סימן ק״ל — דיני חתימת היין : חותם אחד, שני חותמות

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — עשרת הסעיפים

סימן ק״ל · 130 הוא הצד המעשי־טכני של פרשת יין נסך. סימן קכ״ח · 128 וסימן קכ״ט · 129 שאלו אם היתה לעובד כוכבים שעת הכושר לנגוע — ייחוד, הפלגה, יוצא ונכנס. כאן אין שמירה כלל : היין נמסר ביד עובד כוכבים או נשלח על ידו, והשאלה היא מה בא במקום השמירה. התשובה היא החותם, והסימן נקרא בשלושה מהלכים. סעיפים א-ג אומרים כמה חותמות צריך ועל איזה כלי ; סעיפים ד-ז אומרים מה נחשב חותם ; סעיפים ח-י עוסקים בחותם שנמצא סתור, ואחר כך ביין שאינו מופקד אלא מונח — בחצרו של עובד כוכבים או בחצרו של ישראל. הרמ״א מגיה חמש פעמים, בארבעה סעיפים (א, ב, ח פעמיים, י).

קבוצה א — להפקיד ולשלוח : כמה חותמות ובאיזה כלי (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — שני חותמות, והכלי שאינו מגן 📋 העתקה

דיני חתימת היין. ובו י׳ סעיפים: מותר להפקיד ולשלוח יין ביד עובד כוכבים אם הוא חתום בחותם בתוך חותם או מפתח וחותם והני מילי בחבית של חרס אבל לא בחבית של עץ מפני שיכולין להוציא יין מבין הנסרים ולא ירגישו וכל שכן בנודות שבקל יכולים להוציא יין מבין התפירות ואין להם תקנה אלא שיכניס כל החבית של עץ או כל הנאד בשק שאין בו תפירה מבחוץ ויחתום פי השק: הגה ויש מתירין אפילו בחבית של עץ ואין חוששין שמא יוציא בין הנסרים (מרדכי ריש פרק א״מ וב״י בשם ס״ה וסמ״ג ורשב״א ובא״ו הארוך) וכן נוהגים ובלבד שיזהר שיהא המגופה נסתם כראוי וכן שלא יהיה שם ברזא רק יחתוך כל הברזות וישים עור על המגופה והברזא קבוע במסמרות ויכתוב אותיות חציין על העור וחציין על הברזות שאם יגביה העובד כוכבים העור לא ידע לחזור ולכוון העור כבתחילה (מרדכי פר״י וב״י בשם תוס׳) ואם מצא סכין בחבית שהוציא יין בין הנסרים ע״ל סי׳ קכ״ד:

סעיף 2 — חותם אחד : אסור בשתיה ומותר בהנאה 📋 העתקה

אם הפקיד ביד עובד כוכבים בחותם א׳ אסור בשתיה ומותר בהנאה והוא שייחד לו קרן זוית: הגה ויש שכתבו דבדיעבד יש להתיר אפילו בחותם אחד (ב״י לדעת ר״ת ובארוך כלל כ״ב) ואין צריך להכיר חותמו אלא אם כן רואה שחותמו מקולקל אז אסור (ג״ז שם) אבל אין צריך לבדוק אחר זה וכן נוהגין להקל ועיין לעיל סימן קי״ח:

סעיף 3 — יין מבושל, יין מעורב, וחומץ 📋 העתקה

יין מבושל שלנו וכן יין שלנו שעירבו עם דברים אחרים כגון דבש ושמן וכן חומץ שלנו מותר להפקיד ביד עובד כוכבים בחותם אחד:

קבוצה ב — מה נחשב חותם ? (סעיפים 4-7)

סעיף 4 — כיצד הוא חותם בתוך חותם 📋 העתקה

כיצד הוא חותם בתוך חותם סתם החבי׳ בכלי שאינו מהודק כדרך שסותמין כל אדם וטח בטיט הרי זה חותם א׳ היה כלי מהודק וטח עליו מלמעלה הרי זה חותם בתוך חותם וכן אם צר פי הנאד הרי זה חותם אחד הפך פי הנאד לתוכו וצר עליו הרי זה חותם בתוך חותם וכן כל שינוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם הרי הם כחותם א׳ והטיחה או הקשירה חותם שני:

סעיף 5 — שני קשרים משונים 📋 העתקה

שני קשרים משונים הוי כשני חותמות:

סעיף 6 — שתי אותיות, ומה ערכו של דפוס 📋 העתקה

שתי אותיות הוי כשני חותמות והדפוסים אף על פי שיש בהם כמה אותיות לא חשיבי אלא כחותם אחד כיון שקובעין אותם בבת אחת ובמקום שמצויים מומרים ועובדי כוכבים שיודעים לכתוב אין כתב סימן אלא למי שמכיר הכתב:

