מלשון המחבר להכרעת הש״ך, הט״ז, הבאר היטב,
הפתחי תשובה והנקודות הכסף, ועד למעשים בני זמננו
הנושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ו (ט״ו סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, נקודות הכסף, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
אין רמה זו ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך אף לא את סימן קמ״ו.
רמת פסק למעשה היא : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה שבה נסמכת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו או על פוסק נקוב ובר בדיקה (טור, בית יוסף, רמב״ם). ביורה דעה אין לא משנה ברורה — שאינה אלא על אורח חיים — ולא שולחן ערוך הרב : אדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה, ולפיכך לא יופיע שמו כאן. וערוך השולחן אינו מצוטט : לשונו בסימן זה אינה נגישה לנו, ואין מצטטים מה שאי אפשר לבדוק. ונשארו, ודי בהם : הש״ך (י״ד ס״ק), הט״ז (י״ב ס״ק), הבאר היטב (ט״ו ס״ק), הפתחי תשובה (ג׳ ס״ק) והנקודות הכסף — ערך אחד, המשיב לט״ז בדין שם הגנאי. ובמקום שהשאלה חורגת מן הסימן, רמה זו אומרת כן ופוסקת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
« אלילים של עובד כוכבים שביטלה עובד כוכבים מותרת אבל ישראל אינו יכול לבטל אלילים של עובד כוכבים וכל שכן של ישראל שאין לה ביטול עולמית » (שו״ע יו״ד קמ״ו:א)
« דילפינן לה מדכתיב פסילי אלהיהם שעובד כוכבים פוסל אלוה שלו » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק א)
« עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁבִּטְּלוּהָ קֹדֶם שֶׁתָּבוֹא לִידֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ח׳ הלכה ח׳)
« הטעם דאמרינן ישראל אדעתיה דנפשיה פלח ולא אדעת עובד כוכבים ע״כ כי מבטל העובד כוכבים אין מבטל אלא חלקו » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק ב)
הנפקותא לך. בעומדך מול חפץ של עבודה זרה אל תפתח במצבו. שאל תחילה של מי היה והיכן הוא עתה, ואחר כך מי פעל בו, ואחר כך מה עשה. פסל שלם שהניחוהו בעליו מדעתם — אפשר שהוא מותר ; ופסל מרוסק שנמצא בשדה — אינו מותר.
סימן קמ״ו ט״ו סעיפים בו — כמנין שבחתימת הכותרת (ובו ט״ו סעיפים) וכמנין האמיתי שבלשון. והרמ״א הגיה בו חמש פעמים, בסעיפים ה, ז, ח, יג ו־יד.
| סעיף | מי | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| א | מחבר | עבודה זרה של עובד כוכבים שביטלה עובד כוכבים — מותרת. ישראל אינו מבטל — לא של עובד כוכבים וכל שכן לא את שלו, שאין לה ביטול עולמית. ושותף עובד כוכבים אינו מבטל אלא חלקו. |
| ב | מחבר | משבאה ליד ישראל וגם זכה בה — שוב אין לה ביטול. והמשמשים והנוי — בני ביטול אף לאחר מכן. |
| ג | מחבר | גרוטאות שנמצאה בהן עבודה זרה : נתן ולא משך או משך ולא נתן → מחזיר למוכר. שניהם → מוליך לים המלח. |
