמו דגים.

מה אומר הסעיף:

כל הזריז לחלל שבת בדבר שיש בו סכנה — הרי זה משובח, אפילו אם מתקן עמו דבר אחר.
כגון שפירש מצודה להעלות תינוק שנפל לנהר, וצד עמו דגים; וכן כל כיוצא בזה.

סעיף יד

היה חולה שיש בו סכנ' וצריך בשר שוחטין לו ואין אומרי' נאכילנו נביל' אבל אם הי' החול' צריך לאכילה לאלתר והנביל' מוכנת מיד והשחיט' מתאחרת לו מאכילין אותו הנבילה:

ביאור: חולה שיש בו סכנה שצריך בשר — שוחטין לו, ואין אומרים "נאכילנו נבלה". אבל אם החולה צריך אכילה לאלתר, והנבלה מוכנה מיד והשחיטה מתאחרת — מאכילין אותו הנבלה.

מה אומר הסעיף:

היה חולה שיש בו סכנה וצריך בשר — שוחטין לו, ואין אומרים: נאכילנו נבילה.
אבל אם היה החולה צריך לאכילה לאלתר, והנבילה מוכנת מיד, והשחיטה מתאחרת לו — מאכילין אותו הנבילה.

סעיף טו

אמדוהו [פי' התבוננו במחלתו ושיערו] הרופאים שצריך גרוגרת אחת ורצו עשרה והביאו לו כל א' גרוגרת כולם פטורים ויש להם שכר טוב מאת ה' אפילו הבריא בראשונה:

ביאור: אמדוהו הרופאים שצריך גרוגרת אחת, ורצו עשרה והביאו כל אחד גרוגרת — כולם פטורים ויש להם שכר טוב מאת ה', אף אם הבריא בראשונה.

מה אומר הסעיף:

אמדוהו הרופאים שצריך גרוגרת אחת, ורצו עשרה והביאו לו כל אחד גרוגרת:
כולם פטורים, ויש להם שכר טוב מאת ה׳ — אפילו הבריא בראשונה.

סעיף טז

אמדוהו לשתי גרוגרות ולא מצאו אלא שתי גרוגרות בשני עוקצין וג' בעוקץ א' כורתים העוקץ שיש בו ג' ואם היו ב' בעוקץ א' וג' בעוקץ א' לא יכרתו אלא העוקץ שיש בו ב' הגה ואם הדבר בהול אין מדקדקין בכך שלא יבא לידי דיחוי ועיכוב [הגהות מרדכי פרק מפנין]:

ביאור: אמדוהו לשתי גרוגרות, ולא מצאו אלא שתיים על שני עוקצין ושלוש על עוקץ אחד — כורתים את העוקץ שיש בו שלוש. ואם הדבר בהול, אין מדקדקין בכך כדי שלא יבוא לידי דיחוי.

מה אומר הסעיף:

אמדוהו לשתי גרוגרות, ולא מצאו אלא שתי גרוגרות בשני עוקצין ושלוש בעוקץ אחד: כורתים העוקץ שיש בו שלוש.
ואם היו שתיים בעוקץ אחד ושלוש בעוקץ אחד — לא יכרתו אלא העוקץ שיש בו שתיים.
הגהת הרמ״א: ואם הדבר בהול — אין מדקדקין בכך, שלא יבא לידי דיחוי ועיכוב.

סעיף יז

חולה שנפל מחמת חלי למשכב ואין בו סכנה הגה או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אע״פ שהולך כנפל למשכב דמי [המגיד פ״ב] אומרים לעכו״ם לעשות לו רפואה אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאוריית' אפי' יש בו סכנת אבר ולחלל עליו ישראל באיסור דרבנן בידים יש מתירים אפי' אין בו סכנת אבר ויש אומרים שאם יש בו סכנת אבר עושין ואם אין בו סכנת אבר אין עושין ויש אומרים שאם אין בו סכנת אבר עושין בשינוי ואם יש בו סכנת אבר עושין בלא שינוי ויש אומרים אפי' יש בו סכנת אבר אין עושין לו דבר שהיא נסמך למלאכה דאוריית' ודברים שאין בהם סמך מלאכה עושין אפי' אין בו סכנת אבר ודברי הסברא השלישית נראין: הגה מותר לומר לעכו״ם לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול דסתם צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי (ר' ירוחם ני״ב ח״ט ורמב״ם ורשב״א) וכל שאסור לעשותו ע״י ישראל אפי' ע״י החולה בעצמו אסור אבל כשעושה לו העכו״ם מותר לחולה לסייעו קצת דמסייע אין בו ממש (ב״י גמ' ביצה דף כ״ב):

