✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 4 — הלכה למעשה

סימן קמ״ז · 147 — שם האליל

ההלכה כמנהגה : מה שאין אומרים, מה שמותר לומר, והנקודה היחידה שאין הולכים בה אחר הרמ״א
יורה דעה · סימן קמ״ז
שֶׁלֹּא לְהַשְׁבִּיעַ בְּשֵׁם אֱלִילִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְדִינֵי הַזְכָּרַת שְׁמָהּ
⚖️ הלכה למעשה · פסק
✦ ❖ ✦

רמה זו מסדרת את מה שהסימן תובע למעשה. אין היא נשענת על שולחן ערוך הרב — אדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה — אלא על הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, כל אחד במקומו.

נושא : שם האליל — השבועה, ההזכרה והליצנות
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ז

עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

  1. שורש הדין — מה שאין הפה מוציא
  2. מה שמותר לומר
  3. גרמא — להשביע עובד כוכבים, ופתחו של הרדב״ז
  4. אלהים ולא אלהיך — נקודת הפסק שבסימן
  5. שיתוף — מראה המקום לאורח חיים קנ״ו · 156, ומה שנשאר ממנו
  6. טבלת הפסק — סעיף אחר סעיף
  7. מקרים בני זמננו
  8. מה שאין הסימן מכריע
דף זה מסדר את ההלכה כפי שקבעוה פוסקי הסימן. אין הוא בא במקום הוראת רב : למעשה, בכל מקרה ומקרה, שאל את רבך.

1. שורש הדין — מה שאין הפה מוציא

הקו היסודי שני דברים אינם יוצאים מפיו של ישראל : נדר או שבועה בשם אליל, ושם האליל עצמו. הראשון — לוקין עליו ; השני — אסור בלא עונש, אך גם בלא היתר : המחבר כותב בין לצורך בין שלא לצורך.
« הנודר או נשבע בשם אלילים הרי זה היה לוקה » (שו״ע יו״ד קמ״ז:א)
« ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:א)
היכן עובר גבול העונש הרמב״ם אומרו בלא ספק, וזה המבאר את לשונו הכפולה של המחבר :
« וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא הַנּוֹדֵר בִּשְׁמָהּ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמָהּ וְהוּא הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמָהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י״א)
« אֲפִלּוּ לְהַזְכִּיר שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ שְׁבוּעָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַזְכִּירוּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י׳)

2. מה שמותר לומר

שלושה היתרים, ככתבם
« שם חגים שלהם שהם כשמות בני אדם אין חשש להזכירם » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ב)
« מותר להזכיר שם אלילים הכתובים בתורה כמו כרע בל קורס נבו העורכים לגד שולחן » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ד)
« מותר להתלוצץ באלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ה)
שני הגבולות שיש לזכור (1) שם חג שהוא שם אדם נאמר, אך לא בלשון הכבוד שהעובדי כוכבים נותנים לו — וזה תנאו של סעיף ב. (2) היתר השמות הכתובים אינו מצומצם לארבע הדוגמאות של המחבר : הש״ך מרחיבו לכל השמות הכתובים.
« והוא שלא יקראם כמו שמזכירם אותם העובדי כוכבים בלשון חשיבות » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ב)
« וכן בעל צפון ושאר אלילים הכתובים וכן כתב הפרישה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ב)

3. גרמא — להשביע עובד כוכבים, ופתחו של הרדב״ז

האיסור, וההיתר היחיד המובא
« אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ג)
« עיין בתשובת רדב״ז החדשות סימן קס״ו שכתב דבזמן שהוא כמציל מותר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« ובלבד שלא יאמר לו השבע לי בשם עבודת כוכבים פלוני אלא אומר לו סתם השבע לי והוא ישבע לו במה שירצה ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א)

מה שמוסיף רבינו תם, דרך הבית יוסף

איסור הגמרא היה על עצם ההשתתפות. ומשנעשתה השותפות, מותר ליטול שבועה שלא יפסיד ממונו :

« וכתבו התוס׳ והרא״ש בשם ר״ת שאם כבר נשתתף עמו מותר ליקח ממנו שבועה קודם שיפסיד ממונו » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
מה שנוהגים אין גורמים לעובד כוכבים להישבע באלילו. ובמקום הפסד ממש, כשהמצב הוא כמציל, מביא הפתחי תשובה את הרדב״ז : מותר לבקש ממנו להישבע בלא שיזכיר הוא עצמו את האליל — “השבע לי”, והלה נשבע במה שירצה. ואין התנאי טפל : הוא השומר את השם מחוץ לפי.

