סימן קכ״ה — דִּין יַיִן הַבָּא מִכֹּחַ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְכֹחַ כֹּחוֹ

סימן קכ״ד · 124 דן במגע: ידו של העובד כוכבים ביין או בחבית. סימן קכ״ה דן בכח, במקום שאין בו נגיעה כלל: הוא מגביה כלי, והיין יוצא מאליו. זו פתיחת סעיף א — « נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצא היין אף על פי שלא שכשך נאסר בשתייה שהרי היין בא מכחו » (שו״ע יו״ד קכ״ה:א). וההבדל אינו במנגנון בלבד אלא בדרגה: המגע אוסר אף בהנאה, ואילו הכח, שאיסורו מדרבנן, אינו אוסר אלא בשתייה. להלכה למעשה — שאל את רבך.

מונים את האברים המתווכים בין ידו ליין. אחד — כחו — אוסר; שניים — כח כחו — אף הוא, שמרן פוסק בראש סעיף ב שכח כוחו ככוחו. בדרגה השלישית נשברת השרשרת, ומרן נותן את הדוגמה: « כגון קורת הגת שגלגלה עובד כוכבים שיש שם ג׳ כחות הדפין והגלגל והקורה » (שו״ע יו״ד קכ״ה:ב) — הדפין, הגלגל והקורה. ואף זאת: הסעיף אינו מתיר אלא בדיעבד, והש״ך מדגיש שמראש אסור אפילו בעשרה כחות של ריחוק (ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק ד). להלכה למעשה — שאל את רבך.

לא. סעיף א מסיים שאם עשה שלא בכוונה, שלא ידע שיין הוא — או, לדעת הרמ״א בשם הבית יוסף, שלא הגביה את הכלי — הכל מותר, ואפילו בשתייה. וסעיף י״א שונה זאת בנושא חבית שהיין ניתז ממנה בהילוכו: « ובלכתו יצא מהיין לחוץ שלא בכוונה מותר בשתייה אפילו מה שיצא לחוץ דכחו שלא בכוונה לא גזרו » (שו״ע יו״ד קכ״ה:י״א). והרמ״א מוסיף בסעיף ד את הפורק חבית מן העגלה: במלאכתו הוא עוסק, והרי זה שלא בכוונה. ואף על פי כן מזהיר הט״ז שריחו של יין ישן עשוי להודיעו (ט״ז יו״ד קכ״ה ס״ק ה). להלכה למעשה — שאל את רבך.

מרן אוסר אף את מה שנשאר בכלי, משום נצוק: הקילוח המחבר בין היין שלמעלה ליין שלמטה עושה את שניהם גוף אחד. הרמ״א מביא מיד את החולקים — « וי״א דלא אסרינן נצוק בכח עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קכ״ה:א) — ואחר כך ממתן: יש להחמיר אם לא בהפסד מרובה, כדלקמן סימן קכ״ו · 126. והש״ך פותח את הסימן בקושיה עקרונית: אין נצוק אלא ביין האסור בהנאה, וכאן אין היין שיצא אסור אלא בשתייה; ומסיים בצ״ע (ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק א). והט״ז מוצא את לשון הרמ״א בלתי מדוקדקת (ט״ז יו״ד קכ״ה ס״ק ד). להלכה למעשה — שאל את רבך.

ארבעת הסעיפים האחרונים יוצאים מן המרתף. מערה מכלי שבידו לכלי שביד ישראל — היוצא אסור בשתייה; ישראל המערה — הכל מותר; ואם נדנד את הכלי — היין נאסר (סעיף ח). נוד הנישא כשהוא אוחז את פיו מותר, מלא או חסר — « העביר העובד כוכבים נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנאד בידו בין שהיה הנוד מלא או חסר מותר » (שו״ע יו״ד קכ״ה:ט). ואילו כלי פתוח מלא, וישראל אחריו, אסור אף בהנאה — אלא אם כן הישראל הולך בצדו ונוטרו, או שהכלי נישא במוט בשנים (סעיף י). להלכה למעשה — שאל את רבך.