מפסק המחבר והרמ״א, דרך הכרעת הש״ך,
הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, ועד למקרים שבימינו
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ג (ז׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, בית יוסף, טור
⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה ״דעת הרב״ : אדמו״ר הזקן
לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה, וממילא לא על סימן קל״ג.
רמה של פסיקה מעשית היא : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קְנָס הוּא שֶׁקָּנְסוּ חֲכָמִים בַּחֲמָרִין וּבְיֵין נֶסֶךְ » (עבודה זרה ס״ב ע״א)
« כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אִם עָבַר וּמָכְרוּ דָּמָיו מֻתָּרִין חוּץ מֵעַכּוּ״ם וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ. וְהֶחְמִירוּ חֲכָמִים בִּסְתַם יֵינָם לִהְיוֹת דָּמָיו אֲסוּרִין כִּדְמֵי יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לְעַכּוּ״ם. לְפִיכָךְ עַכּוּ״ם שֶׁשָּׂכַר אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּיַיִן שְׂכָרוֹ אָסוּר » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה ט״ו)
« כלומר דל״ת כדקס״ד מעיקרא דש״ס ר״פ בתרא דעבודת כוכבים דהוי בעי למימר דיי״נ דמי לשביעית דמכירה אסור ושכרו מותר אלא לא דמי לשביעית אלא משום קנס החמירו ביי״נ דשכרו ג״כ אסור כדמסיק ש״ס התם » (ש״ך יו״ד קל״ג ס״ק א)
| סעיף | הפסק בשורה אחת | המכריע |
|---|---|---|
| א׳ | המשכיר עצמו, בהמתו, ספינתו ומרתפו ליין : שכרו אסור בהנאה | קנס — תמורת מלאכה באיסור |
| א׳ | המעות נשחקות ונזרות ; הפירות לים המלח, או נשרפים ועפרם נקבר | נוהגים בשכר כבעבודה זרה |
| א׳ | קרקע או בהמה שנתקבלו בתשלום אסורות בהנאה | חומרא, אף שאינן נאסרות לעולם |
| ב׳ | שכירות לרכיבה או לסחורה אחרת : מותרת, אף שנוסף עליה לגין של יין | עיקר השכירות — לא היה היין במחיר |
| ג׳ | קבלנות של מאה חביות ואחת מהן יין : כל השכר אסור | השכר אינו מתחלק |
| ג׳ | פחות משוה פרוטה משכר היין : מותר בדיעבד ; ולכתחילה אסור להגיע לכך | שוה פרוטה |
| ג׳ | שכר לפי מעשה : אין נתפסת אלא חבית היין | כל חבית שכירות בפני עצמה |
| ד׳ | עשה בחנם : ממשכנים כנגד שכרו | טובת הנאה, או קנס למהרש״ל |
| ה׳ | לשמש ולמזוג, לתרגם, להושיט למכריז : אסור | השירות מחיה את המכירה |
| ו׳ | שמירה בחנם ובלא אחריות : אסור | רוצה בקיומו |
| ז׳ | שכר על שבירת החביות : מותר ומבורך | ממעט בתיפלה |
| הגה | בזמן הזה אין מחמירים בדינים אלו אלא ביין נסך גמור | רמ״א, בהפניה לסימן קכ״ג · 123 — ולה שלוש גדרים |
שלא להשתכר ביין נסך ולא לעשות ממנו סחורה. ובו ז׳ סעיפים:
