✦ ❖ ✦

DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION

Siman קמ״א — The statues and figures of idolatry

The statue one finds, the decorated vessel, the figure one makes — and the one one does not

יורה דעה · סימן קמ״א

דִּין הַצְּלָמִים וְהַצּוּרוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים

🌱 Introduction level · מתחילים

✦ ❖ ✦

A first approach to Siman 141: the 8 seifim of the Mehaber and the glosses of the Rama, Hebrew text with a flowing English rendering. Siman 139 dealt with the idol itself and its nullification; 140, with the offering that got mixed in. This one turns to images: the statue found in a street, the jewel engraved with a sun, the signet ring, the painting, the seven-branched lampstand. It asks two questions that never merge — what was this figure made for? (seifim 1 to 3) and what may a Jew make, and keep? (seifim 4 to 8).

Subject: Statues and figures — צלמים, שברי צלמים, חמה ולבנה ודרקון, מכובדים ומבוזים, לא תעשון אתי, בולט ושוקע, טבעת שחותמה בולט, צורה שלימה, תבנית היכל ומנורה
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״א

Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 Plan of the study

1. The text of the Mehaber: the 8 seifim, with the glosses of the Rama

2. Background: the mishnayot of chapter כל הצלמים and the sugya of לא תעשון אתי

3. Key concepts: presumption, honoured and lowly, relief and intaglio, suspicion

4. Summary tables: finding, making, keeping

5. The Taz and the Shakh: eight key entries

6. The glosses of the Rama (הגה): seven interventions, and the source parentheses

7. Contemporary practical cases: the museum, the medal, the doll, the sun logo, the synagogue, the Menorah

8. Summary and comprehension questions

1. The text of the Mehaber — the 8 seifim

Siman 141 is the most commented of its group — thirty-six notes by the Shakh, fifteen by the Taz, fifteen by the Pitchei Teshuva. The reason is simple: it touches what everyone owns. It reads in two movements. Seifim 1 to 3 — the figure found: a non-Jew made it, and the only question is what for; the place, the attribute, the state of the object and the kind of vessel are the clues. Seifim 4 to 8 — the figure made: here a Jew makes, or keeps, and the question becomes that of the verse לא תעשון אתי and of suspicion.

Two words recur constantly and must not be confused: צלם, the statue made to be worshipped or presumed so, and צורה, the figure in general — the image of a man, a luminary, an animal — which is forbidden only by a verse of its own, independent of idolatry.

Seif 1 — Villages and cities: the presumption about the statue

דין הצלמים והצורות של עבודת כוכבים. ובו ח׳ סעיפים: כל הצלמים של עבודת כוכבים הנמצאים בכפרים אסורים דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאים בכרכים מותרים דודאי לנוי נעשו (לשון המחבר) אא״כ עומדין על פתח המדינה (לשון רמב״ם פ״ז מהל׳ עבודת כוכבים) והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת: הגה צורת שמשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותן שתולין בצואר לזכרון לא מקרי צלם ומותר (מרדכי ר״פ כל הצלמים בשם ראבי״ה):

Title of the siman: the law of the statues and figures of idolatry; and it contains eight seifim.

All idolatrous statues found in villages are forbidden, for by default they were made for the idols; and those found in large cities are permitted, for they were certainly made for ornament (the Mehaber’s wording) — unless they stand at the entrance of the city (the Rambam’s wording, ch. 7 of the laws of idolatry) and the figure holds in its hand the form of a staff, a bird, a ball, a sword, or a crown and a ring.

Gloss of the Rama: a figure before which people bow has the status of an idolatrous statue and remains forbidden until it has been nullified; but those hung around the neck as a keepsake are not called a “statue” and are permitted (Mordekhai, beginning of chapter כל הצלמים, in the name of the Raavyah).

Seif 1 poses the question of the whole siman: why was this figure made? It is not the figure that decides but the intention of its maker — and since we do not know it, we presume it. In a village the presumption is idolatry; in a city, ornament. Two signs overturn the city’s presumption: the place — at the entrance — and the attribute in the hand. The Shakh (ס״ק ב) explains that מדינה here means the city, and both the Shakh and the Taz insist: these signs apply to every figure, not to the human figure alone.

Seif 2 — The fragments, and the hand standing on its base

המוצא שברי צלמים מושלכים או בתוך שברי נחושת או אפילו שברי אלילים עצמן מותרים אבל מצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו אסור:

One who finds fragments of statues thrown away, or among copper scrap, or even fragments of the idols themselves — they are permitted. But if he found the form of a hand or a foot, standing on its base — it is forbidden.

The fragment is permitted because it carries in itself the proof that its owner rejected it — and to reject is to nullify. A hand set on a base does not look like a fragment: it looks as if it were made that way, and people worship hands on their own. The Shakh (ס״ק ז) will show that the Rambam is stricter than the Mehaber on fragments of idols, and that there is a contradiction with siman 146.

Seif 3 — Sun, moon and dragon on vessels: honoured or lowly

המוצא כלים ועליהם צורות חמה או לבנה: הגה דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה כמו שעושים בעלי הטלסמאות צורות לכוכבים כגון צורות המתייחסות לשמש מציירים מלך מעוטר יושב על עגלה וכן כיוצא בזה בלבנה יש להם צורה מיוחדת (רמב״ם בפירוש המשנה וברטנורה שם) או דרקון והוא דומה לנחש ויש כמין סנפירין בין פרק חוליות שבצואר אם הכלים מכובדים אסורים שודאי נעשו לשם אלילים ואם הם מבוזים מותרים שלא נעשו אלא לנוי ואלו הם מכובדים שעל השיראים ונזמים וטבעת ומבוזים (מטבעות) (הג״א ומרדכי ואגודה ורא״ש וסמ״ג לאוין צ״ב ובה״ג וכן מצאתי בתוספתא ר״פ ז׳) יורות קומקמוסים חמי חמין וכוסות ששותים בהם בין אם הם למטה מהמים או למעלה מהמים וכל זה בסתם שאין אנו יודעי׳ שנעבדו כלי׳ הללו אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו שעל המכובדי׳ נמי מותרי׳ (דעת הר״ן) ויש מי שאומר שכל צורה שהיא נעבדת בודאי אפילו על המבוזים אסורים אף ע״פ שאין אנו יודעים שכלים הללו נעבדו ולפי זה בזמן הזה שמחקקים חקק בכלים ומציירים בהם אלילים המוציא כלים שיש בהם אלילים אסורים: הגה והמנהג כסברא הראשונה ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדין לצורות הללו מותרים בהנאה אם מוצאן אבל אין להשהותן (תא״ו נט״ז) ויש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפילו בזמן הזה אע״ג דידעינן דלא פלחי להו. (כן משמע בטור ובתוס׳ פרק כל הצלמים) . וצורת דרקון מותר לעשותה אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשד (ב״י מהרא״ש והטור):

