מפסק המחבר והגהת הרמ״א להכרעת הש״ך, הט״ז,
הבאר היטב והפתחי תשובה, ועד לכותל, לבניין ולמכס
הנושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ג (ו׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך אף לא סימן קמ״ג.
זוהי רמה של פסיקה מעשית : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד קוראים רמה זו. כל קביעה נסמכת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו, או על פוסק נקוב ובר־בדיקה (טור, בית יוסף, רמב״ם, רש״י, תוספות, רא״ש, גמרא דעבודה זרה). ביורה דעה אין משנה ברורה (שאינה אלא על אורח חיים) ואין שולחן ערוך הרב (שאדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). הנקודות הכסף אינן על סימן זה. הערוך השולחן אינו מובא : אין לשונו על סימן זה נגיש לנו, ואין מצטטים מה שאין בידנו לבדוק. ונשארו, והם די והותר : הש״ך (ז׳ ס״ק), הט״ז (ו׳ ס״ק), הבאר היטב (ח׳ ס״ק) והפתחי תשובה (ס״ק א). במקום שהשאלה חורגת מן הסימן — רמה זו אומרת זאת ועוצרת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
מי שהיה ביתו סמוך לבית אלילים ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה ואותו הריוח ממלאו קוצים או צואה כדי שלא ירחיב בבית אלילים היה הכותל שלו ושל אלילים ידון מחצה למחצה שלו מותר בהנאה ושל אלילים (אסור ואם אינו מכיר) (טור) הכל אסור בהנאה אבניו ועציו ואפרו. (מיהו מותר למכור להם חלקו בכל מקום שהוא) (ר״ן פ׳ כל הצלמים):
אסור לבנות עם העובד כוכבים כיפה שמעמידים בה אלילים ואם עבר ובנה (אפי׳ עבודת כוכבים עצמה) (כל בו) שכרו מותר אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה:
היה לאלילים גנה או מרחץ והטובה היוצאת מהם היא לכהנים מותר ליהנות מהם שלא בטובה ואסור ליהנות מהם בטובה ואפי׳ יש לאחרים חלק בטובה עם הכהנים ואם אין הטובה היוצאת מהם לכהנים אלא לעובדיה מותר ליהנות מהם אפילו בטובה אפילו הגנה והמרחץ לאלילים לבדה (כן משמע בטור לדעת רש״י): הגה וי״א שאין אסור ליהנות ממנה אם הטובה באה לכהני׳ אלא כשהם עומדים בחצר עבודת כוכבים עצמה אבל כשאין עומדין לפניה אע״פ שהטובה היוצאת מהם היא לכהנים מותר ליהנות ממנה אם לא שהטובה לעבודת כוכבים עצמה ויש לסמוך על זה להקל (טור בשם ר״ת ותוס׳ דף מ״ד ורא״ש ומרדכי בשם ר״ת):
חלילים של אלילים אסור לספוד בהם:
חנויות של אלילים אסור לשכור מהם. (ואם נופל השכר למדינה והם קונים צרכיהם שרי) (טור והפוסקים מהירושלמי):
גבאים שנוטלים מכס לאלילים אסור ליתן להם: הגה וכן בכאן אינו אסור אלא כשנופל השכר לצרכי עבודת כוכבים עצמה אבל כשנופל לכיס בני המדינה אע״פ שהם קונים צרכי עבודת כוכבים שרי. (טור):
— Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 143:1-6 · Sefaria YD 143:1
« וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מְעוּטָּרוֹת בְּפֵירוֹת נָמֵי אָסוּר, קַל וָחוֹמֶר: נֶהֱנֶה — אָסוּר, מְהַנֶּה — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן » (עבודה זרה י״ג ע״א)
« יְהוּדִי שֶׁנִּמְצָא שָׁם מָה יַעֲשֶׂה? יַנִּיחַ — נִמְצָא נֶהֱנֶה, לֹא יַנִּיחַ — נִמְצָא מְהַנֶּה » (עבודה זרה י״ג ע״א)
« כשם שאסור ליהנות מאליל כך אסור לההנותם לפיכך מי שביתו סמוך לאליל ונפל אסור לבנותו שמהנה לה לבנות לה כותל כיצד יעשה כונס לתוך שלו ד׳ אמות ובונה » (טור יו״ד קמ״ג)
« כתב רבינו ירוחם בשם הרמב״ן כיון דאמרינן מצוה לבטל אליל ומשמשיה ורוצה בקיומן אסור נראה שאפי׳ בחנם שאם אמר לו שמור אליל אסור » (בית יוסף יו״ד קמ״ג)
סימן קמ״ג בן ששה סעיפים — כמניין שבכותרת (ובו ו׳ סעיפים) וכמניין שבטקסט עצמו. הרמ״א מגיה ארבע פעמים : בסעיף א׳ (פעמיים), בסעיף ג׳, בסעיף ה׳ ובסעיף ו׳.
