✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן של"ד · כ"ז סעיפים

דיני דליקה בשבת — לגלות ולהבין
סימן של"ד
דִּינֵי דְלֵקָה בְּשַׁבָּת
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן של"ד: טקסט עברי מלא של המחבר, תרגום זורם, ביאור פדגוגי של מושגי ההלכה, מקרים מעשיים בני זמננו וסיכום.

נושא: דיני דליקה בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן של"ד (כ"ז סעיפים)

חיבור: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — כ"ז סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי: למה הסימן הזה, מה השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של הסימן
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ערכים ראשונים
6. שיטת הרמ"א — הבדלי אשכנז וספרד
7. מקרים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכירה
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן של"ד מכיל כ"ז סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את הכללים הנוגעים לדליקה בשבת — הצלה וכיבוי.

סעיף א

דיני דליקה בשבת. ובו כז סעיפים:
נפלה דליקה בשבת אם הוא בלילה קודם סעודה יכול להציל כדי מזון שלש סעודות הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה ובשחרית מזון שתי סעודות ובמנחה מזון סעודה אחת ודוקא בני הבית שהדליקה בו לא יצילו יותר משום דאיכא למיחש שמתוך שטרודים בהצלה ישכחו השבת ויכבו אבל בתים הקרובים ויראים שתגיע להם הדליקה יכולים להציל כל מה שירצו:
תרגום: נפלה דליקה בשבת — אם זה בלילה לפני הסעודה, אפשר להציל מזון לשלוש סעודות: הראוי לאדם — לאדם, הראוי לבהמה — לבהמה; בשחרית, לשתי סעודות; במנחה, לסעודה אחת. וזה דווקא לגבי בני הבית שהדליקה בו: אינם מצילים יותר, מחשש שמתוך טרדת ההצלה ישכחו את השבת ויכבו. אבל הבתים הסמוכים החוששים שתגיע אליהם הדליקה — יכולים להציל כל מה שירצו.

סעיף ב

יש מתירים לטלטל מעות ודברים המוקצים כדי להצילם מפני הדליקה או מאנסים הבאים לגזלם דבמקום פסידא אין לחוש לאיסור מוקצה ויש אוסרים ואפילו לומר לעכו"ם לטלטל סחורה הנפסדת מחמת גשמים יש מי שאוסר (וע"ל סי' ש"ז סעיף י"ט):
תרגום: יש המתירים לטלטל מעות ומוקצה להצילם מהדליקה או מאנסים הבאים לגזלם — שבמקום הפסד אין לחוש לאיסור מוקצה; ויש האוסרים. ואפילו לומר לנכרי לטלטל סחורה שתינזק מהגשמים — יש האוסר.

סעיף ג

הציל פת נקיה לא יציל פת הדראה (פי' פת שניטל הדרה דהיינו פת סובין) אבל איפכא שרי:
תרגום: אם הציל כבר פת נקיה, לא יציל [בנוסף] פת הדראה (פת סובין); אבל ההיפך מותר — כי מצילים רק לצרכי היום, ואין מנצלים את ההצלה כתואנה לצבירה.

סעיף ד

מצילין מיום הכיפורים לשבת אבל לא משבת ליום הכפורים וי"ט ולא לשבת הבאה אבל מיום הכפורים למוצאי יום הכפורים מצילים מזון סעודה אחת:
תרגום: מצילים מיום הכיפורים לשבת [כשיוה"כ חל ביום שישי], אך לא משבת ליו"כ או יו"ט, ולא לשבת הבאה; אבל מיו"כ למוצאי יו"כ מצילים מזון סעודה אחת (מצילים רק לצורך מיידי).

סעיף ה

מצילין לחולה ולזקן ולרעבתן כבינוני:
תרגום: מצילים [שיעור שלוש הסעודות] לחולה, לזקן ולרעבתן — כבינוני (השיעור קבוע, אינו מתאם לתיאבון האישי).

