תשעה סעיפים. הסימנים הקודמים אמרו מה האליל אוסר ; זה שואל מה נעבד ואף על פי כן מותר. התשובה בארבע מילים — תפיסת יד אדם — ואחר כך, מקרה אחר מקרה, הקו המדויק שבו מתחילה ידו של אדם
חזרה מסודרת, טבלאות פסק, שינון מהיר
לשון המחבר, הפסוק שבט״ז, והמקור שברמב״ם :
« כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע״פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך המשתחוה להר לא נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א)
« דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« כָּל שֶׁאֵין בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם וְלֹא עֲשָׂהוּ אָדָם אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֱבַד הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ח׳ הלכה א׳)
« אין איסור אליל אלא בדבר שיש בו תפיסת יד אדם הלכך המשתחוה להר לא נאסר » (טור יו״ד קמ״ה)
| המקור | מה שהיא קובעת | התוצאה בסימן |
|---|---|---|
| מחבר, סעיף א׳ | בלא תפיסת יד אדם אין איסור | הר, מעיינות, אילן שעלה מאליו, בהמה : מותרים |
| ט״ז ס״ק א | ״אלהיהם על ההרים״ ולא ההרים אלהיהם | הכתוב מגביל את האיסור למה שעשה אדם |
| רמב״ם, עבודה זרה ח׳:א׳ | אותו לשון ממש | המחבר העתיק את הרמב״ם, והטור אמר כמותו |
| מחבר, סעיפים ז׳ וח׳ | עשה בו מעשה — מעשה בגוף הדבר | הקרקע שנחפרה והבהמה שנשחטה נאסרות אף שלא עשאן אדם |
| מחבר, סעיף ב׳ | המותר עשוי לשאת עליו איסור | ציפויו של הר מותר — אסור |
עשרים וארבע פסקאות, בסדר המדויק של השולחן ערוך. בכל תא הלשון ומראה המקום.
| סעיף | הפסקה | מה שיוצא מזה |
|---|---|---|
| 1 | « כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע״פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך המשתחוה להר לא נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | כלל הסימן : היד ולא העבודה |
| 1 | « ואפילו אבני הר שנדלדלו ועדיין הם במקומם ועבדם שם אינן נאסרים » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | אבני הר שנדלדלו ועדיין במקומם : מותרות (רמב״ם ; הר״ן אוסר) |
| 1 | « וכן הנהרות והמעינות של רבים ואילנות שלא נטען לשם אלילים אינם נאסרים » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | נהרות, מעיינות, אילנות שלא נטעו לשם אליל : מותרים |
| 1 | « ומכ״מ אע״פ שלא נאסר גוף האילן כשמשתחוה לו כל השריגים והעלים והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד אסורים בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | אבל מה שהאילן הנעבד מוציא משעת העבודה — אסור |
| 2 | « דבר שאין בו תפיסת ידי אדם שנעבד אע״פ שהנעבד עצמו מותר בהנאה ציפויו אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ב) | ציפויו של המותר — אסור |
| 2 | « משמשי הר הוי כציפויו ואסור אבל תקרובת הר אינו נאסר » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ב) | הגה : משמשי הר כציפויו, ותקרובת הר אינה נאסרת |
| 3 | « בית שבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | בית שנבנה להיעבד, או בית שהשתחוו לו : אסור |
| 3 | « היה בנוי וסיידו וכיידו לשם אלילי׳ עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשהו לעבדו ושאר הבית מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | בית שסיידו וכיידו לאליל : נוטל מה שחידש והשאר מותר |
| 3 | « הכניס אלילי׳ לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | בית שרק הכניסו לתוכו אליל : הותר משהוציאה |
| 3 | « ודוקא שלא הוקצה הבית לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א״כ הוציאה משם דרך בטול דהיינו שלא להכניס עוד שם » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ג) | הגה : הוקצה לכך — צריך הוצאה דרך ביטול |
| 3 | « ובישראל לא מהני בטול כדלעיל סימן קל״ט » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ג) | הגה : ובישראל לא מהני ביטול (סימן קל״ט · 139) |
| 4 | « אבן שחצבה לעבדה אסורה בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | אבן שחצבה לעבדה : נאסרת כולה |
| 4 | « היתה חצובה וציירה וכיידה שתיעבד אפי׳ צייר וכייד בגוף האבן נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה ושאר האבן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | אבן שהיתה חצובה וציירה לכך : נוטל מה שחידש |
| 4 | « ובעבודת כוכבים דמהני בטול אפילו לא נטל משם רק מה שצייר מותר אם עשאו דרך בטול » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ד) | הגה : במקום שמועיל ביטול, די בפגימת הציור |
| 5 | « אבן שהעמיד עליה אלילים של עובד כוכבים הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה סילקה האבן מותרת » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ה) | אבן שהעמידו עליה אליל : אסורה כל זמן שהוא עליה, ומותרת אחר כך |
