Nine seifim. The preceding simanim said what an idol forbids; this one asks what, having been worshipped, nevertheless stays permitted. The answer is four words — תפיסת יד אדם — and then, case by case, the exact line where the hand of man begins
Structured review, psak tables, quick memorisation
The Mehaber’s rule, its verse in the Taz, and its source in the Rambam:
« כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע״פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך המשתחוה להר לא נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א)
« דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« כָּל שֶׁאֵין בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם וְלֹא עֲשָׂהוּ אָדָם אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֱבַד הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ח׳ הלכה א׳)
« אין איסור אליל אלא בדבר שיש בו תפיסת יד אדם הלכך המשתחוה להר לא נאסר » (טור יו״ד קמ״ה)
| The source | What it establishes | Consequence in the siman |
|---|---|---|
| Mehaber, seif 1 | Without the hand taking hold, nothing is forbidden | Mountain, springs, self-grown tree, animal: permitted |
| Taz ס״ק א | “Their gods upon the mountains”, not the mountains their gods | The verse limits the prohibition to what man has made |
| Rambam, Avodah Zarah 8:1 | The very same wording | The Mehaber copies the Rambam, and the Tur says the same |
| Mehaber, seifim 7 and 8 | עשה בו מעשה — an act upon the thing | Dug ground and a slaughtered animal are forbidden, though man did not make them |
| Mehaber, seif 2 | The permitted may carry the forbidden | The plating of a permitted mountain is forbidden |
Twenty-four clauses, in the exact order of the Shulchan Arukh. Each cell carries the text and its reference.
| Seif | The clause | What follows from it |
|---|---|---|
| 1 | « כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע״פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך המשתחוה להר לא נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | The single rule of the siman: the hand, not the worship |
| 1 | « ואפילו אבני הר שנדלדלו ועדיין הם במקומם ועבדם שם אינן נאסרים » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | Stones loosened but still in place: permitted (Rambam; the Ran forbids) |
| 1 | « וכן הנהרות והמעינות של רבים ואילנות שלא נטען לשם אלילים אינם נאסרים » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | Rivers, springs, trees not planted for worship: permitted |
| 1 | « ומכ״מ אע״פ שלא נאסר גוף האילן כשמשתחוה לו כל השריגים והעלים והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד אסורים בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | But what the worshipped tree produces from then on is forbidden |
| 2 | « דבר שאין בו תפיסת ידי אדם שנעבד אע״פ שהנעבד עצמו מותר בהנאה ציפויו אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ב) | The plating of what stays permitted is itself forbidden |
| 2 | « משמשי הר הוי כציפויו ואסור אבל תקרובת הר אינו נאסר » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ב) | Rama: the mountain’s accessories are like its plating; its offering is not |
| 3 | « בית שבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | A house built to be worshipped, or a house bowed to: forbidden |
| 3 | « היה בנוי וסיידו וכיידו לשם אלילי׳ עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשהו לעבדו ושאר הבית מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | A house plastered or engraved for worship: he removes the addition, the rest is permitted |
| 3 | « הכניס אלילי׳ לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | A house that merely sheltered the idol: permitted once it is taken out |
| 3 | « ודוקא שלא הוקצה הבית לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א״כ הוציאה משם דרך בטול דהיינו שלא להכניס עוד שם » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ג) | Rama: if it was designated for that, the removal must amount to nullification |
| 3 | « ובישראל לא מהני בטול כדלעיל סימן קל״ט » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ג) | Rama: and with a Jew, nullification is of no use (siman 139) |
| 4 | « אבן שחצבה לעבדה אסורה בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | A stone quarried to be worshipped: forbidden entirely |
| 4 | « היתה חצובה וציירה וכיידה שתיעבד אפי׳ צייר וכייד בגוף האבן נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה ושאר האבן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | A stone already quarried, then engraved for worship: he removes the addition |
| 4 | « ובעבודת כוכבים דמהני בטול אפילו לא נטל משם רק מה שצייר מותר אם עשאו דרך בטול » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ד) | Rama: where nullification works, marring the engraving suffices |