סעיף ו

הא דאין מצילין אלא מזון שלש סעודות היינו דוקא בשני כלים אבל בכלי א' מצילים אפי' יש בו מאה סעודות ואפי' פירש טליתו וקיפל והביא לתוכו וחזר וקיפל והביא לתוכו מותר כיון שמוציא הכל בפעם א':
תרגום: הגבלת שלוש הסעודות אינה אלא בשני כלים; אבל בכלי אחד מצילים אפילו יש בו מאה סעודות. ואפילו אם פרש את טליתו, קיפל והניח בה דברים, חזר וקיפל והניח עוד — מותר, שמוציא הכל בפעם אחת.

סעיף ז

ומותר להציל כלי תשמישו הצריכים לו לאותו היום כגון כוסות וקיתוניות:
תרגום: מותר להציל את כלי תשמישו הצריכים לו לאותו היום, כגון כוסות וקיתוניות.

סעיף ח

ולובש כל מה שיכול ללבוש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ויש מי שאומר שאינו לובש ומוציא אלא פעם אחת בלבד:
תרגום: לובש כל מה שיכול ללבוש, מוציא, פושט, חוזר ולובש, מוציא ופושט [כמה פעמים]; ויש האומר שאינו לובש ומוציא אלא פעם אחת בלבד.

סעיף ט

ואומר לאחרים בואו והצילו לכם כל אחד מזון שלש סעודות ויכולים ללבוש כל מה שיכלו ללבוש ואם רוצים זוכים בו מן ההפקר כיון שאמר הצילו לכם ואם אינם רוצים לזכות אלא רוצים להחזירו לקבל שכר על הצלתם הרשות בידם ולא הוי שכר שבת:
תרגום: אומר לאחרים "בואו והצילו לכם" — כל אחד מזון שלוש סעודות — ויכולים ללבוש כל מה שיכולים. אם רוצים, זוכים בו מן ההפקר, שאמר "הצילו לכם"; ואם אינם רוצים לזכות אלא להחזיר ולקבל שכר על הצלתם — הרשות בידם, ואין זה "שכר שבת" אסור.

סעיף י

כל הצלה שאמרנו אינה אלא לחצר אחרת המעורבת אבל לא לשאינה מעורבת: הגה ויש מקילין אף לשאינו מעורבת (סמ"ג והגהות מרדכי):
תרגום: כל ההצלה שדיברנו אינה אלא לחצר אחרת המעורבת בעירוב, אך לא לחצר שאינה מעורבת (שטלטול יהיה איסור). (רמ"א: יש המקילים אף לחצר שאינה מעורבת.)

סעיף יא

יש אומרים דכל הצלה שאמרנו היא לחצר ומבוי הסמוכים לרשות הרבים וגם אינם מקורים דמו לרשות הרבים ומשום הכי אין מתירין להציל אלא מזון שלש סעודות וכלים הצריכים אבל לבית אחר שעירב עמו יכול להוציא כל מה שירצה ואף לחצר לא אמרו אלא לחצר חבירו אבל לחצר שלו שאינה צריכה עירוב יכול להוציא כל מה שירצה ויש אומרים שאין חילוק:
תרגום: יש אומרים שההגבלה (שלוש סעודות) אינה אלא לחצר או מבוי הסמוכים לרשות הרבים ואינם מקורים, הדומים לרשות הרבים; אבל לבית אחר שעירב עמו, יכול להוציא כל מה שירצה. ואף לחצר, ההגבלה אינה אלא לחצר חברו; לחצרו עצמו, שאינה צריכה עירוב, יכול להוציא הכל. ויש אומרים שאין חילוק.

סעיף יב

כל כתבי הקדש מצילין האידנא מפני הדליקה וקורים בהם אפי' כתובים בכל לשון אפי' כתובים בסם ובסיקרא (פי' מיני צבעים) ובכל דבר וכן מטבע ברכות שטבעו חכמים מצילים אותם מן הדליקה ומכל מקום התורפא (פירוש מקום מגולה והפקר) וכן תרגום שכתבו עברי כגון יגר שהדותא וכדנא תימרון להון ועברי שכתבו תרגום או בלשון אחר שאותו העם בקיאים בו וכן ספר תורה שיש בו ללקט פ"ה אותיות מתוך תיבות שלימות או שיש בו אזכרה מצילין אותה:
תרגום: כל כתבי הקודש מצילים בזמננו מהדליקה, וקוראים בהם — אפילו כתובים בכל לשון, אפילו בצבעים או בכל חומר; וכן מטבע הברכות שטבעו חכמים. וכן תרגום שכתבוהו עברי, או עברי שכתבוהו תרגום או בלשון אחרת שאותו עם בקי בה; וספר תורה שיש בו ללקט פ"ה אותיות מתוך תיבות שלמות, או שיש בו אזכרה — מצילים אותו.

