סימן קמ״ח — דיני חגי האלילים

📑 תוכן השיעור

1. לשון המחבר והרמ״א — שנים עשר הסעיפים

כל סעיף מובא בלשון השולחן ערוך כפי שהיא, ולאחריו ביאור רהוט. הדברים שבסוגריים ובאותיות קטנות הם הגהות הרמ״א וציוני המקורות שבדפוס, והם נשמרים במקומם.

סעיף א — שלשה ימים לפני : מה שמתקיים, מה שאינו מתקיים, ומה שהוא כמציל 📋 העתקה

דיני חגי האלילים. ובו י״ב סעיפים:
שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים ומותר למכור להם דבר שאינו מתקיים עד יום חגם כגון ירקות ותבשיל וכן אסור להשאיל ולשאול ולהלוותן (בלא רבית) (טור והפוסקים) וללוו׳ מהם ולפורען וליפרע מהם מלוה בשטר או על המשכון אבל מלוה על פה נפרעים מהם מפני שהוא כמציל מידם ובזמן דידם תקיפה אפילו בשטר חשיב כמציל מידם ואם היא מלוה ברבית אפילו במשכון חשיב כמציל מידם:

סעיף ב — מה שנקנה על אף האיסור 📋 העתקה

עבר ונשא ונתן ביום חגם אסור בהנאה ואם נשא ונתן בשלשה ימים שלפני החג מותר בהנאה:

סעיף ג — חג של ימים הרבה אינו אלא כיום אחד 📋 העתקה

אם היה חגם של אותם העובדי כוכבים ימים הרבה ג׳ או ד׳ או י׳ כל אותם הימים כיום אחד הם וכל אותם הימים אסורים עם ג׳ לפניהם:

סעיף ד — בארץ ישראל שלשה ימים ; בשאר ארצות, יום החג בלבד 📋 העתקה

במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד:

סעיף ה — הדורון : לא לשלחו ולא להחזיקו 📋 העתקה

אסור לשלוח דורון לעובד כוכבים ביום חגם אלא אם כן נודע לו שאינו מודה באלילים ואינו עובדם וכן עובד כוכבים ששלח ביום חגו דורון לישראל לא יקבלנו ממנו ואם חושש לאיבה מקבלו ויזרקנו בפניו לבור או למקום האבד כלאחר יד:

סעיף ו — יום שמעמידים בו שר 📋 העתקה

יום שמתכנסים בו העובדי כוכבים להעמיד להם שר ומקריבים ומקלסים לאלהיהם יום חגם הוא והרי הוא כשאר חגיהם:

סעיף ז — חג של יחיד : אותו היום ואותו האיש 📋 העתקה

עובד כוכבים שעושה הוא חג לעצמו ומודה לאלילים ומקלסה ביום שנולד בו ויום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורים ויום שעשה בו משתה לבנו וכיוצא באלו אינו אסור אלא אותו יום ואותו האיש בלבד:

סעיף ח — השמחים בו ואינם מודים בו 📋 העתקה

אין יום החג אסור אלא לעובדיה בו בלבד אבל העובדי כוכבים ששמחים בו ואוכלים ושותים ומשמרים אותו או מפני מנהג או מפני כבוד השר אבל הם אינם מודים בו הרי אלו מותרים לשאת ולתת עמהם:

סעיף ט — ליכנס לביתו ולתת לו שלום 📋 העתקה

אסור ליכנס לבית העובד כוכבים ביום חגו וליתן לו שלום מצאו בחוץ מותר אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש:

סעיף י — כפילת השלום, והקדמתו 📋 העתקה

אסור לכפול לו שלום לעובד כוכבים לעולם לפיכך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל העובד כוכבים ויצטרך לכפול לו שלום:

סעיף יא — ההולכים לחג והבאים ממנו 📋 העתקה

עובדי כוכבים ההולכים לחגם למרחוק בהליכה אסור לשאת ולתת עמהם והבאים מותרים והוא שלא יהיו קשורים זה בזה שאם היו קשורים שמא דעתם לחזור אבל אם ישראל הולך שם בהליכה מותר לשאת ולתת עמו ובחזרה אסור ואם ישראל מומר הוא לעבודת כוכבים גם בהליכה אסור:

