✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם ו ח ז ר ה ✦ ❖ ✦

סימן קמ״ב — האלילים ותשמישיהם אסורים בהנאה

שהאלילים ותשמישיהם אסורים בהנאה

ט״ו סעיפים. כל הבא מן האליל אסור — אך מה פירוש ״בא״ ? שתי אמות מידה משיבות : מה שיש בו עדיין ממש, ומה שהוא הגורם היחיד לתוצאה
חזרה מסודרת, טבלאות פסק, זכירה מהירה


מקור : שולחן ערוך יורה דעה קמ״ב — ט״ו סעיפים
נושאי כלים : ש״ך (ל״ד ס״ק) · ט״ז (י״ח ס״ק) · באר היטב (כ״ז ס״ק) · פתחי תשובה (ג׳ ס״ק) · נקודות הכסף · בית יוסף · טור
עריכה : הרב יוסף חיים סממה · DAAT
ללומדים ששלטו ברמות 1 ו-2
daattorah.com

📑 תוכן הסיכום

  1. האקסיומה : הממש והגורם
  2. ארבע שאלות הרפלקס
  3. טבלה ראשית — ט״ו הסעיפים משפט אחר משפט
  4. הקושי הגדול : לשון הרמב״ם שבאה מערלה
  5. הט״ז כנגד נקודות הכסף : הגורם המוכרח
  6. הפדיון : תערובת, שיעור, היקף
  7. חמישה כללי זהב
  8. סימן לזכירה — ״גחלת״
  9. חמישה מכשולים קלאסיים
  10. סיכום הסעיפים וכרטיס הבזק

1. האקסיומה : הממש והגורם

נקודת המוצא :

האליל אסור בהנאה, וסעיף א׳ מרחיב את האיסור לכל הבא ממנו. ונשאר לדעת מהו ״הבא ממנו״. הסימן משיב בשתי אמות מידה, ואינו נוקט אחרת.

הממש — דבר הוא עדיין האליל כל עוד נשאר ממנו דבר גשמי. גחלת ואפר : כן. שלהבת : לא.

הגורם — דבר שנוצר אסור אם האיסור עשאו. ואם גורם מותר השתתף בעשייתו, מותר ; אך בשני תנאים, שהסימן בוחנם בסעיפים ז׳ ו-ד׳ : ששני הגורמים יפעלו יחד, ו—לדעת הט״ז—שלא יהיה אחד מהם מוכרח.

ומכאן האקסיומה : בכל מקרה שאל תחילה אם נשאר ממש, ואחר כך מי עשה את הדבר.

שתי אמות המידה, בשני מקורותיהן :

« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֲשֵׁרָה שֶׁנִּשְׂרְפָה אֶפְרָהּ אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְגַחֶלֶת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲסוּרָה וְהַשַּׁלְהֶבֶת מֻתֶּרֶת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳
« וְכָל שֶׁדָּבָר אָסוּר וְדָבָר מֻתָּר גּוֹרְמִין לוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּכָל מָקוֹם » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י״ד

2. ארבע שאלות הרפלקס

  1. הנשאר ממש ? אם כן — עדיין האליל (גחלת, אפר). אם לא — אינו עוד (שלהבת), ובלבד שתהא נפרדת ממנה, כדברי הט״ז.
  2. המעשה מקלקל או מתקן ? שחיטת בהמה בריאה מקלקלת : מותר. חיתוכה, או שחיטת מסוכנת : מתקן, ואסור.
  3. האיסור פעל לבדו ? לבדו : אסור (כרכר, פת, כלים). עם גורם מותר, ובבת אחת : מותר (ירקות, שדה, פרה). בזה אחר זה : אסור (קדרת סעיף ז׳).
  4. ההנאה הייתה מכוונת ? מכוונת : אסור (לשמוע, להסתכל). שאינה מכוונת, והיה יכול להסב פניו ואינו נהנה : מותר (רמ״א, ש״ך ס״ק ל״ד).