סעיף יג

יש מי שאומר דמגלת אסתר הואיל ואין בה אזכרות אם אינה כתובה כמשפטה אשורית על העור ובדיו אין בה קדושה להצילה מפני הדליקה:
תרגום: יש אומר שמגילת אסתר, כיון שאין בה אזכרות, אם אינה כתובה כמשפטה — אשורית, על קלף, ובדיו — אין בה קדושה להצילה מהדליקה.

סעיף יד

הקמיעין שיש בהם פסוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה ויש אומרים שמצילין:
תרגום: הקמיעות שיש בהם פסוקים — אין מצילים אותם מהדליקה; ויש אומרים שמצילים.

סעיף טו

מצילים תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין אע"פ שיש בתוכן מעות והוא הדין לשאר כתבי הקדש:
תרגום: מצילים תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, אף על פי שיש בתוכם מעות; וכן הדין לשאר כתבי הקודש (המעות ניצלות אגב, בטפילה לדבר הקדוש).

סעיף טז

אם הניח תפילין בארנקי [פי' כיס] מלא מעות יכול להצילו מפני הדליקה או מפני הגנבים והגזלנים למקום שיכול להציל התפילין ויש מי שאומר דהיינו דוק' כשהניחם שם מערב שבת:
תרגום: אם הניח תפילין בארנקי מלא מעות, יכול להצילו מהדליקה או מהגנבים והגזלנים, למקום שיכול להציל בו את התפילין; ויש אומר שזה דווקא כשהניחם שם מערב שבת.

סעיף יז

יש מתירים להציל דסקיא מליאה מעות על ידי ככר או תינוק מן הדליקה או מן הגנבים והגזלנים ודוק' לרה"י אבל לא לחצר שאינה מעורבת מצילין הספרים אפילו לחצר שאינה מעורבת ולמבוי [פי' מקום שנכנסים ממנו לחצירות] שלא נשתתפו בו ובלבד שיהיו בו שלשה מחיצות ולחי:
תרגום: יש מתירים להציל שק מלא מעות ע"י הנחת כיכר או תינוק עליו [כדי להעבירו בצורה עקיפה] — מהדליקה או מהגנבים — ודווקא לרה"י, אך לא לחצר שאינה מעורבת. אבל הספרים הקדושים מצילים אף לחצר שאינה מעורבת, ולמבוי בלי שיתוף, ובלבד שיהיו בו שלוש מחיצות ולחי.

סעיף יח

כתבו משום גאון שמותר לומר לעכו"ם להציל ספרים מן הדליקה אפי' דרך רשות הרבים:
תרגום: כתבו משום גאון שמותר לומר לנכרי להציל ספרים מהדליקה, אפילו דרך רשות הרבים.

סעיף יט

כל מה שמותר להציל מפני הדליקה מותר להציל ממים ומשאר דברים המאבדים:
תרגום: כל מה שמותר להציל מהדליקה — מותר להציל ממים ושאר דברים המאבדים (הדליקה היא רק דוגמה; הכלל חל על כל איום של אובדן).

סעיף כ

הגליונים שלמעלה ושלמטה ושבין פרשה לפרשה ושבין דף לדף ושבתחלת הספר ושבסוף הספר אין מצילין אותם:
תרגום: הגליונות שלמעלה ושלמטה, בין פרשה לפרשה, בין דף לדף, בתחילת הספר ובסופו — אין מצילים אותם [בנפרד מהטקסט] (אין להם קדושה עצמית משנפרדו מהכתב).

סעיף כא

האפיקורסים דהיינו האדוקים בעבודת אלילים וכן [מומרים לע"א] שכתבו להם כתבי הקדש אין מצילין אותן ואף בחול שורפן עם האזכרות שבהן:
תרגום: כתבי קודש שנכתבו בידי אפיקורסים האדוקים בעבודה זרה — אין מצילים אותם [מהדליקה]; ואף בחול שורפים אותם, עם האזכרות שבהם.