סעיף 7 — מפתח וחותם 📋 העתקה

מפתח וחותם אחד הוי כשני חותמות:

קבוצה ג — החותם שנמצא סתור, והיין המונח (סעיפים 8-10)

סעיף 8 — החותם הסתור, וחובת ההודעה 📋 העתקה

חתמו בשני חותמות וחזר עליו ולא הכירו או שמצאו סתור אסור: הגה ודוקא אם רואים שנסתר בכוונה ע״י אדם אבל במקום שיכולים לתלות שנסתר ונתקלקל מעצמו או ע״י בהמה או תינוקת שלא בכוונה מותר בדיעבד (ת״ה סימן ר״ה ובארוך כלל כ״ב) ואפילו אם נתקלקל בכוונה יש להתיר אם ישראל יוצא ונכנס תמיד. (בית יוסף בשם ס״ה וסמ״ג). אבל אינו צריך לחזור עליו אלא אם כן הודיע לישראל שנשתלח לו שהוא חתום בשני חותמות אע״פ שלא הודיעו ענין חתימותיו כיון שמצאו הישראל השני חתום בשני חותמות מותר ומכל מקום נכון הדבר להודיעו צורת החותם כדי שיחזור אחריו: הגה מיהו אם כתב עליו אותיות אין צריך להודיעו דסתם עובד כוכבים אינו בקי לכתוב אותיות (הר״ן והר״י) ואם העובד כוכבים אומר שהחבית היה מטפטף והוא הדקו ונגע ביין אינו נאמן לאסרו ואפילו ניכר עדיין קצת יין מבחוץ ויש אומדנות בדבריו (ת״ה סימן ר״ב):

סעיף 9 — בית ששכר בחצרו של עובד כוכבים 📋 העתקה

ישראל ששכר או קנה בית בחצרו של עובד כוכבים ומילאו יין אם ישראל דר שם ואף על פי שהניח היין בחצר ואין עליו לא חותם ולא מפתח מותר ואפילו היה גם העובד כוכבים דר באותו חצר אבל אם לא היה ישראל דר באותו חצר אם היה ביד ישראל המפתח וחותם מותר וא״צ לומר שני חותמות ואם לאו אעפ״י שהיין באותו בית ששכר או קנה אסור אם העובד כוכבים דר בחצר ואם אינו דר בחצר מותר אא״כ נמצא עומד בצד היין:

סעיף 10 — חצרו של ישראל : הגנב, היום והלילה 📋 העתקה

במה דברים אמורים בשוכר או לוקח בית בחצרו של עובד כוכבים אבל בחצרו של ישראל ממש שלא לקחו ולא שכרו מעובד כוכבים אפי׳ היה עובד כוכבים דר באותו חצר ואין ישראל דר בו מותר ואע״פ שאין מפתח וחותם ביד ישראל לפי שאין לו בה שום שייכות ואפילו נמצא עומד בצד היין שהרי מכ״מ נתפס עליו כגנב וה״מ ביום אבל בלילה אסור: הגה ודוקא בכי האי גוונא יש לאסרו בלילה אבל בשאר מקומות דאמרינן לעיל סימן קכ״ח וקכ״ט דהעובד כוכבים מרתת אין חילוק בין יום ללילה ושאני הכא הואיל והעובד כוכבים יש לו שייכות בחצר ומסתמא נועלו בלילה הואיל ואין ישראל דר שם ואינו מרתת כולי האי ולכן אפילו ביום אם נעל ואין חור או סדק שיכולין לראות היין אסור אבל ע״י חור וסדק מותר ביום אפילו נעלו בודאי ובלילה אסור בכה״ג אפי׳ מסתמא וזהו החלוק שבין יום ללילה:

2. רקע — מניין דין חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם

כל הסימן יוצא משורה אחת בסוגיית עבודה זרה, הקובעת את דינו של יין המופקד אצל עובד כוכבים : הוא נפסל לשתיה, אך אינו אבוד.

