מפסק המחבר והרמ״א, דרך הכרעת הט״ז, הש״ך
והפתחי תשובה, ועד למכל שביקב שאינו של ישראל
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״א (ב׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, פתחי תשובה, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך אף לא את סימן קל״א.
זוהי רמה של פסק מעשי : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה כאן מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ט״ז, ש״ך, פתחי תשובה), או בפוסק נקוב וניתן לבדיקה (רמב״ם, טור, בית יוסף, גמרא עבודה זרה). ביורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים) ולא שולחן ערוך הרב (שאדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). הערוך השולחן אינו מובא כאן : לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מביאים מה שאי אפשר לבדוק. סימן קל״א מונה שני סעיפים בלבד, ואף על פי כן הוא שבמקבץ שיישומו בן זמננו רחב ביותר : זהו בדיוק מצבו של יין כשר המיוצר ביקב שאינו של ישראל. במקום שהשאלה חורגת מן הסימן — רמה זו אומרת זאת ועוצרת : הלכה למעשה עוברת דרך רבך.
ישראל שעשה יינו של עובד כוכבים בטהרה כדי שיהא מותר לישראל בין שמכרו לישראל ולא פרע לו מעות בין שלא מכרו לו אלא שהוא מטהרו כדי למכרו ע״י לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עובד כוכבים עצמו והישראל דר בחצר מותר אפילו בלא חותם אפילו אם העובד כוכבים גם כן דר שם
המקרה היסודי. ישראל הלך ועשה בכשרות את יינו של עובד כוכבים — כדי שיוכל יין זה להימכר לישראלים. המחבר מעמיד מיד את שני המצבים המשפטיים, ודן בהם כאחד : (1) העובד כוכבים מכרו, אך הדמים לא נפרעו ; (2) לא מכרו כלל, ורק מטהרו כדי למכרו על ידי הישראל. בשניהם היין עדיין שלו והוא יכול לעכבו — וזה, ולא הבעלות הפורמלית, מנהל את כל הסימן.
וההלכה הראשונה היא כבר המפתיעה ביותר. אם ישראל דר בחצר, היין מותר בלא שום חותם — ואפילו אם גם הבעלים העובד כוכבים דר שם. נוכחות, ולא כלום זולתה.
— שולחן ערוך, יורה דעה קל״א:א · ספריא יו״ד קל״א:א
« שאין עובד כוכבים מרתת מליגע כיון שהוא שלו מה שאין כן ביין של ישראל ברשות עובד כוכבים דמותר בחת״ח או בחותם אחד בדיעבד דמרתת טפי » (ט״ז יו״ד קל״א ס״ק ג)
סימן קל״א מונה שני סעיפים — זה המניין שהכותרת מכריזה (ובו ב׳ סעיפים) וזה המניין האמיתי של הטקסט. סעיף א׳ נושא לבדו את כל פרטי הדין ; סעיף ב׳ מחזיק שורה של המחבר והגהה של הרמ״א.
