✦ ❖ ✦

DAAT · LEVEL 2 — LAMDAN

שולחן ערוך · יורה דעה

Siman 140 — A prohibition that is never nullified, and the two ways of ceasing to know where it is — study and pilpul

סימן ק״מ

דִּין תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרֵב

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

Pilpul and in-depth study

Sugya, sources, foundational chakira, disputes of the Rishonim and Acharonim,
nafka minot for the halakha and analysis of the shitot

Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״מ (סעיף אחד)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), באר היטב, בית יוסף, טור

Talmudic foundation of the sugya:
עבודה זרה ע״ד ע״א (אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא) · זבחים ע״ד ע״א (טבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות — ספק ספיקא)

Editing and iyun:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 Table of contents

שורש הסימן — a prohibition that is never nullified: nullification or presumption?
רב ושמואל — does a double doubt work for idolatry?
תערובת שני או שלישי — the Mechaber against the Tur, the Rambam and the Shach
אנא תרתי קאמינא — one fallen ring or two: the Tur and the Rambam
שנים שנים — the rule of pairs and its reason
תנאי הבית יוסף — a minority, and a first mixture permitted by Torah law
יסוד הסימן — לא ביטול אלא תלייה

1. שורש הסימן — a prohibition that is never nullified

All of Yoreh De’ah teaches how a prohibition becomes nullified. This siman opens with a prohibition that is never nullified, and one must first understand the nature of this exception — for both ways out of the seif depend on it entirely.

The Mishnah, and the word that governs The Mishnah that closes Avodah Zarah lists the things that are never nullified, and the idol appears there between libation wine and hides with the heart torn out.

« אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין » (עבודה זרה ע״ד ע״א)

Note the form: the Mishnah does not say the idol is more serious — it says it is אוסרת בכל שהוא, that it forbids in any quantity. That is a property of the object, not a measure of its gravity.

The Rambam makes it a regime — and extends it to the accessories and to every offering:

« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְכָל הַתִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ אוֹסְרִים בְּכָל שֶׁהֵן » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)

« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּצוּרוֹת שֶׁל נוֹי אֲפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים יוֹלִיךְ הַכּל לְיָם הַמֶּלַח » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)

The Beit Yosef explains the extension to accessories from the Gemara’s own cases — the cup and the ring, which are accessories and of which it is said that they are not nullified:

« ומשמשיה נלמד מדין כוס וטבעת דבסמוך דהנך משמשין נינהו ואמרינן בהו דלא בטלי אפי׳ בכמה » (בית יוסף יו״ד ק״מ)

And the Shach adds one word that extends the list a step further:

« ונויה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק א)

The chakira of the siman: how can a prohibition that is never nullified ever become permitted? (א) By a deferred nullification — the object is not nullified in the first mixture because of its importance, but it ends up nullified once the majority becomes overwhelming or the passage is repeated. (ב) By a presumption (תלייה) — the object is never nullified; simply, as doubts accumulate, one may say that it is no longer where one is looking. All the casuistry of the seif — second or third mixture, pairs, a single person, one ring or two — depends on the branch adopted.

Immediate nafka mina On (א), once nullification is acquired, one would use the remaining objects without reservation. On (ב), the reservation remains: each pair must contain a certainly permitted object, and no one may benefit from all. The seif keeps the reservations — so it is (ב) that it assumes, and the Beit Yosef says so in one word: דתלינן להקל.

2. רב ושמואל — does a double doubt work for idolatry?

The sugya is not in Avodah Zarah but in Zevachim, about mixed offerings. There Rav teaches the ring fallen into the sea; Shmuel refuses.