« הַמַּפְקִיד יֵינוֹ אֵצֶל גּוֹי — אָסוּר בִּשְׁתִיָּה, וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. » — עבודה זרה ל״א ע״א

הגמרא מקשה מיד : פיקדון המונח אצל עובד כוכבים נחשב בדרך כלל כשלו — ומדוע תישאר ההנאה מותרת ? והיא משיבה באותו תנאי עצמו שהמחבר יעתיק בסעיף ב :

« וְהָתְנַן: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֵצֶל גּוֹי, הֲרֵי הֵן כְּפֵירוֹתָיו שֶׁל גּוֹי לִשְׁבִיעִית וּלְמַעֲשֵׂר! כְּגוֹן שֶׁיִּיחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית. » — עבודה זרה ל״א ע״א

נותרה שאלת המנין. רבי אלעזר מציגה בצורתה החדה ביותר, והיין יוצא בה מן הכלל :

« אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַכֹּל מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם אֶחָד, חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם אֶחָד. » — עבודה זרה ל״א ע״א

ועדיין יש לדעת כיצד נראה חותם כזה. תשובת רבא תיאורית בלבד — כיסוי, טיחה, נאד הפוך — והיא שהמחבר הולך אחריה בסעיף ד כמעט משפט אחר משפט :

« הֵיכִי דָּמֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם? אָמַר רָבָא: אַגָּנָא דְּפוּמָּא דְּחָבִיתָא שְׁרִיקָא וַחֲתִימָא — הָוֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, וְאִי לָא — לָא. » — עבודה זרה ל״א ע״א

הצד השני של הסימן — סעיפים ט-י — אינו בא משם. הוא בא מברייתא שאינה מונה חותמות אלא מביטה היכן מונח היין ומי דר במקום :

« אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בַּחֲצֵירוֹ שֶׁל גּוֹי, וּמִלְּאוּהוּ יַיִן, וּמַפְתֵּחַ אוֹ חוֹתָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. » — עבודה זרה ל״א ע״א

הלכה כרבי אליעזר. ולבסוף, הדרישה להכיר את החותם, שסעיף ח יבוא למתן אותה, מופיעה מעט להלן, בדין השולח חבית :

« הַשּׁוֹלֵחַ חָבִית שֶׁל יַיִן בְּיַד כּוּתִי, וְשֶׁל צִיר וְשֶׁל מוּרְיָיס בְּיַד גּוֹי, אִם מַכִּיר חוֹתָמוֹ וּסְתָמוֹ — מוּתָּר, אִם לָאו — אָסוּר! » — עבודה זרה ל״א ע״ב

הטור מצרף את החומרים הללו ונותן לחותם בתוך חותם את התיאור שהמחבר יעתיק בסעיף ד :

« היכי דמי חותם בתוך חותם טח פי החבית וחותמו וכופה כלי ע״ג ומהדקו בענין שיש טורח להסירו הוי חותם בתוך חותם » — טור יורה דעה סימן ק״ל

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

4. טבלה מסכמת — כמה חותמות, ובאיזה מצב

הסימן אינו משיב לעולם ״חתום״ או ״אינו חתום״ סתם. שלושה משתנים מצטלבים בו : טיב המשקה, טיב הכלי, והמקום שבו מונח היין. לפניך עשרת הסעיפים פרושים.

5. הט״ז והש״ך — חמישה קטעי מפתח

שני הפירושים הגדולים הנדפסים סביב השולחן ערוך ביורה דעה הם הט״ז (טורי זהב, רבי דוד הלוי סגל, 1586-1667) והש״ך (שפתי כהן, רבי שבתי הכהן, 1621-1662). בסימן זה שניהם עוזבים במהירות את העיון : עשרה ראשי־קטעים לט״ז, שבעה עשר לש״ך, וכמחציתם עוסקים בבעיה מעשית לגמרי — הובלת יין מעיר לעיר בידי עגלון.

שני קטעי מפתח מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — המנהג מתיר את החשש, לא את הודאי 📋 העתקה

« ומשמע מכאן דאם היה ברור שהוציא יין מבין הנסרים דאסור » — ט״ז יו״ד ק״ל ס״ק א

ט״ז ס״ק ו — מדוע די ביין מבושל בחותם אחד 📋 העתקה

« דבזה אין שייך ניסוך רק שמא יחליף עם יין שלו וכיון שיש חותם אחד לא טרח ומזייף » — ט״ז יו״ד ק״ל ס״ק ו

שלושה קטעי מפתח מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — מה עשתה המציאות להיתרו של הרמ״א 📋 העתקה

« מ״מ עכשיו נוהגים שלא להתיר לשלוח יין כלל בחבית של עץ מעיר לעיר אם לא ע״י נאמן ישראל שומר ביום ובלילה » — ש״ך יו״ד ק״ל ס״ק א

ש״ך ס״ק ז — שתי הסכנות, והאחת שהחותם היחיד מכסה 📋 העתקה

« דאי משום איסוכי לא מנסכי ליה אי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף » — ש״ך יו״ד ק״ל ס״ק ז

