Neuf seifim. Les simanim précédents disaient ce qu’une idole interdit ; celui-ci demande ce qui, tout en ayant été adoré, reste permis. La réponse tient en quatre mots — תפיסת יד אדם — puis, cas par cas, la ligne exacte où la main de l’homme commence
Révision structurée, tableaux de psak, mémorisation rapide
La règle du Mehaber, son verset chez le Taz, et sa source chez le Rambam :
« כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע״פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך המשתחוה להר לא נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א)
« דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« כָּל שֶׁאֵין בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם וְלֹא עֲשָׂהוּ אָדָם אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֱבַד הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ח׳ הלכה א׳)
« אין איסור אליל אלא בדבר שיש בו תפיסת יד אדם הלכך המשתחוה להר לא נאסר » (טור יו״ד קמ״ה)
| La source | Ce qu’elle établit | Conséquence dans le siman |
|---|---|---|
| Mehaber, seif 1 | Sans prise de la main, rien n’est interdit | Montagne, sources, arbre spontané, animal : permis |
| Taz ס״ק א | « Leurs dieux sur les montagnes », non les montagnes leurs dieux | Le verset borne l’interdit à ce que l’homme a fait |
| Rambam, Avoda Zara 8:1 | La même formule, mot pour mot | Le Mehaber recopie le Rambam, et le Tour dit la même chose |
| Mehaber, seifim 7 et 8 | עשה בו מעשה — un acte sur la chose | Le sol creusé et la bête égorgée sont interdits, quoique non faits par l’homme |
| Mehaber, seif 2 | Le permis peut porter de l’interdit | Le placage d’une montagne permise est interdit |
Vingt-quatre clauses, dans l’ordre exact du Choulhan Aroukh. Chaque cellule porte le texte et sa référence.
| Seif | La clause | Ce qui en résulte |
|---|---|---|
| 1 | « כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע״פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך המשתחוה להר לא נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | La règle unique du siman : la main, non le culte |
| 1 | « ואפילו אבני הר שנדלדלו ועדיין הם במקומם ועבדם שם אינן נאסרים » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | Pierres détachées mais restées en place : permises (Rambam ; le Ran interdit) |
| 1 | « וכן הנהרות והמעינות של רבים ואילנות שלא נטען לשם אלילים אינם נאסרים » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | Rivières, sources, arbres non plantés pour le culte : permis |
| 1 | « ומכ״מ אע״פ שלא נאסר גוף האילן כשמשתחוה לו כל השריגים והעלים והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד אסורים בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:א) | Mais ce que l’arbre adoré produit depuis le culte est interdit |
| 2 | « דבר שאין בו תפיסת ידי אדם שנעבד אע״פ שהנעבד עצמו מותר בהנאה ציפויו אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ב) | Le placage de ce qui reste permis est, lui, interdit |
| 2 | « משמשי הר הוי כציפויו ואסור אבל תקרובת הר אינו נאסר » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ב) | Rama : les accessoires de la montagne sont comme le placage ; son offrande, non |
| 3 | « בית שבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | Maison bâtie pour être adorée, ou maison adorée : interdite |
| 3 | « היה בנוי וסיידו וכיידו לשם אלילי׳ עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשהו לעבדו ושאר הבית מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | Maison enduite ou gravée pour le culte : il enlève le renouveau, le reste est permis |
| 3 | « הכניס אלילי׳ לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | Maison qui a seulement abrité l’idole : permise dès qu’elle en sort |
| 3 | « ודוקא שלא הוקצה הבית לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א״כ הוציאה משם דרך בטול דהיינו שלא להכניס עוד שם » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ג) | Rama : si elle y était affectée, il faut une sortie qui vaille annulation |
| 3 | « ובישראל לא מהני בטול כדלעיל סימן קל״ט » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ג) | Rama : et chez un Juif, l’annulation ne sert de rien (siman 139) |
| 4 | « אבן שחצבה לעבדה אסורה בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | Pierre taillée pour être adorée : interdite en entier |
| 4 | « היתה חצובה וציירה וכיידה שתיעבד אפי׳ צייר וכייד בגוף האבן נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה ושאר האבן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | Pierre déjà taillée, puis gravée pour le culte : il enlève le renouveau |
| 4 | « ובעבודת כוכבים דמהני בטול אפילו לא נטל משם רק מה שצייר מותר אם עשאו דרך בטול » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ד) | Rama : là où l’annulation opère, abîmer la gravure suffit |