One who finds vessels bearing the figure of the sun or the moon — Gloss of the Rama: that is, figures made for the sun and the moon, in the way the talisman-makers make figures for the stars: for the figures attributed to the sun they draw a crowned king seated on a chariot, and likewise the moon has among them a particular figure (Rambam in the Commentary on the Mishnah, and Bartenura there) — or a dragon, which resembles a snake with something like fins between the joints of the neck: if the vessels are honoured, they are forbidden, for they were certainly made for the idols; and if they are lowly, they are permitted, for they were made only for ornament. And these are the honoured: those on שיראים — bracelets, or silk garments, see the Shakh — nose-rings and finger-rings; and the lowly: (coins) (Hagahot Ashri, Mordekhai, Agudah, Rosh, Semag lavin 92, Bahag, and so I found in the Tosefta, beginning of ch. 7) cauldrons, kettles, water-heaters and the cups one drinks from — whether below or above the water line.

And all this in an undetermined case, where we do not know that these vessels were worshipped; but where it is known that these vessels were not worshipped, even those on honoured vessels are permitted (the Ran’s view). And there is one who says that any figure that is certainly worshipped is forbidden even on lowly vessels, although we do not know that these vessels were worshipped; and accordingly, nowadays, when they engrave vessels and draw idols on them, one who finds vessels bearing idols — they are forbidden.

Gloss of the Rama: and the custom follows the first view; and nowadays, when the non-Jews do not worship these figures, they are permitted for benefit if one finds them, but one should not keep them (Toldot Adam veChava, netiv 17); and there are those who are stringent with all the figures mentioned even nowadays, although we know that they do not worship them (so it appears from the Tur and the Tosafot, chapter כל הצלמים). And the figure of a dragon — it is permitted to make it, only it is forbidden to keep it by oneself, because of suspicion (Beit Yosef from the Rosh and the Tur).

Three figures, and no more, create a presumption of worship on a vessel: the sun, the moon and the dragon. And even then only on an honoured vessel — a piece of jewellery — for nobody worships on a cauldron. The Rama explains that “sun” and “moon” mean the talisman figures, not a plain disc. The seif carries two views about a lowly vessel when the figure is certainly worshipped, and the Rama decides: custom follows the first, and nowadays these figures are no longer worshipped — one may benefit from them, not keep them.

Seif 4 — What a Jew may not make: לא תעשון אתי, relief and intaglio

אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד׳ פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופני׳ ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם: הגה ומיהו אם מוצא אותם מותרים מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם או שיש הוכחה שעשאן לעבדם שאז אסור ככל הצלמים כמו שנתבאר בריש הסימן (טור): במה דברים אמורים בבולטת אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין מותר לעשותם וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפי׳ בולטות (ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא) (טור בשם הרא״ש):

It is forbidden to draw the figures that are in the abode of the Shekhinah, such as the four faces together, and likewise the figures of the seraphim, the ofanim and the ministering angels; and likewise the figure of a human being alone. All of these it is forbidden to make, even for ornament; and if a non-Jew made them for him, it is forbidden to keep them.

Gloss of the Rama: however, if he finds them, they are permitted — except the sun and the moon, which the non-Jews are accustomed to worship, or where there is proof that they were made to be worshipped, for then they are forbidden like all statues, as explained at the beginning of the siman (Tur).

To what does this apply? To a figure in relief; but sunken — like those woven into a garment or painted on a wall with pigments — it is permitted to make them. And the figure of the sun, the moon and the stars is forbidden whether in relief or sunken. And if they are for study — to understand and to teach — all are permitted, even in relief. (And there are those who permit for the public, since there is no suspicion) (Tur in the name of the Rosh).

Here the siman changes its axis. Seifim 1 to 3 asked what a non-Jew did; seif 4 asks what a Jew may make. The source is the verse לא תעשון אתי — “you shall not make with Me” — which the Gemara reads as “you shall not make My servants” (the four faces, the angels, the luminaries) and “you shall not make Me” (the human figure). Three regimes: making is forbidden by the Torah; keeping what another made is forbidden because of suspicion; finding is permitted. And relief: the human figure is forbidden only in relief, but the sun and the moon even sunken, for in the firmament they appear sunk.

Seif 5 — The signet ring

טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתו׳ בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת (ל׳ רמב״ם פ״ג מהלכות עבודת כוכבים דין י״א) ואפילו חתם לו העובד כוכבים אסור להשהותה (כן משמע במרדכי פכ״ה ותוס׳) וה״ה בשאר צורות האסורות (בטור וכ״כ הר״ן בשם רי״ף וכן משמע בכל הפוסקים):

A ring bearing a seal that is a human figure: if the figure is in relief, it is forbidden to keep it on, but permitted to seal with it; and if the figure is sunken, it is permitted to keep it on, but forbidden to seal with it, because the impression will produce a figure in relief (the Rambam’s wording, ch. 3 of the laws of idolatry, hal. 11). And even if the non-Jew sealed it for him, it is forbidden to keep it (so it appears from the Mordekhai, ch. כל הצלמים, and the Tosafot); and the same applies to the other forbidden figures (Tur; so wrote the Ran in the name of the Rif, and so it appears from all the poskim).

The seal reverses everything: what is in relief on the ring prints sunken, and what is sunken prints in relief. Hence the symmetry of the seif: the ring in relief may seal but not be worn; the sunken ring may be worn but not seal. The Rama adds that an impression made by a non-Jew may not be kept either — and the Shakh (ס״ק כ״ט) wonders why this needed saying again.

Seif 6 — Animals, birds, fish, trees: permitted

צורות הבהמות חיות ועופות ודגים וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת:

The figures of domestic animals, wild beasts, birds and fish, the figures of trees and grasses, and the like — it is permitted to draw them, even if the figure is in relief.