| ד | מחבר | גר היורש עם אחיו העובד כוכבים יכול להניח לו את העבודה זרה כנגד מעות — כל שלא באה לרשותו. |
| ה | מחבר | מבטל העובד כוכבים היודע בטיב עבודת כוכבים : אף של חבירו, אף שאינו עובד לאותה, ואף בעל כרחו. ואינם מבטלים : קטן שאין בו דעת, שוטה, גר תושב. |
| ה | רמ״א | הישמעאלים אינם מבטלים, שאינם עובדי עבודת כוכבים (בית יוסף בשם הרמב״ם). |
| ו | מחבר | נטל מן האשרה מקל או עלה לצרכו → בטלה. שפאה לצרכה ליפותה → לא בטלה והאילן אסור. והשפאים מותרים בשניהם. |
| ז | מחבר | קטע ראש אזנה, חוטמה או אצבעה, או מיעך בפניה → בטלה אף בלא חסרון. רקק, השתין, גרר, זרק צואה → לא בטלה. |
| ז | רמ״א | אמירה בעלמא מבטלת (ויש אומרים) — ולא באונס : ושם צריך מעשה בגופה. |
| ח | מחבר | מכירה ומשכון אינם מבטלים, אף בצורף ישראל. ויש מתירין בצורף ישראל. |
| ח | רמ״א | המשמשים שנמכרו או נמשכנו בטלים (טור סימן קל״ט ; בית יוסף). |
| ט | מחבר | מפולת שלא פינה, גניבה שלא תבע → אין ביטול. |
| י | מחבר | עובדיה שהלכו בשעת שלום → מותרת. בשעת מלחמה → אסורה ; ואם יכלו לחזור ולא חזרו → מותרת. |
| יא | מחבר | נשברה מאליה → שבריה אסורים עד שיבטלוה ; והשברים הנמצאים אסורים מספק. של פרקים והדיוט מחזירה → כל פרק טעון ביטול ; ואם לאו — אבר אחד עולה לכולם. |
| יב | מחבר | מזבח שנפגם → עדיין אסור עד שינתץ רובו על ידי עובד כוכבים. בימוס שנפגם → מותר. בימוס אבן אחת, מזבח אבנים הרבה. |
| יג | מחבר | המבטל עבודה זרה ביטל משמשיה ; ביטל משמשיה לא ביטלה. |
| יג | רמ״א | ואף שהמשמשים כבר ביד ישראל (מרדכי ; ר״ן בשם הראב״ד). |
| יד | מחבר | מצוה לאבד את הנמצא : שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים. |
| יד | רמ״א | והוא הדין למשמשיה ולכל הנעשה בשבילה (בית יוסף בשם הרמב״ם). |
| טו | מחבר | צריך לשרש אחריה ולכנות לה שם גנאי. |
« עובד כוכבים מבטל אלילים אע״פ שאינה שלו ואפילו אינו עובד לאותם אלילים ואפי׳ בעל כרחו ובלבד שידע בטיב אלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ו:ה)
« ישמעאלים שאינן עובדי עבודת כוכבים אינם יכולים לבטל » (רמ״א יו״ד קמ״ו:ה)
« ומכאן למדנו דהני ישמעאלים אין ביטולם ביטול דהא לא פלחי אליל כמו שנתבאר בסימן קכ״ד » (בית יוסף יו״ד קמ״ו)
« עי׳ בתפארת למשה שכתב דר״ל אפילו ישראל מומר דאי לא פלח אפילו גר תושב וישמעאלים אין מבטלים ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ו ס״ק א)
זה הנתון המכריע בכל הסימן בזמננו : בארצות מושבנו בעל חפץ העבודה זרה הוא על פי רוב או מאמין באל אחד או שאינו מאמין בכלום, ושניהם אינם מבטלים. נמצא הביטול, למעשה, שביל צר — והפתחי תשובה הוסיף משם התפארת למשה שאף ישראל מומר אינו מרחיבו.
הנפקותא לך. אל תסמוך על ביטול שהתקבל ממוכר, מסוחר עתיקות או משכן, קודם שתברר שהוא עובד עבודת כוכבים כמשמעות הסימן. ובספק — והספק הוא הכלל ולא היוצא מן הכלל — יש לנהוג בחפץ כבמה שלא נתבטל, ולשאול את רבך.