השאלה השלישית היא של סעיף ז׳, שבו המחבר עצמו אומר מדוע אין זה וזה גורם מועיל :

« אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר ״זֶה וָזֶה גּוֹרֵם מוּתָּר״, קְדֵירָה — אֲסוּרָה, דְּהָא קַבְּלָה בִּישּׁוּלָא מִקַּמֵּי דְּנִיתֵּן עֵצִים דְּהֶיתֵּירָא » (פסחים כ״ז ע״א)

3. טבלה ראשית — ט״ו הסעיפים משפט אחר משפט

סעיףהמשפטהפסקנושאי כלים
אגחלת ואפר של האלילאסוריםט״ז ס״ק ב : מן התורה, אף בדיעבד · בית יוסף : לכתחילה בלבד · פתחי תשובה ס״ק ב : לפי המקור
אשלהבתמותרתט״ז ס״ק ג : רק כשנפרדה מן הגחלת
בשחיטה בסכין של אלילמותרתש״ך ס״ק ג : נשאר איסור לכתחילה משום הבליעה
בבהמה מסוכנתאסורהש״ך ס״ק ו : כל הבהמה, ובלא פדיון · בית יוסף : ספק, ולהתיר בדיעבד
בחיתוך בשראסור ; ומותר דרך השחתהש״ך ס״ק ו : בבשר צריך פדיון · ס״ק ז
בהגהת הרמ״א : סכין חדשה או שליבנהמותר אף לכתחילהש״ך ס״ק ה : ובלבד שנשתמשו בה לעבודה
גבגד שנארג בכרכראסור בהנאהש״ך ס״ק ט : פדיון הכרכר אינו מועיל, אלא כל הבגד
גנתערב באחריםפדיון לים המלחש״ך ס״ק ח : בלא תערובת אין פדיון ; אבל מכירה לגוי חוץ מדמי האיסור
דתנור שהוסק בעצי איסוריוצן ואחר כך יוסקש״ך ס״ק י : הצינון נחשב כדיעבד
דפת שנאפתה בלא צינון ואבוקה כנגדהאסורה בהנאהש״ך ס״ק י : עצי ההיתר צריכים לקדום לפת
דנגרפו הגחלים, בישל בחומומותר לדעת המחברש״ך ס״ק י וט״ז ס״ק ה, ח : אסור בעבודה זרה · באר היטב ס״ק י
דהגהת הרמ״א : איסור אכילה בלבדמותר, ואף אבוקה כנגדושבח עצים אינו אלא באיסור הנאה
הכלים שנשרפו בעצי איסוראסורים בהנאהש״ך ס״ק י״א : משתמשים בהם בלא גורם היתר · ט״ז ס״ק ז : קדרות קטנות
ופת שנאפתה על הגחליםמותרת לדעת המחברש״ך ס״ק י וט״ז ס״ק ח : אסורה בעבודה זרה
זקדרה : עצי איסור ואחריהם עצי היתראסורהט״ז ס״ק ט : אף לדעה המקילה, משום שבח עצים
חאפרוחים שאינם צריכים לאמןמותריםרמב״ם : אין האשרה בסיס להם
חביצים ואפרוחים הצריכים לאמןאסוריםרש״י : גזירה · רמב״ם : בסיס · ראב״ד : גידולין (בית יוסף)
חהקןמותרש״ך ס״ק ט״ו : עציו באו ממקום אחר
חהגהת הרמ״א : הקנהשלא לעלותש״ך ס״ק ט״ז : אינו מציל אלא את המותר · ט״ז ס״ק י״ב
טלישב בצלאסורש״ך ס״ק י״ט : אף צל ארוך מאוד · ס״ק י״ז, י״ח
טצל צלהאסורט״ז ס״ק י״ג : כנגד הרמב״ם, שהגמרא מפורשת
טלעבור תחתיה ויש דרך אחרתאסורש״ך ס״ק כ״ג : אף במרוצה
טלעבור תחתיה ואין דרך אחרתמותר כשהוא רץש״ך ס״ק כ : אין הריצה מעכבת · באר היטב ס״ק י״ח
טהגהת הרמ״א : לעבור בצלהמותרר״ן (בית יוסף) · ט״ז ס״ק י״ד
יבית אלילים : תוכו ונגד פתחו תוך ד׳ אמותאסורש״ך ס״ק כ״א : מצוה להתרחק ד׳ אמות
יצל שלאחריומותרט״ז ס״ק ט״ו : הבית אינו עשוי לצל
ימעבר כשהדרך קדמהמותרש״ך ס״ק כ״ד : ה״יש אוסרים״ מוסב על ראש הסעיף
י״אירקות תחת האשרהמותר אף לכתחילהש״ך ס״ק כ״ה : הנאה דממילא אתי (ר״ן)
י״אשדה שזבלה, פרה שפטמהמותר בדיעבדש״ך ס״ק כ״ו וט״ז ס״ק ט״ז : לכתחילה אסור · ט״ז ס״ק י״ז
י״באילן ששומרים פירותיו לשכר החגאסורש״ך ס״ק כ״ז : וכל שכן אם כהניה יושבים תחתיו
י״גאילני סרק לפני האלילאסוריםש״ך ס״ק כ״ח : נוי, והעמידה שם היא תשמישו · ט״ז ס״ק י״ח כנגד הרשב״א
י״דמרחץ שאליל עומד בומותרש״ך ס״ק ל, ל״א : האליל עומד בחצר
י״דואם דרך עבודתה בכךאסורהקובע הוא השימוש, לא הצורה
ט״ולשמוע, להסתכלאסורש״ך ס״ק ל״ב : אף להריח · ס״ק ל״ג : באליל שנעבד, לא בצורות של נוי
ט״והגהת הרמ״א : דבר שאין מתכויןמותרש״ך ס״ק ל״ד : ש״ס ערוך ; מותר אף שיכול לילך, ואסור כשמתכוין

