מפסק המחבר להכרעת הש״ך, הט״ז והבאר היטב
ועד לחפץ שיצא מבית עבודה והונח על השולחן
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ט (ט״ו סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, נקודות הכסף, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה “דעת הרב” : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך גם לא את סימן קל״ט · 139.
זו רמה של פסיקה מעשית : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה כאן נסמכת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו, או על פוסק נקוב ובר־בדיקה (טור, בית יוסף, רמב״ם, תוספות, גמרא דעבודה זרה). ביורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב (שאדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). ה פתחי תשובה אינו מפרש סימן זה. וה ערוך השולחן אינו מובא : לשונו על סימן זה אינו נגיש לנו, ואין מביאים מה שאי אפשר לבדוק. ונשארו, ודיים : ה ש״ך (י״א ס״ק), ה ט״ז (ח׳ ס״ק), ה באר היטב (י״ב ס״ק) וה נקודות הכסף (ערך אחד). ובמקום שהשאלה חורגת מן הסימן — ובראשונה השאלה שהוא מניחה כפתורה, מה נחשב היום אליל — רמה זו אומרת זאת ועוצרת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
אליל אסורה בהנאה היא ותשמישה ונויה ותקרובתה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אלא דשל עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד ותשמישיה ונויה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהם ותקרובתה משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת נאסר
אליל של ישראל אין לה ביטול אבל של עובד כוכבים ותשמישיה ונויה יש להם ביטול ותקרובתה אין לה ביטול
המקרה היסודי. חפץ נגע בעבודת אליל. אין המחבר שואל מה שוויו : הוא שואל מי מארבעה הוא — האליל, המשמש אותה, המייפה אותה, המוקרב לפניה — ו של מי האליל. ומשתי תשובות אלו יוצא הזמן שבו נופל האיסור.
ואחר כך מפתח כל המעשה. סעיף ב׳ אומר מי מארבעה עדיין בר־ביטול. שניים אינם : אליל של ישראל, והתקרובת. ובבא אחרונה זו מוכרעים כמעט כל המקרים שבמציאות, לפי שהיא הופכת ספק שיש לו תקנה לספק שאין לו.
— שולחן ערוך, יורה דעה קל״ט:א-ב · ספריא יו״ד קל״ט:א
« אליל אסורה בהנאה היא ותשמישה ונויה ותקרובתה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אלא דשל עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד » (שו״ע יו״ד קל״ט:א)
« ותשמישיה ונויה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהם ותקרובתה משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת נאסר » (שו״ע יו״ד קל״ט:א)
« וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָן אֲסוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ד׳)
« אליל של ישראל אין לה ביטול אבל של עובד כוכבים ותשמישיה ונויה יש להם ביטול ותקרובתה אין לה ביטול » (שו״ע יו״ד קל״ט:ב)
« ונרא׳ לי הטעם דתקרובת גרע (מאליל) [דאליל] עצמו ונויו תלוין בשלימותו דכל זמן שהוא שלם הוא פלח ליה וכן מחזיק אותה לנוי אבל אם נפסל בטל ממנו מחשבה זו מה שאין כן בתקרובת דאפילו דבר מועט שאינו חשוב מקריב לפניו נמצא דלא פקע איסור אם נפסל » (ט״ז יו״ד קל״ט ס״ק ד)
סימן קל״ט · 139 מונה חמישה עשר סעיפים — זה המניין המוכרז בכותרת (ובו ט״ו סעיפים) וזה המניין שבפועל. הרמ״א מתערב בו שלוש פעמים : בסעיף א׳ (הלבינה שנזקפה), בסעיף י״א (מה שמלבישים את האליל) ובסעיף ט״ו (מכירת הספרים, שבו הוא מעמיד שלוש דעות).