ביאור: חולה שאין בו סכנה שנפל למשכב (או שיש לו מיחוש המצערו עד שחלה כל גופו) — אומרים לעכו״ם לעשות לו רפואה, אבל אין מחללין עליו איסור דאורייתא אפילו יש בו סכנת אבר. ובאיסור דרבנן בידי ישראל — הסברא השלישית: עושים בשינוי אם אין סכנת אבר, ובלא שינוי אם יש סכנת אבר. (הגהת הרמ״א: מותר לומר לנכרי לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול, שסתם צורכי קטן — כחולה שאין בו סכנה; וכל שאסור לעשותו על ידי ישראל אסור אפילו על ידי החולה בעצמו, אבל כשעושה לו הנכרי — מותר לחולה לסייעו קצת, שמסייע אין בו ממש.)

מה אומר הסעיף:

חולה שנפל מחמת חולי למשכב ואין בו סכנה — הגהת הרמ״א: או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו, שאז אף על פי שהולך — כנפל למשכב דמי:
אומרים לעכו״ם לעשות לו רפואה; אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאורייתא, אפילו יש בו סכנת אבר.
ובאיסור דרבנן בידים — ארבע סברות נחלקו, וכתב המחבר: « ודברי הסברא השלישית נראין », והיא שאם אין בו סכנת אבר עושין בשינוי, ואם יש בו סכנת אבר עושין בלא שינוי.

סעיף יח

הקיז דם ונצטנן עושים לו מדורה אפי' בתקופת תמוז:

ביאור: מי שהוקז דם ונצטנן — עושים לו מדורה, אפילו בתקופת תמוז.

מה אומר הסעיף:

הקיז דם ונצטנן — עושים לו מדורה, אפילו בתקופת תמוז.

סעיף יט

חולה שאין בו סכנה מותר בבישולי עכו״ם:

ביאור: חולה שאין בו סכנה — מותר בבישולי נכרים.

מה אומר הסעיף:

חולה שאין בו סכנה — מותר בבישולי עכו״ם.

סעיף כ

אין נותנין יין לתוך העין וליתנו על גביו אם פותח וסוגר העין אסור ואם אינו פותח וסוגר מותר ורוק תפל אפי' על גביו אסור דמוכחא מלתא דלרפואה קעביד:

ביאור: אין נותנים יין בתוך העין; ליתנו על העין — אם פותח וסוגר אסור (ניכר שהוא לרפואה); ואם אינו פותח וסוגר מותר. רוק תפל אפילו על גבי העין אסור, שמוכח שלרפואה עביד.

מה אומר הסעיף:

אין נותנין יין לתוך העין.
וליתנו על גביו: אם פותח וסוגר העין — אסור; ואם אינו פותח וסוגר — מותר.
ורוק תפל — אפילו על גביו אסור: דמוכחא מילתא דלרפואה קעביד.

סעיף כא

שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב העין שאינו נראה אלא כרוחץ והוא דלא עמיץ ופתח ולא חיישינן משום שחיקת סמנים דכיון שלא התירו לו לשרותן אלא מע״ש איכא הכירא:

ביאור: שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן בשבת על העין, שאינו נראה אלא כרוחץ — ובלבד שלא יעצום ויפתח. אין חוששין משום שחיקת סממנים, שכיוון שלא התירו אלא משריית ערב שבת — יש הכר.

מה אומר הסעיף:

שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב העין — שאינו נראה אלא כרוחץ — והוא דלא עמיץ ופתח.
ולא חיישינן משום שחיקת סמנים, דכיון שלא התירו לו לשרותן אלא מערב שבת — איכא הכירא.

סעיף כב

מעבירין גלדי המכה וסכין אותה בשמן אבל לא בחלב מפני שהוא נימוח ואפילו בגמר מכה דליכא אלא צערא שרי אבל אין נותנין עליה שמן וחמין מעורבים יחד ולא ע״ג מוך ליתנו עליה אבל נותן הוא חוץ למכה ושותת ויורד לתוכה:

ביאור: מעבירים גלדי המכה וסכין אותה בשמן, אבל לא בחלב (שהוא נימוח); ואפילו בגמר מכה מותר. אבל אין נותנים שמן וחמין מעורבים יחד, ולא על גבי מוך — אלא נותן חוץ למכה והוא שותת לתוכה.