« אפילו אלילים של עובד כוכבים משבאה ליד ישראל וזכה בה שוב אין לה ביטול והני מילי אלילים עצמם אבל משמשי אלילים ונויה אם באו ליד ישראל ואח״כ ביטלה עובד כוכבים מותרים » (שו״ע יו״ד קמ״ו:ב)
« וזהו שכתבו הטור והש״ע כפול לשון משבאה ליד ישראל וזכה בה משמע אבל זכייה לחוד לא » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק ג)
« והב״ח כתב דאפילו לא זכה בה כגון שמצאה לפני יאוש או גזלה אע״ג דמדינא עבודת כוכבים של עובד כוכבים היא ויש לה ביטול מ״מ מדרבנן אין לה ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק א)
המחבר מיעטם בפירוש : משמשים ונוי שבאו ליד ישראל עדיין בני ביטול על ידי עובד כוכבים. והב״ח שהביא הש״ך אינו ממעטם משזכה בהם ; אבל לשון המחבר ברורה, ואחריה הולכים.
לט״ז אין הגזרה אלא משבאה לידו ; קנאה מרחוק ונתן מעות — עדיין בת ביטול. ולב״ח די בזכייה לנעול את השער, ואף עבודה זרה שמצאה או גזלה שוב אין לה ביטול. והבאר היטב הביא את שתיהן ולא הכריע : ולמעשה אין סומכים על המקל אלא בהוראת רב.
« אם נתן מעות ולא משך יחזירם לעובד כוכבים וכן אם משך ולא נתן מעות אף על פי שמשיכה בעובד כוכבים קונה כמקח טעות הוא נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח » (שו״ע יו״ד קמ״ו:ג)
« וה״ה משך ברישא ואחר כך נתן מעות וטעמא דהשתא׳ כיון שנקנו לו אע״ג דהוי כמקח טעות מ״מ כשיחזור ויקח המעות מחזי כזבין אליל הלכך יוליכם לים המלח » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק ד)
« גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול הגר לומר לעובד כוכבים טול אתה אלילים ואני מעות אבל משבאת האלילים לרשות הגר אסור » (שו״ע יו״ד קמ״ו:ד)
« ולפ״ז דוקא גר אבל מי שהמיר אביו ובנו עמו ומת אביו אינו יכול לומר לאחיו המומר טול אתה אלילים כו » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק ה)
הנפקותא לך. שעת כניסת החפץ לרשותך מכרעת. מצאת חפץ עבודה זרה בחבילה שכבר שילמת עליה ומשכת — אינך מחזיר אלא מאבד. לא משכת עדיין — אתה מחזיר. וזה טעם גמור לבדוק חבילה קודם גמר המקח ולא אחריו.
« כיצד מבטלה נטל מהאשרה מקל או אפי׳ עלה אחד לצרכו נתבטלה ובין האשרה עצמה ובין השפאים שנטל ממנה מותרים » (שו״ע יו״ד קמ״ו:ו)
« משום דמיזרק זריק להו ולא פלח להו. רש״י » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק ז)
« אלילים של עובד כוכבים שקטע ראש אזנה או ראש חוטמה או ראש אצבעה או שמיעכה בפניה אע״פ שלא חסרה בטלה » (שו״ע יו״ד קמ״ו:ז)
« וי״א דאפילו בטלה באמירה בעלמא הוי ביטול אבל אם בטלה מכח אונס אינה מבוטלת עד שיעשה מעשה בגופה כמו שנתבאר » (רמ״א יו״ד קמ״ו:ז)
« ר״ל דהכא מיירי שאומר שרוצה לבטל לקטוע אזנה או חוטמה וכה״ג אבל התם אינו מבטלו וגם סובר שהקונה לא יבטל ודלא כב״י » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק ח)
« הניחוה עובדיה והלכו להם בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה והוא שאינם יכולים לחזור לה אבל אם היו יכולים לחזור לה ולא חזרו מותרת » (שו״ע יו״ד קמ״ו:י)
הנפקותא לך. הצהרה בכתב שהתקבלה מבעלים — ״הריני מסלק ידי מחפץ זה״ — אינה כשלעצמה ביטול בטוח : שאל את רבך אם היא עומדת בקריאת הש״ך, ואם הנסיבות שוללות אונס. והמעשה אינו שנוי במחלוקת : יפגום הבעלים בעצמו את הצורה, בפניה או בקצה אבר, והשאלה נסתיימה.
