Du psak du Mehaber à l’arbitrage du Chakh, du Taz, du Baer Hetev
et des Nekoudot HaKessef, jusqu’au paiement reçu d’un vendeur d’idoles
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ד (ב׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, נקודות הכסף, באר היטב, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ Avertissement de niveau :
Ce niveau n’est pas “Daat HaRav” : le Choulhan Aroukh HaRav
(Admour HaZaken) ne couvre pas le Yoreh De'ah, donc pas le Siman 144.
C’est un niveau de psika pratique : ce que l’on fait, et à qui demander.
Rédaction et iyun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
Comment lire ce niveau. Chaque affirmation est ancrée soit dans le texte du Choulhan Aroukh et de ses nossei kelim, soit dans un posek nommé et vérifiable (Tour, Beit Yossef, Rambam, Tossefot, guemara d’Avoda Zara). Sur le Yoreh De'ah il n’y a ni Mishna Beroura (qui ne commente que l’Orach Chaim), ni Choulhan Aroukh HaRav (l’Admour HaZaken n’a pas écrit le YD). Le Pit’hei Techouva ne commente pas ce siman. Le Aroukh HaChoulhan n’est pas cité : son texte sur ce siman ne nous est pas accessible, et l’on ne cite pas ce que l’on ne peut pas vérifier. Restent, et ils suffisent : le Chakh (4 ס״ק), le Taz (3 ס״ק), le Baer Hetev (3 ס״ק) et les Nekoudot HaKessef (une entrée) — avec, parce que le siman y renvoie lui-même, le Chakh et le Taz sur le siman 132. Là où la question déborde le siman, ce niveau le dit et s’arrête : la halakha lema'asse passe par ton Rav.
דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים
יש אומרי׳ שאם ביד ישראל יין נסך ואלילי׳ ומכרם לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד
Le cas fondateur. Une idole a été vendue. Le Mehaber ne demande pas ce qu’elle vaut ni qui l’a achetée : il demande qui l’a vendue. Le Juif — l’argent est interdit, il est devenu l’idole. Le non-Juif — l’argent est permis, même s’il l’a vendue pour qu’on l’adore.
Puis une condition, et un second cas. Le non-Juif doit avoir vendu, à ce qu’on sache, pour ses besoins ; sinon l’argent est réservé aux idoles. Et selon certains, l’argent d’une vente à crédit dont la marchandise a été revendue avant paiement est permis a posteriori.
— Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 144:1-2 · Sefaria YD 144:1
« אָמַר קְרָא: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ » (עבודה זרה נ״ד ע״ב)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« ותירץ ר״ת דודאי היכא שמכרה העכו״ם ופרע בחובו הדמים מותרים דחליפי אליל אסורים מוהיית חרם כמוהו והאי לא שייך בעכו״ם » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל הכא ובפ״ק איירי שהמעות עדיין ביד העכו״ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות אליל אחרת והרי המעות מוקצין לאליל ואסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
Le Siman 144 compte deux seifim — c’est le compte annoncé par l’en-tête (ובו ב׳ סעיפים) et c’est le compte réel du texte. Le seif 1 se lit en quatre clauses du Mehaber ; le seif 2 est un avis rapporté (יש אומרים). Il n’y a pas de glose du Rama.
| Clause | Qui | Psak (ancré dans le texte) |
|---|---|---|
| 1:1 | Mehaber | Le prix de l’idole vendue par un Juif est interdit. |
| 1:2 | Mehaber | Vendue par un non-Juif, même pour qu’on l’adore, le prix est permis. |
| 1:3 | Mehaber | À condition que l’on sache qu’il a vendu pour ses besoins. |
| 1:4 | Mehaber | Sinon, l’argent est réservé aux idoles et interdit — renvoi à la fin du siman 132. |
| 2 | Mehaber (יש אומרים) | Vente à crédit d’interdits à un non-Juif qui les a revendus avant de payer : l’argent est permis a posteriori. |
Le Mehaber parle du Juif qui a vendu. Le Chakh lit dans le verset une règle plus large : c’est l’idole du Juif qui tient son prix — même si c’est un non-Juif qui l’a vendue.
« דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« ומשמע דאליל של ישראל אפ׳ מכרה העובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי עבודת כוכבים של ישראל הן. ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ אָסוּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ב׳)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
Vendue pour ses besoins — permis, même pour qu’on l’adore. Motif inconnu — interdit, l’argent est réservé aux idoles. Et le Taz rapporte un troisième terme, le Mordekhi, que les Nekoudot HaKessef écartent pour l’idole.
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« אליל שלו ואפילו מכרה שיעבדוה הקונים דלא בטלה הדמים מותרין » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א)
« כגון לפרוע חובותיו או שאר צרכיו » (טור יו״ד קמ״ד)
« ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד)
« ובנה״כ כתב שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים וכ״כ שם בסי׳ קל״ב ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« אבל הדרישה בסימן קמ״ד חילק בין עבודת כוכבים ליי״נ דביי״נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי״נ » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ח)
« ומבואר בסימן קמ״ד דאפי׳ מספק יש לחוש שמא מכרה לצורך קניית עבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק י״א)
Rabbi Elhanan exige que le non-Juif ait revendu — c’est le seif 2. Le Ri se contente du tirage — c’est le siman 132:1. Le Chakh et le Taz relèvent l’écart ; le Chakh tranche au siman 132.
« ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי׳ לא מכרם העובד כוכבים אלא כיון שמשכם אצלו קודם שיתן הדמים דקי״ל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« משיכת עובד כוכבים קונה והוי כמו בא עליה ואח״כ נתן דאתננה מותר כיון שלא היה ברשותה בשעת הביאה וה״נ לא היתה עבודת כוכבים ברשותו בשעת פריעת המעות » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ד:ב)
« ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים » (שו״ע יו״ד קל״ב:א)
« וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« משמע הא כל שלא מכרם אסורים ומשמע אפילו לאחרים והיינו כדעת הר״ר אלחנן דלא כר״י ובר״ס קל״ב הביא דעת ר״י בשם יש מי שאומר דלאחרים מותרים וק״ק » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« מ״מ הרי הרמב״ן והר״ן ר״פ בתרא דעבודת כוכבים אוסרים וכ׳ הר״ן שכן נראה גם כן דעת רש״י וגם רבינו ירוחם לא הכריע מיהו דעת המרדכי שם כהרא״ש וכן מסקנת התוספות שם בשם ר״י » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« הלכך במקום הפסד מרובה שרי הא לאו הכי אסור ואע״ג דלא נ״מ ביי״נ דקי״ל דשרי בהנאה בזמן הזה מכל מקום נ״מ למכר עבודת כוכבים ומשמשיה כדאיתא להדיא בפוסקים דה״ה בעבודת כוכבים והוא פשוט » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« אלא שק״ק הא דכתב סתם הדמים מותרים וגם בב״י לא הביא דברי הרא״ש ורבינו ירוחם רק לעיל ר״ס קל״ב הביא דברי רבינו ירוחם בקצרה וע״ל ס״ס קמ״ט » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« כתב ר׳ ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משוס קנס עכ״ל ויש לתמוה על המחבר דכתב סתם הדמים מותרים ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« אלא דהרא״ש כתב שם דהמעות אינם מותרים רק לאחר אבל לא לו דנהנה מדמי עבודת כוכבים ויליף לה ממי שמכר ערלה וקידש אשה בדמיה שהיא מקודשת אבל לו עצמו המעות אסורין » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« ואין שייך על זה יש מי שאומר אלא על האיסור לעצמו היה לו לכתוב יש מי שאומר » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג)
(1) Pour d’autres que le vendeur : permis. (2) Pour le vendeur lui-même : interdit à jamais, à titre d’amende — Roch, Rabbénou Yerou’ham, Chakh, Baer Hetev. (3) Le Mehaber a écrit מותרים tout court ici, mais a écrit la restriction lui-même au siman 132:1.
Un Juif hérite d’un objet qui fut adoré, et un marchand non juif le vend pour son compte. Si c’est une idole au sens de la halakha (siman 141), l’argent est interdit au profit : c’est l’idole d’un Juif, et le Chakh (ס״ק א) écrit que même vendue par un non-Juif, son prix est interdit.
Un non-Juif doit de l’argent à un Juif ; il vend une statue de son culte et le paie avec le produit. On sait qu’il a vendu pour payer : l’argent est permis (Tour : כגון לפרוע חובותיו), même s’il l’a vendue à un adorateur.
Un non-Juif a vendu une idole et propose au Juif un paiement dont on ignore ce qu’il voulait faire. Selon le Mehaber et les Nekoudot HaKessef, l’argent est réservé aux idoles et interdit ; le Taz rapporte le Mordekhi, plus large. À poser à un Rav, en disant qu’il s’agit d’une idole et non de vin.
Un Juif a vendu à crédit des objets interdits à un marchand non juif, qui les a revendus avant de payer. L’argent est permis a posteriori — pour d’autres ; le vendeur lui-même n’en profite pas (Chakh ס״ק ד).
Même cas, mais le marchand a seulement pris livraison et paie sans avoir revendu. Le Mehaber ne le permet pas ici ; le Chakh (siman 132 ס״ק ג) ne permet qu’en cas de perte importante. À poser à un Rav.
| Situation | Verdict pratique | Source |
|---|---|---|
| Un Juif a vendu une idole | L’argent est interdit — il est l’idole | שו״ע קמ״ד:א · רמב״ם ע״ז ז׳:ט׳ |
| L’idole d’un Juif vendue par un non-Juif | Interdit — c’est le prix d’une idole de Juif | ש״ך ס״ק א · באר היטב ס״ק א |
| Un non-Juif a vendu la sienne, pour ses besoins | Permis, même s’il l’a vendue pour qu’on l’adore | שו״ע קמ״ד:א · ט״ז ס״ק א · ש״ך ס״ק ב |
| Un non-Juif a vendu la sienne, motif inconnu | Interdit — réservé aux idoles (Mordekhi : permis sauf « attends ») | שו״ע קמ״ד:א · ט״ז ס״ק ב · נקודות הכסף |
| Du vin, non une idole, motif inconnu | On ne craint pas qu’il rachète du vin | ש״ך קל״ב ס״ק ל״ח (דרישה) |
| Vente à crédit, revendue avant paiement | Permis a posteriori — pour d’autres | שו״ע קמ״ד:ב · ש״ך ס״ק ד |
| Vente à crédit, non revendue | Seulement en cas de perte importante | ש״ך קל״ב ס״ק ג |
| L’argent du seif 2 pour le vendeur | Interdit — amende | ש״ך ס״ק ד · ט״ז קל״ב ס״ק ג |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קמ״ד · ♥ Soutenir