Seif 6 is the boundary of seif 4: outside the “servants on high” and the human figure, everything is permitted, even in relief. The Shakh (ס״ק ל) infers that a lion is permitted, against the Bach who saw in the lion and the bull signs of the zodiac: it is the twelve together that would be forbidden, like the four faces together.

Seif 7 — Only a complete figure is forbidden

יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה (וכן נוהגין) :

There is one who says that the figure of a human being and of a dragon were forbidden only as a complete figure, with all its limbs; but the figure of a head, or of a body without a head, carries no prohibition — neither for one who finds it nor for one who makes it. (And so is the custom.)

Seif 7 is the Rosh’s view, reported by the Tur: what the Torah forbids is the figure, and a figure is a whole. A head without a body is not a man. The Rama records that this is the custom; the Shakh (ס״ק ל״ב) notes that the Tosafot and the Semag are stricter, and concludes that one who is stringent in this “will be blessed”.

Seif 8 — The Temple and its vessels: no replica

לא יעשה בית תבנית היכל כשיעור גבהו וארכו ורחבו אכסדרה תבנית אולם. חצר תבנית עזרה. שלחן תבנית שלחן מנורה תבנית מנורה. אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או שמונה אבל של שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות ואפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים ואפי׳ אינה גבוהה י״ח טפחים:

One should not make a house in the form of the Heikhal, in the measure of its height, its length and its width; nor a portico in the form of the Ulam; nor a courtyard in the form of the Azarah; nor a table in the form of the Table; nor a lampstand in the form of the Menorah — but one may make one of five branches, or six, or eight; of seven one should not make, even of other metals, even without cups, knobs and flowers, and even if it is not eighteen tefachim high.

The last seif no longer speaks of idolatry but of the Temple: one does not make a replica of it, nor of its vessels. The measure is exact likeness — the same dimensions for the Heikhal, seven branches for the Menorah. The Shakh (ס״ק ל״ג–ל״ו) draws the boundaries: changing the dimensions partly permits; wood and earthenware are permitted because they would be invalid in the Temple; and what does not invalidate the Menorah (cups, height) does not exempt either.

2. Background — the mishnayot of כל הצלמים and the sugya of לא תעשון אתי

Seif 1 comes from the mishnah that opens chapter כל הצלמים, and from three clarifications in the Gemara: royal statues, the city gate, and the three added attributes.

« כׇּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר » (עבודה זרה מ׳ ע״ב)

« אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִנְדְּרָטִי שֶׁל מְלָכִים שָׁנִינוּ. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּבְעוֹמְדִין עַל פֶּתַח מְדִינָה שָׁנִינוּ » (עבודה זרה מ׳ ע״ב)

« אָמַר רַבָּה: מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁל כְּרַכִּים, אֲבָל בְּשֶׁל כְּפָרִים — דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרִים » (עבודה זרה מ״א ע״א)

« תָּנָא, הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן: סַיִיף, עֲטָרָה, וְטַבַּעַת » (עבודה זרה מ״א ע״א)

summary: all statues are forbidden because they are worshipped once a year — Rabbi Meir’s view; the Sages: only one holding a staff, a bird or a ball is forbidden. The Gemara: the mishnah speaks of royal statues, and of those standing at the city gate; Rabbah: the dispute concerns cities, but in villages all forbid; and a baraita adds the sword, the crown and the ring.

Seif 2 follows the second mishnah and Shmuel’s discussion: why the fragment is permitted, why the hand is not, and the double doubt underlying it all.

« הַמּוֹצֵא שִׁבְרֵי צְלָמִים, הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין. מָצָא תַּבְנִית יָד אוֹ תַּבְנִית רֶגֶל, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהֶן נֶעֱבָד » (עבודה זרה מ״א ע״א)

« אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָאֲנַן תְּנַן: שִׁבְרֵי צְלָמִים! » (עבודה זרה מ״א ע״א)

« וְהָא שְׁבָרִים נִינְהוּ! תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל: בְּעוֹמְדִין עַל בְּסִיסָן » (עבודה זרה מ״א ע״ב)

« הָתָם אֵימַר עֲבָדוּם אֵימַר לֹא עֲבָדוּם, וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר עֲבָדוּם — אֵימַר בִּטְּלוּם. עֲבוֹדָה זָרָה וַדַּאי עֲבָדוּהָ, מִי יֵימַר דְּבַטְּלֻהָ? הָוֵי סָפֵק וּוַדַּאי, וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי! » (עבודה זרה מ״א ע״ב)

« אִתְּמַר: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מֵאֵילֶיהָ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲסוּרָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: מוּתֶּרֶת » (עבודה זרה מ״א ע״ב)

summary: one who finds fragments of statues — they are permitted; a hand or a foot — forbidden, for such limbs are worshipped. Shmuel: even fragments of idols. And the hand? — Shmuel explains: when standing on its base. The doubt: we do not know whether they were worshipped, and if so, perhaps they were nullified; but a certain idol — who says it was nullified? And the dispute about an idol broken by itself: Rabbi Yochanan forbids, Reish Lakish permits.

Seif 3 is the third mishnah, decided according to Rabban Shimon ben Gamliel, with Abaye’s answer — why these three figures and no others — and the definition of honoured vessels according to Shmuel.

« הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שֶׁעַל הַמְכוּבָּדִין — אֲסוּרִין, שֶׁעַל הַמְבוּזִּין — מוּתָּרִין » (עבודה זרה מ״ב ע״ב)

« אָמַר אַבָּיֵי: מִיפְלָח לְכֹל דְּמַשְׁכְּחִי פָּלְחִי, מֵיצָר וּמִפְלָחי — הָנֵי תְּלָתָא דַּחֲשִׁיבִי צָיְירִי לְהוּ וּפָלְחִי לְהוּ, לְמִידֵּי אַחֲרִינָא — לְנוֹי בְּעָלְמָא עָבְדִי לְהוּ » (עבודה זרה מ״ב ע״ב)

« אָמַר רַב: מְכוּבָּדִין — לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, מְבוּזִּין — לְמַטָּה מִן הַמַּיִם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְבוּזִּין הֵן, אֶלָּא אֵלּוּ הֵן מְכוּבָּדִין — שֶׁעַל הַשֵּׁירִין וְעַל הַנְּזָמִים וְעַל הַטַּבָּעוֹת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

« תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: מְכוּבָּדִין — שֶׁעַל הַשֵּׁירִין, וְעַל הַנְּזָמִים, וְעַל הַטַּבָּעוֹת; מְבוּזִּין — שֶׁעַל הַיּוֹרוֹת, וְעַל הַקּוּמְקְמֹסִין, וְעַל מְחַמֵּי חַמִּים, וְשֶׁעַל הַסְּדִינִין, וְעַל הַמִּטְפָּחוֹת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

summary: vessels bearing the sun, the moon or the dragon — they are cast into the Dead Sea; Rabban Shimon ben Gamliel: on honoured vessels, forbidden; on lowly ones, permitted. Abaye: people worship whatever they find, but they draw in order to worship only these three important figures; the rest is mere decoration. Rav: honoured above the water line, lowly below; Shmuel: all these are lowly, the honoured are bracelets, nose-rings and finger-rings — and the baraita goes like Shmuel.

