From the Mechaber’s psak to the ruling of the Shach, the Taz, the Baer Hetev
and the Nekudot HaKesef, down to a payment received from a seller of idols
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ד (ב׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, נקודות הכסף, באר היטב, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ Level notice:
This level is not “Daat HaRav”: the Shulchan Arukh HaRav
(the Alter Rebbe) does not cover Yoreh De'ah, hence not Siman 144.
It is a level of practical psak: what one does, and whom to ask.
Editing and iyun:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
How to read this level. Every statement is anchored either in the text of the Shulchan Arukh and its nossei kelim, or in a named and verifiable posek (Tur, Beit Yosef, Rambam, Tosafot, the Gemara in Avodah Zarah). On Yoreh De'ah there is no Mishnah Berurah (which comments only on Orach Chaim) and no Shulchan Arukh HaRav (the Alter Rebbe did not write on YD). The Pitchei Teshuva does not comment on this siman. The Arukh HaShulchan is not cited: its text on this siman is not accessible to us, and one does not cite what one cannot verify. What remains suffices: the Shach (4 ס״ק), the Taz (3 ס״ק), the Baer Hetev (3 ס״ק) and the Nekudot HaKesef (one entry) — together with, because the siman itself refers there, the Shach and the Taz on siman 132. Where the question goes beyond the siman, this level says so and stops: the halakha lema'asse goes through your Rav.
דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים
יש אומרי׳ שאם ביד ישראל יין נסך ואלילי׳ ומכרם לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד
The founding case. An idol has been sold. The Mechaber does not ask what it is worth or who bought it: he asks who sold it. The Jew — the money is forbidden, it has become the idol. The non-Jew — the money is permitted, even if he sold it to be worshipped.
Then a condition, and a second case. The non-Jew must, as far as is known, have sold for his needs; otherwise the money is set aside for idols. And according to some, the money of a sale on credit whose goods were resold before payment is permitted after the fact.
— Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 144:1-2 · Sefaria YD 144:1
« אָמַר קְרָא: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ » (עבודה זרה נ״ד ע״ב)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« ותירץ ר״ת דודאי היכא שמכרה העכו״ם ופרע בחובו הדמים מותרים דחליפי אליל אסורים מוהיית חרם כמוהו והאי לא שייך בעכו״ם » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל הכא ובפ״ק איירי שהמעות עדיין ביד העכו״ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות אליל אחרת והרי המעות מוקצין לאליל ואסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
Siman 144 has two seifim — that is the count announced by the heading (ובו ב׳ סעיפים) and it is the actual count of the text. Seif 1 reads as four clauses of the Mechaber; seif 2 is a reported opinion (יש אומרים). There is no gloss of the Rama.
| Clause | Who | Psak (anchored in the text) |
|---|---|---|
| 1:1 | Mechaber | The price of an idol sold by a Jew is forbidden. |
| 1:2 | Mechaber | Sold by a non-Jew, even to be worshipped, the price is permitted. |
| 1:3 | Mechaber | Provided one knows he sold for his needs. |
| 1:4 | Mechaber | Otherwise, the money is set aside for idols and forbidden — reference to the end of siman 132. |
| 2 | Mechaber (יש אומרים) | Sale on credit of forbidden goods to a non-Jew who resold them before paying: the money is permitted after the fact. |
The Mechaber speaks of the Jew who sold. The Shach reads in the verse a wider rule: it is the idol of the Jew that holds its price — even if a non-Jew sold it.
« דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« ומשמע דאליל של ישראל אפ׳ מכרה העובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי עבודת כוכבים של ישראל הן. ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ אָסוּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ב׳)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
Sold for his needs — permitted, even to be worshipped. Motive unknown — forbidden, the money is set aside for idols. And the Taz reports a third term, the Mordechai, which the Nekudot HaKesef set aside for the idol.
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« אליל שלו ואפילו מכרה שיעבדוה הקונים דלא בטלה הדמים מותרין » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א)
« כגון לפרוע חובותיו או שאר צרכיו » (טור יו״ד קמ״ד)
« ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד)
« ובנה״כ כתב שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים וכ״כ שם בסי׳ קל״ב ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« אבל הדרישה בסימן קמ״ד חילק בין עבודת כוכבים ליי״נ דביי״נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי״נ » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ח)
« ומבואר בסימן קמ״ד דאפי׳ מספק יש לחוש שמא מכרה לצורך קניית עבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק י״א)
Rabbi Elchanan requires that the non-Jew resold — that is seif 2. The Ri is content with meshichah — that is siman 132:1. The Shach and the Taz note the gap; the Shach decides at siman 132.
« ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי׳ לא מכרם העובד כוכבים אלא כיון שמשכם אצלו קודם שיתן הדמים דקי״ל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« משיכת עובד כוכבים קונה והוי כמו בא עליה ואח״כ נתן דאתננה מותר כיון שלא היה ברשותה בשעת הביאה וה״נ לא היתה עבודת כוכבים ברשותו בשעת פריעת המעות » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ד:ב)
« ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים » (שו״ע יו״ד קל״ב:א)
« וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« משמע הא כל שלא מכרם אסורים ומשמע אפילו לאחרים והיינו כדעת הר״ר אלחנן דלא כר״י ובר״ס קל״ב הביא דעת ר״י בשם יש מי שאומר דלאחרים מותרים וק״ק » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« מ״מ הרי הרמב״ן והר״ן ר״פ בתרא דעבודת כוכבים אוסרים וכ׳ הר״ן שכן נראה גם כן דעת רש״י וגם רבינו ירוחם לא הכריע מיהו דעת המרדכי שם כהרא״ש וכן מסקנת התוספות שם בשם ר״י » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« הלכך במקום הפסד מרובה שרי הא לאו הכי אסור ואע״ג דלא נ״מ ביי״נ דקי״ל דשרי בהנאה בזמן הזה מכל מקום נ״מ למכר עבודת כוכבים ומשמשיה כדאיתא להדיא בפוסקים דה״ה בעבודת כוכבים והוא פשוט » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« אלא שק״ק הא דכתב סתם הדמים מותרים וגם בב״י לא הביא דברי הרא״ש ורבינו ירוחם רק לעיל ר״ס קל״ב הביא דברי רבינו ירוחם בקצרה וע״ל ס״ס קמ״ט » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« כתב ר׳ ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משוס קנס עכ״ל ויש לתמוה על המחבר דכתב סתם הדמים מותרים ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« אלא דהרא״ש כתב שם דהמעות אינם מותרים רק לאחר אבל לא לו דנהנה מדמי עבודת כוכבים ויליף לה ממי שמכר ערלה וקידש אשה בדמיה שהיא מקודשת אבל לו עצמו המעות אסורין » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« ואין שייך על זה יש מי שאומר אלא על האיסור לעצמו היה לו לכתוב יש מי שאומר » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג)
(1) To others than the seller: permitted. (2) To the seller himself: forbidden forever, as a penalty — Rosh, Rabbeinu Yerucham, Shach, Baer Hetev. (3) The Mechaber wrote מותרים without more here, but wrote the restriction himself at siman 132:1.
A Jew inherits an object that was worshipped, and a non-Jewish dealer sells it on his behalf. If it is an idol in the halakhic sense (siman 141), the money is forbidden for benefit: it is a Jew’s idol, and the Shach (ס״ק א) writes that even sold by a non-Jew, its price is forbidden.
A non-Jew owes money to a Jew; he sells a statue of his cult and pays him with the proceeds. One knows he sold in order to pay: the money is permitted (Tur: כגון לפרוע חובותיו), even if he sold it to a worshipper.
A non-Jew sold an idol and offers the Jew a payment whose intended use is unknown. According to the Mechaber and the Nekudot HaKesef, the money is set aside for idols and forbidden; the Taz reports the Mordechai, who is broader. To be put to a Rav, stating that an idol is involved and not wine.
A Jew sold forbidden goods on credit to a non-Jewish merchant, who resold them before paying. The money is permitted after the fact — to others; the seller himself does not benefit from it (Shach ס״ק ד).
Same case, but the merchant only took delivery and pays without having resold. The Mechaber does not permit it here; the Shach (siman 132 ס״ק ג) permits only in a case of significant loss. To be put to a Rav.
| Situation | Practical verdict | Source |
|---|---|---|
| A Jew sold an idol | The money is forbidden — it is the idol | שו״ע קמ״ד:א · רמב״ם ע״ז ז׳:ט׳ |
| A Jew’s idol sold by a non-Jew | Forbidden — it is the price of a Jew’s idol | ש״ך ס״ק א · באר היטב ס״ק א |
| A non-Jew sold his own, for his needs | Permitted, even if he sold it to be worshipped | שו״ע קמ״ד:א · ט״ז ס״ק א · ש״ך ס״ק ב |
| A non-Jew sold his own, motive unknown | Forbidden — set aside for idols (Mordechai: permitted unless “wait”) | שו״ע קמ״ד:א · ט״ז ס״ק ב · נקודות הכסף |
| Wine, not an idol, motive unknown | One does not fear he will buy wine again | ש״ך קל״ב ס״ק ל״ח (דרישה) |
| Sale on credit, resold before payment | Permitted after the fact — to others | שו״ע קמ״ד:ב · ש״ך ס״ק ד |
| Sale on credit, not resold | Only in a case of significant loss | ש״ך קל״ב ס״ק ג |
| The money of seif 2 for the seller | Forbidden — penalty | ש״ך ס״ק ד · ט״ז קל״ב ס״ק ג |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קמ״ד · ♥ Support