✦ ❖ ✦

DAAT · LEVEL 4 — HALAKHA LEMA'ASSE / PSAK

שולחן ערוך · יורה דעה

Siman 139 — The idol, its appurtenances, its ornaments, its offering — Psika lema'asse

סימן קל״ט · הלכה למעשה

דיני אלילים וביטולם ומשמשיהם וכליהם

פסק המחבר · הכרעת נושאי הכלים · הסקת ההלכה למקרים בני זמננו

⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️

✦ ❖ ✦

Halakha lema'asse — the practical psak

From the Mehaber’s psak to the arbitration of the Shakh, the Taz and the Baer Hetev
and on to the object that has left a place of worship and been set on a table

Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ט (ט״ו סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, נקודות הכסף, בית יוסף, טור, רמב״ם

⚠ Level warning:
This level is not “Daat HaRav”: the Shulḥan Arukh HaRav
(the Admur HaZaken) does not cover Yoreh De'ah, and therefore not Siman 139 either.
It is a level of practical psak : what one does, and whom one asks.

Writing and iyun:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

How to read this level. Every statement here is anchored either in the text of the Shulḥan Arukh and its nossei kelim, or in a named and verifiable posek (Tur, Beit Yossef, Rambam, Tosafot, the gemara of Avodah Zarah). On Yoreh De'ah there is no Mishna Berura (which comments only on Orach Chaim), and no Shulḥan Arukh HaRav (the Admur HaZaken did not write the YD). The Pit’hei Teshuva does not comment on this siman. The Arukh HaShulḥan is not cited: its text on this siman is not accessible to us, and one does not cite what one cannot check. There remain, and they suffice: the Shakh (י״א ס״ק), the Taz (ח׳ ס״ק), the Baer Hetev (י״ב ס״ק) and the Nekoudot HaKessef (one entry). Where the question runs beyond the siman — and first of all the question it presumes settled, namely what counts today as an idol — this level says so and stops: halakha lema'asse goes through your Rav.

📑 תוכן העניינים

שורש הפסק — ארבעה חפצים, שני זמנים, ושאלת הביטול
פסק המחבר — מפת הסעיפים
אליל, משמשיה ונויה — מאימתי נאסרים
גדר התקרובת — כעין פנים, והמקום
הביטול למעשה — נרות, כלים ומלבושים
איסור המיאוס — נר מצווה, טליתות וספרים
מקרים בני זמננו
סיכום מעשי — טבלה, קישורים, ולמעשה שאל את רבך

📜 The text of the Shulḥan Arukh — the opening and the key

אליל אסורה בהנאה היא ותשמישה ונויה ותקרובתה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אלא דשל עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד ותשמישיה ונויה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהם ותקרובתה משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת נאסר

אליל של ישראל אין לה ביטול אבל של עובד כוכבים ותשמישיה ונויה יש להם ביטול ותקרובתה אין לה ביטול

The founding case. An object has touched the worship of an idol. The Mehaber does not ask what it is worth: he asks which of the four it is — the idol, what serves it, what adorns it, what has been offered to it — and to whom the idol belongs. From these two answers comes the moment at which the prohibition falls.

Then the key to the whole practice. Seif 2 says which of the four can still be annulled. Two never can: the idol of a Jew, and the offering. It is this last clause that decides nearly every concrete case, because it turns a reparable doubt into a doubt with no way out.

— Shulḥan Arukh, Yoreh De'ah 139:1-2 · Sefaria YD 139:1

1. שורש הפסק — ארבעה חפצים, שני זמנים, ושאלת הביטול

This siman never asks more than one question, in fifteen forms. Before an object come from a place of worship, one does not ask “how grave is it?” but “ which of the four is it, to whom did the idol belong, and does an annulment remain? ”. The first two answers fix the moment of the prohibition; the third decides whether anything can still be done.

Seif 1 enumerates the four objects and the two moments. The idol of a non-Jew is forbidden as soon as it is made; that of a Jew only once served; appurtenances and ornaments, with the one as with the other, once used; the offering, as soon as it has been brought and offered.