| סעיף | מי | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| א | מחבר | כותל משותף לבית אליל שנפל : אין בונים אותו ; כונס לתוך שלו (ד׳ אמות, ש״ך ס״ק ב) ועושה את הריווח בלתי־שמיש. |
| א | מחבר | כותל משותף : נידון מחצה למחצה ; חלקו מותר בהנאה, וחלק האליל אסור. |
| א | רמ״א (טור) | ואם אינו מכיר את האבנים : הכל אסור — אבניו, עציו ואפרו. |
| א | רמ״א (ר״ן) | ומכל מקום מותר למכור להם את חלקו בכל מקום שהוא. |
| ב | מחבר | אסור לבנות עמהם את הכיפה שמעמידים בה אליל ; בדיעבד שכרו מותר ; והטרקלין או החצר שבהם הכיפה — בונה לכתחילה. |
| ב | רמ״א (כל בו) | ואף בעבודת כוכבים עצמה — שכרו מותר בדיעבד. |
| ג | מחבר | גנה או מרחץ של אליל : שלא בטובה מותר, בטובת כהנים אסור — ואף שיש לאחרים חלק ; והולך הריווח לעובדים — מותר אף בטובה. |
| ג | רמ״א | מחוץ לחצר האליל אין טובת הכהנים אוסרת — אלא אם כן היא לאליל עצמו ; ויש לסמוך על זה להקל. |
| ד | מחבר | חלילים של אליל : אסור לספוד בהם. |
| ה | מחבר | חנויות של אליל : אסור לשכור מהם. |
| ה | רמ״א (טור, מהירושלמי) | אלא אם כן נופל השכר למדינה והם קונים צרכיהם. |
| ו | מחבר | גבאי מכס האליל : אסור ליתן להם. |
| ו | רמ״א (טור) | ואינו אסור אלא כשהממון לצרכי האליל ; נפל לכיס בני המדינה — מותר. |
« מִי שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְנָפַל — אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּבוֹנֶה » (עבודה זרה מ״ז ע״א)
« וְהָא קָא מַרְוַוח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא: דְּעָבֵד לֵיהּ בֵּית הַכִּסֵּא » (עבודה זרה מ״ז ע״ב)
« דְּעָבֵד לֵיהּ לְתִינוֹקוֹת. אִי נָמֵי, דְּגָדַיר לֵיהּ בְּהִיזְמֵי וְהִיגֵי » (עבודה זרה מ״ז ע״ב)
« ד׳ אמות כן הוא במשנה וטור ופוסקים » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ב)
« מִי שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְנָפַל אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה וְאוֹתוֹ הָרֶוַח מְמַלְּאֵהוּ קוֹצִים אוֹ צוֹאָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְחִיב לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מֶחֱצָה שֶׁלּוֹ מֻתָּר בַּהֲנָאָה וְשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַכּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. אֲבָנָיו עֵצָיו וַעֲפָרוֹ הַכּל אָסוּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ח׳ הלכה ה׳)
« משמע מדברי הט״ו שאפילו אין הבית עצמו נעבד אסור לבנות כותל להבית כיון שמהנה לאליל » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק א)
« כ׳ הש״ך משמע מדברי הט״ו שאפי׳ אין הבית עצמו נעבד אסור לבנות כותל להבית כיון שמהנה לאליל וכן משמע בש״ס וברש״י דלא כהב״ח שמתיר אם הבית עצמו אינו נעבד רק שהעמידו בו עבודת כוכבים דלא נקרא מהנה לעבודת כוכבי׳ בבנין הכותל ואין דבריו נראין כלל » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק א)
« אותו חלק של עבודת כוכבים אינו עולה לו בכניסת ד׳ אמות אבל חלקו עולה לו שאם היה עביו שתי אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג׳ אמות לתוך שלו » (רש״י עבודה זרה מ״ז ע״ב ד״ה נידון)
« וחלקו עולה לו שאם היה עביו של כותל ב׳ אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג׳ אמות לתוך שלו. רש״י והר״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ג)