כשם שאסור למכור סתם יינם וליהנות בו כך אסור להשתכר בו לפיכך ישראל שנשכר לעובד כוכבים לעשות לו מלאכה אפילו בסתם יינם או שהשכיר לו חמורו או ספינתו להוליכו בו או מרתיפו להניחו בו שכרו אסור בהנאה ואם נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורה לרוח או מטיל לים נתן לו פירות יוליכם לים המלח או ישרפם ויקבור העפר בבית הקברות אפילו לקח בשכרו קרקע או בהמה שאינם נאסרים בהשתחוה להם ועבדן החמירו בהם לאסרם בהנאה: הגה ועיין לעיל סימן קכ״ג דבזמן הזה מקילין לענין היתר הנאה מסתם יינם ולכן אין להחמיר באלו הדינים רק ביין נסך גמור:
« כשם שאסור למכור סתם יינם וליהנות בו כך אסור להשתכר בו » (שו״ע יו״ד קל״ג:א)
« או שהשכיר לו חמורו או ספינתו להוליכו בו או מרתיפו להניחו בו שכרו אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קל״ג:א)
« מיהו לכתחלה ודאי אין להשכיר עצמו או ביתו וכליו לסתם יינם וכן כתב ב״י בשם א״ח בשם מהר״מ ע״ש » (ש״ך יו״ד קל״ג ס״ק ד)
« לכתחלה ודאי אסור להשתכר בסתם יינם כדאמרינן לעיל… דלא שרי לדרוך עם העובד כוכבים בגת אי לא ציירי לידיה אלא מיבעיא ליה אם השכר מותר בדיעבד או לא » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה שכרו לסתם יינן)
« ואם נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורה לרוח או מטיל לים » (שו״ע יו״ד קל״ג:א)
« נתן לו פירות יוליכם לים המלח או ישרפם ויקבור העפר בבית הקברות » (שו״ע יו״ד קל״ג:א)
« פי׳ שוחק ומטיל לים וסתם ים משמע כל ים ואין צריכין ים המלח כמו דצריך גבי פירות לפי שהפירות הם בעין ובסתם ים הולכין ספינות ושמא ימצאם אחד ויהנה מהם » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק א)
« וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו יַיִן אוֹ שֶׁשָּׂכַר סְפִינָה לְהָבִיא בָּהּ יַיִן שְׂכָרָן אָסוּר. אִם מָעוֹת נָתְנוּ לוֹ יוֹלִיכֵן לְיָם הַמֶּלַח. וְאִם נָתְנוּ לוֹ בִּשְׂכָרוֹ כְּסוּת אוֹ כֵּלִים אוֹ פֵּרוֹת הֲרֵי זֶה יִשְׂרֹף אוֹתָן וְיִקְבֹּר הָאֵפֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בּוֹ » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה ט״ז)
« ומשמע לי דבדווקא נקט בי קברי דאי בדוכתא אחרינא חיישינן שמא יבאו ישראל לזרוע זרעיו שם ונמצא נהנה אבל בי קברי אין אדם עשוי לזרוע » (בית יוסף יו״ד קל״ג)
« ונראה שצריך לקברן מעט בעומק פן יבא לחטט אחריהם ולאחר שנעשו עפרא אין לחוש שמא יקחום לזבל בהם דאין דרך לחטט אחר הקברים משום זבל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה ולקברינהו בעינייהו)
« דשם אין עשוי לזרוע כן כתב ב״י טעם למה הצריכו בית הקברות ותמוה לי למה לא כתב כמו שכתבו התוס׳ שם » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק ב)