| 6 | « אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד אסו׳ בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | אילן שנטעו להיעבד : אסור — היא האשרה |
| 6 | « היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם אלילים אפי׳ הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים כורת את השריגים והם אסורים בהנאה ושאר האילן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | אילן שגדעו ופסלו או הרכיב בו : כורת את השריגים והאילן מותר |
| 6 | « אילן שמעמידין תחתיו אלילים כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו הרי זה מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | אילן שמעמידין תחתיו אליל : הותר משנטלה |
| 7 | « אע״פ שקרקע עולם אינו נאסר אם עשה בו מעשה כגון שחפר בו בורות שיחין ומערות לאלילים נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ז) | קרקע עולם אינה נאסרת — אלא אם עשה בה מעשה |
| 8 | « בעלי חיים אינן נאסרים שאפילו השתחוה לבהמה שלו לא נאסרה עשה בה מעשה ששחטה לאלילים אפי׳ סימן אחד נאסרה ואפילו אינה שלו » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | בעלי חיים אינם נאסרים ; מעשה, ואפילו סימן אחד, אוסרם |
| 8 | « ודוקא עובד כוכבים אוסר דבר שאינו שלו אבל ישראל אינו אוסר של חבירו שודאי אינו מכוין אלא לצערו » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | אין אדם אוסר דבר שאינו שלו — עובד כוכבים אוסר, ישראל אינו אוסר |
| 8 | « ויש אומרים שאפילו אם יש לו חלק בה אינו אוסר ואם ישראל מומר הוא או שהתרו בו וקבל התראה הרי זה אוסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | השותף אינו אוסר ; המומר והמותרה אוסרים |
| 8 | « תקרובת ב״ח ומשמשיהם נאסרים » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ח) | הגה : תקרובת בעלי חיים ומשמשיהם נאסרים |
| 9 | « אף על פי שבעלי חיים אינם נאסרים אם החליף בעלי חיים באלילים נאסרו אבל חליפי חליפין כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי אלילים מותרי׳ ויש אוסרים גם בזה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ט) | החליפין אסורים ; חליפי חליפין מותרים, ויש אוסרים |
המשנה בעבודה זרה שונה שלוש פעמים את אותה שלישייה : מה שנעשה לשם אליל, מה שנתחדש לשמו, ומה שרק נשא אותו. וכך לשון הטור והבית יוסף :
« שלשה אבנים הם אבן שחצבה לבומוס או שזקפה לכך ועובדין הדימוס עצמו אגב הצלם שמעמידין עליו ה״ז אסור מיד » (טור יו״ד קמ״ה)
« שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לאליל ה״ז אסורה » (טור יו״ד קמ״ה)
« ג׳ אבנים הן אבן שחצבה מתחלה לבימוס וכו׳ משנה שם ג׳ אבנים הם אבן שחצבה מתחלה לבימוס אסורה סיידה וכיידה וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה אליל וסילקה מותר » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« בנאו אע״פ שלא השתחוה לו השתחוה לו אע״פ שלא בנאו » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
| נעשה לשם אליל → נאסר כולו | נתחדש לשם אליל → נוטל מה שחידש | נושא את האליל → מותר משנסתלק | |
|---|---|---|---|
| בית — סעיף ג׳ | « בית שבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | « היה בנוי וסיידו וכיידו לשם אלילי׳ עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשהו לעבדו ושאר הבית מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | « הכניס אלילי׳ לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) |
| אבן — סעיפים ד׳ וה׳ | « אבן שחצבה לעבדה אסורה בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | « היתה חצובה וציירה וכיידה שתיעבד אפי׳ צייר וכייד בגוף האבן נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה ושאר האבן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | « אבן שהעמיד עליה אלילים של עובד כוכבים הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה סילקה האבן מותרת » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ה) |
| אילן — סעיף ו׳ | « אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד אסו׳ בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | « היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם אלילים אפי׳ הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים כורת את השריגים והם אסורים בהנאה ושאר האילן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | « אילן שמעמידין תחתיו אלילים כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו הרי זה מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) |
הערת הש״ך בשם הר״ן על הטור השלישי בשורת האילן : אינו אלא בשנטעו מתחילה כדי להעמיד תחתיו ; ואם לאו — אף אינו צריך סילוק.