« אליל אסורה בהנאה היא ותשמישה ונויה ותקרובתה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אלא דשל עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד » (שו״ע יו״ד קל״ט:א)

« ותשמישיה ונויה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהם ותקרובתה משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת נאסר » (שו״ע יו״ד קל״ט:א)

« וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָן אֲסוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ד׳)

And seif 2 gives the key. What the Taz explains in one sentence: annulment acts upon what depends on wholeness. The idol and its ornaments depend on it — broken, they cease to be worshipped. The offering never depended on it: one offers a paltry thing, and mutilating it takes nothing from it.

« אליל של ישראל אין לה ביטול אבל של עובד כוכבים ותשמישיה ונויה יש להם ביטול ותקרובתה אין לה ביטול » (שו״ע יו״ד קל״ט:ב)

« ונרא׳ לי הטעם דתקרובת גרע (מאליל) [דאליל] עצמו ונויו תלוין בשלימותו דכל זמן שהוא שלם הוא פלח ליה וכן מחזיק אותה לנוי אבל אם נפסל בטל ממנו מחשבה זו מה שאין כן בתקרובת דאפילו דבר מועט שאינו חשוב מקריב לפניו נמצא דלא פקע איסור אם נפסל » (ט״ז יו״ד קל״ט ס״ק ד)

What this changes for you. Before an object that has left a place of worship, the decisive question is not “is it forbidden?” but “ if I am mistaken, is the mistake reparable? ”. On an ornament or an appurtenance an annulment remains possible and the doubt has a way out. On an offering there is none — and it is there that the Ba’h, reported by the Shakh, places his stringency. The whole practical line of the siman rests on that asymmetry.

2. פסק המחבר — מפת הסעיפים

Siman 139 has fifteen seifim — that is the count announced by the heading (ובו ט״ו סעיפים) and it is the real count of the text. The Rama intervenes three times: at seif 1 (the brick set upright), at seif 11 (what is put upon the idol) and at seif 15 (the sale of books, where he piles up three positions).

Seif	Who	Psak (anchored in the text)
1	Mehaber	The four objects are forbidden in benefit ; the moment depends on the object and on the owner.
1	Rama	The brick set upright by a Jew before which a non-Jew bowed is forbidden.
2	Mehaber	Idol of a Jew and offering: no annulment. Idol of a non-Jew, appurtenances, ornaments: annullable.
3	Mehaber	What is of the kind offered in the Temple is forbidden from the moment it is set down ; the rest requires an act כעין פנים and the manner of the worship.
4	Mehaber	The locust slaughtered before it is forbidden, even if that is not its manner — the Shakh (ס״ק ו) restricts it.
5	Mehaber	Within the curtain: forbidden, even water and salt. Outside: only the honourable. Peor and Markulis: everything.
6	Mehaber	What has not yet entered is permitted.
7	Mehaber	Upon its head: honourably forbidden, contemptuously permitted.
8	Mehaber	The priests’ loaves are permitted : a due, not an offering.
9	Mehaber	The candles are an ornament, hence forbidden; sold or pledged to a Jew, permitted.
10	Mehaber	The pieces of wax set before it are permitted.
11	Mehaber · Rama	The priests’ garments are permitted without annulment (one opinion requires one); what is put upon the idol requires annulment.
12	Mehaber	Vessels held in the hand and censer: appurtenances, annulment required ; the sale effects it — and one opinion denies it.
13	Mehaber	None of this shall serve for a mitzva, משום דמאיסי.
14	Mehaber	One does not write upon their books without erasing them; one opinion refuses prayers even then.
15	Mehaber · Rama	Sale, parchment, loan and binding: three positions, והמחמיר תבא עליו ברכה.

3. אליל, משמשיה ונויה — מאימתי נאסרים

אליל אסורה בהנאה היא ותשמישה ונויה ותקרובתה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אלא דשל עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד

— שולחן ערוך יו״ד קל״ט:א

The moment, and what the Rama adds to it

The Mehaber distinguishes by the owner; the Rama adds the case where the two cross — a Jew prepares, a non-Jew serves. The Shakh sets its exact limit: the agency extends only to what the Jew himself designated.

