סימן קכ״ד — מִי הוּא הָעוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ וְדִינֵי נְגִיעַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בֶּחָבִית

⚖ שלושת התנאים לדרגה החמורה — סעיף י

1. כוונת הנגיעה — אחד שיתכוין ליגע; ומכאן יצאו לאפוקי תינוק שנגע דלאו בר כוונה הוא וכן וכן לאפוקי נפל לבור ועלה מת.
2. ידיעה שהוא יין — שני שידע שהוא יין.
3. שלא יהיה טרוד במלאכה אחרת — ושלישי שלא יהא עוסק בדבר אחר.

⚖ שורת הרמ״א, סעיף כ״ד

1. נגיעה על ידי דבר אחר, אף שיודע שהוא יין ומתכוון ליגע — מותרת אף בשתייה, שהיא נקראת מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה.
2. נגיעה בידו בלא כוונת מגע, או בלא ידיעה שהוא יין — מותרת.
3. ומיד סייג של צניעות הלכתית: ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ.

1. לעולם שאל ״באיזו דרגה״. איסור שתייה ואיסור הנאה שני פסקים הם; כמעט כל סעיף אינו אלא הצבת מקרה על סולם זה (שו״ע יו״ד קכ״ד:ו).
2. שלושה תנאים לדרגה החמורה — כוונת הנגיעה, ידיעה שהוא יין, ושלא יהיה עוסק בדבר אחר. די שייפול תנאי אחד כדי לרדת דרגה (שו״ע יו״ד קכ״ד:י).
3. אין די בנגיעה: צריך שכשוך. סעיף י״א אומר וישכשך, והש״ך מוציא מכאן שנגיעה לבדה בלא שכשוך אינה אוסרת בהנאה (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק כ).
4. הכח שקול כיד. הגבהה ויציקה אוסרות בלא נגיעה כלל, שהרי בא היין מכחו — אך הגבהה בלא יציקה אינה כלום (שו״ע יו״ד קכ״ד:י״ח).
5. על ידי דבר אחר יורדים פעמיים. שלא בכוונה, היד מותירה את היין מותר בהנאה; הדבר אחר מותירו מותר אף בשתייה (שו״ע יו״ד קכ״ד:כ״ד; ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק י״ט).
6. העוסק במלאכתו אינו מנסך. מדידה, טפיחה, דריכה, הצלת יין ההולך לאיבוד: המעשה נושא בתוכו את ראיית טעמו (שו״ע ורמ״א יו״ד קכ״ד:י״ט).
7. בזמן הזה כל מגען מיקרי שלא בכוונה — ואין מפרסמים את הדבר בפני מי שאינו יודע לקראו (רמ״א יו״ד קכ״ד:כ״ד).

⚖ הרפלקס בשלוש שאלות

1. מי? עובד אלילים גמור, או אחת הדמויות שבסעיפים א–ט — תינוק, גר תושב, עבד שטבל, שאינו עובד אלילים, אנוס? האדם קובע כבר את הדרגה המרבית שאפשר להגיע אליה.
2. איזה מעשה? נגיעה בשכשוך, יציקה בכח, הגבהה בלבד, מגע על ידי דבר אחר, יד על נקב? המעשה קובע את הדרגה בפועל.
3. האם נפל תנאי? אין כוונה, אין ידיעה, עוסק במלאכתו — ויורדים דרגה, ושתיים אם הוא על ידי דבר אחר.