Sougya, sources, ḥakira de fond, ma’hlokot des Richonim et des A’haronim,
nafka minot pour la halakha et analyse des chitot
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״מ (סעיף אחד)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), באר היטב, בית יוסף, טור
Fondement talmudique de la sougya :
עבודה זרה ע״ד ע״א (אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא) · זבחים ע״ד ע״א (טבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות — ספק ספיקא)
Rédaction et iyoun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
Tout Yoreh De’ah enseigne comment un interdit s’annule. Ce siman commence par un interdit qui ne s’annule pas, et il faut d’abord comprendre de quelle nature est cette exception — car les deux voies de sortie du seif en dépendent entièrement.
« אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין » (עבודה זרה ע״ד ע״א)Retiens la forme : la michna ne dit pas que l’idole est plus grave — elle dit qu’elle אוסרת בכל שהוא, qu’elle interdit en quelque quantité. C’est une propriété de l’objet, non une mesure de sa gravité.
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְכָל הַתִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ אוֹסְרִים בְּכָל שֶׁהֵן » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּצוּרוֹת שֶׁל נוֹי אֲפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים יוֹלִיךְ הַכּל לְיָם הַמֶּלַח » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« ומשמשיה נלמד מדין כוס וטבעת דבסמוך דהנך משמשין נינהו ואמרינן בהו דלא בטלי אפי׳ בכמה » (בית יוסף יו״ד ק״מ)Et le Chakh ajoute un mot qui étend la liste d’un cran :
« ונויה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק א)
La sougya n’est pas dans Avoda Zara mais dans Zeva’him, à propos des offrandes mêlées. Rav y enseigne la bague tombée à la mer ; Chmouel refuse.
« אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת, וְנָפְלָה אַחַת מֵהֶם לַיָּם הַגָּדוֹל – הוּתְּרוּ כּוּלָּן; דְּאָמְרִינַן: הָךְ דִּנְפַל הַיְינוּ דְּאִיסּוּרָא » (זבחים ע״ד ע״א)Chmouel : pas d’allègement en matière d’idolâtrie
« הַנַּח לַעֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁסְּפֵיקָהּ וּסְפֵק סְפֵיקָהּ אֲסוּרָה עַד סוֹף הָעוֹלָם » (זבחים ע״ד ע״א)
« סְפֵק עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה, וּסְפֵק סְפֵיקָהּ מוּתֶּרֶת. כֵּיצַד? כּוֹס שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנָּפַל לְאוֹצָר מָלֵא כּוֹסוֹת – כּוּלָּן אֲסוּרִין; פֵּירַשׁ אֶחָד מֵהֶן לְרִיבּוֹא, וּמֵרִיבּוֹא לְרִיבּוֹא – מוּתָּרִין » (זבחים ע״ד ע״א)
« האליל ומשמשיה ותקרובתה אסורין בכל שהוא כגון כוס או טבעת או צורה של אליל שנתערבו אפילו באלף כולן אסורות » (טור יו״ד ק״מ)
« אבל ספק ספיקא מותר כמו בשאר איסורין » (טור יו״ד ק״מ)Le Beit Yossef enregistre la décision des poskim :
« פלוגתא דרב ושמואל ופסקו הפוסקים כרב דהלכתא כוותיה באיסורי » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
דין תקרובת עבודת כוכבים שנתערב. ובו סעיף אחד:
אלילים ומשמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא שאם נתערב אחר מהם אפי׳ באלף כולן אסורו׳ ואם א׳ מהתערובו׳ הראשון נתערב בשנים אחרים ונפל מהג׳ אחד לב׳ אחרים הרי אלו האחרים מותרים וכן אם אחד מהתערובות הראשון נפל לים או נשרף בענין שנאבד מהעולם כל הנשארים מותרים ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא האחד לבדו ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולם ויש מי שאוסר אלא אם כן נפלו שתים לים הגדול או נשרפים (וע״ל סימן ק״י):
C’est la seule divergence frontale du siman, et elle est entièrement dans un chiffre : le Mehaber ne permet que le troisième mélange ; le Tour permet le deuxième.
« לפיכך אם אחד מתערובות הראשון נתערב בב׳ אחרים מותרין » (טור יו״ד ק״מ)Le Rambam : de même — la coupe détachée du mélange et tombée dans deux autres est permise :
« סְפֵק עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר, סְפֵק סְפֵקָהּ מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
« פֵּרַשׁ כּוֹס אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת וְנָפַל לְכוֹסוֹת שְׁנַיִם הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
Le Chakh ne se contente pas de relever l’écart ; il en trouve la source dans le Kessef Michné, et il la conteste.