Rav: the ring that fell into the sea was the forbidden one

« אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת, וְנָפְלָה אַחַת מֵהֶם לַיָּם הַגָּדוֹל – הוּתְּרוּ כּוּלָּן; דְּאָמְרִינַן: הָךְ דִּנְפַל הַיְינוּ דְּאִיסּוּרָא » (זבחים ע״ד ע״א)

Shmuel: no leniency in matters of idolatry

« הַנַּח לַעֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁסְּפֵיקָהּ וּסְפֵק סְפֵיקָהּ אֲסוּרָה עַד סוֹף הָעוֹלָם » (זבחים ע״ד ע״א)

The baraita decides for Rav — and at the same time gives the seif’s second way out, the passage from one mixture to another:

« סְפֵק עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה, וּסְפֵק סְפֵיקָהּ מוּתֶּרֶת. כֵּיצַד? כּוֹס שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנָּפַל לְאוֹצָר מָלֵא כּוֹסוֹת – כּוּלָּן אֲסוּרִין; פֵּירַשׁ אֶחָד מֵהֶן לְרִיבּוֹא, וּמֵרִיבּוֹא לְרִיבּוֹא – מוּתָּרִין » (זבחים ע״ד ע״א)

Terutz — the Tur and the Beit Yosef The Tur formulates the answer: a double doubt is not a mechanism of nullification but a mechanism of doubt, and it applies to an idol as to any prohibition.

« האליל ומשמשיה ותקרובתה אסורין בכל שהוא כגון כוס או טבעת או צורה של אליל שנתערבו אפילו באלף כולן אסורות » (טור יו״ד ק״מ)

« אבל ספק ספיקא מותר כמו בשאר איסורין » (טור יו״ד ק״מ)

The Beit Yosef records the poskim’s decision:

« פלוגתא דרב ושמואל ופסקו הפוסקים כרב דהלכתא כוותיה באיסורי » (בית יוסף יו״ד ק״מ)

Nafka mina The Tur’s words — כמו בשאר איסורין — are not decorative: they attach the idol to the general law of important objects in siman 110. All the conditions set there (a minority, a first mixture permitted by Torah law, pairs) therefore apply here, and the Taz says it in one line: זה נתבאר סי׳ ק״י ס״ח.

📜 The text of the Shulchan Arukh — the single seif

דין תקרובת עבודת כוכבים שנתערב. ובו סעיף אחד:
אלילים ומשמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא שאם נתערב אחר מהם אפי׳ באלף כולן אסורו׳ ואם א׳ מהתערובו׳ הראשון נתערב בשנים אחרים ונפל מהג׳ אחד לב׳ אחרים הרי אלו האחרים מותרים וכן אם אחד מהתערובות הראשון נפל לים או נשרף בענין שנאבד מהעולם כל הנשארים מותרים ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא האחד לבדו ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולם ויש מי שאוסר אלא אם כן נפלו שתים לים הגדול או נשרפים (וע״ל סימן ק״י):

3. תערובת שני או שלישי — the Mechaber against the Tur, the Rambam and the Shach

This is the only head-on disagreement in the siman, and it lies entirely in a number: the Mechaber permits only the third mixture; the Tur permits the second.

The Tur: the second mixture suffices

« לפיכך אם אחד מתערובות הראשון נתערב בב׳ אחרים מותרין » (טור יו״ד ק״מ)

The Rambam: likewise — the cup separated from the mixture and fallen among two others is permitted:

« סְפֵק עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר, סְפֵק סְפֵקָהּ מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)

« פֵּרַשׁ כּוֹס אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת וְנָפַל לְכוֹסוֹת שְׁנַיִם הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)

The Shach, first step: the source of the Mechaber’s stringency

« מותרים כ״כ הטור וכ״כ הרמב״ם פ״ז מהל׳ עבודת כוכבים והמחבר שלא התיר אלא התערובות הג׳ אזיל לטעמיה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)

« שבכסף משנה שם האריך להקשות ממ״ש הרמב״ם פרק ט״ז מהל׳ מ״א גבי רמוני בדן ושאר דברים החשובים דלא שרו אלא התערובת ג׳ והבין שדבריו סותרין זא״ז » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)

« ולעיל סימן ק״י ס״ח בדברים החשובים פסק המחבר דלא שרי אלא התערובות הג׳ ולזה אסר גם כאן התערובות השני » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)

Second step: the rejection

« אבל כבר כתבתי לעיל סימן ק״י ס״ק נ״א דדברי הרמב״ם הם ברורים ואינם סותרים זה את זה כלל ובכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)

Kushya The Mechaber does have a text on his side: in siman 110, for an object that is not nullified because of its importance, he requires the third mixture, and he does so in the name of the Rambam himself — לשון רמב״ם פרק ט״ז מהמ״א. If the idol is not nullified either, why treat it differently from the pomegranates of Badan?

« דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים ונפל מהתערובות הזאת אחד לשנים אחרים ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים הרי אלו האחרים מותרים שהרי האחד של תערובות הראשונה בטל ברוב » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)

Terutz — the Shach separates two kinds of “not nullified” The Shach writes that the Rambam’s words are clear and do not contradict each other: the Rambam requires the third mixture for important objects (Maachalot Assurot 16) and permits the second for an idol (Avodah Zarah 7). The two texts therefore do not deal with the same case, and it was the Kessef Mishneh that merged them. For the details the Shach refers to his commentary on siman 110; we do not reproduce it here, and we hold to his conclusion, which is clear: ובכאן שרי התערובות השני לכ״ע. The Baer Hetev repeats the conclusion without reservation:

« כ׳ הש״ך דהמחבר לטעמיה אזיל דס״ל בסי׳ ק״י דלא שרי אלא תערובות הג׳ אבל כבר כתבתי שם דבכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (באר היטב יו״ד ק״מ ס״ק א)

Nafka mina An object from the first lot passed into a second lot of two. According to the Mechaber, that second lot remains forbidden until one of its objects has passed into a third; according to the Tur, the Rambam, the Shach and the Baer Hetev, it is already permitted. That is the difference between following the Mechaber and following the Shach on this siman, and level 4 draws the line from it.

4. אנא תרתי קאמינא — one fallen ring or two

The seif closes with “there is one who forbids”. The Beit Yosef identifies the opinion, and shows that the whole difference lies in the reading of two words of Rav Nachman.

The Gemara: Rabbi Elazar’s objection, and the answer

« וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִתִּיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אֶחָד – לָא! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא תַּרְתֵּי קָאָמֵינָא » (זבחים ע״ד ע״א)

Two readings of תרתי

The Tur reads “it is two that I speak of” as bearing on the manner of benefiting: two by two, never one alone. The Rambam reads it as bearing on the number of lost objects: two fallen rings, not one.

The Tur

« מותרין ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא מאחד לבדו » (טור יו״ד ק״מ)

The Rambam

« טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה טַבָּעוֹת וְנָפְלוּ שְׁתַּיִם מֵהֶן לַיָּם הַגָּדוֹל הֻתְּרוּ כֻּלָּן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)

The Beit Yosef, on the Rambam

« משמע שהוא סובר דע״כ לא שרי רב נחמן אלא בנפלו שתים וכדאיתא בגמרא דאמר ר״נ אנא תרתי קאמינא » (בית יוסף יו״ד ק״מ)

« ולפ״ז הא דקאמר ונפלה אחת מהן לאו דוקא אחת דהא לא שרי אלא בנפלו שתים א״נ מאי אחת זוג אחת » (בית יוסף יו״ד ק״מ)

Chakira: what does the “two” guarantee? (א) It guarantees a certainly permitted object in each act — the Tur’s reading: when one benefits from two objects together, one of the two is certainly permitted. (ב) It guarantees a sufficient presumption — the Rambam’s reading: one may only say “the one that fell was the forbidden one” if two fell, for then the presumption rests on a pair, not on a single object. The Beit Yosef formulates it himself: מאי אחת זוג אחת.

Nafka mina A single object of the lot has burnt. According to the Tur — and that is what the Mechaber writes first — the rest is permitted two by two; according to the Rambam, nothing is permitted until a second object has disappeared. The Mechaber does not decide: he writes the one and reports the other.

5. שנים שנים — the rule of pairs and its reason

The Taz

« זה נתבאר סי׳ ק״י ס״ח גם מה שכתוב כאן שאסור להנות לאחד מכולם נתבאר שם » (ט״ז יו״ד ק״מ ס״ק א)

Siman 110, seif 7, and the Rama’s gloss

« ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)

« ואפילו לאכלם שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם ואפי׳ ב׳ בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)

Terutz — a presumption is not a certainty The reason written in siman 110 says it: דממה נפשך איכא חדא דהיתרא. One does not rely on the presumption alone; one relies on it and on the fact that, in each pair, one of the two is certainly permitted. And whoever benefited from all would, if the forbidden object is still there, certainly have benefited from it — the presumption does not cover that. This is exactly branch (ב) of the chakira in §1.

