✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן ק״כ — דִּינֵי טְבִילַת הַכֵּלִים
דיני טבילת הכלים
אילו כלים טעונים טבילה ואילו פטורים, בברכה או בלא ברכה: חומרי הכלי, השימוש בו, דרך הקנייה, מקוה של ארבעים סאה וכשרות הטבילה
חזרה מובנית, טבלאות פסק, שינון מהיר
מקור: שולחן ערוך, יורה דעה ק״כ — 16 סעיפים
נושאי כלים: ש״ך · ט״ז · באר הגולה · ביאור הגר״א · פתחי תשובה
עריכה: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
למתלמדים ששלטו ברמות 1 ו־2
daattorah.com
📑 תוכן הסיכום
- היסוד: מניין הטבילה ועל מה היא חלה
- 3 שאלות־הרפלקס: החומר · השימוש · דרך הקנייה
- טבלת־אב א׳ — חומרי הכלי (סעיפים א, ו, ז)
- טבלת־אב ב׳ — השימוש: כלי סעודה או לא (סעיפים ד, ה, ז)
- טבלת־אב ג׳ — דרך הקנייה (סעיפים ח-י״א, ט״ז)
- המקוה, הברכה וכשרות הטבילה (סעיפים א-ג, י״ב-ט״ו)
- 6 כללי הזהב
- סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״טבילה״
- 5 המלכודות הקלאסיות
- סיכום 16 הסעיפים — שורה לכל אחד
- כרטיס־הבזק סופי
1. היסוד: מניין הטבילה ועל מה היא חלה
נקודת המוצא:
סימן ק״כ אינו עוסק בטעם הבלוע ולא בהכשר הכלים — זה עניינו של
סימן קכ״א · 121. הוא עוסק ב
חילוף הבעלות: כלי סעודה העובר מיד עובד כוכבים ליד ישראל טעון
טבילה במקוה קודם שישתמשו בו,
אף שהוא חדש ולא נשתמש בו מעולם. המשנה בעבודה זרה שונה « הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַּשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹיִם », והגמרא מוסיפה שלושה צמצומים שהם עמודי הסימן כולו: הטבילה אינה אלא ב
כלי סעודה — « כְּלֵי סְעוּדָה אֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה » —, ואינה אלא ב
כלי מתכות — « כְּלֵי מַתָּכוֹת אֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה » —, ואינה אלא ב
לקוחין — « לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּלְקוּחִין… אֲבָל שְׁאוּלִין » (עבודה זרה ע״ה ע״ב).
| הכתוב | מה שדרשה בו הגמרא | התוצאה בסימן |
|---|
| « כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר » (במדבר ל״א כ״ג) | הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת: מלבד ההגעלה, טהרה במים | טבילה במקוה, נוסף על ההכשר |
| « בְּמֵי נִדָּה » שבאותו כתוב | מים שהנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה | מקוה או מעיין של ארבעים סאה (סעיף א) |
| « אֲפִילּוּ כֵּלִים חֲדָשִׁים בַּמַּשְׁמָע » | אף החדש בכלל: אין הטבילה תלויה בטעם בלוע | אף על פי שהם חדשים — סעיף א |
💡 הסימן המבחין: אין לערב בין הגעלה וליבון (להוציא טעם איסור — סימן קכ״א · 121) ובין טבילה (להעביר את הכלי מרשות עובד כוכבים לרשות ישראל). הט״ז מבאר את טעם הטבילה: תמצית — שיצא הכלי מטומאתו של עובד כוכבים לקדושתו של ישראל (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק א). מכאן שהחדש חייב, ומכאן שהשאול פטור: הכול תלוי בשל מי הכלי.
⚖ מחלוקת יסודית: דאורייתא או דרבנן?
הרמב״ם כותב שטבילה זו של כלי הסעודה הנלקחים מן העובד כוכבים אינה לעניין טומאה וטהרה, ואינה אלא מדברי סופרים, והכתוב אינו אלא רמז לה (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ה). ואילו הט״ז כותב בפירוש שטבילת כלים דאורייתא, ומשם הוא לומד שאין מאמינים קטן על הטבילה (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט״ז). והנפקא מינה: כל שהטבילה חמורה יותר, אין מקילין בספק — ומכאן הכלל החוזר של הש״ך בכל מקום של ספק: יטבול בלא ברכה, או יטביל את הכלי המסופק עם כלי שהוא חייב בוודאי.
