Siman רמ״ה · Niveau 1 — Association entre un juif et un non-juif
Le siman רמ״ה du Mehaber se compose de 6 séifim qui codifient l'association commerciale (שׁוּתָּפוּת) entre un Juif et un non-juif : la condition initiale (séif א), le partage consenti (séif ב), les correctifs quand on n'a pas stipulé (séif ג), l'argent confié au non-juif (séif ד), la marchandise à vendre et le four pris en gage (séif ה), et le four utilisé de force (séif ו). Les hagahot du Rama sont intégrées au texte et indiquées par הגה.
יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ"ם שׁוּתָּפִין אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ בְּשַׁבָּת. וּבוֹ ו' סְעִיפִים.
יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ"ם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שָׂדֶה אוֹ תַנּוּר אוֹ מֶרְחָץ אוֹ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם בְּשׁוּתָּפוּת, אוֹ שֶׁהֵם שׁוּתָּפִין בַּחֲנוּת בִּסְחוֹרָה: אִם הִתְנוּ מִתְּחִלָּה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ לְהִשְׁתַּתֵּף, שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַר הַשַּׁבָּת לָעַכּוּ"ם לְבַדּוֹ, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ — מֻתָּר. וְאִם לֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לַחֲלוֹק נוֹטֵל עַכּוּ"ם שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת כּוּלָּם, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִים אוֹתוֹ. וְאִם לֹא הָיָה שְׂכַר הַשַּׁבָּת יָדוּעַ, יִטּוֹל הָעַכּוּ"ם לְבַדּוֹ שְׁבִיעִית הַשָּׂכָר וְחוֹלְקִים הַשְּׁאָר. הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין הַשָּׂכָר בְּדִעֲבַד, אֲפִלּוּ לֹא הִתְנוּ וְחִלְּקוּ סְתָם [הרא״ש פרק קמא דע״א ור' ירוחם חי״ב], וְנִרְאֶה לִי דִּבְהֶפְסֵד גָּדוֹל יֵשׁ לִסְמוֹךְ עֲלַיְיהוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל זֶה לֹא מַיְירֵי אֶלָּא בְּשׁוּתָּפוּת שֶׁכָּל אֶחָד עוֹסֵק בְּיוֹמוֹ [ב״י], אֲבָל כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹסְקִים בְּיַחַד כָּל יְמֵי הַחוֹל, וּבְשַׁבָּת עוֹסֵק הָעַכּוּ"ם לְבַדּוֹ — מֻתָּר לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר, דְּעַכּוּ"ם אַדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבִיד, וְאֵין הַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה בִּמְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה מוּטֶּלֶת עָלָיו לַעֲשׂוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִטּוֹל שְׂכַר שַׁבָּת אֶלָּא בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים [ר״ן פ״ק דשבת ס״פ כ״כ ופ״ק דע״א].
הֵיכָא שֶׁהִתְנוּ בַּתְּחִלָּה, אִם אַחַר־כָּךְ בִּשְׁעַת חֲלוּקָה נִתְרַצָּה הָעַכּוּ"ם לַחֲלוֹק בְּשָׁוֶה — מֻתָּר.
הֵיכָא שֶׁלֹּא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה, יֵשׁ תִּיקּוּן עַל יְדֵי שֶׁיַּחֲזִיר הַמּוֹכֵר לָהֶם דְּמֵי הַקַּרְקַע, אוֹ יִמְכְּרוּהוּ לְאִישׁ אַחֵר וְיַחְזְרוּ וְיִקְנוּהוּ בְּשׁוּתָּפוּת וְיַתְנוּ בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּה. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּחֲנוּת וְלֹא הִתְנוּ, יַחֲזוֹר כָּל אֶחָד וְיִטּוֹל חֶלְקוֹ וִיבַטְּלוּ הַשּׁוּתָּפוּת, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיַתְנוּ בַּתְּחִלָּה. וְאִם קִבֵּל הַקַּרְקַע לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה בְּשׁוּתָּפוּת, יְבַטְּלוּ הַשִּׁיתּוּף וְיִמְחֲלוּ זֶה לָזֶה, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיַתְנוּ בַּתְּחִלָּה. הגה: וְאִם יִרְצֶה לְהַשְׂכִּיר לָעַכּוּ"ם חֶלְקוֹ בְּשַׁבָּת, אוֹ לְשָׂכְרוֹ בְּקִבּוֹלֶת — שָׁרֵי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְעֵיל ס״ס רמ״ד לְעִנְיַן מֶכֶס וּמַטְבֵּעַ דְּשָׁרֵי, וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן דְּשָׁרֵי עִם שׁוּתָּפוּת עַכּוּ"ם.