| סעיף | מי | פסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | מחבר | ארבעת החפצים אסורים בהנאה ; והזמן תלוי בחפץ ובבעליו. |
| 1 | רמ״א | לבינה שזקף ישראל ועובד כוכבים השתחווה לה — נאסרה. |
| 2 | מחבר | אליל של ישראל ותקרובת : אין להם ביטול. אליל של עובד כוכבים, משמשים, נוי : יש להם ביטול. |
| 3 | מחבר | מה שכיוצא בו קרב בפנים נאסר משעת ההנחה ; והשאר טעון מעשה כעין פנים ודרך עבודתה. |
| 4 | מחבר | חגב שנשחט לפניה נאסר, ואפילו אין דרכה בכך — והש״ך (ס״ק ו) מצמצם. |
| 5 | מחבר | לפנים מן המחיצה : אסור, ואפילו מים ומלח. ובחוץ : דרך כבוד בלבד. ופעור ומרקוליס : הכול. |
| 6 | מחבר | מה שעדיין לא נכנס — מותר. |
| 7 | מחבר | בראשה : דרך כבוד אסור, דרך בזיון מותר. |
| 8 | מחבר | ככרות הכהנים מותרים : חוק, ולא תקרובת. |
| 9 | מחבר | הנרות נוי הם, ולפיכך אסורים ; ומשנמכרו או מושכנו לישראל — מותרים. |
| 10 | מחבר | חתיכות השעווה שנותנים לפניה מותרות. |
| 11 | מחבר · רמ״א | מלבושי הכהנים מותרים בלא ביטול (ויש מי שמצריך) ; ומה שמלבישים את האליל — צריך ביטול. |
| 12 | מחבר | כלים שאוחז בידו ומחתה : משמשים, צריכים ביטול ; והמכירה מבטלת — ויש חולק. |
| 13 | מחבר | אין עושים מכל זה שום דבר מצווה, משום דמאיסי. |
| 14 | מחבר | אין כותבים על ספריהם בלא מחיקה ; ויש מי שממאן אף אז לתפילות. |
| 15 | מחבר · רמ״א | מכירה, קלף, הלוואה וכריכה : שלוש דעות, והמחמיר תבא עליו ברכה. |
המחבר מחלק לפי הבעלים ; והרמ״א מוסיף את המקרה שבו שני הצדדים נפגשים — ישראל מכין, ועובד כוכבים עובד. והש״ך מעמיד את גבולו המדויק : אין השליחות משתרעת אלא על מה שייחד הישראל בעצמו.
« ישראל שזקף לבינה והשתחוה לה עובד כוכבים נאסרה » (רמ״א יו״ד קל״ט:א)
« אבל זקף עובד כוכבים לבינה אחרת משל ישראל והשתחוה לה אינה נאסרת דשמא לא ניחא ליה אלא בזו שזקף » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק א)
« ודבר פשוט נ״ל דאפי׳ ישראל מומר לעבודת כוכבי׳ נקרא ישראל ודינו עד שיעבוד דאע״פ שחטא ישראל הוא כדאיתא בהרבה דוכתי וכן לענין ביטול שאין יכול לבטל אליל כמו ישראל » (ט״ז יו״ד קל״ט ס״ק א)
« ומדברי הרמב״ם פ״ב מהל׳ עבודת כוכבים משמע כהדרישה ע״ש » (נקודות הכסף יו״ד קל״ט)
מה שכיוצא בו קרב בפנים נאסר משעת ההנחה. ומה שאינו כן טעון מעשה כעין פנים. אך בפנים אין שואלים עוד על המעשה : המקום עומד במקום ראיה. ולרמב״ם, כקריאת הבית יוסף, כל הנמצא בפנים אסור, קרב בפנים או לא.
« אבל דבר שאין מקריבין ממנו בפנים אינו נאסר אלא א״כ עשה ממנו כעין זביחה או כעין זריקה המשתברת והוא דרך לעובדה באותו דבר » (שו״ע יו״ד קל״ט:ג)
« אע״פ שברור לנו שלא נסכו מהיין ולא הקטירו מהסלת והשמן אסור משום דאמרינן הכניסו לפנים מן הקילקלין זו היא הקרבתו » (בית יוסף יו״ד קל״ט)
« אֲבָל אִם מְצָאוֹ בִּפְנִים בֵּין דֶּרֶךְ כָּבוֹד בֵּין דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן בֵּין דָּבָר הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי כָּל הַנִּמְצָא בִּפְנִים אָסוּר אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט״ז)
« וא״כ הני נרות נמי אם הכניסום במקום עבודתם תקרובת נינהו ולית להו ביטול » (בית יוסף יו״ד קל״ט)
« ודבריו נכונים וכל בעל נפש יש לו להחמיר ול״ד נרות אלא בכל הדברים שהיו בבית תרפותם איכא משום תקרובת עבודת כוכבים דשמא נכנסו במקום עבודתם ואין להם ביטול כלל להרמב״ם עכ״ל ב״ח » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק ג)
בסעיף י״ב המכירה היא הביטול, ויש חולק. ובסעיף ט׳, אומר הט״ז, אינה אלא ראיה לכך שהכיבוי היה גמור — ולפיכך אף השולל את כוחה בסעיף י״ב מודה כאן. והש״ך מניח את המתח פתוח ב צ״ע.