סעיף כב

תיבה שאחז בה האור יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחת שלא תשרף ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה אפי' כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה דגרם כיבוי מותר. הגה במקום פסידא [מרדכי פרק כ"כ]:
תרגום: תיבה שאחז בה האור — יכול לפרוס עור של גדי על אחד מצדדיה כדי שלא תישרף; ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק את [התקדמות] הדליקה, אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשהאש תגיע אליהם — כי גרם כיבוי מותר. (רמ"א: במקום הפסד.)

סעיף כג

טלית שאחז בו האור פושטה ומתכסה בה ואינו חושש אם תכבה ויש מי שאומר שצריך שלא יתכוין לכך: הגה מותר לכפות קערה על הנר שלא יאחוז בקורה [טור] ועיין לעיל סי' רע"ו ס"ה:
תרגום: טלית שאחז בה האור — פושטה ומתכסה בה, ואינו חושש אם תכבה; ויש האומר שצריך שלא יכוון לכך. (רמ"א: מותר לכפות קערה על הנר שלא יאחוז בקורה.)

סעיף כד

יש אומרים שאין יכול ליתן עליו משקין כדי שיכבה כשיגיע להם ויש אומרים שמותר לעשות כן בשאר משקי' חוץ מן המים משום כיבוס ויש מתירים אפי' במים ודברי סברא שנית נראים:
תרגום: יש אומרים שאי אפשר לשפוך עליה משקין שיכבו כשהאש תגיע; יש אומרים שמותר בשאר משקין חוץ ממים — מחמת כיבוס; ויש המתירים אפילו במים. ונראים דברי הסברה השנייה — שאר משקין כן, מים לא.

סעיף כה

נכרי שבא לכבות אין צריך למחות בידו אבל קטן שבא לכבות צריך למחות בידו:
תרגום: נכרי שבא לכבות [מעצמו] — אין צריך למחות בידו; אבל קטן [יהודי] הבא לכבות — צריך למחות בידו (כי בית הדין חייב להרחיק קטן מעבירה).

סעיף כו

יכול לומר בפני עכו"ם כל המכבה אינו מפסיד אף אם אינו מזומן כאן יכול לקרותו שיבא אע"פ שודאי יכבה כשיבא וכן כל כיוצ' בזה בהיזק הבא פתאום כגון אם נתרועעה חבית של יין יכול לקרוא עכו"ם אע"פ שודאי יתקננה כשיבא: הגה וכל הדינים הנזכרים בדיני הדליקה הני מילי בימיהם אבל בזמן הזה אותם השרויין בין עכו"ם והיא חשש סכנת נפשות כתבו הראשונים והאחרונים זכרונם לברכה שמותר לכבות דליקתם בשבת משום דיש בה סכנת נפשות והזריז הרי זה משובח ומ"מ הכל לפי הענין אם היו בטוחים בודאי שלא יהיה להם סכנה בדבר אסור לכבות אבל בחשש סכנת ספק מותר לכבות אפילו הדליקה בביתו של עכו"ם וכן נוהגין [תרומת הדשן סימן נ"ח והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו בשם א"ז] ודוקא לכבות הדליקה דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ויש סכנה אם לא יכבה אבל אסור לחלל שבת כדי להציל [ממון] ואם עבר וחילל צריך להתענות ארבעים יום שני וחמישי ולא ישתה יין ולא יאכל בשר ויתן במקו' חטאת י"ח פשיטים צדקה ואם ירצה לפדות התענית יתן בעד כל יום י"ב פשיטים לצדקה [פסקי מהרא"י סי' ט' ועיין בטור יורה דעה מהלכות נדה סימן קפ"ה]:
תרגום: אפשר לומר בפני נכרי "כל המכבה אינו מפסיד"; ואפילו אם אינו נוכח — אפשר לקרוא לו שיבוא, אף שודאי יכבה בבואו; וכן בכל הפסד פתאומי — למשל חבית יין שנסדקה, אפשר לקרוא לנכרי, אף שודאי יתקנה. (רמ"א: כל דיני הדליקה היו לזמנם; אבל בזמננו, השרויים בין נכרים, שיש חשש סכנת נפשות [התפשטות, התקפה] — כתבו הראשונים והאחרונים שמותר לכבות את הדליקה בשבת מחמת סכנת נפשות, והזריז משובח. מכל מקום, הכל לפי הענין: אם בטוחים שאין סכנה — אסור; אבל בחשש ספק סכנה — מותר, אפילו הדליקה בבית נכרי, וכן נוהגים. ודווקא לכבות, שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ויש סכנה; אבל אסור לחלל שבת להציל ממון — ומי שעבר חייב להתענות ארבעים יום, ב' וה', ולא ישתה יין ולא יאכל בשר, וייתן צדקה במקום חטאת.)