« ומיירי בשנטעו מתחלה כדי להעמיד תחתיו הא לאו הכי מותר דמחובר הוא דלא חמיר טפי מאליל עצמה. ר״ן ומביאו ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ט)
« ומיירי שנטעו מתחלה כדי להעמיד תחתיו הא לא״ה מותר דמחובר הוא דלא חמיר טפי מעבודת כוכבים עצמו מהר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ו)
תחת נוטל מה שחידש מונח חילוק שאין הסעיף אומרו, ושלושת נושאי הכלים אומרים אותו פה אחד : הישראל הוא שצריך ליטול הכול, שאין ביטול בידו ; ואילו העובד כוכבים מבטל בנטילת כל שהוא.
« אבל עובד כוכבים בכל דהו שיטול סגי והוי ביטול ודוקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אבל של ישראל אין לה ביטול ונוטל כל מה שחידש. רש״י והר״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״א)
« פי׳ הישראל אבל עובד כוכבים אין צריך ליטול הכל אלא בכל דהו סגי. ב״י בשם הר״ן » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ח)
« פי׳ שישראל נוטל מה שחידש אבל עובד כוכבים בכל דהו שיטול סגי והוי ביטול ודוקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אבל של ישראל אין לה ביטול ונוטל כל מה שחידש. רש״י והר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ח)
« ואין לו ביטול עולמית אם הוא של ישראל ואם הוא של עובד כוכבים עד שיבטלנו העובד כוכבים. טור » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ב)
אותו חילוק עצמו קובע בהוצאת האליל מן הבית ובביטול הציור שעל האבן :
« אפילו דעתו להחזירה וכן אפילו הוציאה ישראל מותר כיון שלא הקצהו לאליל אלא לפי שעה. טור ור״ן בשם רש״י » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ד)
« כ׳ ב״י ודבר פשוט בעיני דהא דמהני בהוציאה שלא להכניסה היינו בהוציאה עובד כוכבים אבל הוציאה ישראל לא מהני לבטל מבית זה דין משמשי אליל ע״כ והביאו ד״מ וכ״כ העט״ז וכ״כ בטור ור״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ו)
« כלומר אם הבית הוא משמשי אליל של ישראל לא מהני ביטול עולמית כדלעיל ר״ס קל״ט דאליל של ישראל ותשמישה אין להם ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ז)
« כלו׳ רק מעט ממה שצייר בענין שפגמו דהוי ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ז)
« פי׳ רק מעט ממה שצייר בענין שפגמו הוי ביטול. ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק י״ג)
« פירש״י דוקא כשהעמיד עליה לפי שעה ולא הקצוהו לכך מותר בסילקה וכ״כ האחרונים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ח)
שלוש שאלות, בסדר הזה : מי עשה — ישראל או עובד כוכבים ? מה — עשה, חידש, או רק העמיד ? כמה — הכול או מקצת ? ומכאן כל השאר.
שישה מקומות שבהם נחלקו הראשונים ואחריהם האחרונים. הטבלה נותנת את דעת כל אחד, ואת קו השולחן ערוך במקום שיש לו קו.