מה אומר הסעיף:

מעבירין גלדי המכה וסכין אותה בשמן — אבל לא בחלב, מפני שהוא נימוח.
ואפילו בגמר מכה, דליכא אלא צערא — שרי.
אבל אין נותנין עליה שמן וחמין מעורבים יחד, ולא על גבי מוך ליתנו עליה; אבל נותן הוא חוץ למכה, ושותת ויורד לתוכה.

סעיף כג

נותנין ספוג וחתיכות בגדים יבשים וחדשים שאינן לרפואה אלא כדי שלא יסרטו הבגדים את המכה אבל לא ישנים שהם מרפאים וה״מ ישנים שלא נתנו מעולם על המכה אבל אם היו כבר על המכה אפילו ישנים שרי דשוב אינם מרפאים:

ביאור: נותנים ספוג וחתיכות בגדים יבשים וחדשים — לא לרפואה אלא שלא יסרטו הבגדים את המכה; אבל לא ישנים, שהם מרפאים. וכל זה בישנים שלא היו על המכה; אבל אם היו עליה — אפילו ישנים מותרים.

מה אומר הסעיף:

נותנים ספוג וחתיכות בגדים יבשים וחדשים, שאינן לרפואה — אלא כדי שלא יסרטו הבגדים את המכה.
אבל לא ישנים, שהם מרפאים.
והני מילי ישנים שלא נתנו מעולם על המכה; אבל אם היו כבר על המכה — אפילו ישנים שרי, דשוב אינם מרפאים.

סעיף כד

נותנים עלה על גב מכה בשבת שאינו אלא כמשמרת חוץ מעלי גפנים שהם לרפואה (ואין נותנין גמי על המכה שהוא מרפא) (טור):

ביאור: נותנים עלה על גבי מכה בשבת — שאינו אלא כמשמרת — חוץ מעלי גפנים שהם לרפואה.

מה אומר הסעיף:

נותנים עלה על גב מכה בשבת — שאינו אלא כמשמרת — חוץ מעלי גפנים, שהם לרפואה.
הגהת הרמ״א: ואין נותנין גמי על המכה, שהוא מרפא.

סעיף כה

רטייה שנפלה מעל גב המכה על גבי קרקע לא יחזירנה נפלה על גבי כלי יחזירנה ועל ידי עכו״ם מותר להניחה אפי' לכתחלה: הגה ומותר לומר לעכו״ם לעשות רטייה על מכה או חבורה (א״ו הארוך) ואסור ליתן עליה אפר מקלה דמרפא כי אם ע״י עכו״ם (מרדכי פרק שמונה שרצים):

ביאור: רטייה שנפלה מעל המכה על הקרקע — לא יחזירנה; נפלה על גבי כלי — יחזירנה; ועל ידי נכרי מותר להניחה אפילו לכתחילה. (הגהת הרמ״א: ומותר לומר לנכרי לעשות רטייה על מכה או חבורה; ואסור לתת עליה אפר מקלה, שהוא מרפא — כי אם על ידי נכרי.)

מה אומר הסעיף:

רטייה שנפלה מעל גב המכה על גבי קרקע — לא יחזירנה; נפלה על גבי כלי — יחזירנה.
ועל ידי עכו״ם — מותר להניחה אפילו לכתחלה.
הגהת הרמ״א: ומותר לומר לעכו״ם לעשות רטייה על מכה או חבורה; ואסור ליתן עליה אפר מקלה דמרפא, כי אם על ידי עכו״ם.

סעיף כו

מגלה קצת רטייה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה קצתה השני ומקנחה ורטייה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח:

ביאור: מגלה קצת הרטייה ומנקה את פי המכה, וחוזר ומגלה את הקצה השני; אבל את הרטייה עצמה אינו מקנח — שזה ממרח.

מה אומר הסעיף:

מגלה קצת רטייה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה קצתה השני ומקנחה.
ורטייה עצמה — לא יקנח, מפני שהוא ממרח.

סעיף כז

מכה שנתרפא נותנין עליה רטייה שאינו אלא כמשמרה:

ביאור: מכה שנתרפאה — נותנים עליה רטייה, שאינה אלא כמשמרת.

מה אומר הסעיף:

מכה שנתרפא — נותנין עליה רטייה, שאינו אלא כמשמרה.

סעיף כח

המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרופאים עושים שהם מתכוונים ברפואה להרחיב פי המכה הרי זה חייב משום מכה בפטיש שזו היא מלאכת הרופא ואם הפיסה כדי להוציא ממנה הליחה שבה הרי זה מותר:

ביאור: המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה — חייב משום מכה בפטיש. אבל להוציא הליחה — מותר.