| 5 | « אבן שהעמיד עליה אלילים של עובד כוכבים הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה סילקה האבן מותרת » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ה) | Pierre qui porte l’idole : interdite tant qu’elle la porte, permise après |
| 6 | « אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד אסו׳ בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | Arbre planté pour être adoré : interdit — c’est l’achéra |
| 6 | « היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם אלילים אפי׳ הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים כורת את השריגים והם אסורים בהנאה ושאר האילן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | Arbre émondé ou greffé pour le culte : on coupe les pousses, le tronc reste permis |
| 6 | « אילן שמעמידין תחתיו אלילים כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו הרי זה מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | Arbre qui abrite l’idole : permis dès qu’on l’ôte de dessous |
| 7 | « אע״פ שקרקע עולם אינו נאסר אם עשה בו מעשה כגון שחפר בו בורות שיחין ומערות לאלילים נאסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ז) | Le sol du monde n’est pas interdit — sauf si la main y a agi |
| 8 | « בעלי חיים אינן נאסרים שאפילו השתחוה לבהמה שלו לא נאסרה עשה בה מעשה ששחטה לאלילים אפי׳ סימן אחד נאסרה ואפילו אינה שלו » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | Les animaux ne sont pas interdits ; un acte, fût-il d’un seul organe, les interdit |
| 8 | « ודוקא עובד כוכבים אוסר דבר שאינו שלו אבל ישראל אינו אוסר של חבירו שודאי אינו מכוין אלא לצערו » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | Nul n’interdit ce qui n’est pas à lui — le non-Juif, si ; le Juif, non |
| 8 | « ויש אומרים שאפילו אם יש לו חלק בה אינו אוסר ואם ישראל מומר הוא או שהתרו בו וקבל התראה הרי זה אוסר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ח) | L’associé n’interdit pas ; l’apostat et l’averti, si |
| 8 | « תקרובת ב״ח ומשמשיהם נאסרים » (רמ״א יו״ד קמ״ה:ח) | Rama : l’offrande faite à un animal et ses accessoires sont interdits |
| 9 | « אף על פי שבעלי חיים אינם נאסרים אם החליף בעלי חיים באלילים נאסרו אבל חליפי חליפין כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי אלילים מותרי׳ ויש אוסרים גם בזה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ט) | L’échange est interdit ; l’échange de l’échange est permis, et certains l’interdisent |
La michna d’Avoda Zara range trois fois le même triptyque : ce qui a été fait pour le culte, ce qui a été renouvelé pour lui, ce qui n’a fait que le porter. Le Tour et le Beit Yossef le disent en toutes lettres :
« שלשה אבנים הם אבן שחצבה לבומוס או שזקפה לכך ועובדין הדימוס עצמו אגב הצלם שמעמידין עליו ה״ז אסור מיד » (טור יו״ד קמ״ה)
« שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לאליל ה״ז אסורה » (טור יו״ד קמ״ה)
« ג׳ אבנים הן אבן שחצבה מתחלה לבימוס וכו׳ משנה שם ג׳ אבנים הם אבן שחצבה מתחלה לבימוס אסורה סיידה וכיידה וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה אליל וסילקה מותר » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« בנאו אע״פ שלא השתחוה לו השתחוה לו אע״פ שלא בנאו » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
| Fait pour le culte → interdit en entier | Renouvelé pour le culte → נוטל מה שחידש | Porteur de l’idole → permis dès qu’elle part | |
|---|---|---|---|
| Maison — seif 3 | « בית שבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | « היה בנוי וסיידו וכיידו לשם אלילי׳ עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשהו לעבדו ושאר הבית מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) | « הכניס אלילי׳ לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ג) |
| Pierre — seifim 4 et 5 | « אבן שחצבה לעבדה אסורה בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | « היתה חצובה וציירה וכיידה שתיעבד אפי׳ צייר וכייד בגוף האבן נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה ושאר האבן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ד) | « אבן שהעמיד עליה אלילים של עובד כוכבים הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה סילקה האבן מותרת » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ה) |
| Arbre — seif 6 | « אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד אסו׳ בהנאה » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | « היה אילן נטוע וגדעו ופסלו לשם אלילים אפי׳ הבריך והרכיב בגופו של אילן והוציא שריגים כורת את השריגים והם אסורים בהנאה ושאר האילן מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) | « אילן שמעמידין תחתיו אלילים כל זמן שהיא תחתיו אסור בהנאה נטלה מתחתיו הרי זה מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ה:ו) |
Une réserve du Chakh, au nom du Ran, sur la troisième colonne de la ligne « arbre » : elle ne vaut que d’un arbre planté exprès pour porter l’idole ; sinon, il n’a même pas besoin d’être ôté.