סעיף יב — בזמן הזה — והגהת הרמ״א 📋 העתקה

יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים: הגה ואפילו נותנים המעות לכהנים אין עושין מהם תקרובת או נוי אלילים אלא הכהנים אוכלים ושותים בו ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם (הכל בטור) ומ״מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר (ב״י בשם הר״ן) וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא אם אפשר לו ישלח לו מבערב ואם לא ישלח לו בחג עצמו (ת״ה סימן קצ״ה):

2. רקע — הסוגיות שמהן נארג הסימן

סימן קמ״ח הוא כמעט כולו סימן של גמרא : הרמב״ם עשה ממנו שני פרקים במשנה תורה, הטור הלך אחריו, והמחבר העתיק את הרמב״ם. הכרת הסוגיות היא הבנת סדר שנים עשר הסעיפים.

המשנה הפותחת — עבודה זרה ב׳ ע״א

כל סעיף א נתון במשנה זו, וכבר נראים בה ארבעת הזוגות שהמחבר יעתיק :

« לִפְנַי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים — אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם, לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן, לְהַלְווֹתָן וְלִלְווֹת מֵהֶן, לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן » (עבודה זרה ב׳ ע״א)

רבי יהודה כבר מתיר שם ליפרע, מפני שמיצר הוא לו ; וחכמים משיבים ששמח הוא לאחר זמן. מתשובה זו תצא אמת המידה של כמציל מידם.

שלשה ימים — הן בלא אידיהן — עבודה זרה ו׳ ע״א

הגמרא שואלת אם שלשת הימים כוללים את יום החג או לא, ומסיקה שאינם כוללים :

« אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״שְׁלֹשָׁה יָמִים״ — הֵן וְאֵידֵיהֶן, אוֹ דִלְמָא הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן » (עבודה זרה ו׳ ע״א)

מכאן קריאת סעיף א : שלשה ימים ועוד יום החג, ארבעה ימים בסך הכל בארץ ישראל.

מפני מה ? — עבודה זרה ו׳ ע״א–ע״ב

שני טעמים מתחרים בסימן, והגמרא אינה מכריעה :

« אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִשּׁוּם הַרְוָוחָה, אוֹ דִּלְמָא מִשּׁוּם ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל » (עבודה זרה ו׳ ע״א)

הנפקא מינה ניתנת מיד : אם יש לעובד כוכבים בהמה משלו, שוב אין כאן עיוור להכשילו, אבל עדיין יש כאן הרווחה.

« לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמָה לְדִידֵיהּ. אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם הַרְוָוחָה — הָא קָא מַרְוַוח לֵיהּ » (עבודה זרה ו׳ ע״א)

המתקיים ושאינו מתקיים — עבודה זרה ו׳ ע״ב

« כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם״ — לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים — לֹא » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

וברייתא שנייה מוסיפה את אי־השוויון שאין המחבר מקבלו כמות שהוא :

« תָּנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְקַיֵּים מוֹכְרִין לָהֶם, אֲבָל אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

דינר המין — עבודה זרה ו׳ ע״ב

זה מקורו של סעיף ה, ואחד המקומות המעטים שהשולחן ערוך מעתיק בהם מעשה :

« הָהוּא מִינָאָה דְּשַׁדַּר לֵיהּ דִּינָרָא קֵיסָרְנָאָה לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּיוֹם אֵידוֹ » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

« אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: טוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו. אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה! כִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

מלוה על פה ומלוה בשטר — עבודה זרה ו׳ ע״ב

« רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן, מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם » (עבודה זרה ו׳ ע״ב)

הגמרא פוסקת כמותו — וסעיף א הוא ברייתא זו, עם שתי ההרחבות שהוסיפו בה הראשונים והאחרונים.

רשימת האידים — עבודה זרה ח׳ ע״א

« וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם — קָלֶנְדָּא, וּסְטַרְנוּרָא, וְקַרְטֵיסִים, וְיוֹם גְּנוּסְיָא שֶׁל מַלְכֵיהֶם, וְיוֹם הַלֵּידָה, וְיוֹם הַמִּיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר » (עבודה זרה ח׳ ע״א)

סעיפים ו, ז, ח מפרקים רשימה זו : חגי הציבור מכאן, חגי היחיד מכאן, והשאלה מי מבני העיר מודה בהם.