4. הקושי הגדול : לשון הרמב״ם שבאה מערלה

הדפוס עצמו מודיע שסעיפים ה׳ ו׳ ז׳ הם לשון הרמב״ם שנכתבה לערלה, ורק המילה ״קליפי ערלה״ הוחלפה ב״עצי אלילים״. והרי בערלה הגחלת מותרת ובאליל אסורה — כפי שסעיף א׳ זה עתה אמר. ומכאן כל הקושי.

הש״ך פותח את ס״ק י ואומרו במפורש :

« באמת דברי הטור והמחבר ושאר פוסקים צריכין נגר להולמן » (ש״ך יו״ד קמ״ב ס״ק י)

ומעמיד את הסתירה :

« אבל בעצי אליל שגחליה ואפרה אסורים איך יהא מותר בבישול ע״ג גחלים ובתנור חדש הא כולה גורם דאיסורא הוא ועצי איסור עדיין לא הלכו להם » (ש״ך יו״ד קמ״ב ס״ק י)

והתירוץ שמצא לבסוף, בתוספתא דערלה, המוציאה את עצי האשרה מן הכלל :

« שוב מצאתי אחר זמן רב בתוספתא פ״ק דערלה תנור שהסיקו בקליפי ערלה אם חדש יותץ אם ישן יוצן אפה ובשל בגחלי׳ מותר אפה בכולם (כלו׳ בכל איסורי הנאה שהוזכר שם) מותר חוץ מעצי אשרה עכ״ל מזה ראיה ברורה למה שכתבתי » (ש״ך יו״ד קמ״ב ס״ק י)

ומכאן מסקנתו, המכריעה את הקריאה המעשית של סעיפים ד׳ ו-ו׳ :

« אבל לפע״ד אפילו בחומו של תנור או ע״ג גחלים אסר הרמב״ם הכא באליל ודוקא בערלה שאפר׳ וגחלתה וכן חומו מותר חילק כן משא״כ באליל » (ש״ך יו״ד קמ״ב ס״ק י)
פסק. לדעת הש״ך והט״ז, בעבודה זרה — שלא כבערלה — אין חומו של תנור לאחר שנגרפו הגחלים ואין הבישול על הגחלים עצמן מותרים. והבאר היטב רושם זאת כמסקנה :
« ומסקנתו דלא כהמחבר אלא דגחלת של עבודת כוכבים אפי׳ בדיעבד אסורה וכ״פ הט״ז דאפי׳ בתנור ישן וגרף ממנו את כל האש ובישל או אפה בחומו של תנור אסור אף בדיעבד » (באר היטב יו״ד קמ״ב ס״ק י)

5. הט״ז כנגד נקודות הכסף : הגורם המוכרח

סעיף י״א מתיר מכוח זה וזה גורם ; וסעיפים ג׳, ד׳ ו-ה׳ אוסרים דברים הנראים ככאלה. שתי קריאות עומדות זו מול זו, ואינן נחלקות באותו דבר.

הט״ז
זה וזה גורם הוא הקלה. ואין עבודה זרה זוכה בה משעה שהאיסור היה מוכרח.
נקודות הכסף
זה וזה גורם הוא קביעה. והמקרים שהובאו אינם זה וזה גורם כלל : אין כאן מה להוציא.