« וחלקו עולה לו שאם היה עביו של כותל ב׳ אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג׳ אמות לתוך שלו רש״י והר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ב)
« וכתב הר״ן אבל בירושלמי פירשו דמאי דאמרינן נדון מחצה על מחצה היינו לומר שחצי הכותל מותר ונוטל מחצה בעצים ובאבנים ומיהו ה״מ במכיר האבנים שכנגדו אבל כשאינו מכירו הכל אסור דאין ברירה ומיהו מסתברא דמותר למכור לו חלקו בכל מקום שהוא » (בית יוסף יו״ד קמ״ג)
« וחלקו מן העצים והאבנים אם מכירן מותרין ואם לאו הכל אסור ובאותם ד׳ אמות שהרחיק יעשה בהם דברים שלא תהנה מהם האליל ואם אינו רשאי ימלאנה קוצים » (טור יו״ד קמ״ג)
« כתבו התוספות ואפילו למאן דאמר אין עובדין לשברי׳ מיירי הכא שהיתה עבודת כוכבים של ישראל או של עובדי כוכבים וישראל השתחוה לה ובירושלמי מוקי לה כגון שהשתחוה לכל אבן » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק א)
« אֲבָל בּוֹנִין עִמָּהֶם בִּימוֹסְיָאוֹת וּבֵית מֶרְחֲצָאוֹת. הִגִּיעַ לְכִיפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה — אָסוּר לִבְנוֹת » (עבודה זרה ט״ז ע״א)
« בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים … ומאי בימוס בימה של אבן אחת ומקריב זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים » (רש״י עבודה זרה ט״ז ע״א ד״ה בימוסיאות)
« לכך נראה לר״י כגירסת הערוך שפירש דימוסיאות בדל״ת והוא לשון מרחצאות » (תוספות עבודה זרה ט״ז ע״א ד״ה בימוסיאות)
« אָסוּר לִבְנוֹת עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כִּפָּה שֶׁמַּעֲמִידִים בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְאִם עָבַר וּבָנָה שְׂכָרוֹ מֻתָּר. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא לְכַתְּחִלָּה הַטְּרַקְלִין אוֹ הֶחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַכִּפָּה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י״א)
« כן פסק רש״י ורמב״ם במתניתין דקתני בונה עמהם בימוסיאות דהיינו מידי דהוה תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים והתוספות חולקים וגורסים בגמרא דימוסיאו׳ ופירושו מרחצאות וכ״פ הערוך והטור הביאו במסקנא אבל תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים אסור » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ד)
« ונ״ל עוד דאפי׳ לרש״י ורמב״ם אין היתר אלא דרך מסייע לחוד שהרי איתא במשנה בלשון זה בונה עמהם וכן הרמב״ם שהעתיק המחבר כאן כתב בריש הסעיף אסור לבנות עם העובדי כוכבים כו׳ ועלה קאמר אבל בונה כו׳ כלומר עמהם דוקא ומצינו כמה פעמים דמסייע אין בו ממש אבל לבנות הוא לבדו אסור לכ״ע » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ד)
« אבל למעשה ודאי ראוי לנו לפסוק כר״י שראה דברי רש״י וחלק עליהם ואליו תשמעון להרחיק מכיעור ודומה לו » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ד)
« כ׳ הט״ז ונראה דאין להתיר אלא דרך מסייע לחוד שיהא בונה עמהם אבל לבנות הוא לבדו אסור לכ״ע וכל זה להלכה אבל למעשה ודאי ראוי להחמיר ולהרחיק מהכיעור ודומה לו לאסור אף במסייע להם » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ה)
« מכאן אסור לעשות חלונות לבית עבודת כוכבים דהיינו להחדר שהעבודת כוכבים בתוכו » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ב)