Rav Sheshet gathers the three “except” of the chapter, and the Gemara makes them the key to seifim 4 to 7: finding is not making. The dragon is defined.

« כׇּל הַמַּזָּלוֹת מוּתָּרִין — חוּץ מִמַּזַּל חַמָּה וּלְבָנָה, וְכׇל הַפַּרְצוּפִין מוּתָּרִין — חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם, וְכׇל הַצּוּרוֹת מוּתָּרוֹת — חוּץ מִצּוּרַת דְּרָקוֹן » (עבודה זרה מ״ב ע״ב)

« וְאִי בְּעוֹשֶׂה, צוּרַת דְּרָקוֹן מִי אֲסִיר? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב״ » (עבודה זרה מ״ב ע״ב)

« תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ צוּרַת דְּרָקוֹן? פֵּירֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ צִיצִין בֵּין פְּרָקָיו. מַחְוֵי רַבִּי אַסִּי: בֵּין פִּרְקֵי צַוָּאר » (עבודה זרה מ״ג ע״א)

summary: all the zodiac signs are permitted except the sun and the moon; all faces except the human face; all figures except the dragon. And if we spoke of making, would the dragon be forbidden? The verse only targets “gods of silver and gods of gold”. The dragon: whatever has scales between its joints — at the neck.

The central sugya, in Rosh Hashanah and Avodah Zarah. Rabban Gamliel had figures of the moon; how, if the verse forbids making “My servants”? Abaye’s successive answers draw the map of seif 4 — and seif 8 emerges on the way.

« דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנָה הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא וּבְכוֹתֶל בַּעֲלִיָּיתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת, וְאוֹמֵר: הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָּזֶה » (ראש השנה כ״ד ע״א)

« וּמִי שְׁרֵי? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״, לֹא תַעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְשַׁמְּשִׁים לְפָנַי! » (עבודה זרה מ״ג ע״א)

« כִּדְתַנְיָא: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל, אַכְסַדְרָה תַּבְנִית אוּלָם, חָצֵר תַּבְנִית עֲזָרָה, שׁוּלְחָן תַּבְנִית שׁוּלְחַן, מְנוֹרָה תַּבְנִית מְנוֹרָה, אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה שֶׁל חָמֵשׁ וְשֶׁל שֵׁשׁ וְשֶׁל שְׁמוֹנֶה, וְשֶׁל שֶׁבַע לֹא יַעֲשֶׂה אֲפִילּוּ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת » (עבודה זרה מ״ג ע״א)

« לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא בִּדְמוּת אַרְבָּעָה פָּנִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

« אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִפִּרְקֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁמִיעַ לִי, ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַעֲשׂוּן אוֹתִי, אֲבָל שְׁאָר שַׁמָּשִׁין שְׁרֵי » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

« אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין שֶׁבַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

« וְשֶׁבְּמָדוֹר הַתַּחְתּוֹן מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: ״אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם״ — לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, ״מִמַּעַל״ — לְרַבּוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת! » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

summary: Rabban Gamliel had figures of moons on a tablet on the wall, to question the witnesses. Is it permitted? It is written: “you shall not make with Me” — not the servants who serve before Me. Abaye: the Torah forbade only servants that can be reproduced — hence the baraita: no house in the form of the Heikhal, no seven-branched lampstand, even of other metals. Then: only the four faces together. But the human face alone? — “you shall not make Me”. Then: only the servants of the upper abode. And those below — sun, moon, stars — permitted? That baraita speaks of worshipping them.

Pure making remains. The final answer distinguishes making from keeping, and introduces suspicion, the ring, the public, the object in sections, and study.

« שָׁאנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, דַּאֲחֵרִים עָשׂוּ לוֹ » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

« וְהָא רַב יְהוּדָה, דַּאֲחֵרִים עָשׂוּ לוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, סַמִּי עֵינֵיהּ דְּדֵין! » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

« הָתָם בְּחוֹתָמוֹ בּוֹלֵט, וּמִשּׁוּם חֲשָׁדָא, דְּתַנְיָא: טַבַּעַת שֶׁחוֹתָמָהּ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ, וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמָהּ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ, וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

« וּמִי חָיְישִׁינַן לַחֲשָׁדָא? וְהָא הָהִיא בֵּי כְנִישְׁתָּא דְּשַׁף וִיתֵיב בִּנְהַרְדְּעָא, דַּהֲוָה בֵּיהּ אִנְדְּרָטָא, וַהֲווֹ עָיְילִי רַב וּשְׁמוּאֵל וַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי וּמְצַלּוּ הָתָם, וְלָא חָיְישִׁי לַחֲשָׁדָא! רַבִּים שָׁאנֵי » (ראש השנה כ״ד ע״ב)

« וְהָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּיָחִיד הֲוָה? כֵּיוָן דְּנָשִׂיא הוּא, שְׁכִיחִי רַבִּים גַּבֵּיהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דִּפְרָקִים הֲוַאי » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

« וְאִיבָּעֵית אֵימָא, לְהִתְלַמֵּד שָׁאנֵי, דְּתַנְיָא: ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)

summary: Rabban Gamliel is different: others made them for him. But so with Rav Yehuda, and Shmuel told him: “put out the eye of this one!” — there, the seal was in relief, and it is suspicion: a ring whose seal is in relief, one does not wear it but seals with it; sunken, one wears it but does not seal. Do we fear suspicion? The synagogue of Nehardea had a statue and people prayed there — the public is different. Was Rabban Gamliel alone? — the public frequented the Nasi; or it was in sections; or: for study it is different — “you shall not learn to do”, but you learn in order to understand and teach.