| במה | המתיר | האוסר | היכן זה נחתך |
|---|---|---|---|
| אבני הר שנדלדלו — ועבדם שם (סעיף א׳) | רמב״ם, טור, מחבר | ר״ן, רמ״ה, רבינו ירוחם, ראב״ד — ספיקא דאורייתא לחומרא | הש״ך מכריע כמחבר מכוח הירושלמי |
| מים של רבים בתלושים (סעיף א׳) | הט״ז, כפי שקראוהו נקודות הכסף | ש״ך, לבוש, נקודות הכסף — בתלושים כשאר כל דבר | נקודות הכסף ; והביאם הבאר היטב |
| אילן שנטעו יחור ולבסוף עבדו (סעיף א׳) | הר״ן — שרשיו מחוברים מאוד בקרקע | רש״י — יחור הוא תלוש ולבסוף חברו, כבית | הש״ך מכריע כר״ן, ״וכ״פ האחרונים״ |
| בית של ישראל מומר (סעיף ג׳) | הט״ז — דינו כישראל בזה ולכל עונשים שבתורה | הגהת דרישה, ועמה נקודות הכסף — כעובד כוכבים | פתוחה : הבאר היטב מביא את שתיהן |
| מעשה רבה בבהמת חבירו (סעיף ח׳) | רש״י, רא״ש, ר״ן, טור, מחבר — אינו אוסר אף בזה | רבינו תם — במעשה רבה אדם אוסר דבר שאינו שלו | הש״ך כתב כרש״י ; והבאר היטב אחריו |
| חליפי חליפין (סעיף ט׳) | טור, והמחבר בראשונה — הוא ולא חליפי חליפים | רמב״ם ור״ן — נעשים דמי עבודת כוכבים | המחבר חותם בויש אוסרים גם בזה |
הבבלי אינו יודע מי משני האמוראים מתיר ; הירושלמי אומר זאת בפירוש, ורבי יוחנן — הנזכר שם כאוסר — הוא שחיברו. נסתלק הספק.
« זהו דעת הרמב״ם (והטור) והר״ן תמה עליו כיון דאיכא פלוגתא ה״ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וכ׳ שכן פסק הרמ״ה ומביאו ב״י » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« ועוד שגם רבינו ירוחם ני״ז ח״ד כתב ופשוט המשתחוים לאבני הר שנדלדלו אסורים שאין דינן כהר ע״כ וכ״פ הראב״ד בהשגות » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« אבל לפעד״נ דעת הרמב״ם ברור דבש״ס (ד׳ מ״ו ע״א) מספקא אי בני ר׳ חייא דהיינו חזקי׳ שרי ור״י אסר » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« וא״כ לא שבקינן מאי דפשיטא לירושל׳ משום מאי דמספקא לש״ס דידן ועוד דהרי ר׳ יוחנן גופיה חיבר הירושלמי וא״כ ע״כ ר״י עצמו אומר שהוא אוסר וא״כ הדבר ברור דקי״ל כחזקיה דשרי » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« פלוגתא דאמוראי אי דינייהו כהר מפני שלא היתה בהם תפיסת יד אדם (או לאו) כיון דתלושות נינהו ופסק הרמב״ם ז״ל בפ׳ ח׳ כמאן דשרי ותמה עליו הר״ן משום דכיון דלא איתמר בגמרא הלכתא כחד מינייהו אית לן למינקט לחומרא בשל תורה וכן פירש הרמ״ה ז״ל » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« כתב העט״ז דל״ד אלא אשגרת לישנא דש״ס (דף מ״ו ע״א) נקיט וה״ה נהר ומעיין של יחיד כיון דטעמא הוא דמחובר אינו נאסר אלא דלענין נסכים יש חילוק בין רבים ליחיד ודבריו נכונים ע״פ הש״ס שם » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« מיהו מ״ש העט״ז דבתלושים יש חילוק בין רבים לשל יחיד אינו נ״ל דבש״ס מוכח דתלושין אפילו של רבים נאסרים מטעמא דלמא קא סגיד » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« על כן כתבו הפוסקים דמעיינות של רבים אינן נאסרין כלל אפילו לגבוה » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ג)
« לא קשה מידי וכמ״ש העט״ז וכמ״ש בש״ך ס״ק ב׳ דלאו דוקא נקטו של רבים א״נ נקטו של רבים לאשמועינן דאפילו של רבים לא שרי אלא במעיינות » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« ומה שנראה מדבריו דקי״ל בשל רבים אפילו בתלושים שרי ליתא דא״כ תימה גדולה למה השמיטו דין זה הרי״ף והרא״ש ושאר כל הפוסקי׳ » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« אלא ודאי סבירא ליה דקי״ל כריש לקיש דפליג התם בפרק רבי ישמעאל עליה דרבי יוחנן וס״ל מים של רבים נאסרים בתלושים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« וכ׳ בנה״כ מה שנראה מדברי הט״ז דבשל רבים אפי׳ בתלושים שרי ליתא אלא דאפילו בשל רבים לא שרי אלא מטעם דמחובר ע״ש שמאריך בזה » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« משמע אפילו נטען (יחיד) [יחור] הוי מחובר ואינו נאסר בהשתחוה להן והיינו כדעת הר״ן וכתב ול״ד לבית (דסעיף ג׳) דאסור משום דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי דהכא כיון שיש לאילן שרשים בקרקע הוי כמחובר וכ״פ האחרונים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ג)