| 5 | « אבן שהעמיד עליה אלילים של עובד כוכבים הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה סילקה האבן מותרת » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ה) | A stone bearing the idol: forbidden while it bears it, permitted afterwards |
| 6 | « אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד אסו׳ בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | A tree planted to be worshipped: forbidden — this is the ashera |
| 6 | « היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם אלילים אפי׳ הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים כורת את השריגים והם אסורים בהנאה ושאר האילן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | A tree pruned or grafted for worship: one cuts the shoots, the trunk stays permitted |
| 6 | « אילן שמעמידין תחתיו אלילים כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו הרי זה מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | A tree sheltering the idol: permitted once it is taken from under it |
| 7 | « אע״פ שקרקע עולם אינו נאסר אם עשה בו מעשה כגון שחפר בו בורות שיחין ומערות לאלילים נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ז) | The earth itself is not forbidden — unless the hand has acted in it |
| 8 | « בעלי חיים אינן נאסרים שאפילו השתחוה לבהמה שלו לא נאסרה עשה בה מעשה ששחטה לאלילים אפי׳ סימן אחד נאסרה ואפילו אינה שלו » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | Living beings are not forbidden; an act, even of one siman, forbids them |
| 8 | « ודוקא עובד כוכבים אוסר דבר שאינו שלו אבל ישראל אינו אוסר של חבירו שודאי אינו מכוין אלא לצערו » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | No one forbids what is not his — a non-Jew does; a Jew does not |
| 8 | « ויש אומרים שאפילו אם יש לו חלק בה אינו אוסר ואם ישראל מומר הוא או שהתרו בו וקבל התראה הרי זה אוסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | A partner does not forbid; an apostate and one who was warned do |
| 8 | « תקרובת ב״ח ומשמשיהם נאסרים » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ח) | Rama: an offering made to an animal, and its accessories, are forbidden |
| 9 | « אף על פי שבעלי חיים אינם נאסרים אם החליף בעלי חיים באלילים נאסרו אבל חליפי חליפין כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי אלילים מותרי׳ ויש אוסרים גם בזה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ט) | The exchange is forbidden; the exchange of the exchange is permitted, and some forbid it |
The mishna in Avodah Zarah arranges the same triptych three times: what was made for worship, what was renewed for it, and what merely carried it. The Tur and the Beit Yosef spell it out:
« שלשה אבנים הם אבן שחצבה לבומוס או שזקפה לכך ועובדין הדימוס עצמו אגב הצלם שמעמידין עליו ה״ז אסור מיד » (טור יו״ד קמ״ה)
« שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לאליל ה״ז אסורה » (טור יו״ד קמ״ה)
« ג׳ אבנים הן אבן שחצבה מתחלה לבימוס וכו׳ משנה שם ג׳ אבנים הם אבן שחצבה מתחלה לבימוס אסורה סיידה וכיידה וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה אליל וסילקה מותר » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« בנאו אע״פ שלא השתחוה לו השתחוה לו אע״פ שלא בנאו » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
| Made for worship → wholly forbidden | Renewed for worship → נוטל מה שחידש | Bearing the idol → permitted once it is gone | |
|---|---|---|---|
| House — seif 3 | « בית שבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | « היה בנוי וסיידו וכיידו לשם אלילי׳ עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשהו לעבדו ושאר הבית מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | « הכניס אלילי׳ לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) |
| Stone — seifim 4 and 5 | « אבן שחצבה לעבדה אסורה בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | « היתה חצובה וציירה וכיידה שתיעבד אפי׳ צייר וכייד בגוף האבן נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה ושאר האבן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | « אבן שהעמיד עליה אלילים של עובד כוכבים הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה סילקה האבן מותרת » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ה) |
| Tree — seif 6 | « אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד אסו׳ בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | « היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם אלילים אפי׳ הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים כורת את השריגים והם אסורים בהנאה ושאר האילן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | « אילן שמעמידין תחתיו אלילים כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו הרי זה מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) |
One reservation of the Shakh, in the name of the Ran, on the third column of the “tree” row: it applies only to a tree planted expressly to bear the idol; otherwise it need not even be removed.