יָכוֹל יִשְׂרָאֵל לִיתֵּן לָעַכּוּ"ם מָעוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעַכּוּ"ם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם בְּשַׁבָּת — חוֹלֵק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְלָאכָה זוֹ מוּטֶּלֶת עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹתָהּ, שֶׁנֹּאמַר שֶׁהָעַכּוּ"ם עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וְכֵן אֵין הָעֵסֶק נִיכָּר מִמִּי הוּא. הגה: וְדַוְקָא בִּכְהַאי גַּוְנָא, שֶׁהָעַכּוּ"ם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן לְחוּד עִם הַמָּעוֹת, אֲבָל אִם כָּל אֶחָד עוֹסֵק בְּיוֹמוֹ, וְיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לַעֲסוֹק נֶגֶד מַה שֶּׁעָסַק הָעַכּוּ"ם בְּשַׁבָּת — אָסוּר [ב״י בשם גאון]. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשְׁכּוֹן מִן הָעַכּוּ"ם — ע' לקמן סי' שכ״ה סעיף ב' וג'.
מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִיתֵּן סְחוֹרָה לָעַכּוּ"ם לִמְכּוֹר, אִם קָצַץ לוֹ שָׂכָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: מְכוֹר בְּשַׁבָּת. תַּנּוּר שֶׁלְּקָחוֹ יִשְׂרָאֵל מַשְׁכּוֹן מֵעַכּוּ"ם, וְקִבֵּל עָלָיו הָעַכּוּ"ם שֶׁמַּה שֶּׁיַּעֲלֶה שְׂכַר הַתַּנּוּר יִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית מְעוֹתָיו — מֻתָּר לִיטּוֹל שְׂכַר שַׁבָּת, לְפִי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ"ם וְאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בּוֹ, וְגַם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ לַעֲסוֹק בְּשַׁבָּת, וְעַכּוּ"ם כִּי טָרַח — בְּנַפְשֵׁיהּ טָרַח, לְקַיֵּים תְּנָאוֹ.
אִם אָפוּ עַכּוּ"ם בְּתַנּוּרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת עַל כָּרְחוֹ, וְנָתְנוּ לוֹ פַּת בִּשְׂכַר הַתַּנּוּר — אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ.
Avant de plonger dans les séifim, comprenons l'enjeu. Le siman רמ״ד avait traité le travail effectué pour un juif par un non-juif à façon (קבלנות). Le siman רמ״ה franchit une étape : le juif n'engage plus un ouvrier — il s'associe. Or l'association est une autre logique : il y a propriété commune, destin commun, et donc tout ce que produit l'entreprise — y compris ce qui est produit Shabbat — appartient juridiquement aux deux.
L'interdit-père est le שְׂכַר שַׁבָּת (gain de Shabbat). Tant que rien n'a été stipulé, la part de bénéfice du Shabbat est déjà celle du juif au moment où elle naît. Vouloir ensuite la lui faire toucher revient à toucher un שכר שבת שלא בהבלעה — le gain identifié, isolé, du jour de Shabbat.
Le mécanisme de la הבלעה a été étudié au siman רמ״ו (location d'outils au forfait multi-jours). Ici, le principe est le même mais le terrain est plus délicat : dans une association, le partage final fait nécessairement émerger la question « combien ai-je gagné Shabbat ? ». La הבלעה sera donc la seconde ligne de défense — la première étant la condition initiale (התנה מתחילה).
| Critère | בְּהַבְלָעָה (absorbé) | שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה (isolé) |
|---|---|---|
| Le Shabbat est-il nommé ? | Non — fondu dans le calcul global | Oui — explicitement compté |
| Exemple | « Partageons à égalité le bénéfice total » | « Tu as fait deux Shabbatot, prends 200 € » |
| Statut halakhique | Toléré (sous conditions) | Toujours interdit |
C'est le cœur du siman et la solution que propose le Mehaber. Comprenons bien la logique : sans condition, le juif est copropriétaire de chaque jour de l'exploitation. Vouloir lui « donner » sa part de Shabbat est donc lui donner ce qui est déjà à lui — d'où le gain de Shabbat שלא בהבלעה. Avec la condition, sa part de Shabbat n'a jamais existé : le travail du Shabbat appartient juridiquement au non-juif seul depuis le début.