מה אומר הסעיף:

המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרופאים עושים — שהם מתכוונים ברפואה להרחיב פי המכה — הרי זה חייב משום מכה בפטיש, שזו היא מלאכת הרופא.
ואם הפיסה כדי להוציא ממנה הליחה שבה — הרי זה מותר.

סעיף כט

מי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין כדי להעמיד הדם אבל לא בחומץ מפני שהוא חזק ויש בו משום רפואה ואם הוא מעונג אף היין לו כמו החומץ ואסור:

ביאור: מי שנגפה ידו או רגלו — צומתה ביין, אבל לא בחומץ (שיש בו רפואה). ואם הוא מעונג — אף היין לו כחומץ ואסור.

מה אומר הסעיף:

מי שנגפה ידו או רגלו — צומתה ביין, כדי להעמיד הדם.
אבל לא בחומץ — מפני שהוא חזק, ויש בו משום רפואה.
ואם הוא מעונג — אף היין לו כמו החומץ, ואסור.

סעיף ל

מי שנשמט פרק ידו או רגלו ממקומו לא ישפשפנה הרבה בצונן שזהו רפואתו אלא רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא:

ביאור: מי שנשמט פרק ידו או רגלו — לא ישפשפנה הרבה בצונן; אלא רוחץ כדרכו, ואם נתרפא נתרפא.

מה אומר הסעיף:

מי שנשמט פרק ידו או רגלו ממקומו — לא ישפשפנה הרבה בצונן, שזהו רפואתו.
אלא רוחץ כדרכו — ואם נתרפא, נתרפא.

סעיף לא

צפורן שפרשה וציצין שהם כמין רצועות דקות שפירשו מעור האצבע סביב הציפורן אם פרשו רובן כלפי מעלה ומצערות אותו להסירן ביד מותר בכלי פטור אבל אסור לא פירשו רובן ביד פטור אבל אסור בכלי חייב חטאת ופירש״י כלפי מעלה כלפי ראשי אצבעותיו ור״ת פירש דהיינו כלפי הגוף וצריך לחוש לשני הפירושים:

ביאור: ציפורן שפרשה וציצין דקים: אם פרש רובם "כלפי מעלה" ומצערות — להסירן ביד מותר; בכלי פטור-אבל-אסור. רש״י: "כלפי מעלה" — לראשי האצבעות; ר״ת — לכיוון הגוף.

מה אומר הסעיף:

ציפורן שפירשה, וציצין שהם כמין רצועות דקות שפירשו מעור האצבע סביב הציפורן:
אם פירשו רובן כלפי מעלה ומצערות אותו: להסירן ביד — מותר; בכלי — פטור אבל אסור.
לא פירשו רובן: ביד — פטור אבל אסור; בכלי — חייב חטאת. ופירש רש״י כלפי מעלה — כלפי ראשי אצבעותיו; ורבנו תם פירש דהיינו כלפי הגוף, וצריך לחוש לשני הפירושים.

סעיף לב

החושש בשיניו לא יגמע בהן חומץ ויפלוט אבל מגמע ובולע או מטבל בו כדרכו החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל בולע הוא שמן ואם נתרפא נתרפא:

ביאור: החושש בשיניו לא יגמע בהן חומץ ויפלוט, אבל מגמע ובולע. החושש בגרונו לא יערענו בשמן, אבל בולע שמן.

מה אומר הסעיף:

החושש בשיניו — לא יגמע בהן חומץ ויפלוט; אבל מגמע ובולע, או מטבל בו כדרכו.
החושש בגרונו — לא יערענו בשמן; אבל בולע הוא שמן — ואם נתרפא, נתרפא.

סעיף לג

גונח מותר לינק חלב מהבהמה דבמקום צערא לא גזרו רבנן וי״א שאם אין לו אלא צער של רעב אסור לינק מהבהמה בשבת:

ביאור: גונח — מותר לו לינוק חלב מהבהמה, שבמקום צער לא גזרו. ויש אומרים שאם אין לו אלא צער רעב — אסור.

מה אומר הסעיף:

גונח — מותר לינק חלב מהבהמה, דבמקום צערא לא גזרו רבנן.
ויש אומרים שאם אין לו אלא צער של רעב — אסור לינק מהבהמה בשבת.