סעיף כז

גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה יכול לכבותה בין אם היא של מתכת בין אם היא של עץ והרמב"ם אוסר בשל עץ :
תרגום: גחלת המונחת במקום שרבים נזוקים בה — יכול לכבותה, בין של מתכת בין של עץ; והרמב"ם אוסר [לכבות] של עץ (כי כיבוי גחלת עץ הוא איסור מכבה במלוא משמעותו, ואילו מתכת — לא).
טקסט מלא: כ"ז סעיפים אלו מהווים את כל קודיפיקציית המחבר לנושא. כל אחד מפרט מקרה, תנאי או יוצא דופן.

2. ההקשר הכללי

על מה הסימן הזה?

סימן של"ד עוסק בדליקה בשבת. ליבו אינו הכיבוי — שאסור בעיקרון (מלאכה של מכבה) — אלא הצלת הממון. והשאלה המרכזית פרדוקסלית: מדוע הגבילו חכמים את ההצלה לשלוש סעודות? כי בלעדיה, האדם המבוהל היה מסתכן, בלהט ההצלה, בהגיעה לכיבוי — שהתורה אסרה.

היגיון הסימן: חכמים העמידו סכר פסיכולוגי — הגבלת מה שמצילים, כדי להרגיע את הבהלה ולהרחיק את הסיכון של עבירה חמורה. כל הסימן מדורג: מה מצילים, איפה, כיצד, ומתי סכנת נפשות משנה את התמונה.

המיקום בהלכות שבת

סימן של"ד בא אחרי סימן של"ג (פינוי פיקדון) — מקרה אחר של העברת ממון — ומתחבר עם סימן שכ"ט (פיקוח נפש), שכן דליקה המאיימת על חיים נופלת בו.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

חמישה מושגים מבנים את כ"ז הסעיפים:

מושגי היסוד של סימן של"ד:
מפתח הסימן: כיבוי ישיר אסור, אך סכנת נפשות מתירה אותו (ומחייבת). הצלת הממון מותרת אך מוגבלת בכוונה — שלא תוביל הבהלה לכיבוי. הגהת הרמ"א בסוף מעדכנת את הכל: בזמננו, דליקה כרוכה כמעט תמיד בסכנת חיים.

4. פירוט הסעיפים — אחד אחד

סעיפיםנושאכלל
א-יאהצלת מזון וממוןשלוש סעודות לבני הבית; שיעורים, אופנים, יעד
יב-כאהצלת כתבי הקודשדין מיוחד; ספרים, תפילין, קמיעות, גליונות
כב-כדמחיצות וכיבוי בעקיפיןגרם כיבוי מותר; עור, כלי מים, משקין
כה-כזכיבוי, סכנה וזמן הזהנכרי, נוסחאות, והגהת הרמ"א על סכנת חיים
שיטת קריאה: לכל סעיף — (1) האם מדובר על הצלת ממון, כתבי קודש, או כיבוי; (2) האם יש שיעור מוגבל; (3) האם הכיבוי ישיר או עקיף; (4) האם יש סכנת חיים; (5) מסקנה.