The Rambam, whose wording the Mehaber copies in seifim 1 and 5, divides the matter between two chapters: chapter 7 (what one finds) and chapter 3 (what one makes).

« כָּל הַצּוּרוֹת הַנִּמְצָאִים בַּכְּפָרִים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁלַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵן עֲשׂוּיִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ו׳)

« וְהַנִּמְצָאוֹת בַּמְּדִינָה אִם הָיוּ עוֹמְדִין עַל פֶּתַח הַמְּדִינָה וְהָיָה בְּיַד הַצּוּרָה צוּרַת מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַּדּוּר אוֹ סַיִף אוֹ עֲטָרָה וְטַבַּעַת חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת לְנוֹי וּמֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ו׳)

« אֲבָל הַמּוֹצֵא יָד מִצּוּרַת כּוֹכָב אוֹ מַזָּל אוֹ רַגְלָהּ אוֹ אֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ מֻשְׁלָךְ הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה הוֹאִיל וְיָדַע בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה הָאֵיבָר מִן צוּרַת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַנֶּעֱבֶדֶת הֲרֵי הִיא בְּאִסּוּרָהּ עַד שֶׁיִּוָדַּע לוֹ שֶׁהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עוֹבְדֶיהָ בִּטְּלוּהָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ז׳)

« הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶן צוּרַת חַמָּה וּלְבָנָה וּדְרָקוֹן. אִם הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ בִּגְדֵי שָׁנִי אוֹ שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים עַל הַנְּזָמִים וְעַל הַטַּבָּעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְעַל שְׁאָר הַכֵּלִים מֻתָּרִין מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן לְנוֹי » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ח׳)

« וְאֵין אִסּוּר לָצוּר לְנוֹי אֶלָּא צוּרַת הָאָדָם בִּלְבַד. לְפִיכָךְ אֵין מְצַיְּרִים לֹא בְּעֵץ וְלֹא בְּסִיד וְלֹא בְּאֶבֶן צוּרַת הָאָדָם. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת כְּגוֹן הַצִּיּוּר וְהַכִּיּוּר שֶׁבַּטְּרַקְלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְאִם צָר לוֹקֵה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י׳)

« אֲבָל אִם הָיִתָה הַצּוּרָה מֻשְׁקַעַת אוֹ צוּרָה שֶׁל סַמָּנִין כְּגוֹן הַצּוּרוֹת שֵׁעַל גַּבֵּי הַלּוּחוֹת וִהַטַּבְלִיּוֹת אוֹ צוּרוֹת שֶׁרוֹקְמִין בָּאָרִיג הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י׳)

« וְכֵן אָסוּר לָצוּר דְּמוּת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים מַזָּלוֹת וּמַלְאָכִים… וַאֲפִלּוּ עַל הַלּוּחַ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)

« צוּרוֹת הַבְּהֵמוֹת וּשְׁאָר נֶפֶשׁ חַיָּה חוּץ מִן הָאָדָם וְצוּרוֹת הָאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לָצוּר אוֹתָם וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)

summary: figures in villages are presumed idolatrous; in a city, only one standing at the gate with a staff, a bird, a ball, a sword, a crown or a ring is so presumed. A hand or foot of an idol found — forbidden, for one knows this limb comes from a worshipped idol, as long as one does not know it was nullified. Vessels with sun, moon or dragon — forbidden if of silver, gold, scarlet, or engraved on nose-rings and finger-rings. Drawing for ornament is forbidden only for the human figure, and only in relief; sunken or in colours, permitted. Sun, moon, stars, angels — forbidden even on a tablet. Animals and trees, permitted even in relief.

The Tur, finally, on three points that the Mehaber takes from him or refuses: the village presumption, the human figure found, the disagreement with the Rambam on fragments, and the complete figure.

« כל הצלמים הנמצאים בכפרים אסורין כיון דספק אליל אסורה דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאים בכרכים מותרין דודאי לנוי נעשו » (טור יו״ד קמ״א)

« וצורות שאר כל המזלות ושאר כל הצורות אפי׳ צורת אדם המוצא אותם מותרות » (טור יו״ד קמ״א)

« כתב הרמב״ם המוצא יד אליל או רגל או אבר מאבריה מושלך אסור בהנאה ולא נהירא דהא מוקי ליה בגמרא בעומד על בסיסו כדפרישית » (טור יו״ד קמ״א)

« והא דאסרינן בצורת אדם ודרקון דווקא בצורה שלימה בכל איבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה » (טור יו״ד קמ״א)

summary: the statues of villages are forbidden, for a doubt of idolatry is forbidden and, by default, they were made for idols; in cities, permitted, made for ornament. All other signs and all other figures, even the human figure, are permitted to one who finds them. The Rambam forbids a hand or foot found — this is not convincing, the Gemara speaks of a base. And the prohibition on man and dragon targets only a complete figure; a head, or a body without a head, carries no prohibition, neither to find nor to make.

3. Key concepts

צֶלֶם · צוּרָה — the statue and the figure. The צלם is an effigy made to be worshipped, or presumed so; the צורה is an image in general. Seifim 1 to 3 speak of the former, seifim 4 to 7 of the latter — and the rules are not alike: one is forbidden by idolatry, the other by a verse of its own.

חֲזָקָה — כְּפָרִים וּכְרַכִּים — the presumption — villages and cities. We do not know the sculptor’s intention; we presume it from the place. In a village nobody sculpts to decorate; in a city, they do. The Shakh (ס״ק א) specifies that in a real doubt one forbids: one must know that it is for ornament.

מְכוּבָּדִין · מְבוּזִּין — honoured and lowly vessels. A jewel, a nose-ring, a finger-ring — honoured; a cauldron, a kettle, a cup — lowly, because one eats and drinks from them. A worshipped figure engraved on a jewel is presumed made for worship; on a cauldron, for decoration. The Shakh (ס״ק י) adds: the middling vessel, neither honoured nor lowly, is forbidden.

חַמָּה · לְבָנָה · דְּרָקוֹן — sun, moon, dragon. The three figures that people draw in order to worship, according to Abaye. The Rama and the Shakh (ס״ק ח) specify: the talisman figures — a crowned king on a chariot — not the plain disc.

לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי — “you shall not make with Me”. The verse of Exodus 20 read twice: אִתִּי — “My servants”, the four faces, the angels, the luminaries; and אוֹתִי — “Me”, the human figure, the form in which God appears to the prophets. It is a prohibition on making, independent of idolatry.