| סעיף | הנושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | יינו של עובד כוכבים שנעשה כשר ונשאר אצלו | מותר בלא שום חותם אם ישראל דר בחצר, אף אם גם העובד כוכבים דר שם. ואם לאו : מותר במפתח וחותם אם ישראלים דרים בעיר וגם המקום פתוח לרשות הרבים — רמ״א : בדיעבד חותם אחד. ואם אין המקום פתוח לרחוב, או בעיר שכולה עובדי כוכבים : אסור אף בחותם בתוך חותם, עד שיהא ישראל יושב ומשמר ; ויוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר. אצל עובד כוכבים אחר : מותר במפתח וחותם, ובלבד שלא יהא כפוף לבעלים. רוכלי ישראל היכולים להיכנס בכל שעה חשובים כדרים ; והאשפה, החלון והדקל חשובים כפתח לרחוב — רמ״א : החלון ביום בלבד. ושטר התקבלתי, אם אין עוד עיכוב, עושה את היין ליינו של הישראל. רמ״א : יש אומרים שחותם בתוך חותם מתיר בכל ענין — סומכים עליו להנאה ולא לשתייה. |
| 2 | יינו של ישראל שקנוהו עובדי כוכבים ומוליכים אותו בים | עובדי כוכבים הקונים יינו של ישראל, חותמים אותו חותם בתוך חותם ומוליכים אותו לבדם ימים אחדים בספינה : מותר. רמ״א : ישראל ועובד כוכבים שטיהרו בשותפות יינו של עובד כוכבים, והמפתח ביד הישראל — חותם נוסף עושה חותם בתוך חותם, ואין חוששים לשותפות העובד כוכבים. |
« והישראל דר בחצר. דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כן כתבו הפוסקים » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ב)
המבטל שמירה זו אינו אורך ההיעדרות אלא ההודעה :
« ויוצא ונכנס. אע״פ ששהה זמן רב אם לא הודיעו שמפליג » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ט)
הש״ך מציג את שתי השיטות ומכריע בסף.
« ודעת הרשב״א והר״ן בשם הראב״ד דהיכא דאין העובד כוכבים דר בחצר שרי בלא חותם כלל כיון דהוא פתוח לר״ה ונראה דכ״ע מודים בזה לדינא » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ד)
« ע״כ נראה דאין להקל בזה אלא במקום הפסד ובאופן שנתבאר בס״ק ג׳ » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ה)
אפשר היה לחשוב, כבסימן קכ״ח · 128, שאין נשמר אלא החלק הנראה מן הפתח. הט״ז דוחה זאת : המרתיע אינו ראיית המעשה אלא ראיית הכניסה. ולפיכך כל המקום מכוסה.
« אבל הכא אמרינן חזקה לא נכנס כלל דמרתת שמא יראוהו נכנס ויוצא או יראוהו מן הדרך כניסתו ויציאתו » (ט״ז יו״ד קל״א ס״ק ד)
| השיטה | לכתחילה | בדיעבד |
|---|---|---|
| מחבר | מפתח וגם חותם | מפתח וחותם אף בדיעבד |
| רמ״א (הגהה) | מפתח וחותם | חותם אחד, כבסימן ק״ל · 130 |
| ט״ז ס״ק ב | — | אף מפתח לחוד |
« כלומר לדידן מותר בדיעבד בחותם א׳ אלא דלכתחלה צריך ב׳ חותמות אבל להמחבר אף בדיעבד צריך ב׳ חותמות » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ו)
« ובדיעבד אפילו בחותם א׳. נתבאר בסימן קי״ח סעיף א׳ דה״ה מפתח לחוד » (ט״ז יו״ד קל״א ס״ק ב)
זו השאלה המעשית ביותר לאזורים שנוכחות ישראל בהם דלה. הש״ך מציג את המחלוקת ונותן שני ספים נפרדים — אחד לשתייה ואחד להנאה.
« אם דר ישראל. אפילו ישראל אחר ב״י ופרישה אבל דעת הרשב״א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא מליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ג)
« ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ג)
| השיטה | ההכרעה | על מה נשענת |
|---|---|---|
| בעל התרומות, רבנו תם | החותם הכפול מתיר בכל ענין | החותם הכפול במקום שומר |
| רא״ש, רשב״א, ר״ן, רמב״ם, גאונים | אין מניין חותמות מתיר | הסכמה שהביא הרשב״א |
| רמ״א — הפסק הנוהג | הנאה כן, שתייה לא | ר״ן בתשובה |
| ב״ח, והש״ך בהפסד מרובה | עד כדי שתייה | ספק המגע, ומעמד היין בזמן הזה |
| ט״ז | אין שתייה ; קנייה כדי למכור — כן | מצמצם את הר״ן למקרהו |
« וכתב הרשב״א בתשובה שכך היא הסכמת הגאונים והר״מ והרא״ש שיינו של נכרי שטיהרו ישראל ונתנו בחצר שהנכרי דר שם אין לו תקנה ואפי׳ בכמה חותמות אלא כשישראל יושב ומשמר » (בית יוסף יו״ד קל״א)
« ומכל מקום בהפסד מרובה אפשר דיש להתיר בשתיה וכדברי הב״ח » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ט״ו)
« ומו״ח ז״ל כתב דלדידן אפי׳ בשתייה מותר כיון דספק מגע הוא ולא נראה להקל בזה » (ט״ז יו״ד קל״א ס״ק ה)
אין היא משנה את ההלכות, אך היא מסבירה מדוע האחרונים מתירים כל כך הרבה במקום הפסד מרובה — החשש נסוב היום על מעשה רגיל ולא על ניסוך.
