סימן קמ״ג — שֶׁלֹּא לִבְנוֹת בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּבְאֵיזֶה אֹפֶן מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים

לא במקומו : בנייתו מהנה את האליל. כונס לתוך שלו ועושה את הריווח בלתי־שמיש. « מי שהיה ביתו סמוך לבית אלילים ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה ואותו הריוח ממלאו קוצים או צואה כדי שלא ירחיב בבית אלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ג:א) והש״ך נותן את השיעור שהמחבר השמיטו : « ד׳ אמות כן הוא במשנה וטור ופוסקים » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ב) ליישום במצבך — שאל את רבך.

נידון מחצה למחצה : חלקו מותר בהנאה וחלק האליל אסור. « היה הכותל שלו ושל אלילים ידון מחצה למחצה שלו מותר בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ג:א) אך האבנים אינן מותרות אלא אם כן מכיר את שלו — ואם לאו הכל אסור (רמ״א, מן הטור) ; ומכל מקום מותר לו למכור להם את חלקו (רמ״א בשם הר״ן). ליישום במצבך — שאל את רבך.

הכיפה, הגומחה, החדר שהאובייקט הנעבד בתוכו : לא. « אסור לבנות עם העובד כוכבים כיפה שמעמידים בה אלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ב) והמבנים הנלווים מותרים לדעת המחבר : « אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ב) אך הט״ז מייעץ להתרחק : « אבל למעשה ודאי ראוי לנו לפסוק כר״י שראה דברי רש״י וחלק עליהם ואליו תשמעון להרחיק מכיעור ודומה לו » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ד) והבאר היטב רושם זאת : « כ׳ הט״ז ונראה דאין להתיר אלא דרך מסייע לחוד שיהא בונה עמהם אבל לבנות הוא לבדו אסור לכ״ע וכל זה להלכה אבל למעשה ודאי ראוי להחמיר ולהרחיק מהכיעור ודומה לו לאסור אף במסייע להם » (באר היטב יו״ד קמ״ג ס״ק ה) ליישום במצבך — שאל את רבך.

מותר בדיעבד : « ואם עבר ובנה » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ב) … שכרו מותר. והרמ״א מוסיף שאף באובייקט הנעבד עצמו כן. אך הט״ז מבאר למה לא כתבו זאת הרי״ף, הטור והמחבר : « וכן כתבו כל הפוסקים רק הרי״ף והטור והש״ע לא הביאו להאי רבותא דאפילו אליל עצמה שרי השכר בדיעבד ונראה טעמם שלא רצו לגלות היתר זה כדי להרחיק את האדם מכיעור עבירה זו וכדרך שאמרו בפרק מי שהחשיך עוד אחרת אמרו ולא רצו לגלותה » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ג) ליישום במצבך — שאל את רבך.

תלוי במי מקבל ובאיזה מחיר. « מותר ליהנות מהם שלא בטובה ואסור ליהנות מהם בטובה » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ג) והרמ״א פותח פתח כשאין הנכס עומד בחצר האליל : « ויש לסמוך על זה להקל » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ג) הב״ח מצמצמו : « והב״ח פסק להחמיר היכא דלא היה מגיע זה הריוח לכומרים אם לא ע״י ישראל זה שנותנו אבל אם לא היה קונה פירות אלו או רוחץ במרחץ היו באים עובדי כוכבים וקונים פירות ורוחצים במרחץ מותר » (ש״ך יו״ד קמ״ג ס״ק ז) והמהרש״ל מוסיף : « וכתב רש״ל דהך שלא בטובה פירושו שכל העולם נהנין ממנה שלא בטובה אבל אם מוחלין ליחיד אסור דאדרבה נהנה מעובד כוכבים שמהנה אותו כדלקמן סימן קמ״ט גבי מכס עכ״ל » (ט״ז יו״ד קמ״ג ס״ק ה) ליישום במצבך — שאל את רבך.

השאלה היא למי נמסר הממון. « חנויות של אלילים אסור לשכור מהם » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ה) « גבאים שנוטלים מכס לאלילים אסור ליתן להם » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ו) אך הרמ״א, פעמיים, מתיר כשהסכום נופל לקופה משותפת : « ואם נופל השכר למדינה והם קונים צרכיהם שרי » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ה) « וכן בכאן אינו אסור אלא כשנופל השכר לצרכי עבודת כוכבים עצמה אבל כשנופל לכיס בני המדינה אע״פ שהם קונים צרכי עבודת כוכבים שרי » (שו״ע יו״ד קמ״ג:ו) ליישום במצבך — שאל את רבך.