✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — יסוד

סימן של"ג · ג' סעיפים

שלא לפנות אוצר בשבת (סידור מחדש) — להכיר ולהבין
סימן של"ג
שֶׁלֹּא לְפַנּוֹת אוֹצָר בְּשַׁבָּת
🌱 רמת יסוד · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן של"ג: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור, הסברים פדגוגיים של המושגים ההלכתיים, יישומים מעשיים מודרניים וסיכום.

נושא: שלא לפנות אוצר בשבת (סידור מחדש)
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן של"ג (ג' סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — ג' סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי
3. מושגי היסוד ההלכתיים
4. פירוט הסעיפים
5. המשנה ברורה
6. שיטת הרמ"א
7. יישומים מעשיים
8. סיכום מעשי
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן של"ג מכיל ג' סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את הדינים הנוגעים לשלא לפנות אוצר בשבת (סידור מחדש).

סעיף א

שלא לפנות אוצר בשבת. ובו ג סעיפים:
אוצר של תבואה או של כדי יין אע"פ שמותר להסתפק ממנו אסור להתחיל בו לפנותו אלא לדבר מצוה כגון שפינהו להכנסת אורחים או לקבוע בו בית המדרש וכיצד מפנהו אם היה האוצר גדול מפנה ממנה חמשה קופות (שבכל קופה שלש סאים) (הגהות מרדכי ור"ן פרק מפנין) לא היה בו אלא חמשה קופות מפנה מהם ארבעה אבל כולו לא יפנה שמא יבא להשוות גומות: הגה וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר ג"כ לצורך אורחים ולא מקרי אורחים אלא שנתארחו אצלו בביתו או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים (תרומת הדשן סי' ע"ב) אבל כשזימן חבירו לסעוד אצלו לא מקרי אורחים ואינה סעודת מצוה רק סעודת רשות:
ביאור: אוצר של תבואה או כדי יין — אף שמותר להסתפק ממנו [לצרכיו], אסור להתחיל לפנותו [לגמרי], אלא לצורך מצוה — לדוגמא לפנותו להכנסת אורחים, או לקבוע בו בית המדרש. וכיצד מפנים אותו? אם האוצר גדול — מפנים ממנו חמש קופות (של ג' סאים כל אחת); אם היו רק ה' קופות — מפנים מהם ד'; אבל את כולו לא יפנה, שמא יבוא להשוות גומות בקרקע. (רמ"א: כל שבות שהותרה לצורך מצוה הותרה גם לצורך אורחים; ואין נקראים "אורחים" אלא הגרים אצלו או שזימן אורחים הגרים אצל אחרים — אבל המזמין חברו לסעוד אצלו אינו "אורח", וזו סעודת רשות.)

סעיף ב

כשמפנה אלו ארבעה או חמשה קופות לא יחלקם בקופות קטנות להוליכם בהרבה פעמים כדי להקל המשאוי מפני שמרבה בהילוך ואוושא מילתא טפי:
ביאור: כשמפנים את אלו ד' או ה' קופות, לא יחלקום בקופות קטנות להוליכם בהרבה פעמים כדי להקל המשא — כי מרבה בהילוך ואוושא מילתא טפי (הדבר נשמע ואין זה ראוי לשבת).

סעיף ג

אלו ד' או ה' קופות שמפנה היינו לאורח א' ואם באו לו הרבה מפנה כשיעור הזה לכל אורח ואורח ובלבד שלא יפנה א' לכולם דאיכא טירחא יתירא אלא כל א' יפנה לעצמו או אחר יפנה בעדו: הגה חביות של יין שהובאו על עגלה אסור להורידן בשבת אם לא לכבוד אורחים או לצורך מצוה דהוי כמפנה האוצר (א"ז):
ביאור: אלו ד' או ה' קופות שמפנים, היינו לאורח אחד; ואם באו אורחים הרבה, מפנים שיעור זה לכל אורח ואורח — ובלבד שלא יפנה אחד את כולם, שיש בזה טרחה יתרה; אלא כל אחד יפנה לעצמו, או אחר יפנה בעדו. (רמ"א: חביות של יין שהובאו על עגלה — אסור להורידן בשבת, אלא לכבוד אורחים או צורך מצוה, שהוי כמפנה את האוצר.)
טקסט שלם: ג' סעיפים אלו מהווים את כל הקודיפיקציה של המחבר בנושא.

2. ההקשר הכללי

על מה מדבר הסימן?

סימן של"ג, קצר מאוד, דן בנושא פינוי אוצר בשבת — מחסן של תבואה או של כדי יין. נקודת ההתחלה פרדוקסלית: מותר להסתפק ממנו לצרכיו (אין מוקצה), אבל אסור לפנותו באופן שיטתי כעיסוק של סידור.

המתח של הסימן: פינוי אוצר אינו מלאכה — אבל זה טרחה של חול (עובדין דחול), והוא עלול להוביל להשוואת גומות בקרקע שנחשף (תולדה דבונה/חורש). מכאן הדין: לא מפנים — חוץ ממצוה, ואז בכמות מוגבלת.