2. 3 שאלות־הרפלקס
■ א. ממה הוא עשוי? (מתכות / זכוכית / עץ) — מתכת וזכוכית: טבילה בברכה; כלים המצופים באבר מבפנים: טבילה, אלא שהרמ״א פוסק בלא ברכה, « וכן נוהגין »; עץ, אבן וחרס כשהם כמות שהם: פטורים לגמרי (סעיפים א, ו, ז).
↓ ואם החומר מחייב, למה הוא משמש?
■ ב. למה הוא משמש? (כלי סעודה או לא) — האם האוכל עצמו ניתן עליו או נאכל בו כמות שהוא? האסכלה שנותנים עליה את המאכל עצמו: חייבת; החצובה שאין עליה אלא הקדירה: פטורה; סכין של שחיטה והברזלים שמתקנים בהם המצות, שהמאכל עדיין אינו ראוי: פטורים (סעיפים ד, ה).
↓ ואם הוא כלי סעודה, כיצד בא לידך?
■ ג. כיצד קנית אותו? (לקוחין או לא) — לקוח מן העובד כוכבים: טבילה. שאול או שכור: פטור. משכון שבידך, כלים שאנסם השר, כלי שמכר וחזר ולקחו, כלי שעשה אומן עובד כוכבים — כאן נחתך כל אמצע הסימן (סעיפים ח-י״א).
3. טבלת־אב א׳ — חומרי הכלי
היסוד: מחבר ורמ״א בסעיף א, ועימם סעיפים ו ו־ז בכלים המורכבים, עם הש״ך והט״ז.
| הכלי | טבילה? | ברכה? | מקור |
|---|
| כלי סעודה של מתכות, ואפילו חדש |
🔴 חייב |
בברכה |
שו״ע יו״ד ק״כ:א |
| כלי סעודה של זכוכית |
🔴 חייב |
בברכה |
שו״ע יו״ד ק״כ:א ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק א |
| כלי המצופה באבר מבפנים |
🟡 חייב |
הרמ״א: י״א בלא ברכה, « וכן נוהגין » |
שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:א ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ג |
| כלי המצופה בזכוכית |
🟡 כדין המצופה באבר |
כנ״ל |
ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ב, בשם או״ה כלל נ״ח |
| כלי עץ, אבן וחרס כמות שהם |
🟢 פטור |
— |
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ו |
| כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ |
🟢 פטור |
— |
שו״ע יו״ד ק״כ:ו ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ב כותב בזה צ״ע |
| כוס של כסף המחובר בכלי עץ |
🔴 חייב |
בברכה, לדעת הש״ך |
שו״ע יו״ד ק״כ:ז ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ג |
| כלי שעיקרו עץ ומעט ברזל קבוע בו, ואפשר להשתמש בו בלא הברזל |
🟢 פטור |
— |
רמ״א יו״ד ק״כ:ז |
| כלי המתוקן ביתדות של ברזל מבפנים, שבלעדיהן אי אפשר להשתמש בו |
🔴 חייב |
בברכה |
רמ״א יו״ד ק״כ:ז |
📌 קריאה נכונה: בכלי מורכב אין השאלה ״האם יש בו מתכת״ אלא מהו « עיקר הכלי ». חבית של עץ שחשוקי ברזל סביבה נשארת כלי עץ; כוס כסף הנתונה במסגרת עץ נשארת כוס כסף. וזה המבחן המעשי של הרמ״א: תמצית — האם אפשר להשתמש בכלי בלא חלק המתכת? אם כן, כלי עץ הוא; ואם לאו, והברזל מבפנים, כלי מתכות הוא (רמ״א יו״ד ק״כ:ז).