סעיף לד

לא תיקל אשה חלב מדדיה לתוך הכוס או לתוך הקדירה ותינק את בנה:

ביאור: אישה לא תוציא חלב מדדיה לתוך כוס או קדרה כדי להניק בנה.

מה אומר הסעיף:

לא תיקל אשה חלב מדדיה לתוך הכוס או לתוך הקדירה ותינק את בנה.

סעיף לה

מותר לאשה לקלח מהחלב כדי שיאחוז התינוק הדד ויניק: (הגה אבל אסור להתיז מחלבה על מי שנשף בו רוח רעה דלית בו סכנה (ב״י בשם שבולי לקט):

ביאור: מותר לאישה לקלח מהחלב כדי שיאחוז התינוק הדד וינק. (הגהת הרמ״א: אבל אסור להתיז מחלבה על מי שנשפה בו רוח רעה, מפני שאין בו סכנה.)

מה אומר הסעיף:

מותר לאשה לקלח מהחלב, כדי שיאחוז התינוק הדד ויניק.
הגהת הרמ״א: אבל אסור להתיז מחלבה על מי שנשף בו רוח רעה, דלית בו סכנה.

סעיף לו

אין לועסין מצטכי (עסי' רי״ו סי״ג פירושו) ולא שפין בו השינים לרפואה ואם משום ריח הפה מות':

ביאור: אין לועסים מצטכי (מסטיק; ועיין סימן רט״ז סעיף י״ג פירושו) ולא שפים בו השיניים לרפואה; אבל משום ריח הפה — מותר.

מה אומר הסעיף:

אין לועסין מצטכי, ולא שפין בו השינים — לרפואה.
ואם משום ריח הפה — מותר.

סעיף לז

כל אוכלים ומשקין שהם מאכל בריאים מותר לאכלן ולשתותן לרפואה אע״פ שהם קשים לקצת בריאים ומוכחא מילתא דלרפואה עביד אפילו הכי שרי וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים אסור לאכלו ולשתותו לרפואה ודוק' מי שיש לו מיחוש בעלמ' והוא מתחזק והולך כבריא אבל אם אין לו שום מיחוש מותר: (הגה וכן אם נפל למשכב שרי [ב״י]:

ביאור: כל אוכלים ומשקים מאכל בריאים — מותר לאכלם ולשתותם לרפואה. וכל שאינו מאכל בריאים — אסור לרפואה; ודווקא מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אבל אם אין לו שום מיחוש — מותר. (הגהת הרמ״א: וכן אם נפל למשכב — מותר.)

מה אומר הסעיף:

כל אוכלים ומשקין שהם מאכל בריאים — מותר לאכלן ולשתותן לרפואה, אף על פי שהם קשים לקצת בריאים ומוכחא מילתא דלרפואה עביד.
וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים — אסור לאכלו ולשתותו לרפואה.
ודוקא מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא; אבל אם אין לו שום מיחוש — מותר. הגהת הרמ״א: וכן אם נפל למשכב — שרי.

סעיף לח

מותר לאכול שרפים מתוקים ולגמוע ביצה חיה כדי להנעים הקול:

ביאור: מותר לאכול שרפים מתוקים ולגמוע ביצה חיה כדי להנעים את הקול.

מה אומר הסעיף:

מותר לאכול שרפים מתוקים ולגמוע ביצה חיה — כדי להנעים הקול.

סעיף לט

אין עושין אפיקטוזין (פי' הערוך אפיק טפי זון כלומר להוציא עודף המזון] דהיינו גרמת קיא אפי' בחול משום הפסד אוכלים ואם מצטער מרוב מאכל בחול מותר אפילו בסם ובשב' אסור בסם ומותר ביד:

ביאור: אין עושים אפיקטוזין (פירוש הערוך: "אפיק טפי זון" — להוציא את עודף המזון), דהיינו גרימת הקאה, אפילו בחול — משום הפסד אוכלים. ואם מצטער מרוב מאכל: בחול מותר אפילו בסם, ובשבת אסור בסם ומותר ביד.

מה אומר הסעיף:

אין עושין אפיקטוזין — דהיינו גרמת קיא — ואפילו בחול, משום הפסד אוכלים.
ואם מצטער מרוב מאכל: בחול מותר אפילו בסם; ובשבת אסור בסם ומותר ביד.

סעיף מ

החושש במעיו מותר ליתן עליהם כוס שעירו ממנו חמין אע״פ שעדיין יש בו הבל:

ביאור: החושש במעיו — מותר ליתן עליהם כוס שעירו ממנה חמין, אף שעדיין יש בה הבל.