השלום — גיטין ס״ב ע״א

סעיפים ט ו־י יוצאים מקטע אחד, שבו שואלת הגמרא למה הוצרך לומר ששואלים בשלומם :

« אָמַר רַב יֵיבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְיוֹם אֵידָם » (גיטין ס״ב ע״א)

התשובה עושה את השלום ביום אידם לשאלה בפני עצמה — והוא סעיף ט. וסעיף י אינו תלוי בחג כלל.

ההולכים והבאים — עבודה זרה ל״ב ע״ב–ל״ג ע״א

« הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת — אֲסוּרִין לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם » (עבודה זרה ל״ב ע״ב)

סעיף יא הוא פירושה של משנה זו בידי שמואל, ריש לקיש ורב אשי — שלש שכבות, שלשה נושאים, ושאלה אחת : לאן הוא הולך, והאם באמת ילך ?

« כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד, דְּוַדַּאי אָזֵיל » (עבודה זרה ל״ג ע״א)

בזמן הזה — חולין י״ג ע״ב

סעיף יב נשען על שורה אחת, שנאמרה לעניין אחר לגמרי — שחיטת נכרי :

« אֵימָא: אֵין רוֹב אוּמּוֹת מִינִין » (חולין י״ג ע״ב)

« גּוֹיִם שֶׁבְּחוּצָה לְאָרֶץ לָאו עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, אֶלָּא מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן » (חולין י״ג ע״ב)

הרשב״ם בשם רש״י, שהביאו הטור, הוא שהוציא מכאן את המסקנה לכל סימננו.

« והאידנא כתב הרשב״ם בשם רש״י שהכל מותר דלאו עובדי אליל הם ולא אזלי ומודי » (טור יו״ד קמ״ח)

3. מושגי היסוד של הסימן

4. טבלת הסיכום — שנים עשר הסעיפים במבט אחד

5. הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה ונקודות הכסף

בסימן קמ״ח כתב הש״ך י״ג ס״ק, הט״ז ח׳, הבאר היטב ט׳, הפתחי תשובה א׳, ונקודות הכסף ג׳ — ושלשתן מכוונות כנגד הט״ז. רמה זו מביאה רק את הדברים המשנים את קריאת הטקסט ; ברמה 2 הם נידונים לעומקם.

הש״ך — הדברים המכריעים

ס״ק ג — מפני מה מלוה במשכון בזמן הזה כמציל מידם. התוספות כתבו סתם, הבית יוסף תלה בהם טעם, והש״ך מציע טעם אחר — וההבדל אינו בלשון בלבד : הוא מכריע אם ההיתר תלוי ברבית או בחולשת מעמדנו.

« והתוספות כתבו סתמא דבמלוה במשכון נמי הוה כמציל מידם שכמה פעמים אובדות אפילו במשכון » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ג)

« וכב״י דנראה שטעמא מפני שהלואות דהאידנא הם ברבית » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ג)

« מיהו בזמן הזה בכל ענין שרי מהנך טעמי דלקמן ס״ס זה וכ״כ רבינו ירוחם » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ג)

ס״ק ד — חג שאינו חוזר בכל שנה אינו אסור אפילו ביום שהוא חל בו. זהו הפתח שדרכו יוצא חלק גדול מן המעשה.

ס״ק ה — דורון שאי אפשר לאבדו. הש״ך מקבץ את הרא״ש, הר״ן, הסמ״ג והגהות מיימוניות בשם ספר התרומות : במקום שאי אפשר להשתמט בלא איבה — נוטל, והגמרא דיברה במקום שאפשר לאבדו בפניו.

« דהיכא דלא מציל אשתמוטי דלא להוי ליה איבה שקיל ליה » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

« ובש״ם מיירי היכא דאפשר לאבדו בפניו וליכא איבה כגון שיזרקנו לבור כלאחר יד כאילו נפל ממנו שלא מדעת » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

ס״ק ז — התיבה שהיא הנידון. הש״ך מביא את צמצום הר״ם לתיבת שלום בלבד, ואחר כך מפקפק אם היא עומדת בפני הגמרא, שבה נראה ש«שלמא» בכלל הדין.