4. אלהים ולא אלהיך — נקודת הפסק שבסימן

הרמ״א מצד אחד, הט״ז, הב״ח, הש״ך והבאר היטב מצד שני

« מותר לומר לעובד כוכבים אלהיך יהיה בעזרך או יצליח מעשיך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ה)
« ואמירה זו דאלהיך נראה שהוא איסור גמור שמחזיק ידי עובדי אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« והב״ח כתב דדוקא אלהים יהיה בעזרך מותר אבל אלהי״ך אסור ודלא כהעט״ז » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ג)
« אבל חלילה לומר לעובד כוכבים בלשון נוכח דהוה מחזיק ידי עובד כוכבים אלא יאמר אלהים יהיה בעזרך וכן הב״ח קבע כן להלכה עכ״ל » (באר היטב יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« עט״ז וש״ך ועיין בתשובת מקום שמואל סימן ל״ד » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ג)
קו הפסיקה זהו המקום היחיד בסימן שבו לא הלכו האחרונים אחר הגהת הרמ״א, ועשו כן פה אחד : הט״ז לאחר שבדק את המקור, הב״ח ש“קבע כן להלכה”, הש״ך המביא את הב״ח ודוחה במפורש את הלבוש, והבאר היטב המביא את שניהם. הנוסח שיש לנקוט אפוא הוא אלהים יהיה בעזרך — ויצליח מעשיך, שאינו נוקב בשם, אינו קשה לאיש מהם. איחול ההצלחה עומד במקומו ; הנופל הוא הכינוי.

5. שיתוף — מראה המקום לאורח חיים קנ״ו · 156, ומה שנשאר ממנו

מה שהסימן מפנה למקום אחר סעיף ג מסתיים במראה מקום, והש״ך והבאר היטב אינם אלא חוזרים עליו : דין השותפות עם עובד כוכבים נדון באורח חיים קנ״ו · 156 ובחושן משפט קפ״ב · 182.
« בסופו ועיין בח״מ ר״ס קפ״ב בטור ופוסקים מדין שותפות עם העובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק א)
מה שהפתחי תשובה מסיק מזה הוא מביא את סברת ההיתר של הרמ״א, אחר כך את דחיית הנודע ביהודה, ואחר כך את הכרעתו שלו : האמת עם הנודע ביהודה, אך אין זו כוונת הרמ״א.
« ולא מצינו שיש בזה משום לפ״ע דהרי אינם מוזהרים על השיתוף » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« אבל כשעובד עבודת כוכבים בשיתוף אין חילוק כלל בין ישראל לעובד כוכבים » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« ולע״ד אף שהאמת כן הוא מ״מ אי אפשר לומר כן בדעת הרמ״א ז״ל » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
מה יש לעשות בזה סימננו אינו מכריע בשאלת השיתוף : הוא מפנה. ומה שהוא קובע לעצמו צר יותר וחזק יותר — שלא לגרום לשבועה. והשאר שייך לסימן קנ״ו · 156 באורח חיים, ואזהרת הפתחי תשובה ראויה להישמר ככתבה : הנוסח הרווח “אין העובדי כוכבים מצווים על השיתוף” אינו עובר מהקשר להקשר.