השכיר לו חמורו לרכוב עליו אע״פ שהניח לגינו של יין עליו או שהשכיר לו ספינתו להוליך בה סחורתו אף ע״פ שנותן בה גם מאכליו ומשקיו שכרו מותר כיון שעיקר השכירות לא היה בשביל יין נסך:
« השכיר לו חמורו לרכוב עליו אע״פ שהניח לגינו של יין עליו או שהשכיר לו ספינתו להוליך בה סחורתו אף ע״פ שנותן בה גם מאכליו ומשקיו שכרו מותר כיון שעיקר השכירות לא היה בשביל יין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ב)
« אָמַר אַבָּיֵי: נְהִי דְּלָגִין דִּינָא הוּא לְאוֹתוֹבֵי, מִיהָא אִי לָא מוֹתֵיב לֵיהּ, מִי אָמְרִינַן לֵיהּ: נַכִּי לֵיהּ אַגְרָא דִּלְגִינָתוֹ » (עבודה זרה ס״ה ע״א)
« אע״ג דמן הדין יכול להניח עליו לגינו אפ״ה הואיל שאם לא הניח עליו לגינו אינו יכול לומר לו נכה לי משכר הלגין הרי הוא כאלו לא שכרו לכך. ש״ס » (ש״ך יו״ד קל״ג ס״ק ה)
« הטעם דאם לא יניח הלגין שם לא ינכה משכירתו בשביל זה » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק ד)
עובד כוכבים ששכר את הפועל ואמר לו העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות ונמצאת אחת מהן יין שכרו כולו אסור כיון שיש ביניהם שוה פרוטה משכר היין נסך שאם היה פחות משוה פרוטה מותר בדיעבד ואם אמר לו העבר לי כל חבית בפרוטה ונמצא ביניהם חבית של יין שכר חבית של יין אסור והשאר שכרו מותר ולכתחילה אסור לעשות כן:
« העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות ונמצאת אחת מהן יין שכרו כולו אסור כיון שיש ביניהם שוה פרוטה משכר היין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ג)
« ואם אמר לו העבר לי כל חבית בפרוטה ונמצא ביניהם חבית של יין שכר חבית של יין אסור והשאר שכרו מותר ולכתחילה אסור לעשות כן » (שו״ע יו״ד קל״ג:ג)
« וכתב הראב״ד מיהו יש לו תקנה ע״י שיוליך שכר אותה חבית לים המלח וכן פי׳ ר״י » (טור יו״ד קל״ג)
« והרמב״ן כתב כיון שקבלנות היא כוליה אגרא אכל חדא וחדא יהיב ואין לו תקנה ע״י הולכת הנאה לים המלח וכן כתב הרמ״ה » (טור יו״ד קל״ג)
« ולדברי הרמב״ן הסכימו הרשב״א והר״ן ז״ל וכך הם דברי הרמב״ם ז״ל בפי״ג וכ״נ שהוא דעת הרי״ף ז״ל שכתב סתם דשכרו אסור ולא חילק בדבר וכ״נ מדברי רש״י שכתבתי בסמוך והכי נקטינן » (בית יוסף יו״ד קל״ג)
« ולא מהני הולכת הנאה לים המלח כדלקמן סימן קל״ד דהכא כיון שקבלנות היא כולי אגרא אחדא וחדא יהיב ליה וגם אפשר שאלו הודיעו מתחלה שאין מעביר לו אותו חבית שמא לא היה שוכרו כלל כן הסכימו רוב הפוסקים וכ״פ ב״י והאחרונים » (ש״ך יו״ד קל״ג ס״ק ו)
« בטור כתוב בשם הראב״ד מיהו יש לו תקנה על ידי שיוליך הנאה לים המלח שכר אותו חבית וכתב בפרישה בשם רש״ל דהיינו אם כבר קבלם משמע דכל שלא קבל עדיין אין שייך תקנה זו » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק ה)
