סוגיה, מקורות, חקירת יסוד, מחלוקות הראשונים והאחרונים,
נפקא מינות להלכה וניתוח השיטות
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״מ (סעיף אחד)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), באר היטב, בית יוסף, טור
יסוד הסוגיה בגמרא :
עבודה זרה ע״ד ע״א (אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא) · זבחים ע״ד ע״א (טבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות — ספק ספיקא)
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כל יורה דעה מלמד כיצד איסור בטל. סימן זה פותח באיסור שאינו בטל, ותחילה יש להבין מה טיבו של יוצא מן הכלל זה — שכן שני פתחי ההיתר שבסעיף תלויים בו לגמרי.
« אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין » (עבודה זרה ע״ד ע״א)שים לב לצורה : אין המשנה אומרת שעבודה זרה חמורה יותר — היא אומרת שהיא אוסרת בכל שהוא. זו תכונה של החפץ, לא מידת חומרתו.
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְכָל הַתִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ אוֹסְרִים בְּכָל שֶׁהֵן » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּצוּרוֹת שֶׁל נוֹי אֲפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים יוֹלִיךְ הַכּל לְיָם הַמֶּלַח » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« ומשמשיה נלמד מדין כוס וטבעת דבסמוך דהנך משמשין נינהו ואמרינן בהו דלא בטלי אפי׳ בכמה » (בית יוסף יו״ד ק״מ)והש״ך מוסיף תיבה אחת המרחיבה את הרשימה בשלב נוסף :
« ונויה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק א)
הסוגיה אינה בעבודה זרה אלא בזבחים, בעניין תערובות הקרבנות. רב מלמד שם את דין הטבעת שנפלה לים ; שמואל מסרב.
« אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת, וְנָפְלָה אַחַת מֵהֶם לַיָּם הַגָּדוֹל – הוּתְּרוּ כּוּלָּן; דְּאָמְרִינַן: הָךְ דִּנְפַל הַיְינוּ דְּאִיסּוּרָא » (זבחים ע״ד ע״א)שמואל : אין מקילים בעבודה זרה
« הַנַּח לַעֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁסְּפֵיקָהּ וּסְפֵק סְפֵיקָהּ אֲסוּרָה עַד סוֹף הָעוֹלָם » (זבחים ע״ד ע״א)
« סְפֵק עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה, וּסְפֵק סְפֵיקָהּ מוּתֶּרֶת. כֵּיצַד? כּוֹס שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנָּפַל לְאוֹצָר מָלֵא כּוֹסוֹת – כּוּלָּן אֲסוּרִין; פֵּירַשׁ אֶחָד מֵהֶן לְרִיבּוֹא, וּמֵרִיבּוֹא לְרִיבּוֹא – מוּתָּרִין » (זבחים ע״ד ע״א)
« האליל ומשמשיה ותקרובתה אסורין בכל שהוא כגון כוס או טבעת או צורה של אליל שנתערבו אפילו באלף כולן אסורות » (טור יו״ד ק״מ)
« אבל ספק ספיקא מותר כמו בשאר איסורין » (טור יו״ד ק״מ)והבית יוסף רושם את הכרעת הפוסקים :
« פלוגתא דרב ושמואל ופסקו הפוסקים כרב דהלכתא כוותיה באיסורי » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
דין תקרובת עבודת כוכבים שנתערב. ובו סעיף אחד:
אלילים ומשמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא שאם נתערב אחר מהם אפי׳ באלף כולן אסורו׳ ואם א׳ מהתערובו׳ הראשון נתערב בשנים אחרים ונפל מהג׳ אחד לב׳ אחרים הרי אלו האחרים מותרים וכן אם אחד מהתערובות הראשון נפל לים או נשרף בענין שנאבד מהעולם כל הנשארים מותרים ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא האחד לבדו ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולם ויש מי שאוסר אלא אם כן נפלו שתים לים הגדול או נשרפים (וע״ל סימן ק״י):
זו המחלוקת החזיתית היחידה שבסימן, וכולה במספר אחד : המחבר אינו מתיר אלא את התערובת השלישית ; הטור מתיר את השנייה.
« לפיכך אם אחד מתערובות הראשון נתערב בב׳ אחרים מותרין » (טור יו״ד ק״מ)הרמב״ם : כמו כן — הכוס שפירש מן התערובת ונפל לשתי כוסות מותר :
« סְפֵק עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר, סְפֵק סְפֵקָהּ מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
« פֵּרַשׁ כּוֹס אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת וְנָפַל לְכוֹסוֹת שְׁנַיִם הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
אין הש״ך מסתפק בציון ההבדל ; הוא מוצא את מקורו בכסף משנה, וחולק עליו.
