Siman קמ״ח — The laws of the festivals of the idols

📑 Plan of the study

1. The text of the Mechaber and the Rama — the twelve seifim

Each seif is given in the Hebrew text of the Shulchan Arukh as it reads, then translated into flowing English. The passages in parentheses in small type are the Rama’s glosses and the source notes of the printed text; they are kept in place.

Seif 1 — Three days before: what lasts, what does not, and what is a rescue 📋 Copy

דיני חגי האלילים. ובו י״ב סעיפים:
שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים ומותר למכור להם דבר שאינו מתקיים עד יום חגם כגון ירקות ותבשיל וכן אסור להשאיל ולשאול ולהלוותן (בלא רבית) (טור והפוסקים) וללוו׳ מהם ולפורען וליפרע מהם מלוה בשטר או על המשכון אבל מלוה על פה נפרעים מהם מפני שהוא כמציל מידם ובזמן דידם תקיפה אפילו בשטר חשיב כמציל מידם ואם היא מלוה ברבית אפילו במשכון חשיב כמציל מידם:

Seif 2 — What was acquired despite the prohibition 📋 Copy

עבר ונשא ונתן ביום חגם אסור בהנאה ואם נשא ונתן בשלשה ימים שלפני החג מותר בהנאה:

Seif 3 — A festival of many days counts as only one 📋 Copy

אם היה חגם של אותם העובדי כוכבים ימים הרבה ג׳ או ד׳ או י׳ כל אותם הימים כיום אחד הם וכל אותם הימים אסורים עם ג׳ לפניהם:

Seif 4 — In Eretz Israel three days; elsewhere, the day itself 📋 Copy

במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד:

Seif 5 — The gift: neither to send it nor to keep it 📋 Copy

אסור לשלוח דורון לעובד כוכבים ביום חגם אלא אם כן נודע לו שאינו מודה באלילים ואינו עובדם וכן עובד כוכבים ששלח ביום חגו דורון לישראל לא יקבלנו ממנו ואם חושש לאיבה מקבלו ויזרקנו בפניו לבור או למקום האבד כלאחר יד:

Seif 6 — The day a dignitary is installed 📋 Copy

יום שמתכנסים בו העובדי כוכבים להעמיד להם שר ומקריבים ומקלסים לאלהיהם יום חגם הוא והרי הוא כשאר חגיהם:

Seif 7 — A private festival: that day and that man 📋 Copy

עובד כוכבים שעושה הוא חג לעצמו ומודה לאלילים ומקלסה ביום שנולד בו ויום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורים ויום שעשה בו משתה לבנו וכיוצא באלו אינו אסור אלא אותו יום ואותו האיש בלבד:

Seif 8 — Those who celebrate without believing in it 📋 Copy

אין יום החג אסור אלא לעובדיה בו בלבד אבל העובדי כוכבים ששמחים בו ואוכלים ושותים ומשמרים אותו או מפני מנהג או מפני כבוד השר אבל הם אינם מודים בו הרי אלו מותרים לשאת ולתת עמהם:

Seif 9 — Entering his house, and greeting him 📋 Copy

אסור ליכנס לבית העובד כוכבים ביום חגו וליתן לו שלום מצאו בחוץ מותר אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש:

Seif 10 — Doubling the greeting, and getting in first 📋 Copy

אסור לכפול לו שלום לעובד כוכבים לעולם לפיכך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל העובד כוכבים ויצטרך לכפול לו שלום:

Seif 11 — Those going to the festival and those returning 📋 Copy

עובדי כוכבים ההולכים לחגם למרחוק בהליכה אסור לשאת ולתת עמהם והבאים מותרים והוא שלא יהיו קשורים זה בזה שאם היו קשורים שמא דעתם לחזור אבל אם ישראל הולך שם בהליכה מותר לשאת ולתת עמו ובחזרה אסור ואם ישראל מומר הוא לעבודת כוכבים גם בהליכה אסור:

Seif 12 — Nowadays — and the Rama’s gloss 📋 Copy

יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים: הגה ואפילו נותנים המעות לכהנים אין עושין מהם תקרובת או נוי אלילים אלא הכהנים אוכלים ושותים בו ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם (הכל בטור) ומ״מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר (ב״י בשם הר״ן) וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא אם אפשר לו ישלח לו מבערב ואם לא ישלח לו בחג עצמו (ת״ה סימן קצ״ה):

2. Context — the sugyot from which the siman is woven

Siman 148 is almost entirely a siman of gemara: the Rambam made two chapters of his Mishneh Torah from it, the Tur followed them, and the Mehaber copied the Rambam. Knowing the sugyot is understanding why the twelve seifim follow in this order.