« ומיירי בשנטעו מתחלה כדי להעמיד תחתיו הא לאו הכי מותר דמחובר הוא דלא חמיר טפי מאליל עצמה. ר״ן ומביאו ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ט)
« ומיירי שנטעו מתחלה כדי להעמיד תחתיו הא לא״ה מותר דמחובר הוא דלא חמיר טפי מעבודת כוכבים עצמו מהר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ו)
Beneath נוטל מה שחידש lies a distinction the seif does not state and the three nosei kelim state with one voice: it is the Jew who must remove everything, since nothing is nullified in his hands; a non-Jew nullifies by removing very little.
« אבל עובד כוכבים בכל דהו שיטול סגי והוי ביטול ודוקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אבל של ישראל אין לה ביטול ונוטל כל מה שחידש. רש״י והר״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״א)
« פי׳ הישראל אבל עובד כוכבים אין צריך ליטול הכל אלא בכל דהו סגי. ב״י בשם הר״ן » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ח)
« פי׳ שישראל נוטל מה שחידש אבל עובד כוכבים בכל דהו שיטול סגי והוי ביטול ודוקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אבל של ישראל אין לה ביטול ונוטל כל מה שחידש. רש״י והר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ח)
« ואין לו ביטול עולמית אם הוא של ישראל ואם הוא של עובד כוכבים עד שיבטלנו העובד כוכבים. טור » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ב)
The same distinction governs the removal of the idol from the house, and the nullification of the engraving on the stone:
« אפילו דעתו להחזירה וכן אפילו הוציאה ישראל מותר כיון שלא הקצהו לאליל אלא לפי שעה. טור ור״ן בשם רש״י » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ד)
« כ׳ ב״י ודבר פשוט בעיני דהא דמהני בהוציאה שלא להכניסה היינו בהוציאה עובד כוכבים אבל הוציאה ישראל לא מהני לבטל מבית זה דין משמשי אליל ע״כ והביאו ד״מ וכ״כ העט״ז וכ״כ בטור ור״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ו)
« כלומר אם הבית הוא משמשי אליל של ישראל לא מהני ביטול עולמית כדלעיל ר״ס קל״ט דאליל של ישראל ותשמישה אין להם ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ז)
« כלו׳ רק מעט ממה שצייר בענין שפגמו דהוי ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ז)
« פי׳ רק מעט ממה שצייר בענין שפגמו הוי ביטול. ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק י״ג)
« פירש״י דוקא כשהעמיד עליה לפי שעה ולא הקצוהו לכך מותר בסילקה וכ״כ האחרונים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ח)
Three questions, in this order: who acted — a Jew or a non-Jew? What — made, renewed, or merely placed? How much — everything, or a little? Everything else follows.
Six places where the Rishonim, and after them the Acharonim, part ways. The table gives each position, and the line of the Shulchan Arukh where it has one.
| On what | Permits | Forbids | Where it is decided |
|---|---|---|---|
| אבני הר שנדלדלו — loosened stones, worshipped in place (seif 1) | Rambam, Tur, Mehaber | Ran, Ramah, Rabbenu Yeruḥam, Raavad — a Torah doubt, hence stringency | The Shakh decides for the Mehaber, from the Yerushalmi |
| מים של רבים once detached — water drawn from a public spring (seif 1) | The Taz, as the Nekudot HaKesef read him | Shakh, Levush, Nekudot HaKesef — detached, water is like any object | Nekudot HaKesef; the Ba’er Hetev reports them |
| אילן שנטעו יחור — a tree planted from a cutting, then worshipped (seif 1) | The Ran — its roots truly attach it to the soil | Rashi — a cutting is detached then reattached, like the house | The Shakh decides for the Ran, “and so the Acharonim ruled” |
| בית של ישראל מומר — the house of an apostate (seif 3) | The Taz — he remains a Jew here as for all the Torah’s penalties | Hagahat Derisha, and the Nekudot HaKesef with it — like a non-Jew | Left open: the Ba’er Hetev reports both |
| מעשה רבה בבהמת חבירו — a Jew slaughters fully (seif 8) | Rashi, Rosh, Ran, Tur, Mehaber — he does not forbid, even so | Rabbenu Tam — a major act forbids even what is not his | The Shakh writes like Rashi; the Ba’er Hetev follows |
| חליפי חליפין — the exchange of the exchange (seif 9) | Tur, and the Mehaber first — הוא ולא חליפי חליפים | Rambam and Ran — they become the price of the idol | The Mehaber closes with ויש אוסרים גם בזה |
The Bavli does not know which of the two amoraim permits; the Yerushalmi says so expressly, and Rabbi Yoḥanan — named there as the one who forbids — is its author. The doubt falls away.