4. טבלת־אב ב׳ — השימוש: כלי סעודה או לא
מבחן הגמרא — « כְּלֵי סְעוּדָה אֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה » — נפרט למעשה בסעיפים ד, ה ו־ז.
| הכלי | טבילה? | המבחן | מקור |
|---|
| חצובות (טריפיד״ש) ששופתים עליהן קדירות |
🟢 פטור |
אין המאכל נוגע בהן |
שו״ע יו״ד ק״כ:ד |
| אסכלות (פדיליא״ש) שנותנים עליהן את המאכל |
🔴 חייב |
נותנים עליהן המאכל עצמו |
שו״ע יו״ד ק״כ:ד ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ט |
| סכין של שחיטה, וסכין שמפשיטין בו |
🟡 יש מי שאומר שפטור |
שעדיין אין הבהמה ראויה לאכילה; והרמ״א: יש חולקין, וטוב לטובלו בלא ברכה |
שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ה ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ז |
| הברזלים שמתקנים בהם המצות |
🟢 פטור |
העיסה עדיין צריכה אפייה |
רמ״א יו״ד ק״כ:ה ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״א |
| כיסוי שכופין על הפת לאפותו |
🟢 פטור |
מאותו טעם |
רמ״א יו״ד ק״כ:ה |
| כיסוי קדירה |
🔴 חייב |
הרי הוא גוף כלי הסעודה |
רמ״א יו״ד ק״כ:ה, בשם הגהות אשיר״י |
| רחיים של פלפלין שבתוך העץ ברזל קבוע |
🔴 חייב |
הברזל קבוע והוא הטוחן |
רמ״א יו״ד ק״כ:ז ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ד: התחתון המקבל, שכולו עץ, פטור |
| משפכות וברזות של ברזל ושאר מתכות |
🔴 חייב |
כל הכלי מתכת |
רמ״א יו״ד ק״כ:ז ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ט״ו: משפך של עץ ושפופרת ברזל בתוכו — פטור |
5. טבלת־אב ג׳ — דרך הקנייה
לב הסימן: ארבעה סעיפים (ח עד י״א) וסעיף ט״ז מפרטים שאלה אחת — האם הכלי לקוח, כלומר האם עבר באמת לרשות ישראל?
| המקרה | טבילה? | הפרט המכריע | מקור |
|---|
| קונה מן העובד כוכבים |
🔴 חייב, בברכה |
המקרה הפשוט של סעיף א |
שו״ע יו״ד ק״כ:א |
| שואל או שוכר כלי מן העובד כוכבים |
🟢 פטור |
אינו לקוח, ועדיין הוא שלו |
שו״ע יו״ד ק״כ:ח |
| ישראל שקנאו והשאילו לישראל אחר |
🔴 חייב |
תמצית — שכבר נתחייב ביד הראשון |
שו״ע יו״ד ק״כ:ח |
| הראשון לא לקחו לצורך סעודה אלא לחתוך קלפים |
🟡 יש מי שאומר שאין השני צריך להטבילו |
אבל הראשון אסור להשתמש בו לצורכי סעודה, אפילו דרך עראי, בלא טבילה (רמ״א) |
שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ח ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ז |
| ישראל שני שקנאו ממנו לצורך סעודה |
🔴 חייב |
הטבילה מוטלת על השני |
רמ״א יו״ד ק״כ:ח ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ח |
| משכן עובד כוכבים כלי לישראל ודעתו לשקעו |
🔴 חייב |
דעתו לשקעו הרי היא כמכירה |
שו״ע יו״ד ק״כ:ט |
| אותו משכון, ואין דעתו ידועה |
🟡 יטבילנו בלא ברכה |
או יקנה כלי אחר ויטבילנו עמו |
שו״ע יו״ד ק״כ:ט ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ט |
| המשכון נשתקע לבסוף בידו |
🟡 יחזור ויטבילנו בלא ברכה |
הרמ״א, בשם תשובת מהרי״ל |
רמ״א יו״ד ק״כ:ט ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ׳ |
| ישראל שנתן כספו שלו לאומן עובד כוכבים לעשות לו כלי |
🟡 מחבר: פטור — רמ״א: יש חולקין, ויטבול בלא ברכה |
הספק: אחר החומר הולכים או אחר העושה |
שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:י ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ב |
| מקצת המתכת של העובד כוכבים |
🔴 חייב |
הרמ״א; והש״ך: וברכה |
רמ״א יו״ד ק״כ:י ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ב |
| אומן ישראל שעשה כלי לעובד כוכבים וקנאו ממנו |
🟡 בלא ברכה, אם נתן העובד כוכבים כל המתכות |
עשאו לעצמו, או נתן מקצת מתכות משלו — פטור |
רמ״א יו״ד ק״כ:י ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ג, כ״ד |
| ישראל שמכר כלי לעובד כוכבים וחזר ולקחו |
🔴 חייב |
הרי זו לקיחה מן העובד כוכבים |