מה אומר הסעיף:

החושש במעיו — מותר ליתן עליהם כוס שעירו ממנו חמין, אף על פי שעדיין יש בו הבל.

סעיף מא

מי שנשתכר שרפואתו לסוך כפות ידיו ורגליו בשמן (ומלח) מותר לסוכם בשבת:

ביאור: מי שנשתכר שרפואתו לסוך כפות ידיו ורגליו בשמן (ומלח) — מותר בשבת.

מה אומר הסעיף:

מי שנשתכר, שרפואתו לסוך כפות ידיו ורגליו בשמן — מותר לסוכם בשבת.

סעיף מב

אין מתעמלים דהיינו שדורס על הגוף בכח כדי שייגע ויזיע ואסור לדחוק כריסו של תינוק כדי להוציא הרעי:

ביאור: אין מתעמלים; ואסור לדחוק כרסו של תינוק להוציא הרעי.

מה אומר הסעיף:

אין מתעמלים — דהיינו שדורס על הגוף בכח, כדי שייגע ויזיע.
ואסור לדחוק כריסו של תינוק כדי להוציא הרעי.

סעיף מג

מותר לכפות כוס חם על הטבור ולהעלותו ולהעלו' אזנים בין ביד בין בכלי ולהעלות אונקלי' דהיינו תנוך שכנגד הלב שנכפף לצד פנים שכל א' מאלו אין עושים בסמנים כדי שניחוש לשחיקה ויש לו צער מהם:

ביאור: מותר לכפות כוס חם על הטבור, להעלות אוזניים (גידי האוזן) ביד או בכלי, ולהעלות אונקלי.

מה אומר הסעיף:

מותר לכפות כוס חם על הטבור ולהעלותו, ולהעלות אזנים — בין ביד בין בכלי, ולהעלות אונקלי.
שכל אחד מאלו אין עושים בסמנים כדי שניחוש לשחיקה, ויש לו צער מהם.

סעיף מד

רוחצין במי גרר ובמי חמתן ובמי טבריה ובמים היפים שבים הגדול אע״פ שהם מלוחים שכן דרך לרחוץ בהם וליכ' הוכחה דלרפואה קא עביד אבל לא במים הרעים שבים הגדול ובמי משרה שהם מאוסים ואין דרך לרחוץ בהם אלא לרפואה ודוק' ששוהא בהם אבל אם אינו שוהא בהם מותר שאינו נראה אלא כמיקר:

ביאור: רוחצים במי גרר, מי חמתן, מי טבריה ומים יפים שבים הגדול. אבל לא במים הרעים ובמי משרה המאוסים, שאין רוחצים בהם אלא לרפואה — וזה כששוהה; אבל אם אינו שוהה — מותר, שנראה כמיקר.

מה אומר הסעיף:

רוחצין במי גרר, ובמי חמתן, ובמי טבריה, ובמים היפים שבים הגדול — אף על פי שהם מלוחים — שכן דרך לרחוץ בהם, וליכא הוכחה דלרפואה קא עביד.
אבל לא במים הרעים שבים הגדול, ובמי משרה — שהם מאוסים, ואין דרך לרחוץ בהם אלא לרפואה.
ודוקא ששוהא בהם; אבל אם אינו שוהא בהם — מותר, שאינו נראה אלא כמיקר.

סעיף מה

לוחשים על נחשים ועקרבים בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה:

ביאור: לוחשים על נחשים ועקרבים שלא יזיקו, ואין בכך משום צידה.

מה אומר הסעיף:

לוחשים על נחשים ועקרבים בשביל שלא יזיקו — ואין בכך משום צידה.

סעיף מו

נותנין כלי על גב העין להקר והוא שיהא כלי הניטל בשבת:

ביאור: נותנים כלי על העין להקר — והוא שיהא כלי הניטל בשבת.

מה אומר הסעיף:

נותנין כלי על גב העין להקר — והוא שיהא כלי הניטל בשבת.

סעיף מז

עצם שיצ' ממקומו מחזירין אותו:

ביאור: עצם שיצא ממקומו — מחזירין אותו.

מה אומר הסעיף:

עצם שיצא ממקומו — מחזירין אותו.