קומה ראשונה : המכירה לצורף ישראל, מבטלת ? הטור, הרי״ף, הרא״ש והר״ן אומרים לא — ספיקא דאורייתא לחומרא ; והרמב״ם אומר כן. והמחבר כתב תחילה את החומרה ואחר כך ויש מתירין. קומה שנייה : והמשכון ? שם הר״ן, הט״ז והב״ח סוברים שמשכון בהרהון שלא נפדה בזמנו כמכירה הוא ; והבית יוסף והש״ך סוברים שמשכון נשאר משכון.
« מכרה או משכנה אפילו לצורף ישראל לא בטלה ויש מתירין בצורף ישראל » (שו״ע יו״ד קמ״ו:ח)
« וכ״ש לצורף עובד כוכבים או לישראל אחר שאינו צורף דבהנך לכ״ע לא בטלה » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק ט)
« ובב״י כתב דאפילו משכנה והרהינה אצלו שא״ל אם לא הבאתי לך המעות מכאן עד יום פלוני תהא שלך והגיע הזמן ולא פדאה לא בטלה לכ״ע ודלא כהר״ן » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק י)
« אלא ודאי דברי הר״ן עיקר דבמשכון דמתני׳ דהיינו הרהינו מודים חכמים לרבי דבטל » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק ח)
« כתב הב״ח דזה לא קאי רק אמכרה אבל במשכנה אין שום היתר אפי׳ בצורף ישראל והט״ז כ׳ דאפי׳ במשכנו יש היתר כגון שהרהינו אצלו והגיע הזמן ולא פדאו דאז הוי כמכירה » (באר היטב יו״ד קמ״ו ס״ק י״א)
« וכ״ש לצורף עובד כובים או לישראל שאינו צורף דבהנך לכ״ע לא בטלה. ש״ך ועיין בתשובת פרי תבואה סימן נ״א ונ״ב » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ו ס״ק ב)
« ומשמשי עבודת כוכבים אם משכנו או מכרו הוי ביטול » (רמ״א יו״ד קמ״ו:ח)
« נ״ל פשוט דגם האי משכנו הוא בהרהינו אצלו לזמן ולא פדאו כמו לעיל אבל משכון סתם לא מהני לבטל » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק ט)
הנפקותא לך. זכור את סדר החומרות. נמכרה לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף — אין מבטל כלל, וכן כתב הש״ך בפירוש. נמכרה לישראל שידוע שיאבדנה — זה הויש מתירין, דעת יחיד שבמחבר. נמשכנה — עוד דרגה, ושניים מגדולי האחרונים חולקים בה. ואין סומכים על קולות אלו אלא בצירופן ובהוראת רב.
« לפיכך המוצא שברי אלילים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא ביטלה העובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קמ״ו:י״א)
« וְאִם הָיְתָה שֶׁל פְּרָקִים וְהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָם צָרִיךְ לְבַטֵּל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק מִפְּרָקֶיהָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ח׳ הלכה י״א)
« מזבח של אלילים שנפגם עדיין הוא אסור עד שינתץ רובו על ידי עובד כוכבים ובימוס שנפגם מותר » (שו״ע יו״ד קמ״ו:י״ב)
« כלומר דאם לא כן אסור כדין אליל שנשתברה מאליה. ב״י » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק י״ב)
« המבטל אלילים נתבטלו משמשיה » (שו״ע יו״ד קמ״ו:י״ג)
« אפי׳ הם כבר ביד ישראל נתבטלו עם ע״א שביד העובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קמ״ו:י״ג)
הנפקותא לך. שברי חפץ עבודה זרה שנמצאו במקום כלשהו — אסורים, ואין בשבירתם ראיה : שמא לא ביטלה אדם. ולעומת זה, אם ידוע לך שנעשה ביטול כשר בעבודה זרה העיקרית — נגררים אחריו המשמשים, ואף אלו שכבר ברשותך. וההיפך אינו נכון.