5. המשנה ברורה — ערכים ראשונים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה פ"ה ערכים על סימן זה. הנה הראשונים — להבנת משמעות הסעיפים:

משנה ברורה (א) — (א) יכול להציל וכו' - עיין לקמן בסי"א דלהציל מבית לחצר שלו י"א דיכול להוציא כל מה שירצה:
משנה ברורה (ב) — (ב) ובשחרית מזון וכו' - הב"ח כתב דאם הוא לאחר חצות אפילו אם עדיין לא אכל אין מציל כ"א מזון סעודה אחת ובפמ"ג מפקפק בזה:
משנה ברורה (ג) — (ג) שהדליקה בו - ר"ל וע"כ ודאי בהול ואי שרית ליה אתי לכבויי. והנה כאן אסרינן להציל כדי שלא יכבה וגבי מת מתירין להצילו כדי שלא יכבה כמ"ש רסי' שי"א כתבו התוספות דבמת אדם בהול עליו טפי ולכך הוצרכו להתיר כדי שלא יכבה במזיד אבל כאן דאין אדם בהול כ"כ ואפילו אם לא נתיר לו לא יבוא לכבות במזיד ואם נתיר לו חיישינן שמא מתוך טרדתו ישכח ויכבה את הדליקה:
המשנה ברורה מאיר את טעם ההגבלה: "שמא יכבה". והוא מציב השוואה דקה — לגבי מת המאוים מאש, מתירים להצילו (סימן שי"א) דווקא כדי שהאדם, מבוהל, לא יכבה בכוונה; כאן, להפך, מגבילים את ההצלה — כי מול ממון בלבד, האדם אינו מבוהל לרמה של כיבוי מכוון; הסיכון הוא רק שיבוא לידי שכחה ויכבה. ההגבלה מספיקה אפוא להרחיקו.

לטקסט המלא של פ"ה הערכים: משנה ברורה 334.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א פיזר בסימן זה הגהות, ביניהן אחת מכרעת בסעיף כו:

הגהות הרמ"א:

7. מקרים מעשיים בני זמננו

מצבניתוח
דליקה בבניין מגוריםבזמננו, סכנת חיים כמעט ודאית (התפשטות, עשן): קוראים לעזרה ומכבים — פיקוח נפש קודם (סעיף כו + רמ"א).
אש קטנה נשלטת ללא כל סכנהאם בטוחים שאין סיכון לאנשים: אין מכבים ישירות; אפשר לפנות לכיבוי עקיף או לנכרי.
הצלת חפצי ערך, כסףאין מחללים שבת להציל ממון (רמ"א, סעיף כו). העברת מוקצה במקום הפסד שנוי במחלוקת — לשאול רב.
הצלת ספרים, חפצי קודשדין מיוחד (סעיפים יב-כא): מצילים אותם, אף לחצר שאינה מעורבת.
להלכה למעשה, שאל את רבך — אך זכור: מול דליקה שיכולה לסכן חיים, פועלים (קריאה לעזרה, כיבוי). ההגבלה של "שלוש סעודות" נוגעת להצלת ממון בדליקה ללא סכנה.

8. סיכום מעשי של הסימן

סימן של"ד בחמישה כללים:
  1. לכבות ישירות אש אסור — אלא בסכנת חיים, המתירה ומחייבת.
  2. להציל ממון מותר אך מוגבל (שלוש סעודות לבני הבית), "שמא יכבה".
  3. השכנים הניזוקים וההצלה בכלי אחד או לחצר מעורבת: ללא הגבלה.
  4. כיבוי בעקיפין (גרם כיבוי) — מותר במקום הפסד.
  5. בזמן הזה — דליקה כרוכה בסכנת חיים: מכבים; אך אין מחללים להציל ממון.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מדוע הגבילו חכמים את הצלת הממון לשלוש סעודות?
  2. מדוע השכנים הניזוקים, הם, יכולים להציל הכל (סעיף א)?
  3. מהו גרם כיבוי (כיבוי בעקיפין) ומתי הוא מותר (סעיף כב)?
  4. במה דין הצלת כתבי הקודש שונה (סעיפים יב-כא)?
  5. מה משנה הגהת הרמ"א הגדולה (סעיף כו) לזמננו?
  6. האם אפשר לחלל שבת להציל ממון מדליקה?

להמשך עיון

אם תרצה להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן של״ה ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן של"ד · רמה 1 — התחלה
♥ תמיכה בדעת
📖להצטרף לחברותא