« ולע״ד נראה לא כדברי זה ולא כדברי זה דעיקר הטעם הוא כמ״ש ת״ה הארוך דקי״ל כר׳ אליעזר דאמר פרק כל הצלמים יוליך הנאה לים המלח והיינו אפילו בחבית שנתערבה בין החביות » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק ה)
« כתב הש״ך ולא מהני הולכת הנאה לים המלח כדלקמן סימן קל״ד דאפשר שאילו הודיעו מתחילה שאינו רוצה להעביר לו אותו חבית שמא לא היה שוכרו כלל » (באר היטב יו״ד קל״ג ס״ק ה)
« בזה אין צריכין לים המלח אלא יניחנו אצל העובד כוכבים ויקבל השאר משא״כ ברישא דכבר נקרא שם איסור על הכל בתערובות » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק ז)
« שאם היה פחות משוה פרוטה מותר בדיעבד » (שו״ע יו״ד קל״ג:ג)
« וכתב הרשב״א דווקא שיש ביניהן שוה פרוטה משכר יי״נ אבל פחות משוה פרוטה כגון ששכרו להעביר מאה חביות בחמשים פרוטות והיתה אחת מהן של יי״נ מותר » (טור יו״ד קל״ג)
« זה למד מהרשב״א מעבודת כוכבים… גבי מכוש אחרון לית ביה ש״פ ולפי מה שכתבו התוס׳ שם אין ראייה ואדרבה משמע מדבריהם דאפי׳ פחות משוה פרוטה אסור בעבודת כוכבים אלא דהתם היינו טעמא דעובד כוכבים אינו מקפיד אמכוש אחרון » (ש״ך יו״ד קל״ג ס״ק ז)
« ולכתחלה אסור לעשות כן. אפילו אין ביניהם ש״פ. ב״י בשם הרשב״א » (ש״ך יו״ד קל״ג ס״ק ח)
היה עושה עמו ביין בחנם ממשכנים מנכסיו כנגד שכרו:
« היה עושה עמו ביין בחנם ממשכנים מנכסיו כנגד שכרו » (שו״ע יו״ד קל״ג:ד)
« וכתב עוד אפילו היה עושה עמו בחנם ממשכנים אותו מנכסיו כנגד שכרו » (בית יוסף יו״ד קל״ג)
« פירוש הב״ד יקחו ממנו משכון בעבור הנאתו שיחזיק לו העובד כוכבים טובה על זה וכתב רש״ל קנסא בעלמא הוא » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק ח)
« פי׳ הב״ד יקחו ממנו משכון בעבור הנאתו שיחזיק לו העובד כוכבים טובה על זה וכתב רש״ל קנסא בעלמא הוא עכ״ל הט״ז » (באר היטב יו״ד קל״ג ס״ק ט)
לא יהא ישראל משמש ומוזג לעובד כוכבי׳ ביין נסך וכן אסור להיות תורגמן לעובד כוכבים למכור יין נסך וכן אסור ליתן יין בכלי ביד עובד כוכבים המכריז להטעימו שכיון שנגע בו העובד כוכבים נעשה יין נסך וכשמכריזו ומטעימו (ס״א ומראהו וכן הוא בב״י ובכל בו) נהנה הישראל מיין נסך:
« לא יהא ישראל משמש ומוזג לעובד כוכבי׳ ביין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ה)
« וכן אסור להיות תורגמן לעובד כוכבים למכור יין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ה)
« וכן אסור ליתן יין בכלי ביד עובד כוכבים המכריז להטעימו שכיון שנגע בו העובד כוכבים נעשה יין נסך וכשמכריזו ומטעימו… נהנה הישראל מיין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ה)
« שאסור לישראל ליטול שכר להיות תורגמן למכור סתם יינם ואפילו שכרו סתם להיות לו תורגמן והנכרי הוא שמוכר היין אסור שהרי הוא רוצה בקיומו והרי הוא כסרסור שעל ידי שהוא תורגמן לנכרי מוכר היין » (בית יוסף יו״ד קל״ג)