The opening mishna — Avodah Zarah 2a

The whole of seif 1 lies in this mishna, and one already sees in it the four pairs the Mehaber will take up:

« לִפְנַי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים — אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם, לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן, לְהַלְווֹתָן וְלִלְווֹת מֵהֶן, לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן » (עבודה זרה ב׳ ע״א)

Rabbi Yehuda there already permits collecting, because payment distresses the debtor; the Sages answer that he will be glad later. From that reply the measure of כמציל מידם will emerge.

Three days — themselves, without the festival — Avodah Zarah 6a

The gemara asks whether the three days include the festival day or not, and concludes that they do not:

« אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״שְׁלֹשָׁה יָמִים״ — הֵן וְאֵידֵיהֶן, אוֹ דִלְמָא הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן » (עבודה זרה ו׳ ע״א)

Hence the reading of seif 1: three days plus the festival day, four days in all in Eretz Israel.

Why? — Avodah Zarah 6a–6b

Two reasons contend over the siman, and the gemara does not decide:

« אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִשּׁוּם הַרְוָוחָה, אוֹ דִּלְמָא מִשּׁוּם ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל » (עבודה זרה ו׳ ע״א)

The nafka mina is given at once: if the non-Jew already has an animal of his own, there is no longer a blind man to stumble, but there is still an enrichment.

« לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמָה לְדִידֵיהּ. אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם הַרְוָוחָה — הָא קָא מַרְוַוח לֵיהּ » (עבודה זרה ו׳ ע״א)

What lasts and what does not — Avodah Zarah 6b

« כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם״ — לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים — לֹא » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

And a second baraita adds the asymmetry that the Mehaber does not adopt as such:

« תָּנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְקַיֵּים מוֹכְרִין לָהֶם, אֲבָל אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

The min’s dinar — Avodah Zarah 6b

This is the source of seif 5, and one of the rare places where the Shulchan Arukh copies a narrative:

« הָהוּא מִינָאָה דְּשַׁדַּר לֵיהּ דִּינָרָא קֵיסָרְנָאָה לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּיוֹם אֵידוֹ » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

« אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: טוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו. אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה! כִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

Oral loan, loan by deed — Avodah Zarah 6b

« רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן, מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

The gemara rules like him — and seif 1 is that baraita, with the two extensions added to it.

The list of festivals — Avodah Zarah 8a

« וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם — קָלֶנְדָּא, וּסְטַרְנוּרָא, וְקַרְטֵיסִים, וְיוֹם גְּנוּסְיָא שֶׁל מַלְכֵיהֶם, וְיוֹם הַלֵּידָה, וְיוֹם הַמִּיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר » (עבודה זרה ח׳ ע״א)

Seifim 6, 7 and 8 take that list apart: public festivals on one side, private festivals on the other, and the question of who in the town adheres to them.

The greeting — Gittin 62a

Seifim 9 and 10 come from a single passage, where the gemara asks why it was necessary to say that one enquires after their welfare:

« אָמַר רַב יֵיבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְיוֹם אֵידָם » (גיטין ס״ב ע״א)

The answer makes the greeting on the festival day a separate question — and that is seif 9. Seif 10 does not depend on the festival at all.

Those going and those returning — Avodah Zarah 32b–33a

« הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת — אֲסוּרִין לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם » (עבודה זרה ל״ב ע״ב)

Seif 11 is the working out of that mishna by Shmuel, Resh Lakish and Rav Ashi — three layers, three figures, one question: where is he going, and will he really go?

« כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד, דְּוַדַּאי אָזֵיל » (עבודה זרה ל״ג ע״א)

Nowadays — Chullin 13b

Seif 12 rests on a single line, said for an entirely different question — the shechita of a non-Jew:

« אֵימָא: אֵין רוֹב אוּמּוֹת מִינִין » (חולין י״ג ע״ב)

« גּוֹיִם שֶׁבְּחוּצָה לְאָרֶץ לָאו עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, אֶלָּא מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן » (חולין י״ג ע״ב)

It is the Rashbam in the name of Rashi, quoted by the Tur, who drew from it the consequence for our whole siman.

« והאידנא כתב הרשב״ם בשם רש״י שהכל מותר דלאו עובדי אליל הם ולא אזלי ומודי » (טור יו״ד קמ״ח)

3. The key concepts of this siman

4. The summary table — the twelve seifim at a glance

5. The Shach, the Taz, the Baer Hetev, the Pitchei Teshuva and the Nekudot HaKesef

On Siman 148 the Shach writes 13 sk, the Taz 8, the Baer Hetev 9, the Pitchei Teshuva 1, and the Nekudot HaKesef 3 — all three aimed at the Taz. This level gives only the entries that change the reading of the text; level 2 takes them up in depth.

