סימן קכ״ג — כַּמָּה דִּינִין מִיֵּין נֶסֶךְ — סְתָם יֵינָם וְאֵיזֶה יַיִן נֶאֱסָר

יין נסך כפשוטו הוא יין שנתנסך ממש לפני עבודת כוכבים: אסור בשתייה ובהנאה, ואין איסורו מדברי סופרים. סתם יינם, שהוא נושאו האמיתי של הסימן, הוא יינו הרגיל של עובד כוכבים ויין שלנו שנגע בו עובד כוכבים; וזו גזירת חכמים. סעיף א קובע זאת בשורה אחת: « סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה וה״ה למגעם ביין שלנו » (שו״ע יו״ד קכ״ג:א). והש״ך מוסיף את הטעם השני של הגזירה, גזרת בנותיהן (ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק א). להלכה למעשה, שאל את רבך.

הרמ״א מביא שבזמנו אין הניסוך לעבודת כוכבים מצוי, ומוציא מכך ש« י״א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה » (רמ״א יו״ד קכ״ג:א). הקולא היא אפוא בהנאה בלבד — לעולם לא בשתייה — והיא נמדדת לפי ההפסד: לגבות חוב ביינו של עובד כוכבים מותר, שהרי זה כמציל ממונו מידם, וכן למי שעבר וקנה או מכר. אבל לקנות או למכור לכתחלה כדי להשתכר נשאר אסור, והרמ״א מסיים « ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר ». להלכה למעשה, שאל את רבך.

אותם שחדלו להיות יין, או שאינם נראים עוד. יין מבושל שלנו: « יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים מותר », ונקרא מבושל « משהרתיח על גבי האש » (שו״ע יו״ד קכ״ג:ג) — והש״ך דורש שתתמעט מדתו על ידי הרתיחה. יין שנתנו בו דבש ופלפלין ונשתנה טעמו (סעיף ד). תבשיל שיש בו יין, ואפילו קודם שהרתיח, כל זמן שאין היין ניכר בו בעין (סעיף ה). חומץ המבעבע כשמשליכים אותו על הארץ (סעיף ו), ויין שנקרש (סעיף ה). אבל מי הבוסר ויין מזוג שטעם יין בו נשארים נאסרים (סעיף ח). להלכה למעשה, שאל את רבך.

בסף ההמשכה, שאינו זרימה אלא הבדלה. סעיף י״ז אומר: « מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עובד כוכבי׳ משהתחיל לימשך » (שו״ע יו״ד קכ״ג:י״ז) — משעה שהיין הצלול, לאחר שנבדל מן החרצנים, נמשך במדרון הגת עד שוליה. כוס שנשאבה בכוונה להבדיל, או סל שניתן בגת, אף הם עושים המשכה (סעיף י״ח); ונטילת החרצנים עם היין אינה עושה המשכה. ובגת סתומה ומלאה, שאין בה המשכה, אין תורת יין אלא על הסל שלפניה (סעיף כ׳). להלכה למעשה, שאל את רבך.

סעיף כ״א אוסר: « אין דורכין עם העובד כוכבים בגת… שמא יגע בידים וינסך ואפילו היה כפות » (שו״ע יו״ד קכ״ג:כ״א). הרמ״א מגביל את הדין לגת ולגיגית שדרך להמשיך מהן את היין, ומתיר בעריבה שאין דרך למשוך ממנה: « אבל בעריבה שאין דרך למשוך משם מותר לדרוך עמו ». אבל הט״ז מביא חכמים רבים שאסרו למעשה ליקח מעובד כוכבים ענבים דרוכים בשום כלי (ט״ז יו״ד קכ״ג ס״ק ט״ז). ואף בלא מגע: עובד כוכבים שדרך לעיני ישראל אוסר את היין בשתייה (סעיף כ״ב). להלכה למעשה, שאל את רבך.