« מצוה על כל המוצא אלילים שיבערנה ויאבדנה וכיצד מבערה שוחק וזורה לרוח או מטיל לים » (שו״ע יו״ד קמ״ו:י״ד)
« בלא שחיקה אבל לשאר נהרות בעי שחיקה ב״י וד״מ ושאר אחרונים וכן הוא לקמן סימן רצ״ד סעיף ו׳ והב״ח כתב דאף לים המלח בעי שחיקה » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק י״ג)
« פירש ב״י דמ״ש הטור שוחק ומטיל לים פירוש לשאר נהרות שספינות עוברות שם ושמא תפגע בו ותטלנו אבל לים המלח שאין שם ספינות מטילה אפילו בלא שחיקה » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק י״א)
הבית יוסף, הדרכי משה ו״שאר אחרונים״, ואחריהם הש״ך, מחלקים : ים המלח מקבלו כמות שהוא, שאין ספינות עוברות שם ואין אדם מעלהו ; ושאר נהרות טעונים שחיקה תחילה. והב״ח מצריך שחיקה בכל מקום. והט״ז פירש אותו חילוק משם הבית יוסף. ולמעשה, השוחק תחילה יוצא ידי כולם.
« צריך לשרש אחר האלילי׳ ולכנות לה שם גנאי » (שו״ע יו״ד קמ״ו:ט״ו)
« דוקא בא״י. מ״ו ופרישה » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק י״ד)
« ונראה דט״ס הוא כאן ושייך על הרישא דצריך לשרש אחריה דזו דוקא בא״י שצריך להיות מנוקה ומטוהרת שוב ראיתי כן ברמב״ם פ״ח בפי » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק י״ב)
« ול״נ דאין כאן ט״ס אלא כיון דבש״ס פ׳ כל הצלמים קאמר דהא דצריך לשרש אחריה נפקא לן מואבדתם את שמם מן המקום ההוא וכן הא דצריך לכנות לה שם גנאי יליף נמי מהאי קרא » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ו)
« וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִצְוָה לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנְּאַבֵּד אוֹתָהּ מִכָּל אַרְצֵנוּ. אֲבָל בְּחוּץ לָאָרֶץ אֵין אָנוּ מְצֻוִּין לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ אֶלָּא כָּל מָקוֹם שֶׁנִּכְבּשׁ אוֹתוֹ נְאַבֵּד כָּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבּוֹ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה א׳)
הנפקותא לך. אל תשליך חפץ אסור לנהר או לים קודם שעשיתו בלתי שמיש : אפשר שיעלוהו משם, והש״ך דחה דרך זו בכל מים שהבריות מצויות בהם. השחיקה ואחריה הזרייה — היא הדרך היוצאת ידי כל הדעות. ובשם הגנאי וברדיפה אחריה — הש״ך והנקודות הכסף תלאום בארץ ישראל ; ומה שאינו תלוי בגבול הוא חובת הביעור במה שבא לידך.
סעיף ג מניח שלוש שאלות של מציאות קודם לכל הלכה : נתת מעות ? משכת ? שניהם ? אחד מהם בלבד — מחזיר את החבילה למוכר, והש״ך ביאר שאין כאן חשש מראית העין, שהכל יודעים שלא חל המקח. שניהם — שוב אינו מחזיר, וחייב לאבדו כסעיף יד. והש״ך בס״ק ד דייק שאין הסדר — נתן ומשך או משך ונתן — מעלה ומוריד.
למעשה, בכל מקרה — שאל את רבך.
שני סעיפים נפגשים. אם בא החפץ ליד ישראל וזכה בו — סעיף ב נעל את השער, ואין עובד כוכבים מבטלו עוד. ואם משמש הוא ולא צורה נעבדת — אותו סעיף מיעטו, וסעיף יג הוסיף שהוא בטל ממילא עם העבודה זרה העיקרית שנשארה ביד בעליה. והשאלה הראשונה אפוא : צורת עבודה זרה או כלי מכליה ?
למעשה, בכל מקרה — שאל את רבך.