The Shach — the decisive entries

ס״ק ג — why a loan against a pledge is today like a rescue. Tosafot write it without qualification, the Beit Yosef ascribes a reason to them, the Shach proposes another — and the difference is not verbal: it decides whether the permission depends on the interest or on the weakness of our position.

« והתוספות כתבו סתמא דבמלוה במשכון נמי הוה כמציל מידם שכמה פעמים אובדות אפילו במשכון » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ג)

« וכב״י דנראה שטעמא מפני שהלואות דהאידנא הם ברבית » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ג)

« מיהו בזמן הזה בכל ענין שרי מהנך טעמי דלקמן ס״ס זה וכ״כ רבינו ירוחם » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ג)

ס״ק ד — a festival that does not recur every year is not forbidden even on the day it falls. This is the door through which a whole area of practice passes.

ס״ק ה — the gift one cannot destroy. The Shach gathers the Rosh, the Ran, the Semag and the Hagahot Maimoniyot in the name of Sefer haTerumot: where one cannot evade without enmity, one takes — and the gemara spoke of the case where one can lose it in his presence.

« דהיכא דלא מציל אשתמוטי דלא להוי ליה איבה שקיל ליה » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

« ובש״ם מיירי היכא דאפשר לאבדו בפניו וליכא איבה כגון שיזרקנו לבור כלאחר יד כאילו נפל ממנו שלא מדעת » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

ס״ק ז — the word at issue. The Shach reports the Maharam’s restriction to the word shalom alone, then doubts whether it holds against the gemara, where Aramaic shlama seems included in the rule.

« ומכל מקום צ״ע קצת דבש״ס גבי מקדים ויהיב שלמא וגבי שלמא למר לא משמע לכאורה הכי ושמא שלמא הוי בכלל שלום » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ז)

ס״ק י״ב — the boundary of the permission of our times, and this is the most important entry of the siman for practice.

« ומ״מ מה שנזכר בסעיף ט׳ אסור גם האידנא » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק י״ב)

ס״ק י״ג — why the evening before. Delay creates enmity, precisely because one has grown used to it; and nowadays the thanksgiving to the idol is less to be feared.

« דאי יאחר תהוי ליה איבה הואיל והורגל כבר דמאי דהוה הוה וכ״ש בזמן הזה דלא שכיחא כולי האי דאזלי ומודי » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק י״ג)

The Taz — the decisive entries

ס״ק א et ס״ק ב — the single reason, and the asymmetry of sale. The Taz states at once that the whole siman has one engine, then explains why selling a durable thing and buying one are both forbidden, while selling a perishable one is not.

ס״ק ג — the longest entry of the siman. The Taz there takes up the unresolved question in Avodah Zarah, sets Rashi and the Rambam against Rabbenu Tam’s objection, argues with the Bach over whether one who gives thanks to an idol incurs the death penalty, and anchors the prohibition in a verse.

« וקיימא לן לחומרא דבמכירה וקנייה שייך גם כן מודה לאליל ועובר על לא ישמע על פיך » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ג)

ס״ק ד — why the diaspora is lighter, in one line:

« לפי שהעובדי כוכבים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ד)

ס״ק ה — the rereading of the Rambam, and the conclusion the Baer Hetev and the Nekudot HaKesef will reject. The Taz reads the Rambam’s בפניו as referring to the face one shows, not to the place where one throws:

« ונ״ל דהאי בפניו קאי אדבתריה ורצה לומר שמראה בפניו שלא יהנה בו דהיינו שמראה לו פנים זועפות בשעת קבלת הדורון » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

« אבל נראה דאם א״א לעשות בפני העובד כוכבים שיאבדנו מותר לקבלו וליהנות ממנו » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

ס״ק ו — the difficulty about Rabban Yochanan ben Zakkai, and its solution from the Semak. If the halakha already commands greeting first, where is the praise of one whom nobody ever preceded, even a non-Jew in the market?

« אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא הִקְדִּימוֹ אָדָם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ גּוֹי בַּשּׁוּק » (ברכות י״ז ע״א)

« ולפ״ז ניחא דאותו ששבחוהו שהקדים שלום לעובד כוכבים בשוק היינו אפי׳ בלשון ברכה אחרת ודבר זה נכון » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ו)

ס״ק ז et ס״ק ח — two clarifications on seif 11: “far away” is not a condition but an emphasis, and the asymmetry between the non-Jew and the Jew.