« ומכל מקום צ״ע קצת דבש״ס גבי מקדים ויהיב שלמא וגבי שלמא למר לא משמע לכאורה הכי ושמא שלמא הוי בכלל שלום » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק ז)

ס״ק י״ב — גדר ההיתר בזמן הזה, וזהו הדבר החשוב ביותר בסימן למעשה.

« ומ״מ מה שנזכר בסעיף ט׳ אסור גם האידנא » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק י״ב)

ס״ק י״ג — מפני מה מבערב. האיחור מביא איבה, דווקא מפני שכבר הורגל ; ובזמן הזה חשש ההודאה לאליל מועט.

« דאי יאחר תהוי ליה איבה הואיל והורגל כבר דמאי דהוה הוה וכ״ש בזמן הזה דלא שכיחא כולי האי דאזלי ומודי » (ש״ך יו״ד קמ״ח ס״ק י״ג)

הט״ז — הדברים המכריעים

ס״ק א et ס״ק ב — הטעם האחד, ואי־השוויון שבמכירה. הט״ז קובע מיד שלכל הסימן מנוע אחד, ואחר כך מבאר מפני מה למכור דבר המתקיים ולקנותו אסורים שניהם, ואילו למכור דבר שאינו מתקיים מותר.

ס״ק ג — הדבר הארוך ביותר בסימן. הט״ז חוזר שם על האיבעיא שבעבודה זרה, מעמיד את רש״י והרמב״ם מול קושיית ר״ת, מתווכח עם הב״ח אם המודה לעבודה זרה חייב מיתה, ומעגן את האיסור בפסוק.

« וקיימא לן לחומרא דבמכירה וקנייה שייך גם כן מודה לאליל ועובר על לא ישמע על פיך » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ג)

ס״ק ד — מפני מה הגולה קלה, בשורה אחת :

« לפי שהעובדי כוכבים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ד)

ס״ק ה — קריאתו מחדש את הרמב״ם, והמסקנה שהבאר היטב ונקודות הכסף ידחו. הט״ז קורא את בפניו שברמב״ם כמוסב על הפנים שמראה, לא על המקום שזורק בו :

« ונ״ל דהאי בפניו קאי אדבתריה ורצה לומר שמראה בפניו שלא יהנה בו דהיינו שמראה לו פנים זועפות בשעת קבלת הדורון » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

« אבל נראה דאם א״א לעשות בפני העובד כוכבים שיאבדנו מותר לקבלו וליהנות ממנו » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

ס״ק ו — הקושיא מריב״ז, ויישובה מן הסמ״ק. אם ההלכה כבר מצווה להקדים, מה שבחו של מי שלא הקדימו אדם מעולם, אפילו עובד כוכבים בשוק ?

« אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא הִקְדִּימוֹ אָדָם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ גּוֹי בַּשּׁוּק » (ברכות י״ז ע״א)

« ולפ״ז ניחא דאותו ששבחוהו שהקדים שלום לעובד כוכבים בשוק היינו אפי׳ בלשון ברכה אחרת ודבר זה נכון » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ו)

ס״ק ז et ס״ק ח — שני דיוקים בסעיף יא : «למרחוק» אינו תנאי אלא רבותא, ואי־השוויון שבין העובד כוכבים לישראל.

« נראה דלרבותא קאמר למרחוק דאפילו בהליכה אסור » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ז)

« דמאי דהוה הוה אבל בישראל כיון דאביק ביה גרע טפי ואסור בחזרה אבל בהליכה אפשר שיחזור אא״כ הוא מומר » (ט״ז יו״ד קמ״ח ס״ק ח)

נקודות הכסף — שלש תשובות לט״ז

הש״ך משיב שם לט״ז בשלשה משמונת דבריו — יחס נדיר. על ס״ק ג הוא סותר את ראיית הט״ז בחילוק : האומר «אלי אתה» מקבלו באלוה, מה שאין כן בהודאה בעלמא.

« לק״מ דאלי אתה שאני שמקבלו באלוה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ח)

על ס״ק ה התשובה היא דחייה גמורה :

« רחוקי׳ בישוב דברי הטור והרמב״ם והנכון כמ״ש בש״ך ס״ק ה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ח)

ועל ס״ק ו — תיקון ביבליוגרפי : הבית יוסף כן הביא את הסמ״ק, אלא בבדק הבית.

