Deux seifim. L’idole est interdite au profit ; son prix l’est-il ? Pour le Juif, oui — l’argent devient l’idole. Pour le non-Juif, non — sauf si l’on ignore ce qu’il en fera. Et la vente à crédit, où l’argent arrive après que l’idole a quitté les mains du vendeur
Révision structurée, tableaux de psak, mémorisation rapide
La source du verset, dans la guemara :
« אָמַר קְרָא: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ » (עבודה זרה נ״ד ע״ב)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
Et la coupure, chez le Taz et le Chakh :
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א)
| La source | Ce qu’elle établit | Conséquence dans le siman |
|---|---|---|
| Le verset (עבודה זרה נ״ד ע״ב) | Ce qu’on tire de l’idole est comme elle | Le prix de l’idole du Juif est interdit |
| Le Taz (ס״ק א) | Le verset ne concerne pas le non-Juif | Le prix de l’idole du non-Juif est permis |
| Le Chakh (ס״ק א) | L’idole d’un Juif reste l’idole d’un Juif | Vendue par un non-Juif, son prix est interdit |
| Rabbénou Tam (Beit Yossef) | L’argent encore entre ses mains est suspect | ידוע — la condition du seif 1 |
| Les Tossefot (ס״ב ע״ב) | L’argent arrivé après n’a rien remplacé | Le seif 2 — la vente à crédit |
| Clause du seif | Qui parle | Ce qui en résulte |
|---|---|---|
| דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים | Mehaber | L’argent est comme l’idole — le verset |
| אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים | Mehaber | Le verset ne vise pas le non-Juif ; l’adoration future n’y change rien |
| ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה | Mehaber | La condition : que le motif de la vente soit connu |
| אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים | Mehaber | Sinon, l’argent est réservé aux idoles — interdit par crainte |
| יש אומרי׳ שאם ביד ישראל יין נסך ואלילי׳ ומכרם לעובד כוכבים בהקפה | Mehaber (יש אומרים) | Le cas : des interdits vendus à crédit |
| ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד | Mehaber (יש אומרים) | Revendus avant paiement : l’argent ne remplace plus rien — permis a posteriori |
La guemara permet en un endroit et paraît interdire en deux autres. Le Roch pose la question ; trois Richonim répondent.
« אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי מוּתָּרִין » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
« תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזָרָה — מוּתָּר. יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בַּהֲלִיכָה — מוּתָּר, בַּחֲזָרָה — אָסוּר » (עבודה זרה ל״ג ע״א)
« ותירץ ר״ת דודאי היכא שמכרה העכו״ם ופרע בחובו הדמים מותרים דחליפי אליל אסורים מוהיית חרם כמוהו והאי לא שייך בעכו״ם » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל הכא ובפ״ק איירי שהמעות עדיין ביד העכו״ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות אליל אחרת והרי המעות מוקצין לאליל ואסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל אם היה ישראל נושה בו ומכר אליל או יין נסך והביא לו כיון שאינו תופס דמיו ביד עכו״ם אלא ביד ישראל מותר ישראל ליפרע ממנו ולהציל מידו את חובו אבל לכתחלה ובידוע גזרו בעכו״ם אטו ישראל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
| Qui | La réponse | Ce qui en découle |
|---|---|---|
| Rabbénou Tam (Roch, Tour) | Argent versé pour une dette : permis ; argent encore entre ses mains sans motif connu : suspect | La condition ידוע du seif 1 — c’est la ligne du Mehaber |
| Le Rif | On écarte la sougya de la foire : la conclusion est que le prix est permis | Pas de condition |
| Le Razah (Ran) | A priori interdit partout où l’on peut craindre ; a posteriori le créancier se fait payer | Une condition de moment, non de connaissance |
Le Beit Yossef le dit : ודברי רבינו הם כשיטת הרא״ש. Le Mehaber écrit ידוע — une condition de connaissance : c’est Rabbénou Tam.
Le seif 1 renvoie à la fin du siman 132, où seul le cas connu est interdit, et où le Mordekhi permet de recevoir l’argent sauf s’il a dit « attends ». Le Taz y voit une contradiction :
« ואם אמר לו קודם שימכור המתן לי עד שאמכור אלילים או יין נסך שיש לי ואביא לך אע״פ שהוא סתם יינם ומכר והביא לו הרי זה אסור מפני שהישראל רוצה בקיומו כדי שיפרע ממנו חובו » (שו״ע יו״ד קל״ב:ז)
« ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
Les Nekoudot HaKessef répondent, et le Baer Hetev les rapporte :
« עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד)
« ובנה״כ כתב שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים וכ״כ שם בסי׳ קל״ב ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
La distinction est celle de la Dericha, que le Chakh cite au siman 132 : on ne présume pas qu’un non-Juif rachète du vin avec le prix du vin.
« אבל הדרישה בסימן קמ״ד חילק בין עבודת כוכבים ליי״נ דביי״נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי״נ » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ח)
Vin de libation (siman 132) : interdit seulement si l’on sait qu’il vend pour racheter, ou s’il a dit « attends ». Idole (siman 144) : interdit dès qu’on ignore le motif — Mehaber, Nekoudot HaKessef ; permis selon le Mordekhi rapporté par le Taz.
Les Tossefot donnent deux règles : Rabbi Elhanan exige que le non-Juif ait revendu ; le Ri se contente qu’il ait tiré à lui.
« ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי׳ לא מכרם העובד כוכבים אלא כיון שמשכם אצלו קודם שיתן הדמים דקי״ל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« משיכת עובד כוכבים קונה והוי כמו בא עליה ואח״כ נתן דאתננה מותר כיון שלא היה ברשותה בשעת הביאה וה״נ לא היתה עבודת כוכבים ברשותו בשעת פריעת המעות » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
Le Mehaber écrit ici Rabbi Elhanan, et au siman 132 le Ri — le Taz et le Chakh le relèvent :
« ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים » (שו״ע יו״ד קל״ב:א)
« וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« משמע הא כל שלא מכרם אסורים ומשמע אפילו לאחרים והיינו כדעת הר״ר אלחנן דלא כר״י ובר״ס קל״ב הביא דעת ר״י בשם יש מי שאומר דלאחרים מותרים וק״ק » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
Et l’amende : permis pour d’autres, jamais pour le vendeur —
« ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
| Seif | En une ligne |
|---|---|
| 1 | Le prix de l’idole vendue par un Juif est interdit ; vendue par un non-Juif, même pour qu’on l’adore, il est permis — pourvu qu’on sache qu’il vendait pour ses besoins ; sinon l’argent est réservé aux idoles et interdit. |
| 2 | Selon certains, un Juif qui a vendu à crédit du vin de libation ou des idoles à un non-Juif qui les a revendus avant de payer : l’argent est permis a posteriori. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קמ״ד · ♥ Soutenir