« ישראל שזקף לבינה והשתחוה לה עובד כוכבים נאסרה » (רמ״א יו״ד קל״ט:א)

« אבל זקף עובד כוכבים לבינה אחרת משל ישראל והשתחוה לה אינה נאסרת דשמא לא ניחא ליה אלא בזו שזקף » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק א)

And the apostate? The Taz decides that he remains a Jew for this siman: his idol is forbidden only once served, and he cannot annul. The Nekoudot HaKessef — this is their only entry on this siman — set the Rambam against him and do not conclude. The Baer Hetev reports both without deciding: a real case is therefore put to a Rav.

« ודבר פשוט נ״ל דאפי׳ ישראל מומר לעבודת כוכבי׳ נקרא ישראל ודינו עד שיעבוד דאע״פ שחטא ישראל הוא כדאיתא בהרבה דוכתי וכן לענין ביטול שאין יכול לבטל אליל כמו ישראל » (ט״ז יו״ד קל״ט ס״ק א)

« ומדברי הרמב״ם פ״ב מהל׳ עבודת כוכבים משמע כהדרישה ע״ש » (נקודות הכסף יו״ד קל״ט)

Lema'asse. The idol of a non-Jew is forbidden in benefit as soon as it is finished; its appurtenances and its ornaments only once used in the worship — a new object, never used, is not yet forbidden. An object belonging to a Jew which he himself prepared for worship, and which another served in his place, is forbidden and without annulment (Shakh ס״ק א). The case of the apostate is not decided here: Taz on one side, Nekoudot HaKessef on the other — to your Rav.

4. גדר התקרובת — כעין פנים, והמקום

ותקרובת כל שכיוצא בו קרב על גבי מזבח כמו כל מיני מאכל כגון בשר שמנים וסלתות מים ומלח אם הניחו לפניה לשם תקרובת נאסר מיד

כל דבר שכיוצא בו קרב לפנים אם מוצא אותו בפני אלילים או שמוצא אותו לפנים מהמחיצה הפרוסה לפניה אסור שאנו תולים שהכניסה שם לשם תקרובת ואפילו מים ומלח שאינו דרך כבוד

— שולחן ערוך יו״ד קל״ט:ג · קל״ט:ה

Two measures, and a doubt of fact

What is of the kind offered in the Temple is forbidden from the moment it is set down. What is not requires an act resembling the Temple. But inside, the act is no longer asked for: the place counts as proof. And for the Rambam, as the Beit Yossef reads him, everything inside is forbidden, offered in the Temple or not.

« אבל דבר שאין מקריבין ממנו בפנים אינו נאסר אלא א״כ עשה ממנו כעין זביחה או כעין זריקה המשתברת והוא דרך לעובדה באותו דבר » (שו״ע יו״ד קל״ט:ג)

« אע״פ שברור לנו שלא נסכו מהיין ולא הקטירו מהסלת והשמן אסור משום דאמרינן הכניסו לפנים מן הקילקלין זו היא הקרבתו » (בית יוסף יו״ד קל״ט)

« אֲבָל אִם מְצָאוֹ בִּפְנִים בֵּין דֶּרֶךְ כָּבוֹד בֵּין דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן בֵּין דָּבָר הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי כָּל הַנִּמְצָא בִּפְנִים אָסוּר אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט״ז)

It is here that the one practical stringency of the siman is born. The Beit Yossef draws the consequence for the candles; the Ba’h extends it to everything that has stayed in a place of worship; and the Shakh takes it up while qualifying it: כל בעל נפש יש לו להחמיר.

« וא״כ הני נרות נמי אם הכניסום במקום עבודתם תקרובת נינהו ולית להו ביטול » (בית יוסף יו״ד קל״ט)

« ודבריו נכונים וכל בעל נפש יש לו להחמיר ול״ד נרות אלא בכל הדברים שהיו בבית תרפותם איכא משום תקרובת עבודת כוכבים דשמא נכנסו במקום עבודתם ואין להם ביטול כלל להרמב״ם עכ״ל ב״ח » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק ג)

The exact reach of this stringency. It does not say that the halakha follows the Rambam. It says that a doubt of fact — דשמא נכנסו — is not weighed the same way according to what is at risk: to be mistaken about an ornament leaves an annulment open, to be mistaken about an offering leaves none. The stringency therefore bears on the category of risk, not on the ma’hloket.