« אישתמיטתיה דהב״י מביאו בבדק הבית וכמ״ש בש״ך ס״ק ז » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ח)

הבאר היטב — הסיכום המעשי, והכרעה אחת

תשעת סימניו הקטנים מסכמים את הט״ז ואת הש״ך. אחד מהם מכריע : ס״ק ה, שבו הוא מעמיד את הט״ז בצד הטועה, עם נקודות הכסף.

« והט״ז פסק דאם א״א לאשתמוטי יקבל ממנו ומותר להנות ממנו ודבריו תמוהים וכן בנה״כ חולק עליו » (באר היטב יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

« ואם אי אפשר שלא יקבלנו משום איבה יקבלנו ולא יהנה בו » (באר היטב יו״ד קמ״ח ס״ק ה)

הפתחי תשובה — סימן קטן אחד, והוא נוגע לימינו

אינו כותב אלא ס״ק אחד בסימן זה, על תיבת ובזמן שבסעיף א, ובו הוא מהפך את סוף הסעיף : במקום שהערכאות כופות לשלם אפילו כתב יד, שוב אין מה להציל — החוב כבר כגבוי, וגבייתו חוזרת להיות הנאה.

« שכתב דבזמן שעושים משפט חרוץ לכוף לשלם אפילו כתב יד. נשתנה הדין וכל העומד לגבות כגבוי דמי » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ח ס״ק א)

6. הרמב״ם — שלד הסימן

אחד עשר מתוך שנים עשר הסעיפים הם לשון הרמב״ם, כמעט בלא שינוי. סעיפים א–ח ו־יא באים מפרק ט שבהלכות עבודה זרה ; סעיפים ט ו־י באים מפרק י, שבו סידרם הרמב״ם לא בין דיני החגים אלא בין דיני השכנות — ומכאן שסעיף י אינו תלוי בחג. רק סעיף יב אינו משלו : זו שיטת רבותינו שבאשכנז, שהביאה הטור.

פרק ט — סעיפים א–ח ו־יא

הלכה א כוללת לבדה את סעיפים א, ב, ד :

« שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי חַגָּם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אָסוּר לִקַּח מֵהֶם וְלִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם, לִלְווֹת מֵהֶן וּלְהַלְווֹתָם, לִפָּרַע מֵהֶן וְלִפְרֹעַ לָהֶם מִלְוֶּה בִּשְׁטָר אוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה א׳

« עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן עִמָּהֶן בְּאוֹתָן הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְהַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּיוֹם חַגָּם עִמָּהֶן הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה א׳

הלכה ה כוללת את סעיפים ו, ז, ח, בסדר זה :

« אֵין יוֹם הֶחָג אָסוּר אֶלָּא לְעוֹבְדֶיהָ בִּלְבַד. אֲבָל אוֹתָם שֶׁשְּׂמֵחִים בּוֹ וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ אֲבָל הֵם אֵין מוֹדִין בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ה׳

והלכה יז היא סעיף יא, מלה במלה :

« הַהוֹלְכִין לְתַרְפּוּת עַכּוּ״ם אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן וְהַבָּאִים מֻתָּרִין וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה שֶׁאִם הָיוּ קְשׁוּרִין שֶׁמָּא דַּעְתָּן לַחֲזֹר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י״ז

פרק י — סעיפים ט ו־י

הרמב״ם מעמידם בתוך הלכה הפותחת במה שעושים מפני דרכי שלום — מפרנסים את ענייהם, אין ממחין בידם בלקט, ושואלים בשלומם אפילו ביום חגם. ושני האיסורים שבסימננו הם שני הסייגים שברשימה זו :

« וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם חַגָּם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם. וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹם חַגּוֹ לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י׳ הלכה ה׳

7. מקרים מעשיים בימינו

סעיפי הסימן מדברים בקלנדא וביריד. כלליהם נוגעים לשאלות החוזרות בכל שבוע. המקרים שלהלן ניתנים ללימוד : הם מראים היכן חלה סברת הסימן, לא מה שיש לעשות — את זה שואלים מרב. וצריך לזכור שסעיף יב משנה כמעט הכל, אלא שהש״ך מעמיד לו גבול.

8. סיכום סימן קמ״ח ושאלות הבנה

ארבעה כללים לקחת עמך

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמיק