חמישה סעיפים. שני איסורים היוצאים מן הפה — שבועה והזכרה — ושלושה היתרים הבאים ממקום אחר : שמות בני אדם, שמות הכתוב, והליצנות.
חזרה מסודרת, טבלאות פסק, זיכרון מהיר
המקור, בברייתא :
« שֶׁלֹּא יִדּוֹר בִּשְׁמוֹ וְלֹא יְקַיֵּים בִּשְׁמוֹ, וְלֹא יִגְרוֹם לַאֲחֵרִים שִׁידְּרוּ בִּשְׁמוֹ וְשֶׁיְּקַיְּימוּ בִּשְׁמוֹ » (סנהדרין ס״ג ע״ב)
« אֲפִלּוּ לְהַזְכִּיר שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ שְׁבוּעָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַזְכִּירוּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י׳)
וגבול העונש :
« וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא הַנּוֹדֵר בִּשְׁמָהּ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמָהּ וְהוּא הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמָהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י״א)
| לשון הסעיף | מי אומר | מה יוצא מזה |
|---|---|---|
| הנודר או נשבע בשם אלילים הרי זה היה לוקה | מחבר | התחייבות בשם האליל : לוקה |
| ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך | מחבר | ההזכרה : אסורה, בלא היתר של צורך |
| שם חגים שלהם שהם כשמות בני אדם אין חשש להזכירם | מחבר | שם אדם נשאר מילה מלשון בני אדם |
| והוא שלא יקראם כמו שמזכירם אותם העובדי כוכבים בלשון חשיבות | מחבר | התנאי : לא בלשון החשיבות שלהם |
| אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים | מחבר | האיסור מתפשט למה שאני גורם שייאמר |
| מותר להזכיר שם אלילים הכתובים בתורה | מחבר | מה שהכתוב כתבו — מותר להוציאו בפה |
| מותר להתלוצץ באלילים | מחבר | הליצנות המותרת היחידה (מגילה כ״ה ע״ב) |
| מותר לומר לעובד כוכבים אלהיך יהיה בעזרך או יצליח מעשיך | רמ״א | מותר לרמ״א ; והט״ז, הב״ח והש״ך אינם מתירים אלא “אלהים” |
הבית יוסף משיג על הטור שלא הניח את “אפילו” במקומו. הט״ז מראה שהוא נושא שתי רבותות. והמחבר כתב את הלשון שהבית יוסף תבע.
« ואסור אפילו להזכירה בשמה בחנם שלא לצורך » (טור יו״ד קמ״ז)
« וא״כ כך היה לו לרבינו לכתוב אסור להזכירה בשמה בחנם בין לצורך בין שלא לצורך » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« האי אפילו קאי על שני רבותות » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« ועל פי זה ניחא לשון הרא״ש והטור ממה שהקשה עליהם ב״י » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:א)
סעיף ג אינו על דיבורי אלא על הדיבור שאני גורם לו. הברייתא לומדתו מחציו השני של הפסוק, והבית יוסף מביא את הדרשה.
« והתורה אמרה לא ישמע על פיך לא ישמע בגרמא שלך » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« וְאָסוּר לִגְרֹם לַאֲחֵרִים שֶׁיִּדְּרוּ וְשֶׁיְּקַיְּמוּ בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י״א)
« וכתבו התוס׳ והרא״ש בשם ר״ת שאם כבר נשתתף עמו מותר ליקח ממנו שבועה קודם שיפסיד ממונו » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« ובלבד שלא יאמר לו השבע לי בשם עבודת כוכבים פלוני אלא אומר לו סתם השבע לי והוא ישבע לו במה שירצה ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א)
מראה המקום שבסעיף ג לאורח חיים קנ״ו · 156 פותח את השאלה הנדונה ביותר שבסימן : האם בני נח מצווים על השיתוף?
| מי | מה שהוא סובר | היכן כתוב |
|---|---|---|
| רבינו ירוחם, מובא בבית יוסף | אין כאן לפני עיוור : לא הוזהרו על השיתוף | בית יוסף יו״ד קמ״ז |
| הרמ״א, באורח חיים קנ״ו · 156 | יש מקילין בשותפות, מטעם זה | פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב |
| הנודע ביהודה | טעות היא : בעבודה בשיתוף אין חילוק כלל | פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב |
| הפתחי תשובה | האמת עמו, אך אין זו כוונת הרמ״א | פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב |
« אבל כשעובד עבודת כוכבים בשיתוף אין חילוק כלל בין ישראל לעובד כוכבים » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« ולע״ד אף שהאמת כן הוא מ״מ אי אפשר לומר כן בדעת הרמ״א ז״ל » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
זו המחלוקת היחידה שבסימן, והיא תלויה בכינוי אחד.
« מותר לומר לעובד כוכבים אלהיך יהיה בעזרך או יצליח מעשיך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ה)
« ואמירה זו דאלהיך נראה שהוא איסור גמור שמחזיק ידי עובדי אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« והב״ח כתב דדוקא אלהים יהיה בעזרך מותר אבל אלהי״ך אסור ודלא כהעט״ז » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ג)
« אבל חלילה לומר לעובד כוכבים בלשון נוכח דהוה מחזיק ידי עובד כוכבים אלא יאמר אלהים יהיה בעזרך וכן הב״ח קבע כן להלכה עכ״ל » (באר היטב יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ז · ♥ תמכו בנו