« ודע דבכל הסימן וכן בכל סימן קכ״ט וק״ל דחיישינן שמא נגע בו עובד כוכבים היינו דוקא במקום דאיכא למיחש שמא נגע בו לשתות או להחליף או לשום הנאה אחרת » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ט״ו)
« ופסקו הרא״ש והרשב״א והר״ן ז״ל הלכה כת״ק אבל מדברי הרמב״ם בפרק י״ג נראה שפוסק כרשב״א ולענין הלכה נראה דנקיטין כהרשב״א והרא״ש והר״ן » (בית יוסף יו״ד קל״א)
« אֲמַר לְהוּ רָבָא: אַדְּרַבָּה, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא חָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא מִירְתַת מִינֵּיהּ, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּמִירְתַת מִינֵּיהּ — מְחַפֵּי עֲלֵיהּ זְכוּתָא » (עבודה זרה ס״א ע״ב)
« דוקא כ׳ לו התקבלתי או שזקפו עליו במלוה הא לאו הכי אפילו קנאו ממנו בפני עדים כדרך מקחן של עובדי כוכבי׳ שלא יוכל א׳ מהם לחזור המקח אסורים » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק י״ג)
« ולא פרע לו מעות. היינו שלא פרע לו כלום אבל אם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק ביין » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק א)
« דהכא אין הטעם משום דינא דקנין כמו במכירת חמץ ובכור והיתר שביתת בהמה דהכא הכל תליא במרתת » (פתחי תשובה יו״ד קל״א ס״ק א)
« וכתב הב״ח דאע״ג דמדינא להט״ו אין חילוק בין חותם א׳ לב׳ חותמות מכל מקום לא שרי הכא אלא בחב״ח כדמשמע בתוספות » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ט״ז)
הביאו הפתחי תשובה : אם אכן הטעם הוא ההשקעה, יצרן שאינו יהודי המשלם בעצמו על השמירה יש לו מעתה מה להפסיד. אין הוא מעז לעשות מזה הלכה, אך הוא מקבלו כצירוף.
« אבל היכא שהעובד כוכבים משלם שכר השמירה חושש להפסד הוצאותיו ושפיר מרתת » (פתחי תשובה יו״ד קל״א ס״ק ה)
« ועכ״פ יש לצרף זה להקל בשני חותמות או במפתח וחותם אפילו בשתיה » (פתחי תשובה יו״ד קל״א ס״ק ה)
הט״ז סובר שההגהה העתיקה שלא כהוגן מתשובת הרשב״א ושיש כאן טעות סופר ; הש״ך מקיימה בהעמידה במקרה שפרע הישראל את חלקו או שקיבל שטר. ולמעשה שניהם מגיעים לאותו מקום : המתיר הוא היות לישראל עניין ביין.