בּוֹלֵט · שׁוֹקֵעַ — in relief, sunken. Man is forbidden in relief only, for that is how he appears; the sun, the moon and the stars are forbidden even sunken, for in the firmament they appear sunk (Tosafot, Shakh ס״ק כ״ה). A painting or a weaving counts as “sunken”.

חֲשָׁד — suspicion. Making is forbidden by the Torah; keeping what another made is forbidden only for fear that the owner be suspected of worshipping. Hence three leniencies: the public (no suspicion), the object in sections, and the object meant for study.

תַּבְנִית הֵיכָל · מְנוֹרָה — the replica of the Temple. Seif 8 forbids reproducing the Heikhal, the Ulam, the Azarah, the Table, the Menorah — in the same dimensions, or with seven branches. This is no longer idolatry: it is the respect due to the “servants” below, which can be reproduced and must not be.

4. Summary tables — finding, making, keeping

A. What one finds

What one finds	Verdict	Why
Statue in a village	Forbidden	Presumed made for the idol (seif 1)
Statue in a city, no attribute	Permitted	Presumed ornamental (seif 1)
Statue at the city gate, staff / bird / ball / sword / crown and ring in hand	Forbidden	The attribute overturns the presumption (seif 1, Rambam)
Figure before which people bow	Forbidden without nullification	Rama, seif 1
Pendant worn at the neck as a keepsake	Permitted	It is not a צלם (Rama, seif 1)
Fragments of statues, even of idols	Permitted	The fragment proves rejection (seif 2)
Hand or foot on its base	Forbidden	Made that way from the start, and worshipped (seif 2)
Jewel with sun, moon or dragon	Forbidden	Honoured: presumed made for worship (seif 3)
Cauldron, kettle, cup with these figures	Permitted	Lowly: decoration only (seif 3)
Vessel with any other figure, even human	Permitted	Only three figures are drawn to be worshipped (seif 4, Rama)
Nowadays, these three figures on a vessel	Benefit permitted, keeping forbidden	They are no longer worshipped, but suspicion remains (Rama, seif 3)

B. What one makes, and what one keeps

What one makes or keeps	Making	Keeping (made by another)
Four faces together; seraphim, ofanim, angels	Forbidden — לא תעשון אתי	Forbidden — suspicion (seif 4)
Complete human figure, in relief	Forbidden — לא תעשון אותי	Forbidden — suspicion (seif 4)
Human figure sunken, painted, woven	Permitted	Permitted (seif 4)
Sun, moon, stars — relief or sunken	Forbidden	Forbidden (seif 4)
Dragon	Permitted	Forbidden — suspicion (Rama, seif 3)
Animals, birds, fish, trees, even in relief	Permitted	Permitted (seif 6)
Any figure, to understand and to teach	Permitted, even in relief	Permitted (seif 4)
Any figure, in a public place	Forbidden to make	Permitted according to some — no suspicion (Rama, seif 4)
Ring with human seal in relief	Sealing: permitted	Wearing: forbidden (seif 5)
Ring with human seal sunken	Sealing: forbidden	Wearing: permitted (seif 5)
Head alone, body without head	Permitted	Permitted — and that is the custom (seif 7)
House in the dimensions of the Heikhal; seven-branched Menorah	Forbidden	— (seif 8)

5. The Taz and the Shakh — eight key entries

ש״ך ס״ק א — doubt is forbidden

« ואה״נ בספק אם נעשו לשם אלילים או לנוי אסורים דבעינן דוקא למידע בודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק א)

summary: and indeed, in doubt — made for the idol or for ornament? — it is forbidden: one must know with certainty that it is for ornament, as the end of the seif says. So the Shakh reads the Mehaber’s asymmetry — “by default” in the village, “certainly” in the city — and rejects the Bach’s reading.

ש״ך ס״ק ג · ט״ז ס״ק א — every figure, not only man

« המחבר העתיק מלשון הרמב״ם כדרכו ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו׳ אסורים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ג)

« ומ״מ משמע דאף אם יש בידו סייף לא מהני לאיסור אלא בצורה שידוע לנו שיש עובדין לצורה כזו דומיא דאיסורו של ר״מ משום גזירה וא״כ אין חילוק בין אם הצורה ההיא של אדם או שאר צורה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק א)

summary: the Mehaber copied the Rambam, and it follows that any figure standing at the city gate with an attribute is forbidden — against the Bach who limited it to the human figure. The Taz: even a sword in hand forbids only if one knows that such a figure is worshipped; hence, human or other, the rule is the same.

ש״ך ס״ק ז · ט״ז ס״ק ד — fragments of idols: the Rambam against the Mehaber

« אבל באמת דברי הרמב״ם נראין עיקר בש״ס דכל שברי אלילים אסורים אפילו אינם עומדים על בסיסם דחיישינן שמא לא בטלום העובדי כוכבי׳ אבל שברי צלמים מותרים דאיכא ספק ספיקא ספק נעבדו או לא ואת״ל נעבדו שמא בטלום העובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)

« ותימה על המחבר שהוא עצמו העתיק בסי׳ קמ״ו סעיף י״א לשון הרמב״ם לפיכך המוצא שברי אלילים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא בטלום העובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)

« והטור כתב בשם הרמב״ם דאסור אפילו באין עומד על בסיסו והקשה הטור עליו דהא אוקמיה בגמרא אליביה דשמואל דוקא בעומד על בסיסו ותירץ ב״י דרמב״ם ס״ל דשמואל סבר גם בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה דמותר » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ד)

summary: the Shakh holds the Rambam’s words to be grounded in the Gemara: every fragment of an idol is forbidden even off its base, lest it was not nullified; a fragment of a statue is permitted by double doubt. And he wonders: the Mehaber himself copies the Rambam in siman 146 seif 11, and permits here. The Taz presents the Beit Yosef’s answer: the Rambam set Shmuel aside, because Shmuel followed Reish Lakish on the idol broken by itself.

