Two seifim. The idol is forbidden for benefit; is its price? For the Jew, yes — the money becomes the idol. For the non-Jew, no — unless one does not know what he will do with it. And the sale on credit, where the money arrives after the idol has left the seller’s hands
Structured review, psak tables, quick memorisation
The verse’s source, in the Gemara:
« אָמַר קְרָא: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ » (עבודה זרה נ״ד ע״ב)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
And the split, in the Taz and the Shach:
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א)
| The source | What it establishes | Consequence in the siman |
|---|---|---|
| The verse (עבודה זרה נ״ד ע״ב) | What one draws from the idol is like it | The price of a Jew’s idol is forbidden |
| The Taz (ס״ק א) | The verse does not concern the non-Jew | The price of a non-Jew’s idol is permitted |
| The Shach (ס״ק א) | A Jew’s idol remains a Jew’s idol | Sold by a non-Jew, its price is forbidden |
| Rabbeinu Tam (Beit Yosef) | Money still in his hands is suspect | ידוע — the condition of seif 1 |
| Tosafot (ס״ב ע״ב) | Money arriving afterwards replaced nothing | Seif 2 — the sale on credit |
| Clause of the seif | Who speaks | What follows from it |
|---|---|---|
| דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים | Mechaber | The money is like the idol — the verse |
| אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים | Mechaber | The verse does not address the non-Jew; future worship changes nothing |
| ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה | Mechaber | The condition: the motive of the sale must be known |
| אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים | Mechaber | Otherwise, the money is set aside for idols — forbidden by concern |
| יש אומרי׳ שאם ביד ישראל יין נסך ואלילי׳ ומכרם לעובד כוכבים בהקפה | Mechaber (יש אומרים) | The case: forbidden goods sold on credit |
| ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד | Mechaber (יש אומרים) | Resold before payment: the money replaces nothing — permitted after the fact |
The Gemara permits in one place and seems to forbid in two others. The Rosh asks the question; three Rishonim answer.
« אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי מוּתָּרִין » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
« תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזָרָה — מוּתָּר. יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בַּהֲלִיכָה — מוּתָּר, בַּחֲזָרָה — אָסוּר » (עבודה זרה ל״ג ע״א)
« ותירץ ר״ת דודאי היכא שמכרה העכו״ם ופרע בחובו הדמים מותרים דחליפי אליל אסורים מוהיית חרם כמוהו והאי לא שייך בעכו״ם » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל הכא ובפ״ק איירי שהמעות עדיין ביד העכו״ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות אליל אחרת והרי המעות מוקצין לאליל ואסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל אם היה ישראל נושה בו ומכר אליל או יין נסך והביא לו כיון שאינו תופס דמיו ביד עכו״ם אלא ביד ישראל מותר ישראל ליפרע ממנו ולהציל מידו את חובו אבל לכתחלה ובידוע גזרו בעכו״ם אטו ישראל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
| Who | The answer | What follows |
|---|---|---|
| Rabbeinu Tam (Rosh, Tur) | Money paid for a debt: permitted; money still in his hands with no known motive: suspect | The ידוע condition of seif 1 — this is the Mechaber’s line |
| The Rif | The sugya of the fair is set aside: the conclusion is that the price is permitted | No condition |
| The Razah (Ran) | A priori forbidden wherever one may fear; after the fact the creditor collects | A condition of timing, not of knowledge |
The Beit Yosef says it: ודברי רבינו הם כשיטת הרא״ש. The Mechaber writes ידוע — a condition of knowledge: that is Rabbeinu Tam.
Seif 1 refers to the end of siman 132, where only the known case is forbidden, and where the Mordechai permits receiving the money unless he said “wait”. The Taz sees a contradiction:
« ואם אמר לו קודם שימכור המתן לי עד שאמכור אלילים או יין נסך שיש לי ואביא לך אע״פ שהוא סתם יינם ומכר והביא לו הרי זה אסור מפני שהישראל רוצה בקיומו כדי שיפרע ממנו חובו » (שו״ע יו״ד קל״ב:ז)
« ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
The Nekudot HaKesef answer, and the Baer Hetev reports them:
« עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד)
« ובנה״כ כתב שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים וכ״כ שם בסי׳ קל״ב ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
The distinction is the Derisha’s, which the Shach cites at siman 132: one does not presume that a non-Jew buys wine again with the price of wine.
« אבל הדרישה בסימן קמ״ד חילק בין עבודת כוכבים ליי״נ דביי״נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי״נ » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ח)
Libation wine (siman 132): forbidden only if one knows he sells in order to buy again, or if he said “wait”. Idol (siman 144): forbidden as soon as the motive is unknown — Mechaber, Nekudot HaKesef; permitted according to the Mordechai reported by the Taz.
Tosafot give two rules: Rabbi Elchanan requires that the non-Jew has resold; the Ri is content that he has drawn it to himself.
« ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי׳ לא מכרם העובד כוכבים אלא כיון שמשכם אצלו קודם שיתן הדמים דקי״ל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« משיכת עובד כוכבים קונה והוי כמו בא עליה ואח״כ נתן דאתננה מותר כיון שלא היה ברשותה בשעת הביאה וה״נ לא היתה עבודת כוכבים ברשותו בשעת פריעת המעות » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
The Mechaber writes Rabbi Elchanan here, and the Ri at siman 132 — the Taz and the Shach note it:
« ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים » (שו״ע יו״ד קל״ב:א)
« וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« משמע הא כל שלא מכרם אסורים ומשמע אפילו לאחרים והיינו כדעת הר״ר אלחנן דלא כר״י ובר״ס קל״ב הביא דעת ר״י בשם יש מי שאומר דלאחרים מותרים וק״ק » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
And the penalty: permitted to others, never to the seller —
« ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
| Seif | In one line |
|---|---|
| 1 | The price of an idol sold by a Jew is forbidden; sold by a non-Jew, even to be worshipped, it is permitted — provided one knows he sold for his needs; otherwise the money is set aside for idols and forbidden. |
| 2 | According to some, a Jew who sold libation wine or idols on credit to a non-Jew who resold them before paying: the money is permitted after the fact. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קמ״ד · ♥ Support