« ע״כ נ״ל ברור שיש כאן ט״ס וצריך להיות ישראל ועובד כוכבים שיש להם יין בשותפות וטהרו ישראל ונתנוהו בבית עובד כוכבים אחר » (ט״ז יו״ד קל״א ס״ק ז)
« ומיירי שפרע הישראל חלקו להעובד כוכבים האחר או שכתב לו התקבלתי בענין שכשבא הישראל אינו מעכב עליו דהוי ליה יינו של ישראל » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק י״ז)
« דהכא שאני דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק י״ח)
זו תמונת סעיף א׳ עצמה, והשכיחה ביותר בימינו. כל עוד יכול היקב לעכב את הסחורה, היין שלו. השאלה אינה מניין החותמות אלא הגישה הבלתי צפויה : היכול מישהו להיכנס בלא התראה, והאם היצרן יודע זאת ?
אין הסימן מצריך נוכחות רצופה — ויוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר. אלא שהש״ך (ס״ק ט) מלמד שהקולא נופלת מרגע שההיעדרות מוכרזת. לוח ביקורים הנמסר מראש הורס את השמירה שהוא מתיימר לארגן.
שטר התקבלתי — או זקיפת הדמים במלוה — מעביר מסימן קל״א · 131 לסימן ק״ל · 130. חוזה, אף שאינו ניתן לחזרה, אינו מספיק (ש״ך ס״ק י״ג). מקדמה מספיקה אם היא מזכה בכמות יין, ולא אם היא ניתנת להשבה (ש״ך ס״ק א, ופתחי תשובה ס״ק א).
זהו סעיף ב׳. המוביל שילם ולא יאבד את השקעתו. הב״ח רוצה כאן חותם כפול ולא אחד (ש״ך ס״ק ט״ז) : זו הדרך הבטוחה, והיא קלה ליישום.
מותר במפתח וחותם — אך רק אם השלישי עצמאי מן המוכר. חברת בת, קבלן משנה או פועל אינם ממלאים את תנאי הכפוף תחת ידו.
זה המקרה החמור : עיר שכולה עובדי כוכבים. ואף על פי כן פותח הסימן פתח שיפה אף היום : יישוב שאינו סגור, שישראלים עשויים לעבור בו בכל שעה, חשוב כמיושב. אלא שהש״ך (ס״ק י״א), בשם רבנו ירוחם, מעיר שנימוק זה נופל בשבתות ובימים טובים, שבהם ידוע שאיש לא יבוא.
| המצב | ההכרעה למעשה | המקור |
|---|---|---|
| ישראל דר בחצר | מותר בלא שום חותם | שו״ע קל״א:א · ש״ך ס״ק ב |
| ישראלים בעיר + מקום פתוח לרחוב | מפתח וחותם ; חותם אחד בדיעבד | שו״ע ורמ״א קל״א:א · ט״ז ס״ק ב |
| מקום סגור, או עיר בלא ישראלים | שומר בהכרח, אף בשני חותמות | שו״ע קל״א:א |
| שני חותמות בלא שומר | הנאה כן, שתייה לא | רמ״א קל״א:א |
| כנ״ל, בהפסד מרובה | יש מתירים עד כדי שתייה ; הט״ז דוחה | ש״ך ס״ק ט״ו · ט״ז ס״ק ה |
| הפקדה אצל עובד כוכבים אחר עצמאי | מפתח וחותם | שו״ע קל״א:א · ב״י |
| נפקד הכפוף לבעלים | כאילו הוא אצל הבעלים | שו״ע קל״א:א · עבודה זרה ס״א ע״ב |
| שטר התקבלתי בלא עיכוב | היין של הישראל — דין סימן ק״ל · 130 | שו״ע קל״א:א · ש״ך ס״ק י״ג |
| הובלה חתומה בים | מותר ; חותם כפול לדעת הב״ח | שו״ע קל״א:ב · ש״ך ס״ק ט״ז |
| שותפות שהמפתח ביד הישראל | חותם נוסף עושה חותם כפול | רמ״א קל״א:ב · ש״ך ס״ק י״ז-י״ח |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קל״א · ♥ תמיכה