שו״ע יו״ד ק״כ:י״א |
| ישראל שמשכנו בידו וחזר ופדאו |
🟢 פטור |
מעולם לא יצא מרשותו |
שו״ע יו״ד ק״כ:י״א ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ד |
| ישראל ועובד כוכבים שקנאו כלי בשותפות |
🟢 פטור |
עדיין מקצתו של עובד כוכבים |
רמ״א יו״ד ק״כ:י״א ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ו |
| כלים שגנבו או גזלו מישראל והוחזרו לו |
🟢 פטור |
אין הגנב רשאי להחזיקם בפרסום, ולא נקרא שמו עליהם |
רמ״א יו״ד ק״כ:י״א ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט״ו |
| שר או מושל שאנסו ישראל ולקחו כליו, והוחזרו לו |
🔴 חייב |
כבר נשתקעו ביד העובד כוכבים |
רמ״א יו״ד ק״כ:י״א ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ז |
| שכח ולא הטביל מערב שבת או מערב יום טוב |
🟡 יתננו לעובד כוכבים במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו |
הט״ז: תקנה לפי שעה בלבד |
שו״ע יו״ד ק״כ:ט״ז ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ח |
📌 קריאה נכונה: כל הטבלה הזאת חוזרת לציר אחד — לקוחין לעומת שאולין. בכל מקרה יש לשאול רק זאת: האם הכלי נעשה באמת של ישראל? המשכון מסופק לפי שהבעלות בו מסופקת; השותפות אינה פוטרת לפי שחלקו של העובד כוכבים קיים; הגניבה אינה מחייבת לפי שלא היה הגנב יכול לקרוא לעצמו בעלים; והאונס מחייב לפי שהשר עשאם שלו לגמרי.
6. המקוה, הברכה וכשרות הטבילה
המקום והשיעור
מקוה או מעיין של ארבעים סאה (סעיף א) — והגמרא לומדת זאת מן הכתוב « בְּמֵי נִדָּה » ושונה « וְכוּלָּן צְרִיכִין טְבִילָה בְּאַרְבָּעִים סְאָה » (עבודה זרה ע״ה ע״ב). הט״ז דן בעניין המעיין ובשיעור הנצרך (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ב).
הברכה
| המקרה | הנוסח | מקור |
|---|
| כלי אחד | על טבילת כלי | שו״ע יו״ד ק״כ:ג |
| שניים או יותר | על טבילת כלים | שו״ע יו״ד ק״כ:ג |
| ולדעת פוסקים אחרים | על טבילת כלי מתכות | ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ח, בשם הב״ח ואו״ה — והט״ז תמה על כך (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ה) |
| מקום ספק (מצופה, סכין של שחיטה, משכון, אומן) | בלא ברכה — או עם כלי אחר שחייב בוודאי | ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ה |
מה שפוסל או מעכב את הטבילה
| הנושא | הדין | מקור |
|---|
| אחיזת הכלי | צריך שיהא רפוי בידו; ואם מהדקו בידו הוי חציצה; ואם לחלח ידו במים תחילה אין לחוש | שו״ע יו״ד ק״כ:ב |
| באיזה מים ילחלח | הרמ״א: דווקא במי מקוה, ולא במים תלושים | רמ״א יו״ד ק״כ:ב ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ד ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ז |
| הידיות | צריך להטביל ידי הכלי | שו״ע יו״ד ק״כ:י״ב |
| החלודה | להעביר את החלודה קודם; לא העביר — אם מקפיד עליו חוצץ; והנשאר שאי אפשר להעבירו הוא מיעוטו שאינו מקפיד ואינו חוצץ | שו״ע יו״ד ק״כ:י״ג, והוא מפנה לדיני חציצה שבסימן ר״ב · 202 |
| קטן | אין מאמינים אותו על הטבילה; אבל אם טבלו לפני גדול הוי טבילה (רמ״א) | שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:י״ד ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט״ז |
| עובד כוכבים | אם הטביל את הכלים עלתה להם טבילה; אבל אינו נאמן על הטבילה (רמ״א) | שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ט״ו ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ז ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ח |
💡 לתשומת לב: הש״ך מעמיד צ״ע על סעיף ב — שהרמב״ם כתב שהאוחז בכלים ומטבילן הרי הן בטומאתן, ואף שריפה ידיו, גזירה שמא לא ירפה, ואינו מתיר אלא כשהדיח ידיו במים תחילה (רמב״ם הלכות מקואות פרק ב׳ הלכה י״א ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ו). ומכאן המנהג הרווח להניח את הכלי בסל מנוקב ולא לאוחזו ביד.
