✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — מבוא
סימן שמ"ז · סעיף אחד
על איזו הוצאה חייבים מן התורה — להכיר ולהבין
סימן שמ"ז
עַל אֵיזֶה הוֹצָאָה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שמ"ז: טקסט עברי שלם של המחבר, הסבר, ביאור פדגוגי של מושגי היסוד ההלכתיים, מקרים מעשיים בני זמננו וסיכום.
נושא: על איזו הוצאה חייבים מן התורה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ"ז (סעיף אחד)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 מהלך הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — סעיף המחבר
2. ההקשר הכללי: מדוע סימן זה, ומהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיף
5. המשנה ברורה — ערכים ראשונים
6. שיטת הרמ"א — הבדלי אשכנז וספרד
7. מקרים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכירה
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שמ"ז כולל סעיף אחד של המחבר (רבי יוסף קארו) שמקודד את הדינים הנוגעים לעל איזו הוצאה חייבים מן התורה.
סעיף א
על איזה הוצאה חייב מן התורה. ובו סעיף אחד:
מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים או איפכא אבל פשט ידו לפנים וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בפנים או שפשט ידו לחוץ וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בחוץ שזה עקר וזה הניח שניהם פטורים אבל אסור לעשות כן מדרבנן ואם פשט ידו לפנים וחפץ בידו והניחו לתוך יד חבירו העומד בפנים או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציא לחוץ שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור ואפי' אם העומד בחוץ הוא עכו"ם אסור מפני שהוא כנתנו על מנת להוציא והוא הדין להוציא ידו לחוץ והניחו ביד חבירו העומד בחוץ או שנטל מיד חבירו העומד בחוץ והכניס בפנים שהעומד בפנים חייב שהוא עקר והעומד בחוץ פטור אבל אסור:
ביאור: על איזו הוצאה חייבים מן התורה? אין חייבים מן התורה אלא כשעוקרים (עקירה) חפץ מרשות היחיד ומניחים (הנחה) ברשות הרבים, או להפך. אך אם פשט ידו פנימה וחפץ בידו ונטלו חברו העומד בפנים, או שפשט ידו לחוץ וחפץ בידו ונטלו חברו העומד בחוץ — זה עקר וזה הניח: שניהם פטורים (אך אסור מדרבנן).
ואם פשט ידו פנימה וחפץ בידו והניחו לתוך יד חברו הפנימי, או פשט ידו פנימה ונטל חפץ מיד חברו והוציאו לחוץ — נמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח: הוא חייב וחברו פטור (אך אסור). ואפילו אם העומד בחוץ הוא עכו"ם — אסור, מפני שזה כנתנו על מנת להוציא. והוא הדין למי שמוציא ידו לחוץ ומניחו ביד חברו, או נוטל מידו ומכניס לפנים: העומד בפנים חייב (שהוא עקר), והעומד בחוץ פטור (אך אסור).
ואם פשט ידו פנימה וחפץ בידו והניחו לתוך יד חברו הפנימי, או פשט ידו פנימה ונטל חפץ מיד חברו והוציאו לחוץ — נמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח: הוא חייב וחברו פטור (אך אסור). ואפילו אם העומד בחוץ הוא עכו"ם — אסור, מפני שזה כנתנו על מנת להוציא. והוא הדין למי שמוציא ידו לחוץ ומניחו ביד חברו, או נוטל מידו ומכניס לפנים: העומד בפנים חייב (שהוא עקר), והעומד בחוץ פטור (אך אסור).
הטקסט השלם: סעיף יחיד זה מגדיר את עצם מבנה מלאכת ההוצאה — מתי היא שלמה, ומי נושא באחריותה.
2. ההקשר הכללי
על מה מדבר סימן זה?
סימן שמ"ז משיב על שאלת יסוד: מלאכת ההוצאה שלמה רק כשהיא מאחדת שני מעשים — לעקור את החפץ מרשות אחת (עֲקִירָה) ולהניחו ברשות אחרת (הַנָּחָה). אם שני מעשים אלה נעשים בידי שני אנשים שונים, מלאכת התורה אינה שלמה אצל אף אחד מהם.
השאלה היסודית: מהי מלאכה "שלמה"? התורה מחייבת רק את העושה את המלאכה כולה. "חצי מלאכה" — רק עקירה או רק הנחה — פוטרת מאחריות התורה, אך נשארת אסורה מדרבנן.
המקום בהלכות שבת
סימן שמ"ז ממשיך את סדרת ההוצאה (שמ"ה–שס"ה). המקור הוא סוגיית שבת ג ע"א: הפסוק "בַּעֲשׂוֹתָהּ" (ויקרא ד כז) מלמד שהעושה את כולה חייב — ולא העושה את מקצתה.
3. מושגי היסוד ההלכתיים
שלושה מושגים מבנים סימן זה:
המושגים העיקריים של סימן שמ"ז:
- עֲקִירָה — לעקור את החפץ ממקום מנוחתו ברשות; המעשה הראשון של המלאכה.
- הַנָּחָה — להניח את החפץ, להניחו במנוחה ברשות האחרת; המעשה השני.
- זֶה עָקַר וְזֶה הִנִּיחַ — "זה עוקר וזה מניח": מלאכה שנעשתה בשניים — כל אחד פטור מן התורה, אך אסור מדרבנן.