« ואין להתיר משום איבה דכבר כתבו התוספות פ״ק דעבודת כוכבים (דף י״ט) לענין תכשיטין של אליל דאיכא לאשתמוטי למימר דאסור לנו למיעבד תכשיטין לאליל » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ב)
« כ׳ הט״ז מכאן מוכח דאסור לעשות חלונות לבית עבודת כוכבי׳ דהיינו להחדר שהעבודת כוכבי׳ בתוכו » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ג)
« אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא בְּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן. עֲבוֹדָה זָרָה מַאן קָא גָרֵים לַהּ? גְּמַר מְלָאכָה, וְאֵימַת הָוְיָא גְּמַר מְלָאכָה? בְּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן. מַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן לֵית בֵּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. אַלְמָא קָסָבַר, יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף » (עבודה זרה י״ט ע״ב)
« הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לַאֲחֵרִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לוֹקֶה שְׂכָרוֹ מֻתָּר וַאֲפִלּוּ עֲשָׂאָהּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהִיא אֲסוּרָה מִיָּד. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת עַד שֶׁתִּגָּמֵר וּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן שֶׁגּוֹמְרָהּ אֵין בּוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ה׳)
« משום דלא נקרא עבודת כוכבי׳ אלא במכוש האחרון שמכה בקורנס ומכוש האחרון ליה ביה שוה פרוטה וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכל פורתא דעביד שרי ליה למשקל אגרא » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ד)
« משמע מדברי הט״ו דדוקא כיפה אבל עבודת כוכבי׳ עצמה שכרה אסור וכ״נ דעת הרי״ף ותמה הב״ח דבש״ס (בעבודת כוכבים דף י״ט ע״ב) אמרין דאפי׳ עבודת כוכבים עצמה שכרה מותר » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ד)
« אבל הרא״ש והר״ן והתו׳ לשם פסקו כר׳ ירמיה וכ״פ הרמב״ם ספ״ז מהלכות עבודת כוכבים דין ה׳ והרשב״א בתה״א דף קל״ח ע״א וכן כ׳ הכלבו סימן צ״ז וזהו דעת הרב » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ד)
« וכן כתבו כל הפוסקים רק הרי״ף והטור והש״ע לא הביאו להאי רבותא דאפילו אליל עצמה שרי השכר בדיעבד ונראה טעמם שלא רצו לגלות היתר זה כדי להרחיק את האדם מכיעור עבירה זו וכדרך שאמרו בפרק מי שהחשיך עוד אחרת אמרו ולא רצו לגלותה » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ג)
« עיין ב״ח ובש״ך סק״ד הטעם למה השמיטו הטור והמחבר הא דר׳ ירמיה בש״ס דאפילו שכר עבודת כוכבים עצמה מותר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ג ס״ק א)
« אָמַר אַבָּיֵי: בְּטוֹבָה — בְּטוֹבַת כּוֹמָרִין, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה — שֶׁלֹּא בְּטוֹבַת כּוֹמָרִין, לְאַפּוֹקֵי טוֹבַת עוֹבְדֶיהָ דִּשְׁרֵי » (עבודה זרה נ״א ע״ב)
« שלא יעלו שכר לכומרים דאין הקדש לעבודת כוכבים » (רש״י עבודה זרה נ״א ע״ב ד״ה נהנין)
« ולא נהירא לר״ת דלשון בטובה לא משמע הכי ואדרבה בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה » (תוספות עבודה זרה מ״ד ע״ב ד״ה נהנין)
« אבל הראב״ד ז״ל פי׳ בטובה ושלא בטובה טובת דברים וטעמא דאסור בטובת דברי׳ כדי שלא ימשך אחריהם » (בית יוסף יו״ד קמ״ג)
« אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא — הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים, נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה. אָמַר אַבָּיֵי: בְּטוֹבָה — בְּטוֹבַת אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה — שֶׁלֹּא בְּטוֹבַת כּוֹמָרִין. מַאן דְּמַתְנֵי אַסֵּיפָא — כׇּל שֶׁכֵּן אַרֵישָׁא, וּמַאן דְּמַתְנֵי אַרֵישָׁא — אֲבָל אַסֵּיפָא, כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֲחֵרִים בַּהֲדַהּ, אֲפִילּוּ בְּטוֹבַת כּוֹמָרִין נָמֵי שַׁפִּיר דָּמֵי » (עבודה זרה נ״א ע״ב)
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁהָיָה לָהּ מֶרְחָץ אוֹ גִּנָּה נֶהֱנִים בָּהֶם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה וְאֵין נֶהֱנִים בָּהֶם בְּטוֹבָה. הָיָה לָהּ וְלַאֲחֵרִים נֶהֱנִין בָּהֶן אֲפִלּוּ בְּטוֹבַת כֹּהֲנֶיהָ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן שָׂכָר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י״ז)
« משמע דהיינו כהמפרשי׳ השכר וכ״כ עט״ז ולכך פסק לחומרא דאפי׳ יש לאחרים חלק בטובה עם הכהנים אסור » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ה)
« והרמב״ם פרק ז׳ דין י״ז לפי שמפרש בטובה בטובת דברים ובלבד שלא יתן שכר פסק לקולא דאם היה לה ולאחרים מותר דכיון דטובת דברים אינה אלא דרבנן אזלינן לקולא » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ה)
« והש״ך כתב דבטובת דברים אם היה לאחרים חלק בהן מותר דכיון דטובת דברים אינה אלא דרבנן אזלינן לקולא » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ו)
« פירש״י שמעלה להם שכר ולפ״ז אסור לטחון ולאפות ברחיים ובתנור של אליל ור״ת פירש בטובה שמחזיק להם טובה אסור אבל באינו מחזיק להם טובה מותר אע״פ שנותן להם שכר כ״כ הטור » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ה)
« והרמב״ם כתב דבשכר גרע טפי ונראה דהכי קי״ל וכל שאסור בטובה אסור הן בנתינת שכר הן בהחזקת טובה » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ה)
« ועוד פי׳ ר״ת ואפי׳ לרש״י אם אין הריחים והתנור עומדים בחצר אליל עצמה מותר » (טור יו״ד קמ״ג)
« והרשב״א בתשובה סי׳ קס״ג כתב שאלת חק הכהני׳ שנוטלים מעשר הבציר … תשובה בכל כי הני פוק חזי מאי עמא דבר וכבר נהגו הכל להעלות מס כהניה מקרקעות ולוקחין פירות וירקות מהן » (בית יוסף יו״ד קמ״ג)
« והר״י כתב לאו דוקא בגינה העומדת לפניה כדברי ר״ת אלא אפי׳ רחוק לה כיון שהגינה נתונה לאליל ונותנין פירותיה לשכר המתעסקים בצרכה דהיינו הכומרים אסור ליהנות ממנה בשכר אבל גנות שקנו הכומרים מאיליהן לא מצינו איסור ליהנות מהם » (טור יו״ד קמ״ג)
« כתב המרדכי בשם אבי״ה דהא דאין נהנין בטובת הנאה כגון שלא היה בא לכהן שלה זה הריוח אלא ע״י זה אבל מה שאנו נותנים להם שכירות מקרקעות ולקנות פירות גנותיהם מותר שאם לא יקנה ישראל יש עכו״ם רבים שיקנו » (בית יוסף יו״ד קמ״ג)
« והב״ח פסק להחמיר היכא דלא היה מגיע זה הריוח לכומרים אם לא ע״י ישראל זה שנותנו אבל אם לא היה קונה פירות אלו או רוחץ במרחץ היו באים עובדי כוכבים וקונים פירות ורוחצים במרחץ מותר » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ז)
« והב״ח פסק להחמיר היכא דלא היה מגיע זה הריוח לכומרים אם לא ע״י ישראל זה שנתנו אבל אם לא היה קונה פירות אלו או רוחץ במרחץ היו באים עובדי כוכבים וקונים פירות או רוחצים במרחץ מותר » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ח)