Pourquoi « gros ou petit » (אם רב אם מעט) ?
Cette précision a une portée capitale. Si la condition disait « le gain de Shabbat va au non-juif à hauteur de X », alors au-delà de X, la part du juif réapparaîtrait sur du gain de Shabbat. La formule אם רב אם מעט ferme la porte : quel que soit le montant, ce qui sort le Shabbat est intégralement au non-juif. La compensation se fait de l'autre côté, par un jour entier de semaine entièrement attribué au juif — peu importe que ce jour-là rapporte plus ou moins.
| Configuration | סְתָמָא (sans condition) | הִתְנָה מִתְּחִלָּה (avec condition) |
|---|---|---|
| Statut juridique du travail de Shabbat | Mi-juif, mi-non-juif (chouttafout) | Non-juif seul |
| Le juif a-t-il une part dans la production du Shabbat ? | Oui — dès l'origine | Non — pas même en principe |
| Partage final possible ? | Non à égalité ; le non-juif prend Shabbat, on partage le reste | Oui à égalité (jour de semaine du juif contre Shabbat du non-juif) |
| Nature du gain perçu par le juif au partage | Gain de Shabbat שלא בהבלעה → interdit | Gain de jour de semaine → permis |
Que se passe-t-il quand on n'a rien stipulé au départ et que l'association tourne depuis ? Peut-on encore « rattraper » la situation ? C'est le débat des מַתִּירִין / אוֹסְרִין (ceux qui permettent / ceux qui interdisent) rapporté par le Rama.
La solution structurelle : le תיקון du Mehaber (séif ג)
C'est le Mehaber lui-même, au séif ג, qui indique une autre voie : annuler l'association et la reformer à neuf en posant cette fois la condition initiale — « ויבטלו השותפות ואח״כ יחזרו להשתתף » (שו״ע או״ח רמ״ה:ג). C'est une tikkun juridique propre : on supprime l'ancien cadre et on en crée un nouveau, conforme dès l'origine.
Le texte du Choul'han Aroukh
Les séifim du siman, dans l'ordre du Choul'han Aroukh, tels qu'ils y figurent.
Seif א
Seif א: ישראל ועכו"ם שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפו' או שהם שותפין בחנות בסחורה אם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף שיהיה שכר השבת לעכו"ם לבדו אם מעט ואם הרבה ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו מות' ואם לא התנו בתחל' כשיבואו לחלוק נוטל עכו"ם שכר השבתו' כולם והשאר חולקים אותו ואם לא היה שכר השבת ידוע יטול העכו"ם לבדו שביעית השכר וחולקים השאר: הגה ויש מתירין השכר בדעבד אפילו לא התנו וחלקו סתם [הרא"ש פרק קמא דע"א ור' ירוחם חי"ב] ונ"ל דבהפסד גדול יש לסמוך עלייהו וי"א שכל זה לא מיירי אלא בשותפות שכל א' עוסק ביומו [ב"י] אבל כששניהם עוסקי' ביחד כל ימי החול ובשבת עוסק העכו"ם לבדו מות' לחלוק עמו כל השכר דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קא עביד ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת כיון שאין המלאכה מוטלת עליו לעשות ומ"מ לא יטול שכר שבת אלא בהבלעה עם שאר הימים [ר"ן פ"ק דשבת ס"פ כ"כ ופ"ק דע"א]:
- Tout tient à une condition posée AU DÉBUT — אם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף שיהיה שכר השבת לעכו״ם לבדו.
- Et la contrepartie est un jour pour un jour — ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו מות׳.
- Sans condition initiale, le partage change — ואם לא התנו בתחל׳ כשיבואו לחלוק נוטל עכו״ם שכר השבתו׳ כולם והשאר חולקים אותו.
- Et si le gain du Chabbat est inconnu, un septième — יטול העכו״ם לבדו שביעית השכר וחולקים השאר.