« נראה שאסור לתת יין בכלי ביד נכרי המכריז לראותו ולהטעימו שהרי מכיון שיגע בו נעשה יין נסך וכשמכריזו ומראה נהנה הישראל מיי״נ עוד שרוצה בקיומו » (בית יוסף יו״ד קל״ג)
« וכתוב בא״ח בשם הר״מ על הא דאסור למזוג יי״נ לנכרים שאם ימחו בידם לא יקבלו מוטב שיהו שוגגים ואל יהו מזידין וכמה פעמים תמהתי איך פשט ההיתר ומיין שלנו מותר למזוג להם » (בית יוסף יו״ד קל״ג)
« עבה״ט של מהרי״ט ז״ל ועיין בתשובת הרדב״ז ח״א סימן כ״ב שכתב דראוי להחמיר אף בסתם יינם עיין שם » (פת״ש יו״ד קל״ג ס״ק א)
אפילו אמר לו העובד כוכבים שמור בחנם חבית זו של יין נסך אע״פ שפטור אם נשברה או נאבדה מכל מקום מיצר הוא אם תשבר או תאבד מתוך שמירתו ורוצה הוא בקיומו ואסור:
« אפילו אמר לו העובד כוכבים שמור בחנם חבית זו של יין נסך אע״פ שפטור אם נשברה או נאבדה מכל מקום מיצר הוא אם תשבר או תאבד מתוך שמירתו ורוצה הוא בקיומו ואסור » (שו״ע יו״ד קל״ג:ו)
« והא דלא אמר הטעם שיחזיק לו טובה על זה כמ״ש סעיף ד׳ נ״ל דעובד כוכבים אומר לו בפירוש מתחילה שלא יחזיק לו טובה בשביל זה » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק ט)
« ואף אם העובד כוכבים אומר לו בפירוש שלא יחזיק לו בשביל זה טובה כלל אפ״ה אסור מטעם שרוצה הוא בקיומו עכ״ל הט״ז » (באר היטב יו״ד קל״ג ס״ק י)
« וטעמא דרוצה בקיומו אסור כתב הר״ן בשם רש״י דהיינו משום דכיון דישראל מצווה לבטל עכו״ם אסור לו להיות רוצה בקיומה » (בית יוסף יו״ד קל״ג)
ישראל ששכרו עובד כוכבים לשבר לו חבית של יין נסך אע״פ שרוצה בקיומם שלא ישתברו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם שכרו מותר ותבא עליו ברכה מפני שממעט בתיפלה:
« ישראל ששכרו עובד כוכבים לשבר לו חבית של יין נסך אע״פ שרוצה בקיומם שלא ישתברו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם שכרו מותר ותבא עליו ברכה מפני שממעט בתיפלה » (שו״ע יו״ד קל״ג:ז)
« וְיָתְבִי וְקָא מִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׂכָרוֹ לִשְׁבּוֹר בְּיֵין נֶסֶךְ מַהוּ? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּרוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ — אָסוּר, אוֹ דִלְמָא כֹּל לְמַעוֹטֵי תִּיפְלָה שַׁפִּיר דָּמֵי » (עבודה זרה ס״ג ע״ב)
« אָמַר רַב נַחְמָן: יִשְׁבּוֹר, וְתָבֹא עָלָיו בְּרָכָה » (עבודה זרה ס״ג ע״ב)
« שאע״פ שהוא רוצה בקיומם שלא ישתברו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם כל למעט תיפלה ש״ד כלומר דלא מיתסר רוצה בקיומו אלא כשהוא רוצה בקיומו כדי להשיב לבעליו או עד שימכור אבל רוצה בקיומו עד שיאבדנו הוא בידיו לא חשיב רוצה בקיומו » (בית יוסף יו״ד קל״ג)
« ועיין לעיל סימן קכ״ג דבזמן הזה מקילין לענין היתר הנאה מסתם יינם ולכן אין להחמיר באלו הדינים רק ביין נסך גמור » (רמ״א יו״ד קל״ג:א)