סעיף מח

אסור להניח בגד על מכה שיוצ' ממנו דם מפני שהדם יצבע אותו ואסור להוציא דם מהמכה לכך יש לרחוץ המכה במים או ביין תחלה להעביר דם שבמכה וי״א שכורך קורי עכביש על המכה ומכסה בהם כל הדם וכל החבורה ואח״כ כורך עליו סמרטוט:

ביאור: אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם, שהדם יצבע אותו. יש לרחוץ המכה תחילה במים או ביין; ויש אומרים שכורך קורי עכביש על המכה.

מה אומר הסעיף:

אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנו דם — מפני שהדם יצבע אותו — ואסור להוציא דם מהמכה.
לכך יש לרחוץ המכה במים או ביין תחלה, להעביר דם שבמכה.
ויש אומרים שכורך קורי עכביש על המכה ומכסה בהם כל הדם וכל החבורה, ואחר כך כורך עליו סמרטוט.

סעיף מט

אסור לשום פתילה בפי הטבעת כדרך שנוהגים לעשות למי שהוא עצור אלא אם כן ישים אותה בשינוי שיאחזנה בשתי אצבעותיו ויניחנה בנחת:

ביאור: אסור לשים פתילה בפי הטבעת — אלא אם ישים אותה בשינוי, שיאחזנה בשתי אצבעותיו ויניחנה בנחת.

טקסט שלם: מ״ט סעיפים אלו מהווים את כל הקודיפיקציה של המחבר בנושא. כל אחד מהם מפרט מקרה, תנאי או יוצא מן הכלל.

מה אומר הסעיף:

אסור לשום פתילה בפי הטבעת כדרך שנוהגים לעשות למי שהוא עצור —
אלא אם כן ישים אותה בשינוי: שיאחזנה בשתי אצבעותיו ויניחנה בנחת.

2. הרקע הכללי

על מה מדבר הסימן?

סימן שכ״ח — מהארוכים והחשובים בהלכות שבת — עוסק בחולה בשבת: מתי וכיצד מחללים שבת לטפל בו. הוא מבוסס על העיקרון הבסיסי ביותר: וָחַי בָּהֶם — שמכאן דרשו חז״ל שפיקוח נפש דוחה שבת.

השאלה היסודית: מול חולה — שני מכשולים מנוגדים: לחלל שבת לחינם, או להסס כשחיים מונחים על הכף. הסימן מדרג את המצבים לפי חומרת הסבל ומקודד לכל דרגה את המותר.

מקומו בהלכות שבת

סימן שכ״ח בא אחרי סימן שכ״ז (סיכה) ובא בעקבות הנושא הגדול של איסור רפואה. הוא קודם לסימן ש״ל (יולדת) ושל״א (מילה).

3. המושגים ההלכתיים המרכזיים

חמישה מושגים מבססים את מ״ט הסעיפים. הם יוצרים סולם דרגות:

מושגי המפתח של סימן שכ״ח:

פיקוח נפש — סכנת חיים: דוחה את כל השבת; "הזריז משובח" (סעיף ב).
חולה שיש בו סכנה — מחללים אפילו איסורי תורה.
חולה שאין בו סכנה — אינו דוחה איסורי תורה, אבל רפואה דרך נכרי ומעשי דרבנן בשינוי — כן.
מיחוש בעלמא — אין רפואה, אפילו על ידי נכרי.
גזירת שחיקת סממנים — סיבת איסור הרפואה (תולדה של טוחן).

השאלה המרכזית: "באיזו דרגה של הסולם נמצא חולה זה?" — סכנת חיים → הכל מותר וצריך זריזות; אין סכנה אלא נפל למשכב → רפואות מוגבלות; מיחוש בלבד → כלום. ובספק על הסכנה: ספק נפשות להקל.

4. פירוט הסעיפים — אחד אחד

מ״ט הסעיפים מתחלקים לקבוצות עיקריות:

סעיפים	נושא	כלל
א-ב	שני הקטבים	מיחוש בעלמא: כלום; סכנה: מצוה לחלל, הזריז משובח
ג-טז	חולה שיש בו סכנה	מכה של חלל, אומד, פיקוח נפש, מי הפועל
יז-יט	חולה שאין בו סכנה	רפואה דרך נכרי, מעשי דרבנן בשינוי, בישולי נכרים
כ-מט	רפואות המותרות והאסורות	מכות, רטיות, סממנים, מאכל בריאים, מקרים מיוחדים

שיטת לימוד: בכל סעיף — (1) דרגת חומרת החולה; (2) האם המעשה איסור תורה או דרבנן; (3) האם אפשר בשינוי או דרך נכרי; (4) האם המעשה מגלה כוונת רפואה; (5) מסקנה.