6. טבלת הפסק — סעיף אחר סעיף

סעיףההלכהמי קובעה
אנדר או שבועה בשם אליל : אסור, ולוקין עליושו״ע יו״ד קמ״ז:א · רמב״ם הלכות עבודה זרה פרק ה׳
אהזכרת שם אליל : אסורה, בין לצורך בין שלא לצורךשו״ע יו״ד קמ״ז:א · ט״ז ס״ק א
בשם חג שהוא שם אדם : מותר, חוץ מלשון חשיבותשו״ע יו״ד קמ״ז:ב
גלגרום לעובד כוכבים לידור או לישבע באלילו : אסורשו״ע יו״ד קמ״ז:ג
גבמקום הצלה : “השבע לי”, בלא לנקוב בשם האלילפתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א
דשמות אלילים הכתובים במקרא : מותרים — וכולם, לא רק הארבעה שנזכרושו״ע יו״ד קמ״ז:ד · ש״ך ס״ק ב
הלהתלוצץ באלילים : מותרשו״ע יו״ד קמ״ז:ה · מגילה כ״ה ע״ב
האיחול לעובד כוכבים : “אלהים יהיה בעזרך”, ולא “אלהיך”ט״ז ס״ק ב · ש״ך ס״ק ג · באר היטב ס״ק ב

7. מקרים בני זמננו

להזכיר שם אליל בשיחה, בשיעור, בבחינה סעיף א מכוון להזכרה כשלעצמה, “בין לצורך בין שלא לצורך”. השמות שהכתוב כתבם אינם בכלל (סעיף ד), והש״ך מונה את כולם. ובמה שאינו כתוב, השאלה עומדת כפי שהסימן מעמידה, והמענה למעשה תלוי במקרה : שאל את רבך.
שמות ימים, חודשים וחגים זה בדיוק סעיף ב : שמות חגים שהם גם שמות בני אדם. המחבר אינו אוסרם ; ותנאו על האופן — שלא ייאמרו בלשון החשיבות שהעובדי כוכבים נותנים להם.
שבועה שעובד כוכבים צריך להישבע בעניין ממון סעיף ג אוסר לגרום לה. רבינו תם, כמובא בבית יוסף, מתיר ליטול את השבועה כשכבר נעשתה השותפות והממון עומד להיאבד. והרדב״ז, כמובא בפתחי תשובה, מוסיף את תנאי הנוסח : שלא לנקוב בשם האליל.
לאחל הצלחה לעמית או לשכן שאינו יהודי מותר. הנוסח שנקטו הפוסקים הוא “אלהים יהיה בעזרך” — או סתם איחול הצלחה, “יצליח מעשיך”, שאינו נוקב בשם. ומה שדחו הט״ז, הב״ח, הש״ך והבאר היטב הוא הכינוי “אלהיך”.
להתלוצץ באליל או בעבודה סעיף ה מתירו במפורש, והגמרא במגילה עושה ממנו את הליצנות המותרת היחידה. וההיתר הוא באליל, לא באדם.

8. מה שאין הסימן מכריע

שלושה דברים נשארים מחוץ להישגו של סימן זה, ומוטב לנקוב בהם מלנחשם. (1) דין השותפות עם עובד כוכבים : סעיף ג מפנה אליו ואינו מכריעו. (2) השאלה אם בני נח מצווים על השיתוף : הפתחי תשובה מביאה, רואה אותה כמוכרעת בנודע ביהודה, ואף על פי כן ממאן לתלותה ברמ״א. (3) דינם של שמות שאינם לא שמות בני אדם ולא שמות הכתוב — הסימן נותן את הכלל, לא את הרשימה.
תזכורת : שולחן ערוך הרב אינו כולל יורה דעה — אדמו״ר הזקן לא כתבו. רמה 4 זו היא רמת פסק, הנשענת על הש״ך, הט״ז, הבאר היטב והפתחי תשובה. והנקודות הכסף אינן מעירות על סימן זה.
מקורות רמה זו זמינים בספריא :
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן קמ״ז · רמה 4 — הלכה למעשה · שלא להשביע בשם אלילים של עובדי כוכבים
daattorah.com

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ז · ♥ תמכו בנו

📖הצטרף לחברותא