« משמע הא אם כיבו ממילא אע״פ שמכרן או משכנן אסורים וכדעת ר״י שהביאו הטור והפוסקים דכי היכי דעבודת כוכבים גופה לא בטלה במכרה או משכנה ה״ה נויה ותשמישה » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק ז)
« משמע דהמכירה או משכון אין מועיל אם כיבן כדי לחזור ולהדליקן וכ״ש אם היו כבין מעצמן אלא דלהכי מועיל המכירה או משכן שמזה אנו רואים שמה שכיבה הוא לצורך עצמו לא לחזור ולהדליקה » (ט״ז יו״ד קל״ט ס״ק ח)
« ואפי׳ מאן דס״ל בסעיף י״ב דהמכירה ומשכון לא הוי ביטול כאן מודה דמהני כיון דהמכירה אינה אלא ראייה שכיבה על מנת שלא לחזור ולהדליקה » (ט״ז יו״ד קל״ט ס״ק ח)
« מלבושים שלובשים הכהנים כשנכנסים לבית אלילים נוי שלהם הן ולא נוי של אלילים ואפילו ביטול אינם צריכים ויש מי שמצריך ביטול » (שו״ע יו״ד קל״ט:יא)
« אבל מה שלובשין לעבודת כוכבים עצמה מיקרי נוי וצריך ביטול » (רמ״א יו״ד קל״ט:יא)
« וכן אפילו ללמוד בהן אסור. הר״ף בהג״ה תשב״ץ סימן תי״ז » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק ח)
« וי״א דדוקא לכהנים אסור למכור אבל לא לשאר עובדי כוכבים (פסקי מהרא״י סי׳ כ״ז) והמחמיר תבא עליו ברכה » (רמ״א יו״ד קל״ט:טו)
« והב״ח כ׳ דמן הדין הוא אסור » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק י)
« וכ׳ רבינו ירוחם ני״ז ח״ה דהוא הדין ספרי הכ״ד של עובדי כוכבים הכתובים בלשון לע״ז או שאר לשונות שלהן אסור למכור להן כי מי שהעתיקן להם שינה בלשונו כדי לפקרם ולחזק אמונתם » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק ט)
« וכ׳ הב״ח דאין איסור בדבר אלא נכון ליזהר וכן כתב מהרש״ל בביאורי סמ״ג וכתב ד״מ סימן קכ״א דאינו אלא בידוע שרוצה לכתוב ספר דתם אבל סתמא שרי » (ש״ך יו״ד קל״ט ס״ק י״א)
| המצב | הפסק למעשה | מקור |
|---|---|---|
| אליל של עובד כוכבים, שנגמרה ולא נעבדה מעולם | אסורה בהנאה | שו״ע קל״ט:א |
| אליל של ישראל, שלא נעבדה מעולם | מותרת — עד שתיעבד | שו״ע קל״ט:א · ט״ז ס״ק א |
| אליל של ישראל, משנעבדה | אסורה, ואין לה ביטול | שו״ע קל״ט:א · קל״ט:ב |
| משמש או נוי שלא נשתמשו בו מעולם | מותר | שו״ע קל״ט:א · רמב״ם ע״ז ז׳:ד׳ |
| מה שהוקרב לפניה | אסור, ואין לו ביטול כלל | שו״ע קל״ט:ב · ט״ז ס״ק ד |
| חפץ שנמצא לפנים מן המחיצה, ממה שכיוצא בו קרב בפנים | אסור — תקרובת | שו״ע קל״ט:ה |
| חפץ שאין ידוע אם שהה במקום העבודה | ה בעל נפש פורש ממנו | ש״ך ס״ק ג (ב״ח) |
| חפץ שנמצא בראשה ונהגו בו דרך בזיון | מותר | שו״ע קל״ט:ז |
| חפץ שבדרך, שעדיין לא נכנס | מותר | שו״ע קל״ט:ו |
| ככרות הניתנים לכהנים | מותרים — חוק, ולא תקרובת | שו״ע קל״ט:ח |
| נרות שכובו על מנת שלא להדליקן, ואחר כך נמכרו או מושכנו לישראל | מותרים | שו״ע קל״ט:ט · ט״ז ס״ק ח |
| נרות שכבו מאליהם, ואחר כך נמכרו | אסורים — צ״ע של הש״ך | ש״ך ס״ק ז |
| מלבושים שלבשם הכומר בשעת העבודה | מותרים, בלא ביטול ; ויש מי שמצריך | שו״ע קל״ט:יא |
| מה שמלבישים את האליל עצמה | נוי — צריך ביטול | רמ״א קל״ט:יא |
| כלים שאוחז בידו, מחתה | משמשים — צריכים ביטול, ואופנו שנוי במחלוקת | שו״ע קל״ט:יב |
| להשתמש בכל זה לדבר מצווה | אסור — משום דמאיסי | שו״ע קל״ט:יג · ש״ך ס״ק ח |
| לכתוב על ספר של עבודת האחר | רק לאחר מחיקה ; ויש מי שממאן אף אז לתפילות | שו״ע קל״ט:יד |
| למכור ספר המשמש לעבודה | שלוש דעות ; לפרוש — והמחמיר תבא עליו ברכה | רמ״א קל״ט:טו · ש״ך ס״ק י |
| למכור קלף, דיו ואספקה | אסור אם ידוע השימוש ; ובלא זה, זהירות | ש״ך ס״ק י״א (ד״מ) |
| לכרוך ספר של עבודה | אסור, חוץ מספרי הדיינים והסופרים ; ומפני האיבה — להישמט | שו״ע קל״ט:טו |
הפתחי תשובה אינו מפרש סימן זה ; והערוך השולחן אינו נגיש לנו כאן.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לעמוד הבית · סימן קל״ט · 139 · ♥ תמכו בנו