« ומיירי בשנטעו מתחלה כדי להעמיד תחתיו הא לאו הכי מותר דמחובר הוא דלא חמיר טפי מאליל עצמה. ר״ן ומביאו ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ט)
« ומיירי שנטעו מתחלה כדי להעמיד תחתיו הא לא״ה מותר דמחובר הוא דלא חמיר טפי מעבודת כוכבים עצמו מהר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ו)
Sous נוטל מה שחידש, une distinction que le seif ne dit pas et que les trois nossei kelim disent d’une seule voix : c’est le Juif qui doit tout enlever, parce que rien ne s’annule entre ses mains ; un non-Juif, lui, annule en enlevant très peu.
« אבל עובד כוכבים בכל דהו שיטול סגי והוי ביטול ודוקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אבל של ישראל אין לה ביטול ונוטל כל מה שחידש. רש״י והר״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״א)
« פי׳ הישראל אבל עובד כוכבים אין צריך ליטול הכל אלא בכל דהו סגי. ב״י בשם הר״ן » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ח)
« פי׳ שישראל נוטל מה שחידש אבל עובד כוכבים בכל דהו שיטול סגי והוי ביטול ודוקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אבל של ישראל אין לה ביטול ונוטל כל מה שחידש. רש״י והר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ח)
« ואין לו ביטול עולמית אם הוא של ישראל ואם הוא של עובד כוכבים עד שיבטלנו העובד כוכבים. טור » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ב)
La même distinction commande la sortie de l’idole hors de la maison, et l’annulation de la gravure sur la pierre :
« אפילו דעתו להחזירה וכן אפילו הוציאה ישראל מותר כיון שלא הקצהו לאליל אלא לפי שעה. טור ור״ן בשם רש״י » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ד)
« כ׳ ב״י ודבר פשוט בעיני דהא דמהני בהוציאה שלא להכניסה היינו בהוציאה עובד כוכבים אבל הוציאה ישראל לא מהני לבטל מבית זה דין משמשי אליל ע״כ והביאו ד״מ וכ״כ העט״ז וכ״כ בטור ור״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ו)
« כלומר אם הבית הוא משמשי אליל של ישראל לא מהני ביטול עולמית כדלעיל ר״ס קל״ט דאליל של ישראל ותשמישה אין להם ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ז)
« כלו׳ רק מעט ממה שצייר בענין שפגמו דהוי ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ז)
« פי׳ רק מעט ממה שצייר בענין שפגמו הוי ביטול. ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק י״ג)
« פירש״י דוקא כשהעמיד עליה לפי שעה ולא הקצוהו לכך מותר בסילקה וכ״כ האחרונים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק י״ח)
Trois questions, dans cet ordre : qui a agi — Juif ou non-Juif ? Quoi — fait, renouvelé, ou seulement posé ? Combien — tout, ou un peu ? La réponse au reste en découle.
Six endroits où les Richonim, puis les A’haronim, se séparent. Le tableau donne la position de chacun, et la ligne du Choulhan Aroukh lorsqu’il en a une.
| Sur quoi | Permet | Interdit | Où cela se joue |
|---|---|---|---|
| אבני הר שנדלדלו — pierres détachées, adorées sur place (seif 1) | Rambam, Tour, Mehaber | Ran, Ramah, Rabbénou Yerou’ham, Raavad — doute de Torah, donc rigueur | Le Chakh tranche pour le Mehaber, par le Yerouchalmi |
| מים של רבים détachés — eau puisée d’une source publique (seif 1) | Le Taz, tel que le lisent les Nekoudot HaKessef | Chakh, Levouch, Nekoudot HaKessef — détachée, l’eau est comme tout objet | Nekoudot HaKessef ; le Baer Hetev les rapporte |
| אילן שנטעו יחור — arbre planté d’une bouture, puis adoré (seif 1) | Le Ran — les racines le rattachent vraiment au sol | Rachi — bouture : détaché puis rattaché, comme la maison | Le Chakh tranche pour le Ran, « et ainsi ont tranché les A’haronim » |
| בית של ישראל מומר — la maison d’un apostat (seif 3) | Le Taz — il reste Juif ici comme pour toutes les peines de la Torah | Hagahat Dericha, et les Nekoudot HaKessef avec elle — comme un non-Juif | Ouverte : le Baer Hetev rapporte les deux |
| מעשה רבה בבהמת חבירו — un Juif égorge entièrement (seif 8) | Rachi, Roch, Ran, Tour, Mehaber — il n’interdit pas, même ainsi | Rabbénou Tam — un acte majeur interdit même ce qui n’est pas à lui | Le Chakh écrit Rachi ; le Baer Hetev le suit |
| חליפי חליפין — l’échange de l’échange (seif 9) | Tour, et le Mehaber en premier — הוא ולא חליפי חליפים | Rambam et Ran — ils deviennent le prix de l’idole | Le Mehaber ferme sur ויש אוסרים גם בזה |
Le Talmud de Babylone ignore lequel des deux amoraïm permet ; le Talmud de Jérusalem le dit, et Rabbi Yo’hanan — qui y est nommé comme celui qui interdit — en est l’auteur. Le doute tombe.