Seif ב
Seif ב: היכא שהתנו בתחלה אם אח"כ בשע' חלוקה נתרצה העכו"ם לחלוק בשוה מות':
- La condition posée, le non-juif peut ensuite y renoncer — היכא שהתנו בתחלה אם אח״כ בשע׳ חלוקה נתרצה העכו״ם לחלוק בשוה מות׳.
Seif ג
Seif ג: היכא שלא התנו בתחלה יש תיקון ע"י שיחזיר המוכר להם דמי הקרקע או ימכרוהו לאיש אחר ויחזרו ויקנוהו בשותפות ויתנו בשעת הקניה ואם נשתתפו בחנו' ולא התנו יחזור כל אחד ויטול חלקו ויבטלו השותפות ואח"כ יחזרו להשתתף ויתנו בתחל' ואם קבל הקרקע לעשות בו מלאכה בשותפות יבטלו השיתוף וימחלו זה לזה ואח"כ יחזרו להשתתף ויתנו בתחל': הגה ואם ירצה להשכיר לעכו"ם חלקו בשבת או לשכרו בקבולת שרי וכמו שיתבאר לעיל ס"ס רמ"ד לענין מכס ומטבע דשרי וכ"ש כאן דשרי עם שותפו' עכו"ם:
- Le défaut de condition se répare en refaisant l'association — היכא שלא התנו בתחלה יש תיקון.
- Pour une boutique : chacun reprend sa part, on annule, on recommence — יחזור כל אחד ויטול חלקו ויבטלו השותפות ואח״כ יחזרו להשתתף ויתנו בתחל׳.
- Rama : et la location de sa part au non-juif reste ouverte — ואם ירצה להשכיר לעכו״ם חלקו בשבת או לשכרו בקבולת שרי.
Seif ד
Seif ד: יכול ישראל ליתן לעכו"ם מעות להתעסק בהם ואף ע"פ שהעכו"ם נושא ונותן בהם בשבת חולק עמו כל השכר בשוה מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה שנא' שהעכו"ם עושה שליחותו וכן אין העסק ניכר ממי הוא: הגה ודוקא בכה"ג שהעכו"ם נושא ונותן לחוד עם המעות אבל אם כ"א עוסק ביומו וישראל צריך לעסוק נגד מה שעסק העכו"ם בשב' אסור [ב"י בשם גאון] וישראל שיש לו משכון מן העכו"ם ע' לקמן סי' שכ"ה סעיף ב' וג':
- Confier de l'argent à un non-juif pour qu'il commerce : partage égal — יכול ישראל ליתן לעכו״ם מעות להתעסק בהם.
- Et deux raisons le portent — מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה … וכן אין העסק ניכר ממי הוא.
- Rama : mais si chacun travaille son jour, l'équilibre se rompt — אבל אם כ״א עוסק ביומו וישראל צריך לעסוק נגד מה שעסק העכו״ם בשב׳ אסור.
Seif ה
Seif ה: מות' לישראל ליתן סחורה לעכו"ם למכור אם קצץ לו שכר ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת תנור שלקחו ישראל משכון מעכו"ם וקבל עליו העכו"ם שמה שיעלה שכר התנור יתן לישראל ברבית מעותיו מותר ליטול שכר שבת לפי שהוא ברשות העכו"ם ואין לישראל חלק בו וגם אין הישראל אומ' לו לעסוק בשבת ועכו"ם כי טרח בנפשיה טרח לקיים תנאו:
- Confier de la marchandise à vendre, à prix fixé — מות׳ לישראל ליתן סחורה לעכו״ם למכור אם קצץ לו שכר ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת.
- Et la raison du four pris en gage — לפי שהוא ברשות העכו״ם ואין לישראל חלק בו.
- Le principe qui traverse tout le siman — ועכו״ם כי טרח בנפשיה טרח לקיים תנאו.
Seif ו
Seif ו: אם אפו עכו"ם בתנורו של ישראל בשבת על כרחו ונתנו לו פת בשכר התנור אסו' ליהנות ממנו:
- Le pain cuit de force dans son four ne lui profite pas — אם אפו עכו״ם בתנורו של ישראל בשבת על כרחו ונתנו לו פת בשכר התנור אסו׳ ליהנות ממנו.