טענת הט״ז, בס״ק ד :

« דכל מה שיש הכרח אל האיסור וא״א זולתו או אע״פ שיש ג״כ גורם דהיתר אסור בעבודת כוכבים מ״ה בתנור חדש שנגמר בעצי איסור ובפת שנאפה בעצי איסור בתנור ישן שא״א לפת להיות נאפה בלא עצים וכן בגד א״א להיעשות בלא כרכור על כן אסורים משא״כ בגינתא דאזדבל בזבל דעבודת כוכבים דהזבל משביח הקרקע » (ט״ז יו״ד קמ״ב ס״ק ד)

ומסקנתו :

« וכן נראה לע״ד ברור כשמש שיש להחמיר בזה וזה גורם הללו גבי עבודת כוכבים דמי ירים ראש להקל נגד מה שכתב הרא״ש בפי׳ וכן הרמ״ה והרמב״ם ולסמוך על פירוש דחוק ברמב״ם ולהקל » (ט״ז יו״ד קמ״ב ס״ק ד)

תשובת הש״ך, בנקודות הכסף :

« האריך בדברים שאין בהן ממש דהדבר פשוט דכרכר דמתני׳ היינו בחד גורם » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ב)
« אבל באמת הדברים ברורים ע״ש בש״ך באריכות ושם נתחוורו כשמלה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ב)
במה שניהם מודים. למעשה אין ביניהם מחלוקת בסימן : הכרכר, הפת והכלים אסורים, והשדה, הפרה והירקות מותרים. המחלוקת היא בטעם, ולפיכך במה שילמדו ממקרה חדש. ובנקודה אחת הם מסכימים במפורש : אין זה וזה גורם מתיר אלא בדיעבד, זולת הירקות.
« משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא וכן בפרה שפטמה כו׳ משום דכל זה וזה גורם דמותר היינו דוקא דיעבד ואע״ג דכתב ריש הסעיף דמותר לזרוע כו׳ דמשמע אפילו לכתחלה שאני התם דבשעת זריעה אין כאן הנאה אלא אח״כ ממילא קאתי » (ט״ז יו״ד קמ״ב ס״ק ט״ז)
« ואף ע״ג דזה וז״ג אסור לכתחלה וכמ״ש בס״ק י׳ מכל מקום ירקות דהנאה דממילא אתי מותר אפילו לכתחלה. ר״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ב ס״ק כ״ה)

6. הפדיון : תערובת, שיעור, היקף

שלוש שאלות, שלוש מחלוקות, והש״ך מכריע בשלושתן.

השאלההדעותהנפסק
הצריך תערובת ?רש״י : לא · הר״י : כןהש״ך כר״י (ס״ק ח)
מה מוליכים ?רש״י : דמי העצים · הר״י : דמי הפת כולההר״י (טור)
הותר אף באכילה ?רז״ה : בהנאה בלבד · רבינו יונה והרא״ש : אף באכילההרא״ש, והש״ך ס״ק י

שתי המחלוקות הראשונות, בטור :

« ופירש״י דאפי׳ לא נתערב הפת באחרים ניתר על ידי פדיון ופירש עוד שא״צ להוליך לים המלח אלא דמי העצים ולא דמי כל הפת ור״י פי׳ שאין לו היתר בפדיון אא״כ נתערב הפת באחרים ולא סגי ליה בהולכת דמי העצים לבד אלא צריך להוליך דמי כל הפת » (טור יו״ד קמ״ב)

והשלישית :

« כתב הרז״ה שאין להתיר באכילה ע״י הולכת הנאה לים המלח אלא בהנאה לבד וה״ר יונה כתב דאפי׳ באכילה נמי שרי ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל » (טור יו״ד קמ״ב)

וכללו של הש״ך :

« משמע שכל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה ליה״מ וכן גבי פת בסעיף ד׳ » (ש״ך יו״ד קמ״ב ס״ק ח)
פתח החירום. במקום שאין תערובת ואין פדיון, פותח הש״ך דרך אחרת : למכור לגוי חוץ מדמי האיסור, ובלבד שהחפץ יצא אחר כך מהישג יד.
« דיכול למכור הבגד והפת לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כשהעובד כוכבים יחתוך הבגד והפת לפני הישראל בענין שא״א שימכרנו שוב לישראל אחר » (ש״ך יו״ד קמ״ב ס״ק ח)

7. חמישה כללי זהב

  1. הממש מכריע, לא החום. גחלת ואפר אסורים, שלהבת מותרת — אך נפרדת מן הגחלת (ט״ז ס״ק ג).
  2. המקלקל אינו נהנה. ושחיטה המצילה אינה מקלקלת : המסוכנת אסורה, כולה, ובלא פדיון (ש״ך ס״ק ו).
  3. שני גורמים כאחד מתירים ; זה אחר זה — לא. זהו כל ההבדל שבין סעיף י״א לסעיף ז׳ — והמחבר אומרו בעצמו בסעיף ז׳.
  4. זה וזה גורם אינו מתיר אלא בדיעבד. זולת הירקות שתחת האשרה, שהנאתן באה מאליה (ש״ך ס״ק כ״ה).
  5. מה שאין מתכוונים לו אינו הנאה — ובלבד שלא ייהנה. וכשמתכוין אסור אף שאינו יכול לילך (ש״ך ס״ק ל״ד).

