מפסק המחבר להכרעת הש״ך, הט״ז, הבאר היטב
ונקודות הכסף, עד לפירעון שמקבלים ממוכר אלילים
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ד (ב׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, נקודות הכסף, באר היטב, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך אף לא סימן קמ״ד · 144.
זו רמה של פסיקה מעשית : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה כאן נשענת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו, או על פוסק נקוב ובר־בדיקה (טור, בית יוסף, רמב״ם, תוספות, גמרא עבודה זרה). ביורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים) ולא שולחן ערוך הרב (שאדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). הפתחי תשובה אינו מפרש סימן זה. הערוך השולחן אינו מובא : לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מצטטים מה שאי אפשר לבדוק. נשארים, ודי בהם : הש״ך (ד׳ ס״ק), הט״ז (ג׳ ס״ק), הבאר היטב (ג׳ ס״ק) ונקודות הכסף (הערה אחת) — ועמם, לפי שהסימן עצמו מפנה לשם, הש״ך והט״ז על סימן קל״ב. ובמקום שהשאלה חורגת מן הסימן — רמה זו אומרת זאת ועוצרת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים
יש אומרי׳ שאם ביד ישראל יין נסך ואלילי׳ ומכרם לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד
המקרה היסודי. אליל נמכר. אין המחבר שואל כמה שווה ומי קנה : הוא שואל מי מכר. ישראל — המעות אסורים, נעשו אליל. עובד כוכבים — המעות מותרים, אפילו מכרה כדי לעבדה.
ואחר כך תנאי, ומקרה שני. צריך שיהא ידוע שהעובד כוכבים מכר לצרכיו ; ואם לאו, המעות מוקצין לאלילים. ויש אומרים שדמי מכירה בהקפה, שסחורתה נמכרה שוב קודם הפירעון, מותרים בדיעבד.
— שולחן ערוך יורה דעה קמ״ד:א-ב · ספריא יו״ד קמ״ד:א
« אָמַר קְרָא: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ » (עבודה זרה נ״ד ע״ב)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« ותירץ ר״ת דודאי היכא שמכרה העכו״ם ופרע בחובו הדמים מותרים דחליפי אליל אסורים מוהיית חרם כמוהו והאי לא שייך בעכו״ם » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל הכא ובפ״ק איירי שהמעות עדיין ביד העכו״ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות אליל אחרת והרי המעות מוקצין לאליל ואסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
בסימן קמ״ד שני סעיפים — זהו המניין שבכותרת (ובו ב׳ סעיפים) וזהו המניין האמיתי של הלשון. סעיף א׳ נקרא בארבעה קטעים של המחבר ; סעיף ב׳ הוא דעה מובאת (יש אומרים). אין כאן הגהת הרמ״א.
| קטע | מי | פסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| א:1 | מחבר | דמי אליל שמכרה ישראל אסורים. |
| א:2 | מחבר | מכרה עובד כוכבים, אפילו כדי לעבדה — הדמים מותרים. |
| א:3 | מחבר | ובלבד שידוע שמכר לצרכיו. |
| א:4 | מחבר | ואם לאו, המעות מוקצין לאלילים ואסורים — והפנייה לסוף סימן קל״ב. |
| ב | מחבר (יש אומרים) | מכירה בהקפה של איסורים לעובד כוכבים שחזר ומכרם קודם הפירעון : הדמים מותרים בדיעבד. |
המחבר מדבר בישראל שמכר. הש״ך קורא בכתוב דין רחב יותר : אליל של ישראל הוא שתופס את דמיו — אפילו עובד כוכבים הוא שמכרה.
« דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« ומשמע דאליל של ישראל אפ׳ מכרה העובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי עבודת כוכבים של ישראל הן. ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ אָסוּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ב׳)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
מכר לצרכיו — מותר, אפילו כדי לעבדה. אין הטעם ידוע — אסור, המעות מוקצין לאלילים. והט״ז מביא צד שלישי, המרדכי, שנקודות הכסף דוחים אותו באליל.
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« אליל שלו ואפילו מכרה שיעבדוה הקונים דלא בטלה הדמים מותרין » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א)
« כגון לפרוע חובותיו או שאר צרכיו » (טור יו״ד קמ״ד)
« ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד)
« ובנה״כ כתב שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים וכ״כ שם בסי׳ קל״ב ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
« אבל הדרישה בסימן קמ״ד חילק בין עבודת כוכבים ליי״נ דביי״נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי״נ » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ח)
« ומבואר בסימן קמ״ד דאפי׳ מספק יש לחוש שמא מכרה לצורך קניית עבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק י״א)
רבי אלחנן דורש שיחזור העובד כוכבים וימכור — זהו סעיף ב׳. הר״י מסתפק במשיכה — זהו סימן קל״ב:א. הש״ך והט״ז מעירים על ההבדל ; הש״ך מכריע בסימן קל״ב.
« ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי׳ לא מכרם העובד כוכבים אלא כיון שמשכם אצלו קודם שיתן הדמים דקי״ל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« משיכת עובד כוכבים קונה והוי כמו בא עליה ואח״כ נתן דאתננה מותר כיון שלא היה ברשותה בשעת הביאה וה״נ לא היתה עבודת כוכבים ברשותו בשעת פריעת המעות » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ד:ב)
« ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים » (שו״ע יו״ד קל״ב:א)
« וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« משמע הא כל שלא מכרם אסורים ומשמע אפילו לאחרים והיינו כדעת הר״ר אלחנן דלא כר״י ובר״ס קל״ב הביא דעת ר״י בשם יש מי שאומר דלאחרים מותרים וק״ק » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« מ״מ הרי הרמב״ן והר״ן ר״פ בתרא דעבודת כוכבים אוסרים וכ׳ הר״ן שכן נראה גם כן דעת רש״י וגם רבינו ירוחם לא הכריע מיהו דעת המרדכי שם כהרא״ש וכן מסקנת התוספות שם בשם ר״י » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« הלכך במקום הפסד מרובה שרי הא לאו הכי אסור ואע״ג דלא נ״מ ביי״נ דקי״ל דשרי בהנאה בזמן הזה מכל מקום נ״מ למכר עבודת כוכבים ומשמשיה כדאיתא להדיא בפוסקים דה״ה בעבודת כוכבים והוא פשוט » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« אלא שק״ק הא דכתב סתם הדמים מותרים וגם בב״י לא הביא דברי הרא״ש ורבינו ירוחם רק לעיל ר״ס קל״ב הביא דברי רבינו ירוחם בקצרה וע״ל ס״ס קמ״ט » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« כתב ר׳ ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משוס קנס עכ״ל ויש לתמוה על המחבר דכתב סתם הדמים מותרים ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« אלא דהרא״ש כתב שם דהמעות אינם מותרים רק לאחר אבל לא לו דנהנה מדמי עבודת כוכבים ויליף לה ממי שמכר ערלה וקידש אשה בדמיה שהיא מקודשת אבל לו עצמו המעות אסורין » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג)
« ואין שייך על זה יש מי שאומר אלא על האיסור לעצמו היה לו לכתוב יש מי שאומר » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג)
(1) לאחרים שאינם המוכר : מותרים. (2) למוכר עצמו : אסורים לעולם, משום קנס — רא״ש, רבינו ירוחם, ש״ך, באר היטב. (3) המחבר כתב כאן מותרים סתם, אבל בסימן קל״ב:א כתב את ההגבלה בעצמו.
ישראל ירש חפץ שנעבד, וסוחר נכרי מוכרו בשבילו. אם אליל הוא לפי ההלכה (סימן קמ״א), המעות אסורים בהנאה : אליל של ישראל הוא, והש״ך (ס״ק א) כותב שאפילו מכרה עובד כוכבים דמיה אסורים.
עובד כוכבים חייב מעות לישראל ; מוכר פסל של פולחנו ופורע מדמיו. ידוע שמכר כדי לפרוע : המעות מותרים (טור : כגון לפרוע חובותיו), אפילו מכרו לעובד.
עובד כוכבים מכר אליל ומציע לישראל פירעון שאין יודעים מה רצה לעשות בו. לפי המחבר ונקודות הכסף, המעות מוקצין לאלילים ואסורים ; הט״ז מביא את המרדכי, המיקל. שואלים רב, ואומרים שמדובר באליל ולא ביין.
ישראל מכר בהקפה דברים אסורים לסוחר נכרי, שחזר ומכרם קודם שפרע. המעות מותרים בדיעבד — לאחרים ; המוכר עצמו אינו נהנה מהם (ש״ך ס״ק ד).
אותו מקרה, אלא שהסוחר רק קיבל את הסחורה ופורע בלא שמכרה. המחבר אינו מתיר כאן ; הש״ך (סימן קל״ב ס״ק ג) אינו מתיר אלא בהפסד מרובה. שואלים רב.
| המצב | הפסק למעשה | מקור |
|---|---|---|
| ישראל מכר אליל | המעות אסורים — הם האליל | שו״ע קמ״ד:א · רמב״ם ע״ז ז׳:ט׳ |
| אליל של ישראל שמכרה עובד כוכבים | אסורים — דמי אליל של ישראל הם | ש״ך ס״ק א · באר היטב ס״ק א |
| עובד כוכבים מכר את שלו, לצרכיו | מותרים, אפילו מכרה כדי לעבדה | שו״ע קמ״ד:א · ט״ז ס״ק א · ש״ך ס״ק ב |
| עובד כוכבים מכר את שלו, הטעם אינו ידוע | אסורים — מוקצין לאלילים (מרדכי : מותר אלא אם אמר ״המתן״) | שו״ע קמ״ד:א · ט״ז ס״ק ב · נקודות הכסף |
| יין, לא אליל, הטעם אינו ידוע | אין חוששים שיחזור ויקנה יין | ש״ך קל״ב ס״ק ל״ח (דרישה) |
| מכירה בהקפה, נמכרה שוב קודם הפירעון | מותרים בדיעבד — לאחרים | שו״ע קמ״ד:ב · ש״ך ס״ק ד |
| מכירה בהקפה, לא נמכרה שוב | רק בהפסד מרובה | ש״ך קל״ב ס״ק ג |
| מעות סעיף ב׳ למוכר | אסורים — קנס | ש״ך ס״ק ד · ט״ז קל״ב ס״ק ג |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ד · ♥ תמכו בנו