« זהו דעת הרמב״ם (והטור) והר״ן תמה עליו כיון דאיכא פלוגתא ה״ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וכ׳ שכן פסק הרמ״ה ומביאו ב״י » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« ועוד שגם רבינו ירוחם ני״ז ח״ד כתב ופשוט המשתחוים לאבני הר שנדלדלו אסורים שאין דינן כהר ע״כ וכ״פ הראב״ד בהשגות » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« אבל לפעד״נ דעת הרמב״ם ברור דבש״ס (ד׳ מ״ו ע״א) מספקא אי בני ר׳ חייא דהיינו חזקי׳ שרי ור״י אסר » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« וא״כ לא שבקינן מאי דפשיטא לירושל׳ משום מאי דמספקא לש״ס דידן ועוד דהרי ר׳ יוחנן גופיה חיבר הירושלמי וא״כ ע״כ ר״י עצמו אומר שהוא אוסר וא״כ הדבר ברור דקי״ל כחזקיה דשרי » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק א)
« פלוגתא דאמוראי אי דינייהו כהר מפני שלא היתה בהם תפיסת יד אדם (או לאו) כיון דתלושות נינהו ופסק הרמב״ם ז״ל בפ׳ ח׳ כמאן דשרי ותמה עליו הר״ן משום דכיון דלא איתמר בגמרא הלכתא כחד מינייהו אית לן למינקט לחומרא בשל תורה וכן פירש הרמ״ה ז״ל » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« כתב העט״ז דל״ד אלא אשגרת לישנא דש״ס (דף מ״ו ע״א) נקיט וה״ה נהר ומעיין של יחיד כיון דטעמא הוא דמחובר אינו נאסר אלא דלענין נסכים יש חילוק בין רבים ליחיד ודבריו נכונים ע״פ הש״ס שם » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« מיהו מ״ש העט״ז דבתלושים יש חילוק בין רבים לשל יחיד אינו נ״ל דבש״ס מוכח דתלושין אפילו של רבים נאסרים מטעמא דלמא קא סגיד » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« על כן כתבו הפוסקים דמעיינות של רבים אינן נאסרין כלל אפילו לגבוה » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ג)
« לא קשה מידי וכמ״ש העט״ז וכמ״ש בש״ך ס״ק ב׳ דלאו דוקא נקטו של רבים א״נ נקטו של רבים לאשמועינן דאפילו של רבים לא שרי אלא במעיינות » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« ומה שנראה מדבריו דקי״ל בשל רבים אפילו בתלושים שרי ליתא דא״כ תימה גדולה למה השמיטו דין זה הרי״ף והרא״ש ושאר כל הפוסקי׳ » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« אלא ודאי סבירא ליה דקי״ל כריש לקיש דפליג התם בפרק רבי ישמעאל עליה דרבי יוחנן וס״ל מים של רבים נאסרים בתלושים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ה)
« וכ׳ בנה״כ מה שנראה מדברי הט״ז דבשל רבים אפי׳ בתלושים שרי ליתא אלא דאפילו בשל רבים לא שרי אלא מטעם דמחובר ע״ש שמאריך בזה » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ב)
« משמע אפילו נטען (יחיד) [יחור] הוי מחובר ואינו נאסר בהשתחוה להן והיינו כדעת הר״ן וכתב ול״ד לבית (דסעיף ג׳) דאסור משום דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי דהכא כיון שיש לאילן שרשים בקרקע הוי כמחובר וכ״פ האחרונים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק ג)
« וראיתי מאן דמוקי לה כאן בישראל מומר דהוי כעובד כוכבים בזה והבל יפצה פיהו דדינו כישראל בזה ולכל עונשי׳ שבתורה כמ״ש ר״ס קל״ט » (ט״ז יו״ד קמ״ה ס״ק ו)
« כתבו הט״ז וש״ך דהיינו שבנאו עובד כוכבים אבל בנאו ישראל אינו אסור עד שישתחוה לו ובהגהת דרישה כתב דישראל מומר דינו כעובד כוכבים והט״ז חולק עליו וכתב דדינו כישראל גמור בזה ולכל עונשים שבתורה כמ״ש ר״ס קל״ט » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ז)