6. תנאי הבית יוסף — a minority, and a first mixture permitted by Torah law

The seif writes the two ways out; the Beit Yosef writes their conditions, which he takes from siman 110 and from the Gemara.

The Gemara: forty and sixty

« אָמַר רַב: טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת, וּפֵרְשׁוּ אַרְבָּעִים לְמָקוֹם אֶחָד וְשִׁשִּׁים לְמָקוֹם אַחֵר; פֵּרְשָׁה אַחַת מֵאַרְבָּעִים – אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, אַחַת מִשִּׁשִּׁים – אוֹסֶרֶת » (זבחים ע״ד ע״א)

The Rambam derives the rule from it

« נִתְעָרְבָה בְּמֵאָה וְנִתְחַלְּקוּ אַרְבָּעִים לְמָקוֹם אֶחָד וְשִׁשִּׁים לְמָקוֹם אַחֵר וְנָפְלוּ הָאַרְבָּעִים כֻּלָּן לְטַבָּעוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן מֻתָּרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָאֲסוּרָה בָּרֹב הִיא. נָפְלוּ הַשִּׁשִּׁים לְטַבָּעוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן אֲסוּרוֹת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)

The Beit Yosef: a minority only, and half counts as a minority

« דהיינו דוקא כשמיעוט התערובות הראשון נתערב עם אחרים אבל אם רוב התערובות הראשון נתערב עם אחרים אין זה ספק ספיקא ולפיכך כולם אסורים » (בית יוסף יו״ד ק״מ)

« שאם מחצית התערובות הראשון נתערב עם אחרים דינו כאילו נתערב מיעוטו דהוי ספק ספיקא ושרי » (בית יוסף יו״ד ק״מ)

And a second condition: the first mixture must be permitted by Torah law

« דהא דתלינן להקל בספק ספיקא דוקא כשתערובות הראשון מותר מן התורה כגון שנתבטל ברוב » (בית יוסף יו״ד ק״מ)

« ומשמע דנתערבה במאה לאו דוקא אלא כל שנתערבה בענין שהוא בטל מדאורייתא דהיינו חד בתרי כשנפל אחד מהן לים או נאבד מן העולם הותרו כולם » (בית יוסף יו״ד ק״מ)

The Rama in siman 110 adds a boundary — the prohibition in the first mixture must be a certain prohibition:

« ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובות למקום אחר התערובות השנית שרי » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)

Nafka mina If it is the majority of the first lot that passed into the second, there is no double doubt — the forbidden object is more likely to be in the second lot than not — and everything remains forbidden. And if the mixed-in object was only possibly idolatrous, the second mixture is permitted outright: the Rama says so, and siman 141 will supply the cases.

7. יסוד הסימן — לא ביטול אלא תלייה

כלל הסימן :
עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובתה — ונויה — אוסרים בכל שהוא, ואינם בטלים לעולם. ומה שהתיר הסעיף אינו ביטול אלא תלייה : הך דנפל היינו דאיסורא, או ספק ספיקא במעבר מתערובת לתערובת. ולפי שאין כאן אלא תלייה, נשארו הסייגים במקומם — שנים שנים ביחד, ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולם, ודוקא במיעוט, ודוקא כשתערובת הראשונה מותרת מן התורה. והמחלוקת היחידה — תערובת שלישית (המחבר) או שנייה (טור, רמב״ם, ש״ך) — היא מחלוקת בשיעור הספק, לא ביסודו.

Three lines to take away. (1) An idol is never nullified; what the seif permits is to presume that the forbidden object is no longer there. (2) That is why all the reservations remain — pairs, not everything to one person, a minority, a first mixture permitted by Torah law. (3) The only dispute in the siman is a number: third mixture (Mechaber) or second (Tur, Rambam, Shach, Baer Hetev).