Lema'asse. An object known to have been set before the idol by way of offering — and first of all everything of the kind offered in the Temple, foodstuffs, oils, water and salt included — is forbidden with no remedy. An object of which one does not know whether it entered the very space of the worship falls under the doubt the Ba’h treats as a matter for a בעל נפש : one abstains from it. An object that stayed outside and was handled without honour does not fall into this category (seif 5, end). The division between these three situations is factual: it is described to a Rav, it is not guessed.

5. הביטול למעשה — נרות, כלים ומלבושים

נרות של שעוה שמדליקין לפניה נויה הם ואסורים ואם משכנם או מכרן לישראל מותרים דכיון שכיבן לצורך עצמו זהו ביטולן

כלים שאוחז בידו והמחתה שמקטיר בה משמשיה הם וצריכים ביטול ואם מכרן העובד כוכבים או משכנן לישראל זהו ביטולם ויש אומרים שאין זה ביטולם

— שולחן ערוך יו״ד קל״ט:ט · קל״ט:יב

Seif 9 and seif 12 do not say the same thing

At seif 12 the sale is the annulment, and one opinion denies it. At seif 9, says the Taz, it is only a proof that the extinguishing was final — and that is why even he who denies its force at seif 12 concedes it here. The Shakh, for his part, leaves the tension open with a צ״ע.

« משמע הא אם כיבו ממילא אע״פ שמכרן או משכנן אסורים וכדעת ר״י שהביאו הטור והפוסקים דכי היכי דעבודת כוכבים גופה לא בטלה במכרה או משכנה ה״ה נויה ותשמישה » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק ז)

« משמע דהמכירה או משכון אין מועיל אם כיבן כדי לחזור ולהדליקן וכ״ש אם היו כבין מעצמן אלא דלהכי מועיל המכירה או משכן שמזה אנו רואים שמה שכיבה הוא לצורך עצמו לא לחזור ולהדליקה » (ט״ז יו״ד קל״ט ס״ק ח)

« ואפי׳ מאן דס״ל בסעיף י״ב דהמכירה ומשכון לא הוי ביטול כאן מודה דמהני כיון דהמכירה אינה אלא ראייה שכיבה על מנת שלא לחזור ולהדליקה » (ט״ז יו״ד קל״ט ס״ק ח)

The garments, for their part, are not the idol’s ornament. They adorn the priest, and the Mehaber does not even require an annulment. The Rama sets the limit: what is put upon the idol itself is an ornament in the full sense.

« מלבושים שלובשים הכהנים כשנכנסים לבית אלילים נוי שלהם הן ולא נוי של אלילים ואפילו ביטול אינם צריכים ויש מי שמצריך ביטול » (שו״ע יו״ד קל״ט:יא)

« אבל מה שלובשין לעבודת כוכבים עצמה מיקרי נוי וצריך ביטול » (רמ״א יו״ד קל״ט:יא)

👈 Three situations for one and the same candle. (1) Extinguished for good, then sold or pledged to a Jew: permitted — that is seif 9. (2) Extinguished to be rekindled, then sold: forbidden — the sale then proves the opposite of what would be needed (Taz ס״ק ח). (3) Gone out of itself, then sold: forbidden on the Shakh’s reading (ס״ק ז), who notes that seif 12 seems to say otherwise and concludes with a צ״ע.

Lema'asse. An ornament or an appurtenance of a non-Jew’s worship remains annullable, and sale or pledge to a Jew is the way the siman names. But two conditions, often forgotten, hedge it: the annulment must come from the non-Jew, who alone is its master, and at seif 9 it holds only if the object was withdrawn from the worship for good. Where the Shakh writes צ״ע, the concrete case is put to a Rav.

6. איסור המיאוס — נר מצווה, טליתות וספרים

נרות ושעוה של אלילים אסורים לנר מצוה דשבת ודחנוכה ודבית הכנסת וכן תכשיטי הכהנים (כגון המעילים שלובשים כהניהם) לא יתקן מהם טליתות ולא שום דבר מצוה משום דמאיסי

לא יכתוב ישראל על ספרי עובדי כוכבים אלא אם כן מחקן שלא יהיה רישומן ניכר ויש מי שאומר דאפילו הכי לא יכתוב עליו דברי תפילות ותחנונים דאין קטיגור נעשה סניגור

— שולחן ערוך יו״ד קל״ט:יג · קל״ט:יד

Here the prohibition changes in kind. Seifim 13 to 15 no longer speak of the prohibition of benefit — several of the objects named there are expressly permitted — but of מאיס : what has served another’s worship shall not serve the Torah. That is why an object may be perfectly permitted for sale and forbidden in the synagogue.