7. 6 כללי הזהב
- מתכת וזכוכית, ואפילו חדשים, טעונים טבילה. אין החדש פטור: אין הטבילה הכשר כלים (שו״ע יו״ד ק״כ:א).
- כלי סעודה בלבד. המשמש בשלב שאין המאכל ראוי בו עדיין — סכין של שחיטה, הברזלים של המצות — פטור (שו״ע יו״ד ק״כ:ד-ה).
- שאול ושכור — פטורים. אין חייב אלא הלקוח, והוא « לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּלְקוּחִין » שבגמרא (שו״ע יו״ד ק״כ:ח).
- בכלי מורכב הולכים אחר העיקר. אפשר להשתמש בלא המתכת — כלי עץ; אי אפשר, והברזל מבפנים — כלי מתכות (רמ״א יו״ד ק״כ:ז).
- בספק — יטבול בלא ברכה, או יטביל את המסופק עם כלי שחייב בוודאי; זה הכלל החוזר של הש״ך (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ה ; ס״ק ט״ז).
- שכח מערב שבת — מתנה לעובד כוכבים ואחר כך שאלה. והט״ז מצמצם את התקנה לאותה שבת, או לזמן שאין לו מקוה (שו״ע יו״ד ק״כ:ט״ז ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ח).
8. סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״טבילה״
ט-ב-י-ל-ה — חמש אותיות המילה טבילה
- ט — טעם: הטבילה מעבירה את הכלי מרשות העובד כוכבים לרשות ישראל, ולא מאיסור להיתר (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק א).
- ב — ברכה: על טבילת כלי ביחיד, על טבילת כלים ברבים; ובספק — בלא ברכה (שו״ע יו״ד ק״כ:ג).
- י — ידות: להטביל עד הידיות, להעביר את החלודה, ולאחוז את הכלי ברפיון (שו״ע יו״ד ק״כ:ב, י״ב, י״ג).
- ל — לקוחין: דווקא לקוח — שאול ושכור פטורים (שו״ע יו״ד ק״כ:ח).
- ה — הערמה: שכח מערב שבת — נותנו לעובד כוכבים במתנה וחוזר ושואלו ממנו (שו״ע יו״ד ק״כ:ט״ז).
סולם הקנייה — מן החייב ביותר אל הפטור
- קנייה → טבילה בברכה (סעיף א)
- משכון לשקעו → טבילה: דעתו לשקעו כמכירה (סעיף ט)
- משכון בספק → טבילה בלא ברכה (סעיף ט)
- שותפות → פטור: חלקו של העובד כוכבים קיים (סעיף י״א)
- שאלה ושכירות → פטור: אינו לקוח (סעיף ח)
9. 5 המלכודות הקלאסיות
❌ מלכודת 1 — לערב טבילה בהכשר כלים: כלי
חדש, שלא נשתמשו בו מעולם ולא בלע כלום, חייב בטבילה — « אֲפִילּוּ כֵּלִים חֲדָשִׁים בַּמַּשְׁמָע » (עבודה זרה ע״ה ע״ב). ומאידך, אין הטבילה פוטרת מהגעלה כלי שנשתמשו בו באיסור: זה עניינו של
סימן קכ״א · 121, והסדר הוא
תחילה להכשיר ו
אחר כך להטביל.