8. סימן לזכירה — ״גחלת״

ג גַּחֶלֶת — הממש. מה שיש בו גוף הוא האליל ; ובשלהבת אין (סעיף א׳).
ח חִתּוּךְ — התוצאה. החיתוך מתקן, השחיטה מקלקלת ; והשחיטה המצילה מתקנת (סעיף ב׳).
ל לֹא לְבַדּוֹ — הגורם. איסור לבדו — אוסר. בצירוף, ובבת אחת — מתיר (סעיפים ד׳, ז׳, י״א).
ת תַּכְלִית — הכוונה. המבוקש אסור ; והבא מאליו — אינו אסור (סעיף ט״ו).

ארבע האותיות הולכות כסדר הסימן, מן הסעיף הראשון עד האחרון, וכוללות את כל ט״ו.

9. חמישה מכשולים קלאסיים

  1. לחשוב שהשלהבת מותרת תמיד. לא : הט״ז מצמצמה לשלהבת שנפרדה מגחלתה, ודוחה את החילוק בין מעט להרבה.
  2. לקרוא את סעיף ו׳ כהיתר פשוט. הש״ך והט״ז דוחים אותו בעבודה זרה : הסעיף הוא לשון הרמב״ם שנכתבה לערלה.
  3. לראות בסעיף ז׳ יוצא מן הכלל לזה וזה גורם. אינו יוצא מן הכלל : שני מיני העצים לא פעלו יחד, ומעולם לא היה כאן זה וזה גורם.
  4. לחשוב שהפדיון מועיל תמיד. הוא מצריך תערובת ; בלא תערובת אינו כלום, ובכרכר אף פדיון הכרכר אינו מספיק.
  5. לערבב את סעיף י״ד עם סעיף ט״ו. המרחץ מותר לפי שהאליל שם קישוט ; ולהסתכל באליל שנעבד אסור. הש״ך ס״ק ל״ג מותח את הקו : באליל שנעבד, לא בצורות שנעשו לנוי.

ובמכשול האחרון, קו הש״ך :

« פי׳ באלילים עצמן שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מבואר בתו׳ והרא״ש דמותר » (ש״ך יו״ד קמ״ב ס״ק ל״ג)

10. סיכום הסעיפים וכרטיס הבזק

סעיףבמילה אחתאסור / מותר
אגחלת, אפר, שלהבתאסור
בהסכין : לשחוט, לחתוך, והמסוכנתלפי התוצאה
גהכרכר והבגדאסור
דהתנור, הפת, והגחלים שנגרפולפי השעה
הכלי היוצראסור
והפת שעל הגחליםמותר (מחבר) / אסור (ש״ך, ט״ז)
זהקדרה בשני מיני עציםאסור
חהקן, הביצים והאפרוחיםלפי התלות
טצל האשרה והמעברלפי הדרך
יצל בית האליליםלפי הצד
י״אירקות, זבל, כרשיניםמותר
י״בהאילן ששומרים לחגאסור
י״גאילני הסרקאסור
י״דהמרחץמותר
ט״וכלי השיר והמבטאסור
כרטיס בזק. הנשאר ממש ? — ואם לא, מותר. המעשה מקלקל ? — ואם כן, אין כאן הנאה. האיסור פעל לבדו ? — ואם לא, ופעלו כאחד, מותר בדיעבד. ההנאה הייתה מכוונת ? — ואם לא, ואינו נהנה, מותר. ארבע שאלות כסדרן, וט״ו הסעיפים נערכים בהן.
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן קמ״ב · רמה 3 — סיכום וחזרה · שהאלילים ותשמישיהם אסורים בהנאה
daattorah.com
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד. לכל יישום מעשי (לְמַעֲשֶׂה) יש לשאול רב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ב · ♥ תמכו בנו

📖הצטרף לחברותא