Six seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ו׳ סעיפים. Le siman précédent interdisait de tirer profit de l’idole ; celui-ci interdit de lui en procurer. Un mur mitoyen qui s’effondre et qu’on ne rebâtit pas, une voûte qu’on ne construit pas — mais dont le salaire reste permis après coup —, un jardin et un bain dont le revenu va aux prêtres, des flûtes, des boutiques et une taxe. Six situations, et chaque fois la même question : à qui arrive ce que l’on donne ? (Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 143 — 6 seifim)
מי שהיה ביתו סמוך לבית אלילים ונפל אסור לבנותו
Sa maison touchait un temple, et elle est tombée : il ne la rebâtit pas. Neuf mots, et le principe du siman : ce n’est pas ce que l’on retire de l’idole qui est en cause, c’est ce qu’on lui apporte — fût-ce un mur.
Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 143:1NIVEAU 01
Texte hébreu des six seifim avec traduction française fluide. Le mur et les quatre coudées, le partage moitié-moitié, la voûte et la salle, le salaire du bâtisseur, בטובה et שלא בטובה, les flûtes, les boutiques et la taxe — expliqués pas à pas, avec la guemara d’Avoda Zara, le Tour, le Beit Yossef, le Chakh, le Taz, le Baer Hetev et le Pit’hei Techouva.
📖 ÉtudierNIVEAU 02
Pilpoul approfondi : la ḥakira de מהנה — corollaire de נהנה ou interdit propre ; le Ba’h contre le Chakh sur « la maison elle-même adorée » ; בימוסיאות ou דימוסיאות ; le Rif contre le Rambam sur le salaire de l’idole elle-même ; les trois lectures de בטובה et les deux לשונות d’Abbaye ; le Levouch contre le Chakh sur לעובדיה.
📖 ÉtudierNIVEAU 03
Un tableau-maître des six seifim clause par clause, les trois questions-réflexes, le mur et le partage, la voûte et le salaire, les trois lectures de בטובה, la caisse de la ville, les cinq règles d’or, la mnémonique « מהנה » et les quatre pièges classiques.
📖 ÉtudierNIVEAU 04
La halakha pratique selon le ש״ך, le ט״ז, le באר היטב et le פתחי תשובה, puis les cas contemporains : le mur mitoyen, le chantier, le salaire déjà touché, les produits d’un domaine, le loyer, la taxe. Note : l’Admour HaZaken n’a pas écrit de Choulhan Aroukh sur Yoreh De'ah — niveau de psak, non “Daat HaRav” ; les Nekoudot HaKessef ne commentent pas ce siman.
📖 ÉtudierNon, à sa place : le rebâtir, c’est faire jouir l’idole. On se retire dans son propre terrain et l’on rend l’espace inutilisable. « מי שהיה ביתו סמוך לבית אלילים ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה ואותו הריוח ממלאו קוצים או צואה כדי שלא ירחיב בבית אלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ג:א) Le Chakh donne la mesure que le Mehaber a tue : « ד׳ אמות כן הוא במשנה וטור ופוסקים » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ב) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Il est jugé moitié-moitié : sa part reste permise au profit, celle de l’idole non. « היה הכותל שלו ושל אלילים ידון מחצה למחצה שלו מותר בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ג:א) Mais les pierres ne sont permises que s’il peut dire lesquelles étaient les siennes — sinon tout est interdit (Rama, du Tour) ; et il peut en tout cas leur vendre sa part (Rama, au nom du Ran). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
La voûte, la niche, la salle où l’objet du culte est dressé : non. « אסור לבנות עם העובד כוכבים כיפה שמעמידים בה אלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ב) Les annexes, elles, sont permises par le Mehaber : « אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ב) Mais le Taz conseille de s’en abstenir : « אבל למעשה ודאי ראוי לנו לפסוק כר״י שראה דברי רש״י וחלק עליהם ואליו תשמעון להרחיק מכיעור ודומה לו » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ד) et le Baer Hetev l’enregistre : « כ׳ הט״ז ונראה דאין להתיר אלא דרך מסייע לחוד שיהא בונה עמהם אבל לבנות הוא לבדו אסור לכ״ע וכל זה להלכה אבל למעשה ודאי ראוי להחמיר ולהרחיק מהכיעור ודומה לו לאסור אף במסייע להם » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ה) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Il est permis a posteriori : « ואם עבר ובנה » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ב) … שכרו מותר. Le Rama ajoute que c’est vrai même de l’objet de culte lui-même. Mais le Taz explique pourquoi le Rif, le Tour et le Mehaber ne l’ont pas écrit : « וכן כתבו כל הפוסקים רק הרי״ף והטור והש״ע לא הביאו להאי רבותא דאפילו אליל עצמה שרי השכר בדיעבד ונראה טעמם שלא רצו לגלות היתר זה כדי להרחיק את האדם מכיעור עבירה זו וכדרך שאמרו בפרק מי שהחשיך עוד אחרת אמרו ולא רצו לגלותה » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ג) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Cela dépend de qui reçoit et à quel prix. « מותר ליהנות מהם שלא בטובה ואסור ליהנות מהם בטובה » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ג) Le Rama ouvre une porte quand le bien ne se tient pas dans la cour de l’idole : « ויש לסמוך על זה להקל » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ג) Le Ba’h la resserre : « והב״ח פסק להחמיר היכא דלא היה מגיע זה הריוח לכומרים אם לא ע״י ישראל זה שנותנו אבל אם לא היה קונה פירות אלו או רוחץ במרחץ היו באים עובדי כוכבים וקונים פירות ורוחצים במרחץ מותר » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ז) et le Maharchal ajoute : « וכתב רש״ל דהך שלא בטובה פירושו שכל העולם נהנין ממנה שלא בטובה אבל אם מוחלין ליחיד אסור דאדרבה נהנה מעובד כוכבים שמהנה אותו כדלקמן סימן קמ״ט גבי מכס עכ״ל » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ה) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
La question est de savoir à qui l’argent est remis. « חנויות של אלילים אסור לשכור מהם » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ה) « גבאים שנוטלים מכס לאלילים אסור ליתן להם » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ו) Mais le Rama, deux fois, permet quand la somme tombe dans une caisse commune : « ואם נופל השכר למדינה והם קונים צרכיהם שרי » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ה) « וכן בכאן אינו אסור אלא כשנופל השכר לצרכי עבודת כוכבים עצמה אבל כשנופל לכיס בני המדינה אע״פ שהם קונים צרכי עבודת כוכבים שרי » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ו) Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.