ש״ך ס״ק ח — the disc and the talisman

« משמע דדוקא בכה״ג אסורים אבל עגול כשמש או קשת עגול כלבנה ממש מותרים דאין דרכן לעבדם בענין זה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)

« וי״ל דודאי לעשות או להשהות בידו אף בעיגול שלהן אסור דלעשות נפקא לן מלא תעשון וגו׳ כל אשר בשמים ממעל והאי אשר בשמים ממעל הוא ואסור וכן להשהותם בידו איכא חשדא אף בעיגול שלהן דלאיזה צורך הוא משהה אותם אבל במוצא מותר דאין לחוש שמא עבדו בעיגול » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)

summary: only the talisman figures are forbidden to one who finds them; a plain solar disc or a crescent are permitted, for they are not worshipped in that form — against the Levush. But making or keeping them remains forbidden even for the disc: making, by the verse “that which is in the heavens”; keeping, by suspicion.

ש״ך ס״ק י״ז — “there are those who are stringent”: the Shakh does not understand

« באמת יש כאן מקום לתמוה שלא ראיתי מי שהחמיר בזה ואין טעם כלל לסברא זו דכיון דידעינן בודאי דלא פלחי לה למאי ניחוש לה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ז)

« דאפילו תימא דאין חילוק בין זמן זה לזמנם מ״מ כיון דידעינן דלא פלחי להו הרי ודאי לא נעבדו כלים הללו ואין כאן איסור כלל וצ״ע » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ז)

summary: there is room here for wonder: nobody has been seen to be stringent in this, and it makes no sense — if we know they are not worshipped, what is there to fear? Even supposing no difference separates our time from theirs, once we know they are not worshipped, these vessels were certainly not worshipped, and there is no prohibition at all. This remains to be clarified.

ט״ז ס״ק י״ב — the Ramban: sunken does not save what the Torah forbids

« בכל מה שאסור מן התורה משום לא תעשון אתי דהיינו ארבעה פנים שבמדור שכינה ודמות מלאכים שבמדור העליון ודמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות שבמדור התחתון ודמות אדם משום שנאמר לא תעשון אותי פי׳ כדמות שאני מראה עצמי לנביאים כל אלו אסור בין שוקע בין בולט » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)

« ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב״ן והטור מסיק כן וכן הר״ן » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)

« ובדברי הר״ן שזכרתי שהיא דעת הרמב״ן כתוב בהדיא דמותרים בשהייתן בשקועה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)

summary: everything the Torah forbids by “you shall not make with Me” — the four faces, the angels, the sun, the moon, the stars, and man — is forbidden sunken as in relief; the distinction only applies to the other figures, forbidden by the Sages. The Taz wonders that the Shulchan Arukh did not report the Ramban, and rules: one does not relax against him. But to keep a sunken figure made by another, the Ran in the name of the Ramban permits.

ש״ך ס״ק כ״ה — painting is “sunken”, and the half-figure is permitted

« ומה״ט מה שמציירים על הכותל ולוח אע״פ שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)

« ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה וזה אינו אסור נ״ל » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)

summary: what one paints on a wall or a tablet, even flat, counts as sunken, since it is not in relief like the real object; hence the sun and the moon, which in the firmament are themselves sunk, are forbidden even sunken. And: no figure is forbidden unless complete — two eyes, a whole nose, the whole body; the half-profile that some painters draw is not forbidden.

ש״ך ס״ק ל · ט״ז ס״ק י״ג · נקודות הכסף — the lion, and the zodiac signs

« משמע דאפילו אריה מותר וכן פסק הרשב״א בתשובה סימן קס״ז ע״ש ובעל שלטי הגבורי׳ העתיק דבריו » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)

« הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל י״ב מזלות ביחד דומיא דארבעה פנים להדדי כן נ״ל » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)

« ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)

« גם מה שחלק על המציירים הי״ב מזלות במחזורים אינו כלום דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות. ועוד דאינו צורה גמורה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)

summary: even the lion is permitted, as the Rashba ruled; the Bach forbade it as a zodiac sign, but then the twelve signs would be forbidden one by one, and nobody is careful about that — the forbidden “signs” are the twelve together, like the four faces. The Taz, for his part, blames those who draw the signs in the machzorim of the prayer for rain; and the Nekudot HaKesef reply: it is obviously to understand and to teach, and it is not a complete figure.

6. The glosses of the Rama (הגה) and the source parentheses

« צורת שמשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותן שתולין בצואר לזכרון לא מקרי צלם ומותר » (רמ״א יו״ד קמ״א:א)

Seif 1. The Rama distinguishes two objects the Mehaber did not name: the figure before which people bow — a full צלם, forbidden without nullification — and the pendant worn as a keepsake, which is not a צלם. The Shakh (ס״ק ו) specifies: this pendant is permitted only if one knows nobody bowed to it.

« דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה כמו שעושים בעלי הטלסמאות צורות לכוכבים כגון צורות המתייחסות לשמש מציירים מלך מעוטר יושב על עגלה » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)

Seif 3, first gloss. “Sun” and “moon” are not the disc and the crescent: they are the figures that talisman-makers attribute to the luminaries — a crowned king on a chariot. The source is the Rambam in his Commentary on the Mishnah, and the Shakh (ס״ק ח) infers that the disc found is permitted.

« והמנהג כסברא הראשונה ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדין לצורות הללו מותרים בהנאה אם מוצאן אבל אין להשהותן » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)

Seif 3, second gloss — the custom. Between the Mehaber’s two views on the lowly vessel, custom follows the first. And nowadays, when these figures are no longer worshipped, one may benefit from them if one finds them — but not keep them, because of suspicion (Rabbenu Yerucham). The Shakh (ס״ק ט״ז) attaches this sentence to the three figures of the seif.

« ויש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפילו בזמן הזה אע״ג דידעינן דלא פלחי להו » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)

Seif 3, continued. A stringent opinion forbids all these figures even nowadays. The Rama takes it from the Tur and the Tosafot through the Beit Yosef; the Shakh (ס״ק י״ז) refuses to understand it and shows that neither the Tosafot nor the Tur carry it.

« וצורת דרקון מותר לעשותה אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשד » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)

Seif 3, end — the dragon. One may make it — it is not in the verse’s list, and the Maharshal explains that it flies in the air without being “in the heavens” — but one may not keep it, because of suspicion. The Taz (ס״ק ו) gives another reason: perhaps it was already worshipped, hence even sunken.

« ומיהו אם מוצא אותם מותרים מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם או שיש הוכחה שעשאן לעבדם שאז אסור ככל הצלמים » (רמ״א יו״ד קמ״א:ד)

Seif 4. What is forbidden to make and to keep remains permitted to one who finds it — except the sun and the moon, which are worshipped, or a figure proven to have been made for worship. The Shakh (ס״ק כ״ד): permitted for benefit, not for keeping.

« ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא » (רמ״א יו״ד קמ״א:ד)

Seif 4, in parentheses. Some permit keeping a figure in a public place, for there is no suspicion there — the Rosh’s view, drawn from the synagogue of Nehardea. The Shakh (ס״ק כ״ז): this holds only for keeping, never for making; and Rabbenu Yerucham adds that, even without suspicion, the thing is unseemly.

« ואפילו חתם לו העובד כוכבים אסור להשהותה… וה״ה בשאר צורות האסורות » (רמ״א יו״ד קמ״א:ה)

Seif 5 and seif 7. The relief impression made by a non-Jew is not kept either — the Shakh (ס״ק כ״ט) wonders what this adds to seif 4 — and the rule holds for all forbidden figures. In seif 7 one word suffices: וכן נוהגין — the head alone is permitted, and that is the custom; the Shelah advises against it (פתחי תשובה ס״ק י״א).

The parentheses of the seif are not the Rama’s but the Mehaber’s own or his editors’: (לשון המחבר) and (לשון רמב״ם פ״ז מהל׳ עבודת כוכבים) in seif 1 separate what comes from the Tur from what comes from the Rambam; (דעת הר״ן) in seif 3 signs the first view; (ל׳ רמב״ם פ״ג מהלכות עבודת כוכבים דין י״א) in seif 5 refers to the source of the ring. They are copied as they are: they belong to the received text.

7. Contemporary practical cases

The cases below illustrate the seifim; they do not replace a question to a Rav.

Case 1 — The museum statue

An ancient statue, once worshipped, displayed in a museum. To one who finds it, seifim 1 and 2 apply: in a village it is presumed idolatrous, in a city ornamental; broken, it is permitted. But owning it at home falls under seif 4: a complete human figure in relief is not kept, because of suspicion — and according to the Rama (seif 4) the public changes matters. A question for your Rav before buying.

Case 2 — The medal and the coin

A coin or a medal bearing a face in relief. Seif 3 lists coins among lowly vessels; the Pitchei Teshuva (ס״ק ד) reports the view that distinguishes silver, honoured, from copper, lowly; and the Yaavetz (ס״ק י) holds that a bust with a complete face in relief on a coin is a serious prohibition. Ordinary currency circulates without difficulty; a commemorative medal with a man’s effigy is a real case.

Case 3 — The doll and the figurine

A doll with a complete face, in relief, is a human figure — but it is made neither for worship nor for display. Seif 7 (Rosh, Tur) speaks only of the complete figure; the Shakh (ס״ק כ״ה) requires two eyes, a nose, the whole body. Customs vary — some remove a detail — and the Shakh concludes that the stringent will be blessed. Ask.

Case 4 — The sun logo

A radiant sun on a sign, a stained-glass window, a logo. The Shakh (ס״ק ח) permits the disc found, but forbids making it — and the Chatam Sofer (פתחי תשובה ס״ק ג) demanded that a round window with sun rays be removed from a synagogue. An abstract figure is not the talisman figure; a sun with a face is far closer to it.

Case 5 — Figures in the synagogue

Lions, eagles, zodiac signs painted or carved in a synagogue. The lion alone is permitted (Shakh ס״ק ל); Rabbenu Eliakim wanted the lions of Cologne removed, and the Beit Yosef concludes that we do not follow him. But the Taz (ס״ק י״ד) reports that one does not draw these figures facing the one who prays, so that he not appear to bow to them.

Case 6 — The seven-branched Menorah

A seven-branched lampstand, in metal, in a living room or a synagogue. Seif 8 forbids it, even without cups or knobs, even low; the Shakh (ס״ק ל״ה) permits wood and earthenware, invalid in the Temple; the Pitchei Teshuva (ס״ק י״ד) discusses seven branches arranged in a circle and candles instead of oil, and concludes stringently. Six or eight branches, no problem at all.

For application to your own situation, consult your Rav.

8. Summary of Siman 141

In one sentence: for the figure found, everything depends on the presumed intention of its maker — place, attribute, fragments, vessel; for the figure made, everything depends on the verse לא תעשון אתי — the servants on high and the human figure, in relief —, and for the figure kept, on suspicion.

Memory table — the 8 seifim in one line each

Seif	In one line
1	Statue in a village: forbidden; in a city: permitted, unless at the gate with an attribute. Rama: the worshipped figure is a צלם; the pendant is not.
2	Fragments, even of idols: permitted. Hand or foot on its base: forbidden.
3	Sun, moon, dragon on an honoured vessel: forbidden; on a lowly one: permitted. Two views when the figure is certainly worshipped. Rama: custom follows the first; nowadays benefit permitted, keeping forbidden; the dragon may be made but not kept.
4	Forbidden to make: the four faces, the angels, man — even for ornament; forbidden to keep if another made them. Rama: found, permitted, except sun and moon. In relief only, except the luminaries; for study, all is permitted; in public, some permit.
5	Ring with a human seal: in relief, one seals but does not wear; sunken, one wears but does not seal. Rama: even sealed by a non-Jew, one does not keep.
6	Animals, birds, fish, trees: permitted, even in relief.
7	Only the complete figure is forbidden; the head alone, permitted — and that is the custom.
8	No replica of the Heikhal, the Ulam, the Azarah, the Table, the Menorah; seven branches forbidden, five, six or eight permitted.

Comprehension questions

Why is the same statue forbidden in a village and permitted in a city? What is the role of the attribute in the hand?
The fragment of an idol certainly worshipped is permitted in seif 2; why, and why does the Shakh (ס״ק ז) find the Rambam better grounded?
What is the difference between an honoured and a lowly vessel, and why does the sun figure not make the cup forbidden?
What do אִתִּי and אוֹתִי mean in the reading of the verse? Which figures does each forbid?
Why is the human figure forbidden only in relief, and the sun even sunken? What does the Ramban say, and what does the Taz rule?
Why may one make a dragon and not keep it? Why may one keep a figure in a public place?
Why is a six-branched Menorah permitted and a seven-branched one forbidden, even of iron, even low?

Going further

If you wish to go deeper into this siman:

The sources of this level can be consulted on Sefaria:

The Arukh HaShulchan is not accessible to us for this siman; the Peri Chadash is cited here only through those who report him.

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
יורה דעה · סימן קמ״א · Level 1 — Introduction
♥ Support DAAT

📖Join the chavruta