Le cas type : boutique, atelier, fonds commun
De quoi parle ce séif ?
Le séif א couvre la situation la plus fréquente : un juif et un non-juif s'associent dans une activité commerciale ou artisanale — une boutique, un atelier, une exploitation agricole, un fonds commun. L'entreprise tourne aussi le Shabbat. Au moment du partage des bénéfices, comment éviter que le juif ne touche un gain de Shabbat ?
Le Mehaber distingue trois configurations nettement étagées :
Pourquoi la configuration ③ est-elle interdite ?
La logique est centrale : tant qu'aucune condition n'a été posée, le juif est copropriétaire de tout ce que produit l'entreprise — y compris du travail du Shabbat. Sa part de bénéfice du Shabbat est née au moment où l'argent est entré dans la caisse. Vouloir la lui donner au partage final, c'est lui donner ce qui est déjà juridiquement à lui — donc lui faire toucher un gain de Shabbat nommément identifié par le simple fait qu'il provient du jour de Shabbat.
Le rôle de la formule « אם רב אם מעט »
Cette précision dans la condition initiale est essentielle. Si l'on convenait que « le Shabbat va au non-juif jusqu'à un certain plafond », alors au-delà du plafond, la part du juif réapparaîtrait sur du gain de Shabbat. La formulation « qu'il soit gros ou petit » garantit qu'aucun bénéfice de Shabbat, jamais, ne reviendra au juif. Symétriquement, le jour de semaine compensatoire est intégralement au juif — peu importe le montant.
Avis des poskim
| Source | Position |
|---|---|
| Mehaber (245:1) | Trois configurations : התנה מתחילה permis ; סתם + Shabbat au non-juif acceptable ; סתם + partage égal interdit. |
| Rama (gloss 245:1) | Mentionne la dispute מתירין / אוסרין sur le partage en bloc rétroactif ; tranche pour les stricts, sauf en הפסד גדול. |
| Mishna Berura (245:1–5) | Explique que אם רב אם מעט est crucial ; insiste sur le fait que la condition doit être posée au moment de la שותפות, pas avant ni après. |
- La solution préventive est la condition initiale : poser la stipulation au moment de former l'association.
- La solution curative (sans condition) est de laisser le non-juif prendre tous les bénéfices des Shabbatot et de partager le reste.
- Le partage égal sans condition est interdit — c'est un gain de Shabbat שלא בהבלעה.
- La הבלעה rétroactive est l'objet d'une dispute : strict en règle générale (Rama), permissif en הפסד גדול.
Le faux associé : bain, four et moulin
Tournant du siman
Avec le séif ב, le Mehaber change de registre. Le séif א traitait d'une vraie association — deux partenaires investissant et travaillant ensemble. Le séif ב traite d'une situation très différente : le juif est propriétaire à part entière d'un bain (מֶרְחָץ), d'un four (תַּנּוּר) ou d'un moulin (רֵחַיִם) — c'est-à-dire d'une infrastructure qui peut fonctionner Shabbat et générer de l'argent. Il « prend un associé non-juif » pour pouvoir continuer à exploiter l'établissement le jour de Shabbat sans assumer lui-même la responsabilité du travail.
La distinction structurante du séif
Pourquoi cette distinction est-elle si stricte ?
Parce que dans le cas 1, le juif possède l'établissement. Faire travailler le four ou le moulin Shabbat = utiliser ce qui lui appartient pour produire — exactement comme s'il avait dit à son non-juif employé « fais marcher mon four Shabbat ». Aucune fiction juridique d'association ne peut masquer cette réalité.
Dans le cas 2, en revanche, l'exploitation appartient totalement au non-juif. Le juif n'est pas plus « propriétaire qui fait travailler son bien Shabbat » qu'un simple prêteur d'argent. C'est une vraie association sur les profits, structurellement différente de la possession.
Le problème de la מַרְאִית הָעַיִן
Le Mehaber n'emploie pas l'expression מראית עין dans ce siman. Il écrit au séif ד, du juif qui confie son argent au non-juif : « וכן אין העסק ניכר ממי הוא » (שו״ע או״ח רמ״ה:ד) — l'affaire ne laisse pas voir de qui elle est.