❌ מלכודת 2 — לחשוב שכל חפץ מתכת בכלל: הגמרא מצמצמת פעמיים — « כְּלֵי סְעוּדָה אֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה » ו« כְּלֵי מַתָּכוֹת אֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה ». החצובה שאין עליה אלא הקדירה, סכין השחיטה והברזלים של המצות אינם כלי סעודה ואינם טעונים כלום — ואף שכולם ברזל גמור (שו״ע יו״ד ק״כ:ד-ה).
❌ מלכודת 3 — להטביל כשהכלי מהודק בידו: מהודק — הרי זו חציצה ואין הטבילה עולה. צריך שיהא רפוי, או שילחלח ידו תחילה — והרמ״א מדייק: במי מקוה, ולא במים תלושים (שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ב). ושכחה שכיחה אחרת: הידיות, שאף אותן צריך להטביל (שו״ע יו״ד ק״כ:י״ב).
❌ מלכודת 4 — להחליף משכון בקנייה ולהיפך: שני המשכונות שבסימן הולכים לשני צדדים. עובד כוכבים שמשכן אצל ישראל: נראה שדעתו לשקעו — טבילה; ואם לאו — בלא ברכה (סעיף ט). ישראל שמשכן אצל עובד כוכבים וחזר ופדאו: פטור לגמרי, שלא יצא הכלי מרשותו מעולם (סעיף י״א). ואל תחליף בזה את המכירה וחזרה ולקיחה, שהיא מחייבת.
❌ מלכודת 5 — לעשות את המתנה לעובד כוכבים תקנת קבע: תקנת סעיף ט״ז — ליתן את הכלי במתנה לעובד כוכבים ואחר כך לשאלו ממנו — אינה לדעת הט״ז אלא סעד לפי שעה: לאותה שבת, או כל זמן שאין לו מקוה. ולאחר מכן, כיוון שהכלי משתקע לעולם ביד ישראל, חוזר הוא ונעשה לקוח וטעון טבילה (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ח). ואם עבר ונשתמש בכלי בלא טבילה — לא נאסר מה שנשתמש בו, ויטבלנו עוד (רמ״א יו״ד ק״כ:ט״ז).
להלכה למעשה, שאל את רבך.
10. סיכום 16 הסעיפים — שורה לכל אחד
| סעיף | הנושא | העיקר |
|---|
| א | מה טעון טבילה | הקונה מן העובד כוכבים כלי סעודה של מתכות, או של זכוכית, או כלים המצופים באבר מבפנים — אף על פי שהם חדשים, צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה. רמ״א: י״א שהמצופים באבר אפילו מבפנים יטבול בלא ברכה, וכן נוהגין. |
| ב | אחיזת הכלי — חציצה | צריך שיהא הכלי רפוי בידו בשעת טבילה, שאם מהדקו בידו הוי חציצה; ואם לחלח ידו במים תחילה אין לחוש. רמ״א: ודווקא שלחלח ידיו במי מקוה, אבל לא במים תלושים. |
| ג | נוסח הברכה | מברך על טבילת כלי; ואם הם שניים או יותר, על טבילת כלים. |
| ד | חצובות ואסכלות | טריפיד״ש ששופתים עליהם קדירות אינם טעונות טבילה; אבל פדיליא״ש טעונות טבילה, מפני שנותנים עליהם המאכל עצמו. |
| ה | סכין שחיטה, ברזלי המצות, כיסויים | סכין של שחיטה (וסכין שמפשיטין בו): יש מי שאומר שאינו צריך טבילה. רמ״א: ויש חולקין (תשב״ץ), וטוב לטובלו בלא ברכה; הברזלים שמתקנים בהם המצות אינם צריכים טבילה, וכן כיסוי שכופין על הפת לאפותו — אבל כיסוי קדירה צריך טבילה. |
| ו | עץ עם חשוקי ברזל | כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ שמעמידים אותו אינו טעון טבילה. |