4. פירוט הסעיף
הסעיף היחיד עובר על כמה מקרים, לפי מי עושה את העקירה ומי את ההנחה:
| מי עוקר? | מי מניח? | פסק |
|---|---|---|
| אדם אחד | אותו אדם | חייב מן התורה |
| האחד (פושט יד, חפץ בידו) | האחר (נוטלו ממנו) | שניהם פטורים — אסור מדרבנן |
| העומד בחוץ עושה לבדו עקירה + הנחה (מניח ביד חברו, או נוטל מידו ומוציא) | העומד בחוץ חייב; האחר פטור אך אסור | |
| העומד בפנים עושה לבדו את שני המעשים | העומד בפנים חייב; האחר פטור אך אסור | |
לב הסעיף: לספור את המעשים ולספור את האנשים. אחריות התורה מצריכה אדם אחד שעושה את שני המעשים. ולתת חפץ לעכו"ם כדי שיוציאו — נשאר אסור: "כנתנו על מנת להוציא".
5. המשנה ברורה — ערכים ראשונים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 9 ערכים על סימן זה. הנה הראשונים — להבנת פשט הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) אלא וכו' - שזה נקרא מלאכה שלמה שעקר החפץ מרשות זה והניח ברשות אחר אבל אם אינו עושה אלא חצי מלאכה או שנעשית המלאכה שלמה ע"י שנים שזה עוקר וזה מניח פטורים שכן דרשו רז"ל מקראי בפ"ק דשבת מדכתיב גבי חיוב חטאת מעם הארץ בעשותה העושה את כולה חייב חטאת ולא העושה את מקצתה יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו אותה פטורים ומ"מ מדרבנן אסור שמא יבוא כל אחד ואחד לעשות מלאכה שלמה:
משנה ברורה (ב) — (ב) כשעוקר חפץ מרה"י - דע דשם עקירה לאו דוקא כשעוקר החפץ מע"ג קרקע ממש אלא אפילו אם היה החפץ מונח בבגדיו שלבוש בהן מע"ש ונטלו משם ופשט ידו לחוץ והניחו בר"ה ג"כ חייב דמה שהיה מונח מתחלה בכיסו חשוב כמונח ע"ג קרקע דבגדים שהוא לבוש בהן בטלין לגבי גופו והנחת הגוף כהנחת חפץ דמיא וממילא כשנטלו משם חשוב עקירה. וכן כשהיה החפץ מונח בידו ברה"י מע"ש ופשט ידו לחוץ והניחו שם ג"כ חייב דמה שהיה מונח מתחלה בידו חש…
משנה ברורה (ג) — (ג) ונטלו חבירו וכו' - ר"ל שלא נתן המכניס לתוך ידו אלא הוא לקח ממנו דנמצא שעשה הראשון רק עקירה לבד וההנחה עשה השני ואפילו לא הניחו ע"ג קרקע אלא השאירו בידו הנחה חשיבא:
לטקסט המלא של 9 הערכים, עיין בספריא: משנה ברורה 347.
6. שיטת הרמ"א
הרמ"א אינו מוסיף הגהה לסימן זה: המחבר והרמ"א מאוחדים כאן. האחרונים — ובראשם המשנה ברורה — הם המבהירים מהי בדיוק "עקירה".
דקדוקי האחרונים על העקירה:
- עקירה אינה רק הרמת חפץ מהקרקע: חפץ שכבר היה ביד או בכיס מערב שבת "חשוב כמונח" — להוציאו משם זו עקירה.
- הנחה אינה מצריכה הנחה על הקרקע: השארת החפץ ביד האחר היא הנחה.
- "זה עוקר וזה מניח" → שניהם פטורים מן התורה, שכן אף אחד לא עשה את המלאכה השלמה — אך אסור מדרבנן, שמא יבוא כל אחד לעשותה כולה.
- חב"ד → לנהוג לפי שולחן ערוך הרב, סימן שמ"ז (ראה רמה 4).
7. מקרים מעשיים בני זמננו
לסימן שמ"ז יישומים מוחשיים מאוד — בייחוד בפתח דלת, בין שני אנשים:
| מצב | ניתוח קצר |
|---|---|
| להושיט חפץ דרך החלון למישהו שנוטלו מידי | זה עוקר וזה מניח — שניהם פטורים מן התורה, אך אסור מדרבנן. |
| להניח חפץ ביד מישהו בחוץ | עשיתי עקירה + הנחה לבד → אני חייב. |
| ליטול חפץ מיד מישהו בחוץ ולהכניסו | עשיתי את שני המעשים → אני חייב. |
| לתת חפץ לעכו"ם כדי שיוציאו | אסור — "כנתנו על מנת להוציא". |
למקרים המעשיים המדויקים: בפתח דלת, תמיד יש לחשוב מי עושה את העקירה ומי את ההנחה. להלכה למעשה — שאל את רבך.
8. סיכום מעשי של הסימן
תמצית סימן שמ"ז:
- מלאכת ההוצאה = עקירה (לעקור) + הנחה (להניח), מאוחדות.
- אחריות התורה: אדם אחד עושה את שני המעשים.
- "זה עוקר וזה מניח": שניהם פטורים מן התורה — אך אסור מדרבנן.
- לתת לעכו"ם כדי שיוציא: אסור.
- להלכה למעשה, שאל את רבך המקומי.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו הנושא הכללי של סימן שמ"ז?
- כמה סעיפים בסימן זה? מהו נושא כל אחד?
- מהו ההבדל בין המחבר לרמ"א (אם קיים)?
- אילו מושגים הלכתיים מבנים מופיעים בסימן זה?
- מהי ההלכה המעשית לזכירה לחיי היומיום?
- באילו מקרי גבול יש להיוועץ ברב?
להעמיק עוד
אם תרצה להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, לשיטות הראשונים, לחקירות היסוד ולדקדוקי האחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימנים
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שמ"ז)