« ובסימן הנ״ל כתבתי בשם נה״כ דמסכים עם הגהת דרישה ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ז)
« אפילו במעשה רבה דהיינו ששחט בה ב׳ סימנים. רש״י והר״ן והרא״ש וכ״נ דעת הט״ו » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ״ב)
« ודוקא חליפין אבל חליפי חליפין כגון שהחליף בעלי חיים בחליפי אליל מותרין והרמב״ם ז״ל אסר אפי׳ חליפי חליפין » (טור יו״ד קמ״ה)
« ופסק רבינו כמ״ד חליפי חליפין מותרין וטעמו משום דכיון דהאי איסורא אינו אלא מדרבנן ספיקו לקולא » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
« משום רישא נקט ב״ח אבל אין הכי נמי דלסברא זו כל חליפי חליפים דעבודת כוכבים מותרין כדאיתא בש״ס ודרש לה מדכתיב כי חרם הוא הוא ולא חליפי חליפים » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ״ד)
« כב״י דמדברי הרמב״ם משמע קצת דאע״פ שלא השתחוה להם נאסר מיד והטור כתב והשתחוה להם ועיין פרישה וב״ח » (ש״ך יו״ד קמ״ה ס״ק כ)
« כ׳ ב״י דמדברי הרמב״ם משמע קצת דאע״פ שלא השתחוה להם נאסר מיד והטור כתב והשתחוה להם » (באר היטב יו״ד קמ״ה ס״ק ט״ז)
« אע״פ שקרקע עולם אינו נאסר עשה בו מעשה כגון שחפר בו בורות שיחין ומערות והשתחוה לו אח״כ נאסר » (טור יו״ד קמ״ה)
« ומפרש רבינו ובחפר בה ואחר כך השתחוה מיירי אבל אם לא השתחוה לא אע״פ שחפר לשם אליל » (בית יוסף יו״ד קמ״ה)
| Seif | En une ligne |
|---|---|
| 1 | Ce que l’homme n’a ni fait ni saisi reste permis même adoré : la montagne, ses pierres détachées restées en place, les rivières et les sources, l’arbre non planté pour le culte — mais ce que l’arbre adoré produit ensuite est interdit. |
| 2 | Le placage de ce qui est resté permis est, lui, interdit ; le Rama ajoute que les accessoires de la montagne sont comme son placage, et que son offrande ne l’est pas. |
| 3 | Maison bâtie pour être adorée, ou adorée : interdite. Enduite ou gravée pour le culte : on enlève le renouveau. Ayant seulement abrité l’idole : permise dès la sortie — et le Rama exige, si elle y était affectée, une sortie qui vaille annulation ; chez un Juif, rien ne s’annule. |
| 4 | Pierre taillée pour être adorée : interdite en entier. Déjà taillée puis gravée pour le culte : on enlève le renouveau — et le Rama, au nom de Rabbénou Nissim, se contente d’abîmer la gravure là où l’annulation opère. |
| 5 | Une pierre qui porte l’idole est interdite tant qu’elle la porte, et permise dès qu’on l’ôte. |
| 6 | Arbre planté pour être adoré : c’est l’achéra, interdite. Émondé ou greffé pour le culte : on coupe les pousses. Abritant l’idole : permis dès qu’on l’ôte, car ce n’est pas l’arbre qu’on adore. |
| 7 | Le sol du monde n’est pas interdit, mais un acte fait en lui pour le culte — creuser puits, fosses et grottes — l’interdit. |
| 8 | Les animaux ne sont pas interdits, même par la prosternation ; un acte, fût-il d’un seul organe, les interdit — et seul le non-Juif interdit ce qui n’est pas à lui, à quoi s’ajoutent l’apostat et celui qui a accepté l’avertissement. |
| 9 | Les animaux échangés contre une idole sont interdits ; ceux échangés contre ces animaux sont permis — et certains les interdisent aussi. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קמ״ה · ♥ Soutenir