« מותרים כ״כ הטור וכ״כ הרמב״ם פ״ז מהל׳ עבודת כוכבים והמחבר שלא התיר אלא התערובות הג׳ אזיל לטעמיה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« שבכסף משנה שם האריך להקשות ממ״ש הרמב״ם פרק ט״ז מהל׳ מ״א גבי רמוני בדן ושאר דברים החשובים דלא שרו אלא התערובת ג׳ והבין שדבריו סותרין זא״ז » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« ולעיל סימן ק״י ס״ח בדברים החשובים פסק המחבר דלא שרי אלא התערובות הג׳ ולזה אסר גם כאן התערובות השני » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)Second temps : le refus
« אבל כבר כתבתי לעיל סימן ק״י ס״ק נ״א דדברי הרמב״ם הם ברורים ואינם סותרים זה את זה כלל ובכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים ונפל מהתערובות הזאת אחד לשנים אחרים ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים הרי אלו האחרים מותרים שהרי האחד של תערובות הראשונה בטל ברוב » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
« כ׳ הש״ך דהמחבר לטעמיה אזיל דס״ל בסי׳ ק״י דלא שרי אלא תערובות הג׳ אבל כבר כתבתי שם דבכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (באר היטב יו״ד ק״מ ס״ק א)
Le seif se ferme sur un « il y a qui interdit ». Le Beit Yossef identifie l’avis, et il montre que toute la différence tient à la lecture de deux mots de Rav Na’hman.
« וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִתִּיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אֶחָד – לָא! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא תַּרְתֵּי קָאָמֵינָא » (זבחים ע״ד ע״א)
Le Tour lit « c’est de deux que je parle » comme portant sur la manière de profiter : deux par deux, jamais un seul. Le Rambam le lit comme portant sur le nombre d’objets disparus : deux bagues tombées, non une.
« מותרין ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא מאחד לבדו » (טור יו״ד ק״מ)Le Rambam
« טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה טַבָּעוֹת וְנָפְלוּ שְׁתַּיִם מֵהֶן לַיָּם הַגָּדוֹל הֻתְּרוּ כֻּלָּן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)Le Beit Yossef, sur le Rambam
« משמע שהוא סובר דע״כ לא שרי רב נחמן אלא בנפלו שתים וכדאיתא בגמרא דאמר ר״נ אנא תרתי קאמינא » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ולפ״ז הא דקאמר ונפלה אחת מהן לאו דוקא אחת דהא לא שרי אלא בנפלו שתים א״נ מאי אחת זוג אחת » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« זה נתבאר סי׳ ק״י ס״ח גם מה שכתוב כאן שאסור להנות לאחד מכולם נתבאר שם » (ט״ז יו״ד ק״מ ס״ק א)Le siman 110, seif 7, et la glose du Rama
« ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
« ואפילו לאכלם שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם ואפי׳ ב׳ בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
Le seif écrit les deux voies ; le Beit Yossef écrit leurs conditions, qu’il tient du siman 110 et de la guemara.
« אָמַר רַב: טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת, וּפֵרְשׁוּ אַרְבָּעִים לְמָקוֹם אֶחָד וְשִׁשִּׁים לְמָקוֹם אַחֵר; פֵּרְשָׁה אַחַת מֵאַרְבָּעִים – אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, אַחַת מִשִּׁשִּׁים – אוֹסֶרֶת » (זבחים ע״ד ע״א)Le Rambam en tire la règle
« נִתְעָרְבָה בְּמֵאָה וְנִתְחַלְּקוּ אַרְבָּעִים לְמָקוֹם אֶחָד וְשִׁשִּׁים לְמָקוֹם אַחֵר וְנָפְלוּ הָאַרְבָּעִים כֻּלָּן לְטַבָּעוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן מֻתָּרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָאֲסוּרָה בָּרֹב הִיא. נָפְלוּ הַשִּׁשִּׁים לְטַבָּעוֹת אֲחֵרוֹת כֻּלָּן אֲסוּרוֹת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
« דהיינו דוקא כשמיעוט התערובות הראשון נתערב עם אחרים אבל אם רוב התערובות הראשון נתערב עם אחרים אין זה ספק ספיקא ולפיכך כולם אסורים » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« שאם מחצית התערובות הראשון נתערב עם אחרים דינו כאילו נתערב מיעוטו דהוי ספק ספיקא ושרי » (בית יוסף יו״ד ק״מ)Et une seconde condition : le premier mélange doit être permis d’après la Torah
« דהא דתלינן להקל בספק ספיקא דוקא כשתערובות הראשון מותר מן התורה כגון שנתבטל ברוב » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ומשמע דנתערבה במאה לאו דוקא אלא כל שנתערבה בענין שהוא בטל מדאורייתא דהיינו חד בתרי כשנפל אחד מהן לים או נאבד מן העולם הותרו כולם » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובות למקום אחר התערובות השנית שרי » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman ק״מ · ♥ Soutenir