ש״ך ס״ק ח — חבל שצריך להתירו בכל יום אינו חותם 📋 העתקה

« דמאי דסמכינן אקשר משונה או חותם היינו משום דלא טרח ומזייף א״נ מרתת » — ש״ך יו״ד ק״ל ס״ק ח

6. הגהות הרמ״א (הגה) — חמש התערבויות בארבעה סעיפים

הרמ״א מגיה חמש פעמים : אחת בסעיף א, אחת בסעיף ב, שתיים בסעיף ח, ואחת בסעיף י. סעיפים ג-ז וסעיף ט הם דברי המחבר לבדו. שלוש מן ההגהות נוטות להקל, והאחרונה — שבסעיף י — באה דוקא למנוע מקולא שנאמרה במקום אחר להתפשט לכאן.

על סעיף א — להתיר את העץ, ולומר כיצד

המחבר קבע שאין תקנה לחבית של עץ זולת שק חתום. הרמ״א מביא את הראשונים המתירים ומסיים וכן נוהגים. אך אין הוא עוצר בהיתר : הוא כותב את הוראת השימוש. מגופה נסתמת כראוי ; כל הברזות חתוכות ; עור מונח על המגופה ; ואותיות כתובות חציין על העור וחציין על העץ. פרט אחרון זה הוא הדק שבסימן : אין מדובר עוד במניעה אלא בעשיית הפריצה קריאה לעין — עור שהוגבה אינו חוזר לעולם למקומו במדויק.

על סעיף ב — שתי קולות רצופות

המחבר אמר שבחותם אחד שוב אין היין ראוי לשתיה. הרמ״א מוסיף שבדיעבד מתירים אף בשתיה, על פי הבנת הבית יוסף בדעת רבינו תם. אחר כך הוא מיישב את השאלה המעשית הבאה מיד : האם חייב אדם לבדוק את חותמו בשובו ? לא — חוששין רק כשהחותם נראה לעין מקולקל. והוא מפנה לסימן קי״ח · 118, שבו הונחה אותה מכניקה עצמה במאכלים המופקדים : אין ליין כאן דין נפרד, יש לו סף גבוה יותר.

על סעיף ח, הגהה ראשונה — מי סתר את החותם ?

המחבר פסק בקצרה : חותם סתור, יין אסור. הרמ״א מכניס את ההבחנה שהופכת את הדין לבר־קיימא : נסתר בידי אדם בכוונה — אסור ; נסתר מאליו, על ידי בהמה או תינוקת — מותר בדיעבד. ועוד הוא מוסיף שאף בנסתר בכוונה יש להתיר אם ישראל יוצא ונכנס תמיד — מבחן יוצא ונכנס השאול מסימן קכ״ט · 129, הבא כאן לגבות את החותם.

על סעיף ח, הגהה שניה — העובד כוכבים המעיד על עצמו

שתי תוספות ממהלך אחד. תחילה : אם נכתבו אותיות על החותם, אין צריך להודיע למקבל, שסתם עובד כוכבים אינו בקי לכתבן. ואחר כך המקרה המעניין שבהם : העובד כוכבים בא ואומר שהחבית היתה מטפטפת, שהידקה ושנגע ביין. אינו נאמן לאסרו — והרמ״א מקיים את הדין אף כשנותר מעט יין ניכר מבחוץ. זהו סימן קכ״ז · 127 בפעולה : האיסור תובע נאמנות שאין לעד הזה.

על סעיף י — מדוע אין הלילה משנה במקומות אחרים

ההגהה היחידה בסימן שאינה מבקשת להתיר אלא לתחום. המחבר אסר זה עתה בלילה בחצרו של ישראל ; קורא חפוז היה מכליל את החומרה לסימן קכ״ח · 128 ולסימן קכ״ט · 129. הרמ״א מונע זאת : שם העובד כוכבים מרתת, שאין לו שום אחיזה במקום, והשעה אינה מעלה ואינה מורידה. כאן יש לו אחיזה — הוא נועל את החצר, ותמיד יוכל לומר שנעל לצורך עצמו. מכאן המבחן שהרמ״א מציב במקום השעה : האם נותר חור או סדק שרואים בו את היין ?

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה 1 — מכלית והנהג שאינו יהודי

מקרה 2 — פקק הברגה וטבעת החיתום

מקרה 3 — יין מבושל ומיץ מפוסטר

מקרה 4 — מחסן שנשכר אצל אחר

מקרה 5 — מרתף בבית, והעובד שבידו המפתח

מקרה 6 — חותם שנמצא שבור

8. סיכום סימן ק״ל · 130

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להרחבה