« מותרים כ״כ הטור וכ״כ הרמב״ם פ״ז מהל׳ עבודת כוכבים והמחבר שלא התיר אלא התערובות הג׳ אזיל לטעמיה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« שבכסף משנה שם האריך להקשות ממ״ש הרמב״ם פרק ט״ז מהל׳ מ״א גבי רמוני בדן ושאר דברים החשובים דלא שרו אלא התערובת ג׳ והבין שדבריו סותרין זא״ז » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« ולעיל סימן ק״י ס״ח בדברים החשובים פסק המחבר דלא שרי אלא התערובות הג׳ ולזה אסר גם כאן התערובות השני » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)שלב שני : הדחייה
« אבל כבר כתבתי לעיל סימן ק״י ס״ק נ״א דדברי הרמב״ם הם ברורים ואינם סותרים זה את זה כלל ובכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים ונפל מהתערובות הזאת אחד לשנים אחרים ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים הרי אלו האחרים מותרים שהרי האחד של תערובות הראשונה בטל ברוב » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
« כ׳ הש״ך דהמחבר לטעמיה אזיל דס״ל בסי׳ ק״י דלא שרי אלא תערובות הג׳ אבל כבר כתבתי שם דבכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (באר היטב יו״ד ק״מ ס״ק א)
הסעיף נחתם ב״יש מי שאוסר״. הבית יוסף מזהה את הדעה, ומראה שכל ההבדל תלוי בקריאת שתי תיבות של רב נחמן.
« וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִתִּיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אֶחָד – לָא! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא תַּרְתֵּי קָאָמֵינָא » (זבחים ע״ד ע״א)
הטור קורא ״אנא תרתי קאמינא״ כמוסב על אופן ההנאה : שנים שנים, לעולם לא אחד. הרמב״ם קורא אותו כמוסב על מניין הדברים שנאבדו : שתי טבעות שנפלו, לא אחת.
« מותרין ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא מאחד לבדו » (טור יו״ד ק״מ)הרמב״ם
« טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה טַבָּעוֹת וְנָפְלוּ שְׁתַּיִם מֵהֶן לַיָּם הַגָּדוֹל הֻתְּרוּ כֻּלָּן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)הבית יוסף, על הרמב״ם
« משמע שהוא סובר דע״כ לא שרי רב נחמן אלא בנפלו שתים וכדאיתא בגמרא דאמר ר״נ אנא תרתי קאמינא » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ולפ״ז הא דקאמר ונפלה אחת מהן לאו דוקא אחת דהא לא שרי אלא בנפלו שתים א״נ מאי אחת זוג אחת » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« זה נתבאר סי׳ ק״י ס״ח גם מה שכתוב כאן שאסור להנות לאחד מכולם נתבאר שם » (ט״ז יו״ד ק״מ ס״ק א)סימן ק״י · 110 סעיף ז׳, והגהת הרמ״א
« ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
« ואפילו לאכלם שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם ואפי׳ ב׳ בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
הסעיף כותב את שני הפתחים ; הבית יוסף כותב את תנאיהם, שהוא נוטלם מסימן ק״י · 110 ומן הגמרא.
« אָמַר רַב: טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת, וּפֵרְשׁוּ אַרְבָּעִים לְמָקוֹם אֶחָד וְשִׁשִּׁים לְמָקוֹם אַחֵר; פֵּרְשָׁה אַחַת מֵאַרְבָּעִים – אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, אַחַת מִשִּׁשִּׁים – אוֹסֶרֶת » (זבחים ע״ד ע״א)הרמב״ם מוציא מכאן את הכלל
« נִתְעָרְבָה בְּמֵאָה וְנִתְחַלְּקוּ אַרְבָּעִים לְמָקוֹם אֶחָד וְשִׁשִּׁים לְמָקוֹם אַחֵר וְנָפְלוּ הָאַרְבָּעִים כֻּלָּן לְטַבָּעוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן מֻתָּרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָאֲסוּרָה בָּרֹב הִיא. נָפְלוּ הַשִּׁשִּׁים לְטַבָּעוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן אֲסוּרוֹת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
« דהיינו דוקא כשמיעוט התערובות הראשון נתערב עם אחרים אבל אם רוב התערובות הראשון נתערב עם אחרים אין זה ספק ספיקא ולפיכך כולם אסורים » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« שאם מחצית התערובות הראשון נתערב עם אחרים דינו כאילו נתערב מיעוטו דהוי ספק ספיקא ושרי » (בית יוסף יו״ד ק״מ)ותנאי שני : התערובת הראשונה צריכה להיות מותרת מן התורה
« דהא דתלינן להקל בספק ספיקא דוקא כשתערובות הראשון מותר מן התורה כגון שנתבטל ברוב » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ומשמע דנתערבה במאה לאו דוקא אלא כל שנתערבה בענין שהוא בטל מדאורייתא דהיינו חד בתרי כשנפל אחד מהן לים או נאבד מן העולם הותרו כולם » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובות למקום אחר התערובות השנית שרי » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ק״מ · ♥ תמכו בנו