שני סעיפים. האליל אסור בהנאה ; ודמיו ? בישראל — כן, המעות נעשים אליל. בעובד כוכבים — לא, אלא אם כן אין יודעים מה יעשה בהם. ומכירה בהקפה, שבה מגיעים המעות אחרי שיצא האליל מיד המוכר
חזרה מסודרת, טבלאות פסק, שינון מהיר
מקור הפסוק בגמרא :
« אָמַר קְרָא: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ » (עבודה זרה נ״ד ע״ב)
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
והחילוק, אצל הט״ז והש״ך :
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א)
| המקור | מה הוא מלמד | התולדה בסימן |
|---|---|---|
| הפסוק (עבודה זרה נ״ד ע״ב) | מה שמוציאים מן האליל הוא כמוהו | דמי אליל של ישראל אסורים |
| הט״ז (ס״ק א) | אין הכתוב מדבר בעובד כוכבים | דמי אליל של עובד כוכבים מותרים |
| הש״ך (ס״ק א) | אליל של ישראל נשאר אליל של ישראל | מכרה עובד כוכבים — דמיה אסורים |
| רבינו תם (בית יוסף) | מעות שעדיין בידו חשודים | ידוע — התנאי של סעיף א׳ |
| התוספות (ס״ב ע״ב) | מעות שבאו אחר כך לא החליפו כלום | סעיף ב׳ — המכירה בהקפה |
| קטע הסעיף | מי מדבר | מה יוצא ממנו |
|---|---|---|
| דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים | מחבר | המעות הם כאליל — הכתוב |
| אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים | מחבר | אין הכתוב מדבר בעובד כוכבים ; העבודה שתבוא אינה משנה |
| ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה | מחבר | התנאי : שיהא טעם המכירה ידוע |
| אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים | מחבר | ואם לאו, המעות מוקצין לאלילים — אסורים מחשש |
| יש אומרי׳ שאם ביד ישראל יין נסך ואלילי׳ ומכרם לעובד כוכבים בהקפה | מחבר (יש אומרים) | המקרה : איסורים שנמכרו בהקפה |
| ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד | מחבר (יש אומרים) | חזר ומכרם קודם הפירעון : אין המעות מחליפים כלום — מותרים בדיעבד |
הגמרא מתירה במקום אחד ונראית אוסרת בשניים אחרים. הרא״ש שואל ; שלושה ראשונים משיבים.
« אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי מוּתָּרִין » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
« תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזָרָה — מוּתָּר. יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בַּהֲלִיכָה — מוּתָּר, בַּחֲזָרָה — אָסוּר » (עבודה זרה ל״ג ע״א)
« ותירץ ר״ת דודאי היכא שמכרה העכו״ם ופרע בחובו הדמים מותרים דחליפי אליל אסורים מוהיית חרם כמוהו והאי לא שייך בעכו״ם » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל הכא ובפ״ק איירי שהמעות עדיין ביד העכו״ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות אליל אחרת והרי המעות מוקצין לאליל ואסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל אם היה ישראל נושה בו ומכר אליל או יין נסך והביא לו כיון שאינו תופס דמיו ביד עכו״ם אלא ביד ישראל מותר ישראל ליפרע ממנו ולהציל מידו את חובו אבל לכתחלה ובידוע גזרו בעכו״ם אטו ישראל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
| מי | התשובה | מה יוצא ממנה |
|---|---|---|
| רבינו תם (רא״ש, טור) | מעות שניתנו בפירעון חוב : מותרים ; מעות שעדיין בידו בלא טעם ידוע : חשודים | תנאי ידוע של סעיף א׳ — זהו קו המחבר |
| הרי״ף | דוחים את סוגיית היריד : המסקנה שהדמים מותרים | בלא תנאי |
| הרז״ה (ר״ן) | לכתחילה אסור בכל מקום שיש לחוש ; בדיעבד הנושה נפרע | תנאי של זמן, לא של ידיעה |
הבית יוסף אומר זאת : ודברי רבינו הם כשיטת הרא״ש. המחבר כותב ידוע — תנאי של ידיעה : זהו רבינו תם.
סעיף א׳ מפנה לסוף סימן קל״ב, ששם אין אסור אלא המקרה הידוע, והמרדכי מתיר לקבל את המעות אלא אם כן אמר ״המתן״. הט״ז רואה בזה סתירה :
« ואם אמר לו קודם שימכור המתן לי עד שאמכור אלילים או יין נסך שיש לי ואביא לך אע״פ שהוא סתם יינם ומכר והביא לו הרי זה אסור מפני שהישראל רוצה בקיומו כדי שיפרע ממנו חובו » (שו״ע יו״ד קל״ב:ז)
« ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
נקודות הכסף משיבים, והבאר היטב מביאם :
« עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד)
« ובנה״כ כתב שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים וכ״כ שם בסי׳ קל״ב ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)
החילוק הוא חילוקו של הדרישה, שהש״ך מביא בסימן קל״ב : אין תולים שעובד כוכבים חוזר וקונה יין בדמי היין.
« אבל הדרישה בסימן קמ״ד חילק בין עבודת כוכבים ליי״נ דביי״נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי״נ » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ח)
יין נסך (סימן קל״ב) : אסור רק כשידוע שמוכר כדי לחזור ולקנות, או שאמר ״המתן״. אליל (סימן קמ״ד) : אסור משאין יודעים את הטעם — מחבר, נקודות הכסף ; מותר לפי המרדכי שמביא הט״ז.
התוספות נותנים שני דינים : רבי אלחנן דורש שיחזור העובד כוכבים וימכור ; הר״י מסתפק בכך שמשך.
« ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי׳ לא מכרם העובד כוכבים אלא כיון שמשכם אצלו קודם שיתן הדמים דקי״ל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« משיכת עובד כוכבים קונה והוי כמו בא עליה ואח״כ נתן דאתננה מותר כיון שלא היה ברשותה בשעת הביאה וה״נ לא היתה עבודת כוכבים ברשותו בשעת פריעת המעות » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
המחבר כותב כאן את רבי אלחנן, ובסימן קל״ב את הר״י — הט״ז והש״ך מעירים על כך :
« ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים » (שו״ע יו״ד קל״ב:א)
« וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« משמע הא כל שלא מכרם אסורים ומשמע אפילו לאחרים והיינו כדעת הר״ר אלחנן דלא כר״י ובר״ס קל״ב הביא דעת ר״י בשם יש מי שאומר דלאחרים מותרים וק״ק » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
והקנס : מותרים לאחרים, לעולם לא למוכר —
« ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
| סעיף | בשורה אחת |
|---|---|
| א | דמי אליל שמכרה ישראל אסורים ; מכרה עובד כוכבים, אפילו כדי לעבדה, מותרים — ובלבד שידוע שמכר לצרכיו ; ואם לאו, המעות מוקצין לאלילים ואסורים. |
| ב | יש אומרים : ישראל שמכר בהקפה יין נסך ואלילים לעובד כוכבים, וחזר העובד כוכבים ומכרם לאחר קודם שפרע — הדמים מותרים בדיעבד. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ד · ♥ תמכו בנו