מקומו בהלכות שבת

סימן של"ג מסיים את הבלוק של סימני "טרחה" בשבת ומקדים את הסימן הגדול של"ד (הדליקה) — שם השאלה של הצלת רכוש והעברת חפצים נעשית מרכזית.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

ארבעה מושגים מבנים את ג' הסעיפים:

מושגי היסוד של סימן של"ג:
השאלה המרכזית: "מדוע מפנים, ועד היכן?" — לצורך מצוה: מותר, אבל עד חמש קופות, ולא לפנות לגמרי (גומות), ולא לפצל את המשא (אוושא). לנוחות בעלמא: אסור.

4. פירוט הסעיפים

סעיףנושאהדין
אפינוי האוצראסור, חוץ ממצוה; אז ה' קופות, לעולם לא לגמרי
באופן ההובלהאין לפצל בקופות קטנות (אוושא מילתא)
גהרבה אורחיםהשיעור לכל אורח; לא אדם אחד לכולם
שיטת לימוד: לכל סעיף — (1) האם יש צורך מצוה; (2) באיזו כמות; (3) האם האופן מונע טרחה יתרה ואוושא; (4) מסקנה.

5. המשנה ברורה — הערות ראשונות

למשנה ברורה י"א הערות על סימן זה. הראשונות:

משנה ברורה (א) — (א) שמותר להסתפק ממנו - למאכלו ולמאכל בהמתו שאינו מוקצה דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים שהניח ליבשן משום דדחינהו בידים ולא חזיין עד שיתייבשו וכמ"ש בסי' ש"י ס"ב מ"מ אם אינו רוצה להסתפק ממנו אלא להתחיל בו לפנותו אסור לעשות כן לדבר הרשות והטעם משום טרחא או משום עובדין דחול:
משנה ברורה (ב) — (ב) אסור להתחיל וכו' - היינו אפילו פחות מד' וה' קופות ומשמע דאם התחיל מע"ש שרי לפנותו בשבת פחות מד' וה' קופות אף לדבר הרשות:
משנה ברורה (ג) — (ג) לפנותו - אבל מותר לעשות שביל ברגליו לכאן ולכאן דרך הליכתו ויציאתו דזה לא הוי בכלל פינוי:
המשנה ברורה מבהיר שלוש נקודות. (1) תוכן האוצר אינו מוקצה — כשיטת ר' שמעון: אפשר להסתפק ממנו חופשי לעצמו ולבהמתו. (2) האיסור "להתחיל לפנות" שווה אפילו לפחות מד'-ה' קופות; אבל אם התחיל מערב שבת, יכול להמשיך בשבת (פחות מהשיעור) אפילו לרשות. (3) לעשות שביל ברגליו בדרך הילוכו אינו נחשב "פינוי".

לטקסט שלם: משנה ברורה של"ג.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מוסיף שתי הגהות:

הגהות הרמ"א:

7. יישומים מעשיים מודרניים

מצבניתוח
לסדר / לפנות מחסן או מחסןלנוחות בעלמא: להימנע בשבת (טרחה של חול). לאורחים: מותר, בכמות מוגבלת (סעיף א).
להסתפק מהמחסן לצרכי היוםמותר — אין מוקצה; רק פינוי שיטתי בעייתי.
לפרוק משלוח שהגיע בשבתאסור לפרוק קופסאות/חביות, חוץ מאורחים או מצוה (סעיף ג + רמ"א).
לפנות מקום לשיעור, תפילהצורך מצוה: מותר, ללא פינוי לגמרי (גומות) וללא ריבוי הילוכים.
להלכה למעשה, יש לפנות לרב — בעיקר להגדרת "אורחים" ולגבול חמש הקופות במצבים מודרניים.

8. סיכום מעשי של הסימן

סימן של"ג בד' כללים:
  1. להסתפק כן, לפנות לא — לוקחים מה שצריך, לא מפנים את האוצר לנוחות.
  2. לצורך מצוה (אורחים, בית מדרש) — מותר, אבל ה' קופות, לעולם לא לגמרי (גומות).
  3. בלי לפצל את המשא — ריבוי הילוכים אוושא מילתא.
  4. לא אדם אחד לכולם — זו טרחה יתרה; כל אחד מפנה את חלקו.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מדוע מותר להסתפק מאוצר אבל לא לפנותו לגמרי?
  2. מה החשש היסודי — לאן עלולים להגיע (סעיף א)?
  3. באיזה מקרים הפינוי מותר, ועד איזה שיעור?
  4. מדוע אין מפצלים את המשא לקופות קטנות (סעיף ב)?
  5. מיהו "אורח" לפי הרמ"א, ומי לא?
  6. מדוע אדם אחד לא יכול לפנות הכל (סעיף ג)?

להעמיק עוד

אם רצונך להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן של״ד ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן של"ג · רמה 1 — יסוד
♥ לתמוך בדעת