C'est la Mishna Berura qui nomme la chose, en commentant cette clause : « דהלא אין העסק ניכר של מי הוא שאם היה ניכר ונקרא על שם ישראל היה אסור כמ״ש סימן רמ״ג ס״א גבי מרחץ » (מ״ב ס״ק י״ח). Elle ajoute dans le même ס״ק que la permission ne tient que si le juif ne demande pas au non-juif de s'en occuper Shabbat, le non-juif agissant de lui-même.
La règle du nom n'est donc pas posée ici, mais au siman רמ״ג, où le Mehaber écrit du bain qu'on ne le loue pas « מפני שנקרא על שמו » (שו״ע או״ח רמ״ג:א) : un passant qui voit l'établissement porter le nom du juif — une enseigne Bain Cohen & Fils — conclura que c'est le juif qui le fait fonctionner, peu importe le contrat sous-jacent.
- Association sur l'exploitation = interdit absolu, sans rattrapage possible.
- Association sur le bénéfice seul = permis, à condition d'avoir une condition initiale conforme.
- Même dans le cas permis, l'établissement ne doit pas porter le nom du juif — non par une glose du Rama sur ce séif, mais d'après מ״ב ס״ק י״ח, qui renvoie à שו״ע או״ח רמ״ג:א.
La tikkun (correctif) du Mehaber, séif ג
Que faire si l'association a été formée sans condition initiale et qu'on s'en rend compte ensuite ? Le Mehaber donne la voie au séif ג : annuler l'association puis la reformer à neuf avec la stipulation correcte. C'est une opération juridique en deux temps :
Le mécanisme du בִּטּוּל וְחִדּוּשׁ
1. בִּטּוּל הַשֻּׁתָּפוּת — annulation formelle de l'association existante : on liquide les comptes et on déclare l'association close.
2. חִדּוּשׁ — création ab novo d'une nouvelle association, cette fois avec la condition initiale (Shabbat au non-juif, jour de semaine au juif, אם רב אם מעט).
La nouvelle association ne « rattrape » pas l'ancienne, elle la remplace à partir d'un nouveau t=0. Pour un bien-fonds, le Mehaber demande même que le vendeur reprenne l'argent, ou qu'on vende à un tiers pour racheter ensuite en association en posant la condition au moment de l'acquisition (שו״ע או״ח רמ״ה:ג).
Discussion des Acharonim
Une question reste vive chez les Acharonim : la nouvelle association doit-elle réellement liquider les comptes accumulés sous l'ancienne, ou suffit-il d'un acte juridique formel ? La Mishna Berura penche pour la version exigeante : il faut une véritable liquidation, ou tout au moins un acte juridique substantiel marquant la rupture.
| Question | Mehaber | Rama | Mishna Berura |
|---|---|---|---|
| Faux associé sur l'exploitation | Interdit absolu | Idem (suit Mehaber) | Idem |
| Bailleur de fonds, condition initiale | Permis | Permis | Permis |
| Sans condition initiale, rattrapage rétroactif | Implicite : strict | Mahloket ; tranche strict | Strict, sauf הפסד גדול |
| Annulation + refondation | C'est lui qui donne le תיקון (שו״ע או״ח רמ״ה:ג) | Ajoute sur ce séif la location de sa part pour Shabbat ou la קבלנות (רמ״א או״ח רמ״ה:ג) | מ״ב ס״ק י״ד : au nom du חושן משפט, un קנין nouveau est requis |
| Nom du juif sur l'enseigne | Rien ici ; la règle est au siman רמ״ג (שו״ע או״ח רמ״ג:א) | — | מ״ב ס״ק י״ח : interdit si l'affaire est ניכר et נקרא על שם ישראל |
- Posséder un établissement et « prendre un associé » pour le faire fonctionner Shabbat — interdit absolu.
- Céder l'établissement au non-juif et n'être que bailleur de fonds — permis avec condition initiale.
- Si l'enseigne porte le nom du juif — מראית עין interdit, d'après מ״ב ס״ק י״ח renvoyant à שו״ע או״ח רמ״ג:א.
- Tikkun en cas d'oubli : annuler + reformer avec la stipulation correcte (Mehaber, séif ג).
Le Rama (Rabbi Moshé Isserlès, Cracovie, 1572) glose ce siman aux séifim א, ג et ד ; la Mishna Berura en précise l'application. Voici les trois points qui structurent la conduite courante — le premier est du Rama, les deux autres viennent du Mehaber et de la Mishna Berura.