| ז | כלים מורכבים | כוס של כסף המחובר בכלי עץ צריך טבילה. רמ״א: וכן רחיים של פלפלין שבתוך העץ ברזל קבוע, וכן המשפכות והברזות של ברזל ושאר מתכות. ודווקא שעיקר הכלי של מתכות; אבל אם עיקרו עץ ורק מעט ברזל קבוע בו, והואיל ואפשר להשתמש בו בלא הברזל — אין צריך; וכלי המתוקן ביתדות של ברזל שבלעדיהן לא היה אפשר להשתמש בו והם מבפנים — צריך טבילה. |
| ח | שאלה, שכירות, השאלה בין ישראל | השואל או שוכר כלי מהעובד כוכבים אינו טעון טבילה; אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו — טעון טבילה, שכבר נתחייב ביד הראשון. ויש מי שאומר: אם לא לקחו הראשון לצורך סעודה אלא לחתוך קלפים וכיוצא בו — אין צריך להטבילו. רמ״א: אבל הראשון אסור להשתמש בו לצורכי סעודה אפילו דרך עראי בלא טבילה; ואם קנאו ישראל השני מן הראשון לצורך סעודה, צריך טבילה גבי השני. |
| ט | משכון של עובד כוכבים | משכן עובד כוכבים כלי לישראל: אם נראה בדעתו שרוצה לשקעו בידו — טעון טבילה; ואם לאו — יטבילנו בלא ברכה, או יקנה כלי אחר ויטבילנו עמו. רמ״א: ואם לבסוף נשתקע בידו, יחזור ויטבילנו בלא ברכה. |
| י | האומן | ישראל שנתן כסף לאומן עובד כוכבים לעשות לו ממנו כלי — אינו צריך טבילה. רמ״א: ויש חולקין, ויש לטובלו בלא ברכה; ואם מקצת הכסף שנעשה ממנו הכלי של עובד כוכבים — צריך טבילה. וכן אומן ישראל שעשה כלי לעובד כוכבים וקנאו ממנו — יטבילנו גם כן בלא ברכה אם העובד כוכבים נתן כל המתכות; אבל אם עשאו לעצמו ורק קנה המתכות מן העובד כוכבים, או שנתן מקצת מתכות משלו — אין צריך טבילה. |
| י״א | מכירה, משכון הפוך, שותפות, גניבה | ישראל שמכר כלי לעובד כוכבים וחזר ולקחו ממנו — צריך טבילה; אבל אם משכנו בידו וחזר ופדאו ממנו — אינו צריך. רמ״א: ישראל ועובד כוכבים שקנאו כלי בשותפות — אין צריך טבילה; ישראל שגנבו או גזלו ממנו כליו והוחזרו לו — אין צריך; אבל שר או מושל שאנסו ישראל ולקחו כליו והוחזרו לו — צריכין טבילה, דכבר נשתקעו ביד העובד כוכבים. |
| י״ב | הידיות | צריך להטביל ידי הכלי. |
| י״ג | החלודה והחציצה | צריך להעביר את החלודה קודם טבילה; ואם לא העביר — אם מקפיד עליו חוצץ; ואם שפשף ונתן בגחלים ונשאר עדיין מעט חלודה שאינו יכול להעביר על ידי כך, הוי מיעוטו שאינו מקפיד ואינו חוצץ. והפניה מפורשת לדיני חציצה שבסימן ר״ב · 202. |
| י״ד | עדות קטן | אין מאמינים קטן על טבילת כלים. רמ״א: אבל אם טבלו לפני גדול הוי טבילה (ת״ה סימן רנ״ז). |
| ט״ו | טבילה על ידי עובד כוכבים | אם הטביל כלים על ידי עובד כוכבים — עלתה להם טבילה. רמ״א: אבל אינו נאמן על הטבילה. |
| ט״ז | שכח מערב שבת | אם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב — יתננו לעובד כוכבים במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו, ומותר להשתמש בו. רמ״א: וכן יעשה אפילו בחול במקום שאין לו מקוה; ואם עבר ונשתמש בכלי בלא טבילה — לא נאסר מה שנשתמש בו, ויטבלנו עוד. |