« זהו דעת הרמב״ם (והטור) והר״ן תמה עליו כיון דאיכא פלוגתא ה״ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וכ׳ שכן פסק הרמ״ה ומביאו ב״י » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« ועוד שגם רבינו ירוחם ני״ז ח״ד כתב ופשוט המשתחוים לאבני הר שנדלדלו אסורים שאין דינן כהר ע״כ וכ״פ הראב״ד בהשגות » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« אבל לפעד״נ דעת הרמב״ם ברור דבש״ס (ד׳ מ״ו ע״א) מספקא אי בני ר׳ חייא דהיינו חזקי׳ שרי ור״י אסר » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« וא״כ לא שבקינן מאי דפשיטא לירושל׳ משום מאי דמספקא לש״ס דידן ועוד דהרי ר׳ יוחנן גופיה חיבר הירושלמי וא״כ ע״כ ר״י עצמו אומר שהוא אוסר וא״כ הדבר ברור דקי״ל כחזקיה דשרי » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« פלוגתא דאמוראי אי דינייהו כהר מפני שלא היתה בהם תפיסת יד אדם (או לאו) כיון דתלושות נינהו ופסק הרמב״ם ז״ל בפ׳ ח׳ כמאן דשרי ותמה עליו הר״ן משום דכיון דלא איתמר בגמרא הלכתא כחד מינייהו אית לן למינקט לחומרא בשל תורה וכן פירש הרמ״ה ז״ל » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« כתב העט״ז דל״ד אלא אשגרת לישנא דש״ס (דף מ״ו ע״א) נקיט וה״ה נהר ומעיין של יחיד כיון דטעמא הוא דמחובר אינו נאסר אלא דלענין נסכים יש חילוק בין רבים ליחיד ודבריו נכונים ע״פ הש״ס שם » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« מיהו מ״ש העט״ז דבתלושים יש חילוק בין רבים לשל יחיד אינו נ״ל דבש״ס מוכח דתלושין אפילו של רבים נאסרים מטעמא דלמא קא סגיד » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« על כן כתבו הפוסקים דמעיינות של רבים אינן נאסרין כלל אפילו לגבוה » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ג)
« לא קשה מידי וכמ״ש העט״ז וכמ״ש בש״ך ס״ק ב׳ דלאו דוקא נקטו של רבים א״נ נקטו של רבים לאשמועינן דאפילו של רבים לא שרי אלא במעיינות » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« ומה שנראה מדבריו דקי״ל בשל רבים אפילו בתלושים שרי ליתא דא״כ תימה גדולה למה השמיטו דין זה הרי״ף והרא״ש ושאר כל הפוסקי׳ » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« אלא ודאי סבירא ליה דקי״ל כריש לקיש דפליג התם בפרק רבי ישמעאל עליה דרבי יוחנן וס״ל מים של רבים נאסרים בתלושים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« וכ׳ בנה״כ מה שנראה מדברי הט״ז דבשל רבים אפי׳ בתלושים שרי ליתא אלא דאפילו בשל רבים לא שרי אלא מטעם דמחובר ע״ש שמאריך בזה » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« משמע אפילו נטען (יחיד) [יחור] הוי מחובר ואינו נאסר בהשתחוה להן והיינו כדעת הר״ן וכתב ול״ד לבית (דסעיף ג׳) דאסור משום דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי דהכא כיון שיש לאילן שרשים בקרקע הוי כמחובר וכ״פ האחרונים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ג)
« וראיתי מאן דמוקי לה כאן בישראל מומר דהוי כעובד כוכבים בזה והבל יפצה פיהו דדינו כישראל בזה ולכל עונשי׳ שבתורה כמ״ש ר״ס קל״ט » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ו)
« כתבו הט״ז וש״ך דהיינו שבנאו עובד כוכבים אבל בנאו ישראל אינו אסור עד שישתחוה לו ובהגהת דרישה כתב דישראל מומר דינו כעובד כוכבים והט״ז חולק עליו וכתב דדינו כישראל גמור בזה ולכל עונשים שבתורה כמ״ש ר״ס קל״ט » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ז)
« ובסימן הנ״ל כתבתי בשם נה״כ דמסכים עם הגהת דרישה ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ז)