« נראה דלרבותא קאמר למרחוק דאפילו בהליכה אסור » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ז)

« דמאי דהוה הוה אבל בישראל כיון דאביק ביה גרע טפי ואסור בחזרה אבל בהליכה אפשר שיחזור אא״כ הוא מומר » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ח)

The Nekudot HaKesef — three replies to the Taz

The Shach there answers the Taz on three of his eight entries — a rare proportion. On sk 3 he undoes the Taz’s proof with a distinction: one who says “you are my god” accepts the idol as a deity, which mere thanksgiving does not.

« לק״מ דאלי אתה שאני שמקבלו באלוה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ח)

On sk 5, the answer is a flat refusal:

« רחוקי׳ בישוב דברי הטור והרמב״ם והנכון כמ״ש בש״ך ס״ק ה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ח)

And on sk 6, a bibliographical correction: the Beit Yosef did quote the Semak, but in the Bedek haBayit.

« אישתמיטתיה דהב״י מביאו בבדק הבית וכמ״ש בש״ך ס״ק ז » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ח)

The Baer Hetev — the practical summary, and one ruling

Its nine sk summarise the Taz and the Shach. One alone decides: sk 5, where it places the Taz in the wrong, together with the Nekudot HaKesef.

« והט״ז פסק דאם א״א לאשתמוטי יקבל ממנו ומותר להנות ממנו ודבריו תמוהים וכן בנה״כ חולק עליו » (באר היטב יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

« ואם אי אפשר שלא יקבלנו משום איבה יקבלנו ולא יהנה בו » (באר היטב יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

The Pitchei Teshuva — a single entry, and it is current

He writes only one sk on this siman, on the word ובזמן of seif 1, and in it he overturns the end of the seif: where the courts enforce payment, even of a handwritten note, there is nothing left to rescue — the debt is already as collected, and collecting it becomes a benefit again.

« שכתב דבזמן שעושים משפט חרוץ לכוף לשלם אפילו כתב יד. נשתנה הדין וכל העומד לגבות כגבוי דמי » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ח ס״ק א)

6. The Rambam — the frame of the siman

Eleven of the twelve seifim are the Rambam’s language, almost unretouched. Seifim 1–8 and 11 come from chapter 9 of Hilkhot Avodah Zarah; seifim 9 and 10 come from chapter 10, where the Rambam placed them not among the festivals but among the laws of neighbourly relations — which explains why seif 10 does not depend on the festival. Only seif 12 is not his: it is the view of the Ashkenazi Rishonim, reported by the Tur.

Chapter 9 — seifim 1–8 and 11

Halakha 1 alone contains seifim 1, 2 and 4:

« שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי חַגָּם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אָסוּר לִקַּח מֵהֶם וְלִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם, לִלְווֹת מֵהֶן וּלְהַלְווֹתָם, לִפָּרַע מֵהֶן וְלִפְרֹעַ לָהֶם מִלְוֶּה בִּשְׁטָר אוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה א׳

« עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן עִמָּהֶן בְּאוֹתָן הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְהַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּיוֹם חַגָּם עִמָּהֶן הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה א׳

Halakha 5 contains seifim 6, 7 and 8, in that order:

« אֵין יוֹם הֶחָג אָסוּר אֶלָּא לְעוֹבְדֶיהָ בִּלְבַד. אֲבָל אוֹתָם שֶׁשְּׂמֵחִים בּוֹ וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ אֲבָל הֵם אֵין מוֹדִין בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ה׳

And halakha 17 is seif 11, word for word:

« הַהוֹלְכִין לְתַרְפּוּת עַכּוּ״ם אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן וְהַבָּאִים מֻתָּרִין וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה שֶׁאִם הָיוּ קְשׁוּרִין שֶׁמָּא דַּעְתָּן לַחֲזֹר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י״ז

Chapter 10 — seifim 9 and 10

The Rambam places them in the middle of a halakha that begins with what one does for the ways of peace — supporting their poor, not preventing them from gleaning, enquiring after their welfare even on their festival day. The two prohibitions of our siman are the two reservations in that list:

« וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם חַגָּם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם. וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹם חַגּוֹ לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י׳ הלכה ה׳

7. Modern practical cases

The seifim of this siman speak of calends and fairs. Their rules bear on questions that still arise every week. The cases below are given for study: they show where the siman’s reasoning applies, not what must be done — that is asked of a Rav. And one must bear in mind that seif 12 changes almost everything, but that the Shach marks its limit.

8. Summary of Siman 148 and comprehension questions

The four rules to take away

Memory table

Comprehension questions

To go further