Apport 1 — La dispute מַתִּירִין / אוֹסְרִין
Sur la question : « sans condition initiale, peut-on encore partager en bloc sans nommer le Shabbat ? », le Rama rapporte la dispute des Rishonim et tranche pour les אוסרין (stricts) — la הבלעה rétroactive ne fonctionne pas. Mais il ouvre la soupape : en הפסד גדול, on peut s'appuyer sur les permissifs.
Point 2 — La tikkun par annulation et refondation (Mehaber, séif ג)
Si l'on a oublié de poser la condition initiale, c'est le Mehaber qui indique le chemin, au séif ג : annuler l'association et la reformer à neuf — « היכא שלא התנו בתחלה יש תיקון » (שו״ע או״ח רמ״ה:ג). Ce que le Rama ajoute ici est autre chose : louer sa part au non-juif pour le Shabbat, ou l'engager à forfait (קבלנות).
Point 3 — Le nom du juif sur l'enseigne (מ״ב ס״ק י״ח, renvoyant au siman רמ״ג)
Sur le cas du bain, du four ou du moulin : si l'établissement porte le nom du juif, c'est interdit pour cause de מראית עין. Ce n'est ni le Mehaber ni le Rama qui l'écrit ici — c'est la Mishna Berura, ס״ק י״ח, et elle renvoie pour cela à שו״ע או״ח רמ״ג:א, où le Mehaber interdit de louer son bain à un non-juif parce qu'il est appelé du nom du juif.
Précisions de la Mishna Berura
Les principes des six séifim, formulés pour des bains et des moulins du XVIe siècle, s'appliquent directement à nos formes d'entreprise contemporaines. Voici quelques scénarios courants.
Tant qu'aucune stipulation n'a été posée à la fondation, le juif est copropriétaire du travail de chaque jour — Shabbat compris. Le partage final fera mécaniquement émerger un gain de Shabbat.
② La solution préventive : התנה מתחילה
Au moment de former l'association, stipuler que le bénéfice du Shabbat ira au non-juif seul, et un jour de semaine équivalent au juif seul, « אם רב אם מעט » (qu'il soit gros ou petit).
③ La solution curative : laisser le non-juif prendre les Shabbatot
Si l'on n'a pas stipulé, au moment du partage on laisse le non-juif prendre l'intégralité du bénéfice des Shabbatot, et le reste se partage. C'est la voie médiane recommandée par le Mehaber.
④ Le bain, le four et le moulin : danger spécial
Le juif propriétaire qui « prend un associé » pour faire travailler son établissement Shabbat est interdit absolument. Seule la cession effective de l'exploitation au non-juif (le juif devient bailleur de fonds) ouvre une voie permissive.
⑤ Vigilance מראית עין
L'établissement ne doit pas porter le nom du juif. Sinon, même si tout est juridiquement en règle, l'apparence publique de scandale rend l'arrangement interdit.
Tableau de décision rapide
| Situation | Verdict | Séif |
|---|---|---|
| Association formée avec condition initiale conforme (אם רב אם מעט) | ✅ Permis | א |
| Sans condition, le non-juif prend les Shabbatot, on partage le reste | ✅ Permis | א |
| Sans condition, partage 50/50 du tout y compris Shabbat | ❌ Interdit | א |
| Sans condition, partage en bloc sans nommer Shabbat | 🟡 Strict ; permis en הפסד גדול | א + Rama |
| Bain/four/moulin du juif, « associé » pour faire tourner Shabbat | ❌ Interdit absolu | ב |
| Cession totale de l'exploitation, juif = bailleur de fonds | ✅ Permis (condition initiale) | ב |
| Établissement portant le nom du juif | ❌ Interdit (מראית עין) | מ״ב ס״ק י״ח → רמ״ג:א |
| Oubli de stipulation : annulation + refondation | ✅ Permis (תיקון du Mehaber) | ג |
Pour aller plus loin
- 📖 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul, les שיטות ראשונים et les nuances Acharonim sur la הבלעה rétroactive
- ✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide
- 🎓 Niveau 4 — Daat HaRav : pour les 19 séifim du Choulhan Aroukh HaRav (Admour HaZaken) et les comparaisons inter-poskim — la dimension la plus développée du siman