« וכן אפילו ללמוד בהן אסור. הר״ף בהג״ה תשב״ץ סימן תי״ז » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק ח)

On the sale of books, the Rama piles up three positions and blesses the stringent. The Mehaber reports the permissive opinion; the Rama sets against it those who forbid any sale, then those who forbid it only to priests, and concludes. The Shakh adds that the Ba’h held the prohibition to be the strict law.

« וי״א דדוקא לכהנים אסור למכור אבל לא לשאר עובדי כוכבים (פסקי מהרא״י סי׳ כ״ז) והמחמיר תבא עליו ברכה » (רמ״א יו״ד קל״ט:טו)

« והב״ח כ׳ דמן הדין הוא אסור » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק י)

« וכ׳ רבינו ירוחם ני״ז ח״ה דהוא הדין ספרי הכ״ד של עובדי כוכבים הכתובים בלשון לע״ז או שאר לשונות שלהן אסור למכור להן כי מי שהעתיקן להם שינה בלשונו כדי לפקרם ולחזק אמונתם » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק ט)

Parchment and ink: the measure is certainty. The Rama reports stringent authorities; the Shakh cites the Ba’h and the Maharshal, for whom this is only a precaution, and the Darkhei Moshe, who forbids only where the use is known . The prohibition follows certainty, not possibility.

« וכ׳ הב״ח דאין איסור בדבר אלא נכון ליזהר וכן כתב מהרש״ל בביאורי סמ״ג וכתב ד״מ סימן קכ״א דאינו אלא בידוע שרוצה לכתוב ספר דתם אבל סתמא שרי » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק י״א)

Lema'asse. What another’s worship has used does not become an object of mitzva, even when it is permitted in benefit: no light of Shabbat, of Hanukkah or of the synagogue, no tallit, no cover, nothing of the kind — and the Shakh joins to this studying by that light. On the sale of books of worship, the Rama’s line is clear and needs no forcing: והמחמיר תבא עליו ברכה, and the Ba’h even holds it to be the strict law. On lending money to build a place of worship, the Mehaber writes והמונע מצליח ; on binding, אין לקשור, with the exception of the registers of judges and scribes and the way out of enmity.

7. מקרים בני זמננו

👈 Case 1 — The object bought at a flea market, come from a place of worship
One knows neither whether it was used, nor whether it stayed in the space of the worship. If it was never used, it is not forbidden (seif 1). If it was used as an appurtenance or an ornament, it is forbidden but remains annullable (seif 2). If it was brought into the very place of the worship, it might be an offering — and there would then be nothing left to do: this is the doubt the Ba’h, in the Shakh (ס״ק ג), treats as a matter for a בעל נפש. Describe the provenance precisely to your Rav; do not decide alone.

👈 Case 2 — The candles and the wax
A non-Jew sells or pledges to a Jew extinguished candles that burned before the idol: seif 9 permits them, provided he extinguished them for good. Extinguished to be rekindled, or gone out of themselves, they remain forbidden (Taz ס״ק ח, Shakh ס״ק ז). And even permitted, they will not serve as a light of Shabbat, of Hanukkah or of the synagogue (seif 13).

👈 Case 3 — The priest’s garment
A mantle or a stole worn by the priest during the office are his own ornament, permitted, and do not even require annulment according to the Mehaber; one opinion, reported at seif 11, requires one. But what is put upon the idol itself is an ornament of the idol and requires annulment (Rama). And in every case, one will make of it neither a tallit nor an object of mitzva (seif 13).

👈 Case 4 — The goblet, the censer, the objects held during the office
Seif 12 ranges them among the appurtenances: they require an annulment. That sale or pledge to a Jew by the non-Jew constitutes it is the first opinion of the seif; a second denies it. An object acquired without the non-Jew having properly ceded it — found, inherited, taken in deposit — therefore has nothing that counts as an annulment on either opinion. To be put to a Rav.

