Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ד (י״ג סעיפים)
עם נושאי הכלים : ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, טור, בית יוסף
Rédaction et iyoun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
On lit le siman 134 comme une liste de mesures, et l’on se trompe. Ce n’est pas une liste : c’est une fonction à trois variables, dont la quantité n’est que la dernière. Le genre décide du régime ; le sens du versement décide de qui absorbe qui ; le calibre du jet décide si le mélange est progressif ou instantané. Le volume ne se pose qu’ensuite — et pour le vin dans son genre, il ne se pose pas du tout.
דין יין שנתנסך ונתערב. ובו י״ג סעיפים: יין שנתנסך לעבודת כוכבים שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא בד״א כשהורק היין המותר על טפה של יין נסך אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן (פי׳ פך קטן) לתוך הבור של יין אפי׳ עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל עירה מהחבית בין שעירה מהמותר לאיסור או מהאיסור למותר הכל אסור מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול:
La michna donne les deux régimes sans les expliquer ; la guemara les rattache à une controverse de fond sur tous les interdits de la Torah, puis isole ce qui est propre au vin.
« יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« זֶה הַכְּלָל: מִין בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם, חוּץ מִטֶּבֶל וְיֵין נֶסֶךְ — בְּמִינָן בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״ב
« בִּשְׁלָמָא יֵין נֶסֶךְ, מִשּׁוּם חוּמְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא טֶבֶל מַאי טַעְמָא » — עבודה זרה ע״ג ע״ב
Le Mehaber ne dit pas seulement combien : il dit dans quel sens. Et la clause qui le dit est celle qu’on saute le plus souvent, alors qu’elle contient le principe.
« ואפילו היין המותר נפל בפעם אחת הרבה על הטפה של יי״נ עד שיש ס׳ אפ״ה אסור » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« וטעמא דמלתא שאותו דבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפילו משהו אוסר היין שבא עליו ואפילו חבית גדולה בבת א׳ משום חומרא דיי״נ » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« אבל כשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסו׳ אא״כ נופל בבת אחת כדי נ״ט » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« ומיהו בהפסד מרובה וכה״ג יש לסמוך אהרמב״ן והרא״ש וטור דס״ל דבהית׳ לתוך איסור נמי אם נפל בבת אחת ויש ס׳ מותר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« מיהו כל זה בודאי יינם אבל בסתם יינם בזמן הזה קי״ל דבכל ענין בטיל בששים » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
La guemara distingue un petit pot d’un tonneau. Le Ran refuse cette distinction telle quelle — non parce qu’elle serait fausse, mais parce qu’elle n’est pas une frontière. Sa réponse change la nature du critère.
« וְדַוְקָא צַרְצוּר קָטָן, דְּלָא נְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ, אֲבָל חָבִית דִּנְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ — לָא » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« ולא ידעתי באיזה דבר החילוק שבין צרצור קטן לחבית דהיאך נתן דבריו לשיעורים בכיוצא בזה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ה
« שמפני שנהגו לערות יין לבור על ידי חבית גדולה כיון שסוף היין שבחבית לירד על ידי כלי זה ודרכו בכך א״א לומר בו ראשון ראשון בטל שכל שעומד ליפול ולהתערב חשיבנא ליה כמעורב כבר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ה
« משמע מדברי הר״ן שם להדיא דדוקא כשלא נפסק הקילוח » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ו
« אֲבָל אִם נָפַל הַמַּשְׁקֶה הָאָסוּר לְתוֹךְ הַמַּשְׁקֶה הַמֻּתָּר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל. וְהוּא שֶׁיּוּרַק מִצִּלְצוּל קָטָן שֶׁהָיָה מֵרִיק וְיוֹרֵד מְעַט מְעַט » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל׳
Une difficulté saute aux yeux : si le jet continu fait lien entre le haut et le bas, comment le vin resté dans le récipient serait-il permis alors que ce qui est tombé s’est annulé ? Le Ran répond, et le Raavad avait répondu autrement.
« כתב הר״ן אע״ג דקי״ל ניצוק חיבור שאין הניצוק חיבור אלא לומר שאותו היין שלמעלה דינו כאותו היין שנתערב למטה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ג
« ודלא כהראב״ד דמפרש דמיירי שמקטף קטופי » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ג
« ובמקום דנתערב על ידי נצוק חבור כדלעיל סימן קכ״ו אין היין העליון מועיל ליין התחתון לבטל האיסור » — רמ״א יו״ד קל״ד:ב
יין שאינו אסור אלא בשתייה אינו אוסר אלא בששים נתערב סתם יינם ביין מותר הרי זה אוסר בכל שהוא בשתייה וימכר כולו לעובד כוכבים ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח ויהנה בשאר המעות וכן אם נתערבה חבית של יין נסך בין החביות הכל אסורים בשתייה ומותרים בהנאה ויוליך דמי אותה חבית לים המלח כשימכור הכל לעובד כוכבים וכן בחבית של סתם יינם: הגה הא דחבית של יין נסך אוסר כל החביות שנתערבה בהן היינו דוקא בחביות גדולות שחשובות ואינן בטלות אבל אם הם קטנים ואינם חשובים חד בתרי בטיל כמו בשאר איסורים (תא״ו נ׳ י״ז) ואפילו בגדולות אם נפל אחד מן התערובות לים או נשרף האחרים כולם מותרים כמו בשאר איסורים (ג״ז שם) וע״ל סימן ק״י ויש אומרים דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בששים (תשובת הרא״ש כלל כ״ט ומרדכי פרק השוכר ובארוך כלל ט״ז דין י״ד ור״ש סוף תרומות וע״פ) וכן נוהגין להקל ובמקום דנתערב על ידי נצוק חבור כדלעיל סימן קכ״ו אין היין העליון מועיל ליין התחתון לבטל האיסור (ב״י):
Le Mehaber a dit “ chaque première quantité s’annule ” sans exiger soixante. Le Chakh signale que ce n’est pas notre halakha, et le motif qu’il donne commande aussi la glose du Rama au seif 3.
« משמע אפילו ליכא ס׳ כדלקמן סעיף ג׳ והיינו דעת הרמב״ם מיהו אנן לא קי״ל הכי אלא בעינן ס׳ כנגד כל מה שנפל דאל״כ חוזר וניעור ונאסר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ד
La glose du Rama au seif 2 est la ligne la plus lourde du siman. Elle ne dit pas seulement ce qui est permis : elle rouvre la question de ce dont on peut tirer profit.
« ויש אומרים דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בששים » — רמ״א יו״ד קל״ד:ב
« ואני חוכך בזה דהא במקום שאין הפסד קי״ל דאין חילוק בין זמן זה לזמן הש״ס » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« אבל איך יהנה לכתחלה מהיין נסך שנפל לשם אלא יוליך הנאה לים המלח ומותר בשתייה נ״ל » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« וא״צ הולכת הנאה לים המלח או למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כ״כ הב״ח אבל הש״ך חוכך בזה להחמיר » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ו
« וכתב דמ״מ מי יחלוק על הש״ך במקום שאין הפסד כלל » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ד
« אבל אם אירע שאיזה מורה היה מתירו בלא הפסד לא הייתי סותר הוראתו » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ד
« עי׳ בתשובת כנסת יחזקאל סי׳ ל״א שכתב דבחביות גדולות של י״נ שאינו בטל חד בתרי נוהג גם בזה״ז » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ג
מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם מפני שהם מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים שנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר ראשון ראשון בטל והוא שיורק מצרצור קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם אוסר והיאך יהיו המים אסורים כגון שהיו נעבדים או תקרובת לעבודת כוכבים: הגה דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח״כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר:
C’est la sougya centrale du siman, et elle ne porte pas sur une loi : elle porte sur un texte. Le Mehaber permet, puis interdit, à trois lignes d’intervalle. Quatre des plus grands commentateurs y répondent, et aucune de leurs réponses ne ressemble aux autres.
« דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח״כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר » — רמ״א יו״ד קל״ד:ג
« והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר » — רמ״א יו״ד קל״ד:ג
« ולע״ד נראה דדברי הש״ע נכונים ואילו לא כתבן ראויין הן עדיין להכתב » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« ונלע״ד דהכל נכון דהסעיף הראשון הוא כולו לשון הרמב״ם פ׳ ט״ז דמ״א » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« מכל מקום כאן שהאיסור משום עבודת כוכבים חמיר טפי ואוסר אפילו באינו מינו אפילו בפחות מכדי נ״ט כיון שהקילוח גדול » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« וקורא אני בזה על הש״ע סוד ה׳ ליראיו » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« ומו״ח ז״ל פירש דהאי ואם נתרבה פי׳ שמערה מכלי גדול שקילוחו גדול ואין זה במשמעות הלשון כלל » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« והאחרונים כתבו ליישב דברי המחבר ולפי שדבריהם דחוקים לא הבאתי דבריהם » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ז
« ויותר נראה דטעות נפל בספרים וצ״ל וי״א אם נתרבה המשקה האסור » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ז
« כי כן הסכימו התוס׳ והרא״ש וטור והרמב״ן והרשב״א והר״ן דלעולם טעמא לא בטיל ואפילו במין במינו » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ח
« ובנה״כ השיג עליו ודעתו נוטה כמ״ש בש״ך דנראה דטעות נפל בספרים » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ח
| Qui | Comment il lit le seif 3 | Ce qui en découle |
|---|---|---|
| Le Rama | Deux avis juxtaposés, non un seul | On tranche comme le second : le goût interdit |
| Le Taz | Une seule opinion, dont la seconde moitié est un ḥiddouch du Mehaber | Rien à corriger ; la distinction porte sur le genre |
| Le Ba’h | La seconde moitié vise le versement depuis un grand récipient | Les deux moitiés ne parlent pas du même cas |
| Le Chakh | Il manque un וי״א devant la seconde moitié | Le texte est fautif, et le Rama avait raison de le lire comme deux avis |
| Le Baer Hetev | Il retient le Chakh, et rapporte encore la lecture du Ba’h | La question reste ouverte en pratique |
בור של יין שנפל בתוכו קיתון של מים תחילה ואח״כ נפל לתוכו יין נסך רואין את יין ההיתר כאילו אינו והמים שנפלו משערים אם יש בהם כדי לבטל טעם אותו יין נסך הרי המים רבים עליו ומבטלים אותו ויהיה הכל מותר ואם סתם יינם נתערב ביין של היתר אפילו לא נפל לתוכו קיתון של מים אלא לבסוף אם יש במים כדי לבטל טעם היין האסור מותר:
La guemara hésite : le principe du רואין exige-t-il que l’eau soit arrivée la première ? Elle donne la question et la réponse, mais elle donne aussi deux façons de rattacher la réponse — et de là naîtra la ma‘hloket des Richonim.
« לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפַל קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה, אֲבָל לֹא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה — מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵיעוֹר » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין — לָא בָּעֵי תְּחִלָּה, וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַדְּרָבִין — בָּעֵי תְּחִלָּה » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« רוֹאִים אֶת יֵין הַהֶתֵּר כְּאִלּוּ אֵינוֹ וְהַמַּיִם שֶׁנָּפְלוּ מְשַׁעֲרִין בָּהֶן עִם יֵין נֶסֶךְ » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״א
« זה חילק מסברא דנפשיה כי הרמב״ם מחמיר ובעי מים תחילה והרא״ש מקיל ומתיר אף בסוף והכריע הש״ע לחלק כן » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
Une question se pose au seif 4 et le Roch y répond : pourquoi le vin permis, devenu interdit par la goutte, n’exige-t-il pas lui aussi d’être annulé ? Sa réponse est technique — et le Taz montre qu’elle se retourne contre nous.
« והא דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ויצטרך לבטל היין דהיתר ודאיסור היינו לפי שלא נפל יין ההיתר אלא משהו וכל שנאסר במשהו לא אמרי׳ חתיכה עצמה נעשית נבילה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
« ולפי זה לדידן דמקילין בסתם יינם דאינו אוסר אלא בס׳ אם נתערב בשל איסור ואין ס׳ נגדו ודאי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וצריך ס׳ נגד הכל נמצא שמקולא שלנו נמשך חומרא » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
« ונראה דהרא״ש אזיל לטעמיה דס״ל דלא אמרינן חנ״נ רק בבשר בחלב » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ז
כמה יהא במים ויהא בהם כדי לבטל טעם היין ששה חלקים כנגדו וכל שיש במים כשיעור הזה מותר אפי׳ בשתייה: הגה ואם אין במים כשיעור הזה מוכר הכל לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו (הרשב״א הסכים בזה לדעת רבותיו ודלא כהר״ן פרק השוכר) מיהו לא ימכור לעובד כוכבים הרבה ביחד שמא יחזור וימכור המים לישראל (דעת התוספות) וה״ה בכל דבר הנאסר במשהו וניקח מן העובד כוכבים דינא הכי (ב״י בשם הר״ן שכ״כ בשם הראב״ד) ועי׳ לקמן סימן קל״ז אם נתן יין בכלים אסורים מחמת יין נסך כיצד משערים לבטלו:
Le seif 5 donne un chiffre qui ne ressemble à aucun autre du Choulhan Aroukh. Le Taz en cherche l’origine, et il en profite pour écarter une explication séduisante qui aurait tout changé.