« מיהו לכתחלה ודאי אין להשכיר עצמו או ביתו וכליו לסתם יינם וכן כתב ב״י בשם א״ח בשם מהר״מ ע״ש » (ש״ך יו״ד קל״ג ס״ק ד)
« בתשובת מהר״ם פדווא״ה סי׳ ע״ו מביא הגהות מרדכי שאסור להשכיר מרתף שלו לעובד כוכבים להשים בו יין נסך ואין חילוק בין בזמן הזה לזמן חכמי התלמוד אלא לענין ליקח יין נסך בחובו ולמזוג לעובד כוכבים יין נסך אסור אבל מיין שלנו מותר למזוג להם » (ט״ז יו״ד קל״ג ס״ק ג)
« עבה״ט של מהרי״ט ז״ל ועיין בתשובת הרדב״ז ח״א סימן כ״ב שכתב דראוי להחמיר אף בסתם יינם עיין שם » (פת״ש יו״ד קל״ג ס״ק א)
| המקרה | הסעיף | השאלה שיש לשאול | מה אומר הסימן |
|---|---|---|---|
| מוביל הנוטל שכר להוביל יין אסור | א׳ | היין הוא נושא ההסכם ? | שכרו אסור בהנאה — והשאלה נשאלת קודם הקבלה (ש״ך ס״ק ד) |
| משאית מעורבת, ובה כמה ארגזי יין בין סחורות אחרות | ב׳ | הירד המחיר בלעדיהם ? | אם לא — שכרו מותר, עיקר השכירות |
| חוזה חודשי כולל, ובמשלוח אחד היה יין | ג׳ | קבלנות או חיוב לפי שורה ? | קבלנות : הכל נתפס, ואין תקנה לש״ך ס״ק ו |
| חיוב לפי משלוח | ג׳ | היש לכל משלוח מחירו ? | אין נתפס אלא הוא — ואין מסדרים כך מראש |
| שכירות מחסן, מכולה, מרתף | א׳ | המקום מושכר לאחסון יין זה ? | המחבר מונהו עם החמור והספינה ; והט״ז ס״ק ג אומר שאין הזמן משנה בזה |
| טובה בחנם לספק | ד׳ | הנוטל הישראל שכר ? | אין נפקא מינה : ממשכנים כנגד שכרו |
| מלצר, סומלייה, מתרגם מסחרי | ה׳ | השירות מחיה את המכירה ? | אסור ; והפתחי תשובה מביא את הרדב״ז, המחמיר אף בסתם יינם |
| שמירה, השגחה, אחסון בלא שכר | ו׳ | רוצה הוא שתתקיים הסחורה ? | אסור מכח רוצה בקיומו לבדו |
| שכר על ביעור מלאי | ז׳ | הרצון פונה אל האבדן ? | מותר ומבורך — ותבא עליו ברכה |
| מה שיש לזכור | המקור |
|---|---|
| איסור השכר קנס הוא ולא דין בממון | עבודה זרה ס״ב ע״א · ש״ך ס״ק א |
| המעות נשחקות ונזרות ; הפירות צריכים ים המלח או בית הקברות | שו״ע קל״ג:א · ט״ז ס״ק א |
| היין בהסכם אם הוא במחיר, ולעולם לא מפני שהוא נוסע | שו״ע קל״ג:ב · ש״ך ס״ק ה · ט״ז ס״ק ד |
| קבלנות אינה מתחלקת, ואין לה תקנה | שו״ע קל״ג:ג · ש״ך ס״ק ו · באר היטב ס״ק ה |
| הט״ז מודה בתקנה, ולאחר הקבלה בלבד — שיטת מיעוט | ט״ז ס״ק ה |
| שיעור הפרוטה אינו אלא בדיעבד | שו״ע קל״ג:ג · ש״ך ס״ק ח |
| העושה בחנם אינו נפטר : ממשכנים | שו״ע קל״ג:ד · ט״ז ס״ק ח |
| לשמש, לתרגם, להטעים : שלושה שירותים אסורים | שו״ע קל״ג:ה · בית יוסף |
| השמירה בחנם אסורה מכח הרצון בלבד | שו״ע קל״ג:ו · ט״ז ס״ק ט |
| הביעור מותר ומשובח | שו״ע קל״ג:ז · עבודה זרה ס״ג ע״ב |
| קולת הרמ״א בתולדה ולא בהתחייבות | רמ״א קל״ג:א · ש״ך ס״ק ד · ט״ז ס״ק ג · פת״ש ס״ק א |