11. כרטיס־הבזק סופי
| השאלה | תשובת־הרפלקס | מקור |
|---|
| קדירת פלדה חדשה שנקנתה מעובד כוכבים? | טבילה בברכה, אף שהיא חדשה | שו״ע יו״ד ק״כ:א |
| כוס זכוכית שנקנתה מעובד כוכבים? | טבילה: הזכוכית כמתכת | שו״ע יו״ד ק״כ:א ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק א |
| כלי מצופה באבר או בזכוכית? | טבילה, אך בלא ברכה לדעת הרמ״א | רמ״א יו״ד ק״כ:א ; ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ב |
| כלי עץ שחשוקי ברזל סביבו? | פטור: הולכים אחר העיקר, והוא העץ | שו״ע יו״ד ק״כ:ו |
| סכין של שחיטה? | יש מי שאומר שפטור; והרמ״א: בלא ברכה | שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ה |
| כלי שאול או שכור מעובד כוכבים? | פטור לגמרי: אינו לקוח | שו״ע יו״ד ק״כ:ח |
| כלי שמשכן אצלי עובד כוכבים? | לפי דעתו: טבילה, או טבילה בלא ברכה | שו״ע יו״ד ק״כ:ט |
| כלי שנקנה בשותפות עם עובד כוכבים? | פטור כל זמן שחלקו קיים | רמ״א יו״ד ק״כ:י״א |
| כמה מים, וכיצד לאחוז? | ארבעים סאה, והכלי רפוי בידו | שו״ע יו״ד ק״כ:א-ב |
| שכח מערב שבת? | מתנה לעובד כוכבים ואחר כך שאלה — ולפי שעה בלבד | שו״ע יו״ד ק״כ:ט״ז ; ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ח |
⚖ הרפלקס בשלוש שאלות
- החומר? מתכת וזכוכית → טבילה בברכה; מצופה באבר או בזכוכית → בלא ברכה; עץ, אבן וחרס → פטור. ובכלי מורכב הולכים אחר העיקר.
- השימוש? כלי סעודה → טבילה; המשמש בשלב שאין המאכל ראוי בו עדיין → פטור.
- הקנייה? לקוח → טבילה; שאול, שכור, בשותפות, ונגנב וחזר → פטור; משכון ואומן → לפי הדעת ולפי בעלות המתכת, ועל הרוב בלא ברכה.
להלכה למעשה, שאל את רבך.
🎓 סיכום מסלול הלימוד
| רמה | תוכן | הישג |
|---|
| 🌱 רמה 1 — בסיס |
טקסט 16 הסעיפים, תרגום, טבלאות ברורות |
הבנה כללית |
| ⚡ רמה 2 — למדן |
טעם הטבילה, דאורייתא או דרבנן, החקירה בעיקר הכלי המורכב, גדר המשכון ושאלת האומן |
לימוד מעמיק |
| ✨ רמה 3 — סיכום |
שלוש טבלאות־אב, כללי זהב, סימן זיכרון, מלכודות, סיכום הסעיפים |
שליטה מעשית + חזרה |
| 📜 רמה 4 — הלכה למעשה |
כלים חדשים מן החנות, מכשירי חשמל, כלים חד־פעמיים, טבילה בדרכים |
יישום בן זמננו |
💡 שלבים מומלצים להמשך:
- לחזור על סימן ק״כ בשולחן ערוך המקורי עם הש״ך והט״ז
- ללמוד את הסימנים הסמוכים: סימן קכ״א · 121 (הכשר כלים הנקנים מן העובד כוכבים), סימן קכ״ב · 122 (נותן טעם לפגם בכלים), וסימן ר״א · 201 וסימן ר״ב · 202 (המקוה והחציצה, שאליהם מפנה הש״ך)
- להעמיק במחלוקת אם טבילת כלים דאורייתא או דרבנן ובנפקא מינות שלה במקומות הספק
- לדון עם רב במקרים האישיים (כלים חדשים, מכשירים, נסיעה) — ההלכה למעשה נקבעת עם רב
📖 מקורות הסימן הזה בספריא:
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן ק״כ · רמה 3 — סיכום / חזרה · דיני טבילת הכלים
daattorah.com