« אפילו במעשה רבה דהיינו ששחט בה ב׳ סימנים. רש״י והר״ן והרא״ש וכ״נ דעת הט״ו » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ״ב)
« ודוקא חליפין אבל חליפי חליפין כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי אליל מותרין והרמב״ם ז״ל אסר אפי׳ חליפי חליפין » (טור יו״ד קמ״ה)
« ופסק רבינו כמ״ד חליפי חליפין מותרין וטעמו משום דכיון דהאי איסורא אינו אלא מדרבנן ספיקו לקולא » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« משום רישא נקט ב״ח אבל אין הכי נמי דלסברא זו כל חליפי חליפים דעבודת כוכבים מותרין כדאיתא בש״ס ודרש לה מדכתיב כי חרם הוא הוא ולא חליפי חליפים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ״ד)
« כב״י דמדברי הרמב״ם משמע קצת דאע״פ שלא השתחוה להם נאסר מיד והטור כתב והשתחוה להם ועיין פרישה וב״ח » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ)
« כ׳ ב״י דמדברי הרמב״ם משמע קצת דאע״פ שלא השתחוה להם נאסר מיד והטור כתב והשתחוה להם » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ז)
« אע״פ שקרקע עולם אינו נאסר עשה בו מעשה כגון שחפר בו בורות שיחין ומערות והשתחוה לו אח״כ נאסר » (טור יו״ד קמ״ה)
« ומפרש רבינו ובחפר בה ואחר כך השתחוה מיירי אבל אם לא השתחוה לא אע״פ שחפר לשם אליל » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
| Seif | In one line |
|---|---|
| 1 | What man neither made nor took hold of stays permitted even when worshipped: the mountain, its loosened stones still in place, rivers and springs, a tree not planted for worship — but what the worshipped tree yields afterwards is forbidden. |
| 2 | The plating of what stayed permitted is itself forbidden; the Rama adds that the mountain’s accessories are like its plating, and that its offering is not. |
| 3 | A house built to be worshipped, or worshipped: forbidden. Plastered or engraved for worship: one removes the addition. Merely sheltering the idol: permitted upon removal — and the Rama requires, if it was designated, a removal amounting to nullification; with a Jew nothing is nullified. |
| 4 | A stone quarried to be worshipped: wholly forbidden. Already quarried, then engraved for worship: one removes the addition — and the Rama, in the name of Rabbenu Nissim, is satisfied with marring the engraving where nullification works. |
| 5 | A stone bearing the idol is forbidden while it bears it, and permitted once it is removed. |
| 6 | A tree planted to be worshipped: this is the ashera, forbidden. Pruned or grafted for worship: one cuts the shoots. Sheltering the idol: permitted once removed, for it is not the tree that is worshipped. |
| 7 | The earth itself is not forbidden, but an act done in it for worship — digging pits, ditches and caves — forbids it. |
| 8 | Living beings are not forbidden, even by prostration; an act, even of one organ, forbids them — and only a non-Jew forbids what is not his, to which are added the apostate and one who accepted a warning. |
| 9 | Animals exchanged for an idol are forbidden; those exchanged for those animals are permitted — and some forbid these as well. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קמ״ה · ♥ Support