« רואין היין של חולין כאילו אינו ונמצא נשארו ששה חלקים מים מן היין של תרומה ומבטלין אותו כן פירש הראב״ד ור״י » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« ויש נותנים טעם לזה דחלק אחד יין שקול כנגד ג׳ חלקים מים ממילא בששה חלקים מים בטל היין שהוא חלק אחד ברוב ואין זה כלום » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« אלא העיקר כיון דבגמרא מצינו כשיעור זה אין לנו להקל ולומר לבטל אף בפחות מזה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« כתב האו״ה כלל כ״ג סוף דין ט״ו דוקא יין נסך במים אבל ביין או בתבשיל שמשביחו ודאי אסור הכל עד ששים » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״א
« ולדידן אפי׳ אין שם מים היין כשר עצמו מבטל הקליפה כדלעיל סעיף ב׳ דנוהגין להקל אלא דאם מבטלו במים סגי בששה חלקים ואם מבטלו ביין כשר צריך ס׳ נגד האיסור דהיינו הקליפה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ז
חומץ של יין של עובד כוכבים שנפל לתוך חומץ שכר אוסר בכל שהוא מפני שהוא במינו ששניהם חומץ הם:
Le seif 7 est la contre-épreuve du siman entier. Deux vinaigres n’ont pas la même origine, pas la même matière, pas le même goût — et pourtant c’est le même genre. La raison tient en trois mots du Chakh.
« יֵין נֶסֶךְ שֶׁהֶחֱמִיץ וְנָפַל לְתוֹךְ חֹמֶץ שֵׁכָר אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּמִינוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶן חֹמֶץ הֵן » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״ה
« דבתר שמא אזלינן מיהו לדידן בזמן הזה בטל בס׳ דלא גרע מסתם יינם כדלעיל ס״ג בהג״ה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ה
Les seifim 8 à 11 remplacent la question de la mesure par celle du passage. Et ils laissent ouverte la seule variable dont dépend toute leur application pratique : le temps.
« וְלָמָּה אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַחִטִּים בְּנוֹתֵן טַעַם מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוֹאֲבוֹת וְהַיַּיִן נִבְלָע בָּהֶן » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״ד
| Qui | Le délai au-delà duquel le rinçage ne sert plus | Le raisonnement |
|---|---|---|
| Le Taz (ס״ק י) | Presque immédiat — le Tour exige un rinçage “ tout de suite ” | La lecture du Tour, prise au pied de la lettre |
| Le Chakh (ס״ק כ״ז) | Vingt-quatre heures | La règle générale du contact à froid, siman 105 |
| Les Nekoudot haKessef, via le Baer Hetev | Vingt-quatre heures, contre le Taz explicitement | A fortiori : même un aliment tombé dans du vinaigre exige ce délai |
« משמע דזמן מועט הוא מועט דומיא דמיד וכל שיש שהות יותר מזה מקרי מרובה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י
« נראה דמעת לעת בעינן כמ״ש לעיל סימן ק״ה ס״ק ב׳ » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ז
« ובנה״כ חולק ע״ז וכתב דלמה יאסר בפחות מע״ל דהא צונן בצונן הוא ואפילו בדבר מאכל שנפל לחומץ בעינן מע״ל » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« ואין למכרו לבע״ה עובד כוכבים דאין קונין ממנו כמ״ש סי׳ קי״ב » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י״א
« ובפרישה תירץ שמא יחזור הבע״ה וימכרנו לפלטר ואינו נכון דא״כ יהי׳ איסור לקנות שום פת מן הפלטר מחשש שמא קנאו מב״ה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י״א
כל המשקים של עובד כוכבים שדרכם לערב בהם יין או חומץ אסורים: הגה ועיין לעיל סימן קי״ד וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח או שאינו פוגם אבל אם הוא לפגם כגון צבע שנתנו בהם חומץ או מלח שמבשלים עובדי כוכבים ונותנים בו יין או דם ללבנו (מרדכי פא״מ) או דיו של עובד כוכבים (ר״ת) מותר דכל זה הוי לפגם וה״ה בכל כיוצא בזה ויש מחמירים בדיו של עובד כוכבים מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו (ת״ה סימן קכ״ט כל בו בשם הר״ף) ועיין לעיל סימן קכ״ג דנוהגין היתר בדבר שנותנין בו חומץ הואיל והוי לפגם ונראה דהוא הדין בדיו אפילו היה בו ודאי יין נסך אינו אלא פגם ושרי כן נראה לי:
Le dernier seif quitte l’accident pour la fabrication, et le Rama y installe la seule distinction qui compte encore aujourd’hui : ce vin, dans ce produit, améliore-t-il ou gâte-t-il ?
« וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח או שאינו פוגם אבל אם הוא לפגם » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« ויש מחמירים בדיו של עובד כוכבים מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« ונראה דהוא הדין בדיו אפילו היה בו ודאי יין נסך אינו אלא פגם ושרי כן נראה לי » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« אבל אי הוה לשבח בתבשיל אף על גב דהיה נותן טעם לפגם בתבלין אסור דהא השתא נותנין טעם לשבח בתבשיל » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ט
« והעלה דישראל אסור לכתחלה לעשות ע״י בשר נבלה או שחוטה שלא נמלח אף אם יש ביורה תיכף ס׳ אין מבטלין איסור לכתחלה » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ח
| Seif | Sujet | Les termes du seif |
|---|---|---|
| א׳ | Vin dans vin | בכל שהוא · ראשון ראשון בטל · העמוד היורד |
| ב׳ | Vin interdit à la boisson ; le tonneau ; notre temps | ששים · הולכת הנאה · וכן נוהגין להקל |
| ג׳ | Eau et vin ; la contradiction | בנותן טעם · סברא אחרונה עיקר |
| ד׳ | La cruche d’eau tombée la première | רואין את ההיתר כאילו אינו · תחילה |
| ה׳ | La mesure de l’eau | ששה חלקים · חוץ מדמי יין נסך |
| ו׳ | Vinaigre et vin | בנותן טעם |
| ז׳ | Vinaigre dans vinaigre | בכל שהוא · בתר שמא אזלינן |
| ח׳ | Les raisins | ידיחם · מבוקעות · חוץ מדמי יין נסך |
| ט׳ | Les figues | פוגם בטעם התאנים |
| י׳ | Lentilles et orge | ידיחם · זמן רב · בנותן טעם |
| י״א | Le blé | אין להם היתר בהדחה · סדק · פת |
| י״ב | Gruaux et épices | רותחין פוגמין · צוננים משביחים · ששים |
| י״ג | Les boissons des non-Juifs | לשבח או שאינו פוגם · דיו · לפגם ושרי |
| La question | Qui dit quoi | L’enjeu pratique |
|---|---|---|
| Le sens du versement | Le Chakh au nom du Ran contre le Ramban, le Roch et le Tour | Le Chakh s’appuie sur les seconds en cas de grande perte |
| La frontière du צרצור | La kouchia du Ran, résolue par l’usage et non par la taille | Le jet interrompu change la loi |
| La contradiction du seif 3 | Rama, Taz, Ba’h, Chakh, Baer Hetev — quatre lectures | En pratique : le goût, accumulé, interdit |
| L’ordre du תחילה | Le Rambam l’exige, le Roch non ; le Mehaber partage | Exigé pour le yayin nesekh, non pour le stam yeinam |
| Le חנ״נ en milieu liquide | Le Taz : notre kula produit une ḥoumra ; le Chakh : jamais de חנ״נ ici | Décisif dès qu’un mélange déjà interdit retombe ailleurs |
| Le délai du rinçage | Le Taz : presque immédiat ; le Chakh et les Nekoudot haKessef : מעת לעת | La seule ma‘hloket chiffrée du siman |
| Source | Ce qu’elle apporte |
|---|---|
| עבודה זרה ע״ג ע״א–ע״ב | La michna, Rav Dimi, Rav Its’hak bar Yossef, Ravin, les deux coupes |
| רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז | Les halakhot 28 à 35, que le Mehaber recopie |
| טור יו״ד קל״ד | La position de Rabbenou Tam sur le stam yeinam, et le Raavad sur les six parts |
| ש״ך יו״ד קל״ד | 29 ס״ק — le fondement du Ran, le חוזר וניעור, la correction du seif 3, la réserve sur la coutume |
| ט״ז יו״ד קל״ד | 11 ס״ק — la longue défense du seif 3, l’origine des six parts, le renversement du חנ״נ |
| באר היטב יו״ד קל״ד | 17 ס״ק — l’arbitrage entre le Ba’h et le Chakh, et les Nekoudot haKessef |
| פתחי תשובה יו״ד קל״ד | 8 ס״ק — le Tiferet Yisrael, le Knesset Ye’hezkel, le Noda BiYehouda |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קל״ד · ♥ Soutenir