👈 Case 5 — The bookseller and the bookbinder
Selling a book that serves another’s worship: three positions at seif 15, and the Rama blesses the one who abstains; the Ba’h, in the Shakh (ס״ק י), holds the prohibition to be the strict law. The Shakh (ס״ק ט) also ranges there, in the name of Rabbenu Yeruḥam, Bibles translated for their use. Binding: the Mehaber writes אין לקשור, apart from the registers of judges and scribes, and gives the way out of enmity — to slip away as far as one can.

👈 Case 6 — The paper and the ink
Supplying a place of worship with neutral material — paper, ink, today any supply — falls under the prohibition, according to the Darkhei Moshe reported by the Shakh (ס״ק י״א), only where one knows that it will serve for their books of worship. Without that certainty, the Ba’h and the Maharshal see in it only a precaution: נכון ליזהר.

The point this level will not decide. Siman 139 begins after an object has been recognized as belonging to the worship of an idol. To know what, today, falls into that category — a place of worship, a statue, a liturgical object, a decorative image — is not the matter of this siman: it is the matter of simanim 141, 150 and 151, and of your Rav. This level says what siman 139 does with an object so recognized; it does not say what is so recognized.

8. סיכום מעשי — טבלה, קישורים, ולמעשה שאל את רבך

Situation	Practical verdict	Source
Idol of a non-Jew, finished but never served	Forbidden in benefit	שו״ע קל״ט:א
Idol of a Jew, never served	Permitted — until the worship	שו״ע קל״ט:א · ט״ז ס״ק א
Idol of a Jew, once served	Forbidden, and without annulment	שו״ע קל״ט:א · קל״ט:ב
Appurtenance or ornament, never used	Permitted	שו״ע קל״ט:א · רמב״ם ע״ז ז׳:ד׳
What has been offered before it	Forbidden, with no possible annulment	שו״ע קל״ט:ב · ט״ז ס״ק ד
Object found within the curtain, of the kind offered in the Temple	Forbidden — an offering	שו״ע קל״ט:ה
Object of which one does not know whether it stayed in the place of worship	The בעל נפש abstains from it	ש״ך ס״ק ג (ב״ח)
Object found upon its head, handled with contempt	Permitted	שו״ע קל״ט:ז
Object on the way, not yet entered	Permitted	שו״ע קל״ט:ו
Loaves handed to the priests	Permitted — a due, not an offering	שו״ע קל״ט:ח
Candles extinguished for good, then sold or pledged to a Jew	Permitted	שו״ע קל״ט:ט · ט״ז ס״ק ח
Candles gone out of themselves, then sold	Forbidden — a צ״ע of the Shakh	ש״ך ס״ק ז
Garments worn by the priest during the office	Permitted, without annulment; one opinion requires one	שו״ע קל״ט:יא
What is put upon the idol itself	Ornament — annulment required	רמ״א קל״ט:יא
Vessels held in the hand, censer	Appurtenances — annulment required, and its mode is disputed	שו״ע קל״ט:יב
Using any of this for a mitzva	Forbidden — משום דמאיסי	שו״ע קל״ט:יג · ש״ך ס״ק ח
Writing upon a book of another’s worship	Only after erasure; one opinion refuses prayers even then	שו״ע קל״ט:יד
Selling a book that serves the worship	Three opinions; abstain — והמחמיר תבא עליו ברכה	רמ״א קל״ט:טו · ש״ך ס״ק י
Selling parchment, ink, supplies	Forbidden if the use is certain; otherwise, a precaution	ש״ך ס״ק י״א (ד״מ)
Binding a book of the worship	Forbidden, except registers of judges and scribes; slip away if enmity	שו״ע קל״ט:טו

Verifiable sources:

The Pit’hei Teshuva does not comment on this siman; the Arukh HaShulḥan is not accessible to us here.

And finally, the one rule that holds lema'asse. This level sets out the psak of the sources; it does not replace a decision. An object, a provenance, a use — used or not, entered or not, ceded or not — make up a concrete case, and a concrete case is decided with a Rav, who begins with the question this siman presumes settled: does this object belong to the worship of an idol?

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן קל״ט · Level 4 — Halakha lema'asse · דיני אלילים וביטולם ומשמשיהם וכליהם
daattorah.com

⚠️ This content is intended for study. For any practical application (לְמַעֲשֶׂה), consult a qualified Rav.

📖Join the khavrouta