5. המשנה ברורה — ראשי דברים

המשנה ברורה כולל 152 ערכים על סימן זה — מהמבוארים ביותר. הראשונים מאירים את סעיף א:

משנה ברורה (א) — מיחוש בעלמא והוא מתחזק וכו' - דאם כאיב ליה טובא וחלה כל גופו עי״ז או שנפל למשכב אף שאין בו סכנה מותר לעשות בשבילו רפואה שאין בה מלאכה וכההיא דסימן שכ״ז ס״א וכה״ג וע״י א״י מותר לעשות אפילו מלאכה גמורה וכדלקמן בסי״ז וסל״ז ע״ש:

משנה ברורה (ב) — שום רפואה - היינו אפילו דברים שאין בהם משום מלאכה ג״כ אסור וכדלעיל בסימן שכ״ז ס״א ולקמן בסעיף ל״ו וכה״ג:

משנה ברורה (ג) — ואפילו ע״י א״י - היינו אפילו דברים שהוא רק משום שבות ג״כ אסור על ידו כיון שהוא רק מיחוש בעלמא:

המשנה ברורה מציב מיד את סולם הדרגות: אם הכאב חזק וכל הגוף נפגע, או שהוא מוטל במיטה — אף שאין סכנה, אפשר לעשות רפואה ללא מלאכה; ועל ידי נכרי, אפילו מלאכה גמורה (סעיפים יז, לז). אבל למיחוש בעלמא, כלום — אפילו מעשה שבות, אפילו על ידי נכרי.

לטקסט המלא של 152 הערכים: משנה ברורה סימן שכ״ח.

6. שיטת הרמ״א

הרמ״א מפזר בסימן זה הגהות רבות, במיוחד לבירור דין חולה שאין בו סכנה:

הגהות הרמ״א:

סעיף ג: מי שחושש בשינו אומר לעכו״ם להוציאה.
סעיף יב: בסכנה, אם אפשר בשינוי או דרך נכרי בלא דיחוי — עושה כך; אך לעולם לא במחיר עיכוב.
סעיף יז: צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה; מותר לומר לעכו״ם לבשל לו.
סעיף כה: מותר לומר לעכו״ם לעשות רטייה.

7. מקרים מעשיים בני זמננו

מצב	ניתוח
כאב חזה, חשד להתקף לב, שבץ מוחי	סכנת חיים: לקרוא להצלה ולחלל שבת מיד — "הזריז משובח", להסס אסור (סעיף ב).
חום גבוה, שכוב במיטה	חולה שאין בו סכנה: תרופות מותרות; מלאכות תורה דרך נכרי לפי הצורך (סעיפים יז, לז).
כאב ראש, נזלת קלה, "בסדר"	מיחוש בעלמא: משכך כאב בעיקרון אסור — אלא אם חלש או שוכב. שאל את רבך.
ספק: האם זה חמור?	ספק נפשות להקל — בספק חיים פועלים להציל בלי להמתין לוודאות.

כלל הזהב: בסכנת חיים אמיתית או אפשרית, לעולם לא להסס ולא "לשאול" — פועלים. למקרים ביניים, שאל את רבך מראש.

8. סיכום מעשי של הסימן

סימן שכ״ח ב-5 כללים:

סכנת חיים — מחללים את כל השבת; להזדרז מצוה, להסס אסור.
בספק — ספק נפשות להקל, פועלים להציל.
חולה שאין בו סכנה, שכוב — רפואה מותרת, מלאכות תורה דרך נכרי, מעשי דרבנן בשינוי.
מיחוש בעלמא — שום רפואה, מחשש שחיקת סממנים.
מאכל בריאים — תמיד מותר, אפילו לכוונת רפואה.

9. שאלות הבנה

בחן את הבנתך:

על איזה פסוק מבוסס העיקרון שפיקוח נפש דוחה שבת?
מה פירוש "הזריז משובח והשואל שופך דמים" (סעיף ב)?
מהן ארבע דרגות סולם חומרת החולה?
מדוע אסורה כל רפואה למיחוש בעלמא — מהי הגזירה?
מה אפשר לעשות לחולה שאין בו סכנה אבל נפל למשכב (סעיף יז)?
איך מכריעים בספק על קיום סכנת חיים?

להמשך לימוד

אם תרצה להעמיק בסימן זה:

📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות ראשונים, חקירות יסודיות
✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולזכירה מהירה עם מנמוניקות
📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שכ״ח)

להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן שכ״ט ←

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן שכ״ח · רמה 1 — הקדמה