« וראיתי מאן דמוקי לה כאן בישראל מומר דהוי כעובד כוכבים בזה והבל יפצה פיהו דדינו כישראל בזה ולכל עונשי׳ שבתורה כמ״ש ר״ס קל״ט » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ו)
« כתבו הט״ז וש״ך דהיינו שבנאו עובד כוכבים אבל בנאו ישראל אינו אסור עד שישתחוה לו ובהגהת דרישה כתב דישראל מומר דינו כעובד כוכבים והט״ז חולק עליו וכתב דדינו כישראל גמור בזה ולכל עונשים שבתורה כמ״ש ר״ס קל״ט » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ז)
« ובסימן הנ״ל כתבתי בשם נה״כ דמסכים עם הגהת דרישה ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ז)
« אפילו במעשה רבה דהיינו ששחט בה ב׳ סימנים. רש״י והר״ן והרא״ש וכ״נ דעת הט״ו » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ״ב)
« ודוקא חליפין אבל חליפי חליפין כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי אליל מותרין והרמב״ם ז״ל אסר אפי׳ חליפי חליפין » (טור יו״ד קמ״ה)
« ופסק רבינו כמ״ד חליפי חליפין מותרין וטעמו משום דכיון דהאי איסורא אינו אלא מדרבנן ספיקו לקולא » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« משום רישא נקט ב״ח אבל אין הכי נמי דלסברא זו כל חליפי חליפים דעבודת כוכבים מותרין כדאיתא בש״ס ודרש לה מדכתיב כי חרם הוא הוא ולא חליפי חליפים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ״ד)
« כב״י דמדברי הרמב״ם משמע קצת דאע״פ שלא השתחוה להם נאסר מיד והטור כתב והשתחוה להם ועיין פרישה וב״ח » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ)
« כ׳ ב״י דמדברי הרמב״ם משמע קצת דאע״פ שלא השתחוה להם נאסר מיד והטור כתב והשתחוה להם » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ז)
« אע״פ שקרקע עולם אינו נאסר עשה בו מעשה כגון שחפר בו בורות שיחין ומערות והשתחוה לו אח״כ נאסר » (טור יו״ד קמ״ה)
« ומפרש רבינו ובחפר בה ואחר כך השתחוה מיירי אבל אם לא השתחוה לא אע״פ שחפר לשם אליל » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
| סעיף | בשורה אחת |
|---|---|
| 1 | מה שלא עשאו אדם ולא תפס בו מותר אף שנעבד : ההר, אבניו שנדלדלו ועודן במקומן, הנהרות והמעיינות, ואילן שלא נטעוהו לשם אליל — אבל מה שהאילן הנעבד מוציא אחר כך אסור. |
| 2 | ציפויו של מה שנשאר מותר — אסור ; והגה : משמשי הר כציפויו, ותקרובת הר אינה נאסרת. |
| 3 | בית שנבנה להיעבד או שנעבד : אסור. סיידו וכיידו לשמו : נוטל מה שחידש. רק הכניס לתוכו אליל : הותר בהוצאה — והגה : הוקצה לכך, צריך הוצאה דרך ביטול ; ובישראל אין ביטול. |
| 4 | אבן שחצבה לעבדה : נאסרת כולה. היתה חצובה וציירה לכך : נוטל מה שחידש — והגה בשם רבינו נסים : די בפגימת הציור במקום שמועיל ביטול. |
| 5 | אבן שהעמידו עליה אליל אסורה כל זמן שהוא עליה, ומותרת משסולק. |
| 6 | אילן שנטעו להיעבד : היא האשרה ואסורה. גדעו ופסלו או הרכיב בו : כורת את השריגים. מעמידין תחתיו אליל : הותר משנטלה, שאין האילן עצמו הנעבד. |
| 7 | קרקע עולם אינה נאסרת, אבל מעשה שנעשה בה לשם אליל — חפירת בורות שיחין ומערות — אוסרה. |
| 8 | בעלי חיים אינם נאסרים אף בהשתחוואה ; מעשה, ואפילו סימן אחד, אוסרם — ואין אוסר דבר שאינו שלו אלא עובד כוכבים, וכן המומר ומי שקיבל התראה. |
| 9 | בעלי חיים שהחליפום באליל נאסרו ; ומה שהחליפו בהם — חליפי חליפין — מותרים, ויש אוסרים גם בזה. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ה · ♥ תמכו בנו