שלוש בדיקות כסדרן. עובד עבודת כוכבים הוא ? ובלאו הכי אין בו כלום — הגהת הרמ״א בסעיף ה, והפתחי תשובה מיעט אף ישראל מומר. עדיין החפץ אצלו ? ואם לאו — סעיף ב כבר נעל את השער. ומה בדיוק הוא עושה ? מעשה בצורה סוגר את השאלה ; והכרזה בכלל היש אומרים שברמ״א כקריאת הש״ך, ואינה כלום אם הושגה בלחץ.
למעשה, בכל מקרה — שאל את רבך.
סעיף ח משיב, ולא כפי שמקווים : אין המכירה מבטלת, ואף לקונה ישראל, לדעה הראשונה — והש״ך הוסיף שהמכירה לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף אינה כלום לכל הדעות. והדעה השנייה מתירה בצורף ישראל, כלומר במי שידוע שיאבד את החפץ. ובמשמשים, לעומת זה, פסק הרמ״א שהמכירה מבטלת.
למעשה, בכל מקרה — שאל את רבך.
סעיף יא אוסר להסיק מזה כלום : השברים הנמצאים אסורים, שמא לא ביטלה אדם. ואם ידוע שנעשה ביטול — נשאר לברר אם היתה הצורה גוף אחד או של פרקים שהדיוט מחזירם : ובשני, כל פרק טעון ביטול לעצמו, כרמב״ם שהעתיקו המחבר.
למעשה, בכל מקרה — שאל את רבך.
סעיף יד עשאו מצוה. ושתי דרכים : שוחק וזורה לרוח, או מטיל למים. והש״ך בס״ק י״ג והט״ז בס״ק י״א פירשו שאין מקבלים אותו כמות שהוא אלא מים שאין ספינות עוברות בהם ; ובשאר — שוחק תחילה, והב״ח מצריך בכל מקום. נמצא שהשוחק תחילה הולך בטוח.
למעשה, בכל מקרה — שאל את רבך.
| השאלה | תשובת הסימן |
|---|---|
| מי מבטל עבודה זרה ? | עובד כוכבים היודע בטיב עבודת כוכבים — אף של חבירו ואף בעל כרחו. ולא ישראל, ולא קטן שאין בו דעת, ולא שוטה, ולא גר תושב, ולא ישמעאלי. |
| עד מתי ? | עד שתבוא ליד ישראל ויזכה בה. ומשם ואילך לעולם לא — זולת המשמשים והנוי. |
| באיזה מעשה ? | קטע ראש אזנה, חוטמה או אצבעה ; מיעך בפניה ; נטל מן האשרה ענף לצרכו. ולרמ״א אף אמירה המודיעה את המעשה — ולעולם לא באונס. |
| ומה שאינו מעשה ? | רקיקה, השתנה, גרירה, צואה : לא. מכירה ומשכון : לא, זולת הדעה השנייה בצורף ישראל. מפולת, גניבה, שבירה : לא. הליכה מדעת בשעת שלום : כן. |
| מה עושים בשברים שנמצאו ? | אסורים הם — שאין ידוע אם ביטלה אדם. ומאבדים אותם. |
| כיצד מאבדים ? | שוחק וזורה לרוח, או מטיל למים שאין ספינות עוברות בהן. ובשאר — שוחק תחילה ; והב״ח מצריך בכל מקום. |
| ושם הגנאי ? | הש״ך והנקודות הכסף תלוהו בארץ ישראל ; והט״ז ראה בו טעות סופר. וחובת הביעור במה שבא לידך — בכל מקום היא. |
ערוך השולחן אינו נגיש לנו בסימן זה.
⚖ ולמעשה. רמה זו נותנת את מפת הסימן ואת שיטות נושאי הכלים בלשונם, ואינה באה במקום הוראה. ובחפץ שלפניך שלוש שאלות של מציאות קובעות הכל — של מי היה, היכן הוא עתה, מי עשה בו מה — ואינן נחתכות בדף : שאל את רבך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ו · ♥ תמכו בנו