« וכתב רש״ל דהך שלא בטובה פירושו שכל העולם נהנין ממנה שלא בטובה אבל אם מוחלין ליחיד אסור דאדרבה נהנה מעובד כוכבים שמהנה אותו כדלקמן סימן קמ״ט גבי מכס עכ״ל » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ה)
« וה״ר פרץ כתב דדוקא גנה ומרחץ שהוא לשם אליל מיתסרא בטובת כהניה אבל דברים של כהנים עצמם שרי לשכור מהם א״נ מיירי כשהשכר לאליל » (בית יוסף יו״ד קמ״ג)
« ור״ל העובדי כוכבים העובדים אותה העבודת כוכבים וכן פרש״י והר״ן והוא פשוט ודלא כהעט״ז שפירש למשרתיה שבגנה ומרחץ » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ו)
« פירוש ההמון עם שעובדים אותו האליל » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ו)
« פי׳ ההמון עם שעובדין אותו האליל כן פרש״י והר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ז)
« ובירושלמי דפירקין גרסינן וכן בתוספתא חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהן. ואם היו מעלין שכר למדינה מותר לשכור מהן אע״פ שהן עושין לצורך עבודת כוכבים. גבאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להם: ואם היו מעלין שכר למדינה אע״פ שגובין לאלילים מותר ליתן להם » (רא״ש עבודה זרה פרק ד׳ סימן ב׳)
« חלילין של אליל אסור לספוד בהן חנויות של אליל אסור לשכור מהם וכו׳ ירושלמי ותוספתא בפרק רבי ישמעאל » (בית יוסף יו״ד קמ״ג)
« חנויות של אליל אסור לשכור מהם ואם מעלה שכר למדינה מותר לשכור מהם פי׳ שמעלה השכר למדינה ובני המדינה מספיקים צרכי אליל כיון שאין השכר מיוחד לכו״ם » (טור יו״ד קמ״ג)
« וגבאין של אליל אסור ליתן להם ואם היו מעלין שכר למדינה אע״פ שגובין לאליל מותר ליתן להם פירוש שבני המדינה לוקחין לעצמן מה שגובין ומספיקין צרכי האליל מותר כיון שאם ירצו יקחו לעצמן כל מה שגבו ומה שנותנין לאליל כאילו נתנו מכיסן » (טור יו״ד קמ״ג)
« כָּאן — בְּלוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, דְּשָׁקְלִי מִיכְסָא מִינֵּיהּ » (עבודה זרה י״ג ע״א)
« ולא דמי ליריד של עובדי כוכבים דאסרנא לעיל פ״ק (עבודה זרה דף יג.) אליבא דרבי יוחנן דאמר נהנה אסור מהנה לא כ״ש דהתם עושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים » (תוספות עבודה זרה מ״ד ע״ב ד״ה נהנין)
« דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך עבודת כוכבים ונויה ותקרובתה. אבל האידנא אינו אלא חוק הכומרים והנאתן ואין עושין מהן צרכי עבודת כוכבים » (רא״ש עבודה זרה פרק ד׳ סימן ב׳)
« ולכאורה יש להקשות מאי קשיא ליה ממכס דהתם נהנה הרבה האליל מהישראל שנותן לו מעות בחנם משא״כ כאן כשקונ׳ ממנו דגם לעובד כוכבים היה יכול למכור » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ה)
« יש לומר דבלאו הכי מוכח חילוק זה מההיא דסע״ה חנויות של אליל אסור לשכור ומזה קשה לר״ת אלא ע״כ צריך לחלק דהתם השכר לאליל עצמו ע״כ מתרץ גם גבי מכס כן דתרווייהו הם בירוש׳ » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ה)
כותל משותף עם מבנה פולחן נפל. אין בונים אותו במקומו : בונים בכניסה בתוך שלו, ואין עושים את הריווח מועיל למבנה. סעיף א׳ נותן את הכלל, והש״ך (ס״ק ב) את השיעור : ד׳ אמות.
אולם התפילה, הגומחה, המזבח, החדר שהאובייקט הנעבד בתוכו וחלונותיו : לא (סעיף ב׳, ט״ז ס״ק ב). המבנים הנלווים — מבואה, חצר, משרדים : מותרים לדעת המחבר, ראוי להתרחק לדעת הט״ז, ולדעתו לעולם לא בבנייה לבדו (ט״ז ס״ק ד, באר היטב ס״ק ה).
מלאכה אסורה נעשתה ושולמה. השכר מותר בדיעבד : הכיפה לדברי הכל, והאובייקט עצמו לדעת הרמ״א, הש״ך והט״ז. אך הט״ז מבאר שהרי״ף, הטור והמחבר העלימו היתר זה בכוונה — ואין נסמכים עליו מראש.
פירות, גבינות או משקאות מנכס הקשור למוסד פולחן. במחיר הרגיל, מחוץ למתחם הפולחן, וכשהיו באים קונים אחרים ממילא : מותר (רמ״א, ב״ח דרך הש״ך ס״ק ז). במחיר מוזל, או כשההכנסה לפולחן עצמו : לא (מהרש״ל דרך הט״ז ס״ק ה).
סעיף ה׳ אוסר לשכור מחנויות האליל ; הרמ״א מתיר כשהשכר נופל למדינה. מקום ששכרו נכנס לתקציב רשות ציבורית המחזיקה בין השאר פולחן : זהו מקרה הרמ״א. מקום ששכרו מיועד להחזקת הפולחן : זהו מקרה המחבר.
סעיף ו׳ מדבר בממון הנמסר לגובים עבור האליל. מס כללי, כרטיס כניסה לאתר, אגרה לרשות מקומית : ההכנסה נופלת לקופה משותפת — זהו הרמ״א. מגבית, תרומה או אגרה שיעדה המוצהר הוא הפולחן : זהו המחבר.
| מציאות | הכרעה מעשית | מקור |
|---|---|---|
| לבנות מחדש כותל משותף לבית אליל שנפל | אסור — כונס ד׳ אמות ועושה את הריווח בלתי־שמיש | שו״ע קמ״ג:א · ש״ך ס״ק ב · רמב״ם ע״ז ח׳:ה׳ |
| חצי הכותל המשותף שלו | מותר בהנאה ; והאבנים רק אם מכירן | שו״ע קמ״ג:א · רמ״א (טור) · ש״ך ס״ק ג |
| למכור להם את חלקו בכותל | מותר, בכל מקום שהוא | רמ״א קמ״ג:א (ר״ן) |
| לבנות את הכיפה או הגומחה של הפולחן | אסור | שו״ע קמ״ג:ב · רמב״ם ע״ז ט׳:י״א |
| לעשות חלונות לחדר הפולחן | אסור ; ואין האיבה מתירה | ט״ז ס״ק ב · באר היטב ס״ק ג |
| לבנות את הטרקלין או החצר שבהם הכיפה | מותר למחבר ; הט״ז מייעץ להתרחק, ואוסר בבונה לבדו | שו״ע קמ״ג:ב · ט״ז ס״ק ד · באר היטב ס״ק ה |
| שכר מלאכה שכבר נעשתה | מותר — הכיפה לכל הדעות, והאובייקט עצמו לרמ״א, לש״ך ולט״ז | שו״ע קמ״ג:ב · רמ״א (כל בו) · ש״ך ס״ק ד · ט״ז ס״ק ג |
| גנה, מרחץ או ריחיים שריווחם לכהנים — בטובה | אסור למחבר, ואף שיש לאחרים חלק | שו״ע קמ״ג:ג · ש״ך ס״ק ה · ט״ז ס״ק ה |
| אותם עצמם, מחוץ לחצר הפולחן | מותר — יש לסמוך על זה להקל | רמ״א קמ״ג:ג (טור בשם ר״ת) |
| אותם עצמם, כשהריווח לא היה מגיע בלעדיו | אסור לדעת הב״ח | ש״ך ס״ק ז · באר היטב ס״ק ח |
| מחילה במחיר ליחיד | אסור | ט״ז ס״ק ה (מהרש״ל) |
| ריווח ההולך לעובדים ולא לכמורה | מותר אף בטובה | שו״ע קמ״ג:ג · ש״ך ס״ק ו · ט״ז ס״ק ו |
| חלילי הפולחן להספד | אסור | שו״ע קמ״ג:ד |
| לשכור חנות של הפולחן | אסור — אלא אם כן נופל השכר למדינה | שו״ע קמ״ג:ה · רמ״א (טור מהירושלמי) |
| ליתן את המכס הנגבה לפולחן | אסור — אלא אם כן נופל הממון לכיס בני המדינה | שו״ע קמ״ג:ו · רמ״א (טור) |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ג · ♥ תמכו בנו