Du texte du Mehaber à l’arbitrage du Chakh, du Taz,
du Baer Hetev et du Pit’hei Techouva, jusqu’aux cas d’aujourd’hui
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״א (י״ד סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ Avertissement de niveau :
Ce niveau n’est pas « Daat HaRav » : le Choulhan Aroukh HaRav
(Admour HaZaken) ne couvre pas le Yoreh De'ah, donc pas le Siman 151.
C’est un niveau de psika pratique : ce que l’on fait, et à qui demander.
Rédaction et iyun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
Comment lire ce niveau. Chaque affirmation est ancrée soit dans le texte du Choulhan Aroukh et de ses nossei kelim, soit dans un posek nommé et vérifiable (Tour, Beit Yossef, Rambam). Sur le Yoreh De'ah il n’y a ni Mishna Beroura — elle ne commente que l’Orach Chaim — ni Choulhan Aroukh HaRav : l’Admour HaZaken n’a pas écrit le Yoreh De'ah, et son nom ne paraîtra donc pas ici. Les Nekoudot HaKessef n’écrivent rien sur ce siman. Le Aroukh HaChoulhan n’est pas cité : son texte sur ce siman ne nous est pas accessible, et l’on ne cite pas ce que l’on ne peut pas vérifier. Restent, et ils suffisent : le Chakh (19 ס״ק), le Taz (9 ס״ק), le Baer Hetev (15 ס״ק) et le Pit’hei Techouva (5 ס״ק). Là où la question déborde le siman — et elle le déborde souvent, car ce siman touche au droit des affaires et au voisinage —, ce niveau le dit et s’arrête : la halakha lema'assé passe par ton Rav.
Une décision pratique sur ce siman commence par identifier laquelle des quatre racines est en cause, parce que les allègements de l’une ne valent jamais pour l’autre. C’est l’erreur la plus fréquente, et elle est facile à commettre : « aujourd’hui l’usage a permis » figure dans le siman, mais deux fois, à deux endroits, et pour deux choses différentes.
| Racine | Seifim | Ce qui la mesure | Où en est-on aujourd’hui |
|---|---|---|---|
| לפני עור | א ב ג | La possibilité qu’il obtienne la chose sans moi | Largement allégé — Rama, et Chakh ס״ק ז ; mais non devant un Juif |
| שביתת בהמתו | ד | La bête reste-t-elle à moi ? | La vente permise ; le prêt et la location restent interdits |
| נזק לרבים | ה ו | Le tiers menacé, et le tiers protégé | Renversé par le seif 6 et le Chakh ס״ק י״ג |
| לא תחנם | ז ח ט י יא יד | L’ancrage, le don sans retour, la grâce aux yeux | Inchangé, sauf la location pour l’habitation (Rama) |
| דרכי שלום | יב יג | Ce que la paix demande | Inchangé, et Chakh ס״ק י״ט : sans condition de pauvres juifs |
דברים המוצרכים לעבודת כוכבים אסור לישראל למוכרם. ובו י״ד סעיפים:
דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום ואם קונה הרבה ביחד שניכר הדבר שהוא קונה אותם לסחורה מותר וכן אם אומר שצריך אותם לדברים אחרים והישראל יודע שכדבריו כן הוא מותר ודברים שאינם מיוחדים לה מוכרים אותם סתם ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לאלילים אסור למכור לו אלא אם כן פסלן מלהקריבן לאלילים: הגה אסור למכור לעובד כוכבים מים כשיודעים שרוצה לעשות מהן מים להטביל (בתא״ו ני״ז): היו מעורבים דברים המיוחדים עם דברים שאינם מיוחדין כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לאלילים וכן כל כיוצא בזה: הגה ודוקא לכהן עבודת כוכבים או לעובד כוכבים שחזקתו שיקטיר הלבונה לעבודת כוכבים אבל לסתם עובד כוכבים שרי י״א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר (מרדכי דפ״ק דעבודת כוכבים) ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (ר״ן שם ובתוס׳ ואשיר״י והגמ״ר פ״ק דשבת לדעת הרב):
ב. אם העובד כוכבים מחזר אחר דברים המיוחדים לאלילים ומערים לכלול דברים אחרים עמהם כדי שלא יבינו שקונה לצורך אלילים אסור למכרם לו:
ג. אסור למכור שעוה לעובדי כוכבים ביום חגו: הגה שדרכו לעשות נרות לעבודת כוכבים או ביום שלפניו אבל בשאר ימים שרי (מרדכי פ״ק דעבודת כוכבים) וע״ל סוף סימן קל״ט:
ד. מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים אין מוכרין ובכ״מ אין מוכרין להם ולא לישראל החשוד למכור להם בהמה גסה אם לא ע״י סרסור או שיודע שקונה אותה לשחיטה ועכשיו נהגו היתר בכל:
ה. אין מוכרים להם ולא לישראל החשוד למכור להם ולא לישראל לסטים דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות ולא שום כלי זיין ולא סדן (שטא״ק בלשון אשכנז כן פירש״י בעבודת כוכבים דף ט״ו) ולא כבלים וקולרין (פירוש מענין ויתנוהו בסוגר ויהבוהו בקולרין) (פירוש ברזל סביב הצואר) ושלשלאות של ברזל ואפילו עשת של ברזל ולא משחיזים להם כלי זיין ולא בונים להם מקום שדנים בו בני אדם:
ו. היו ישראל שוכנים בין עובדי כוכבים וכרתו להם ברית מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו מפני שעושים עמהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה ונמצאו מגינים עליהם שהרי הם שרויים בתוכה:
ז. אין מוכרין להם בארץ ישראל כל דבר המחובר כגון אילן וקמה אבל מוכרים על תנאי שיקוץ וקוצץ:
ח. אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל אבל משכירים להם בתים ולא שדות ובסוריא מוכרים בתים ומשכירים שדות ובחוצה לארץ מוכרים אלו ואלו:
ט. לא ימכור ולא ישכיר לג׳ עובדי כוכבי׳ ביחד בשכונת היהודים אבל לאחד או לשנים מותר למכור או להשכיר כל מה שירצה ולא חיישינן שמא ימכור או ישכיר הוא לאחרים:
י. אף במקום שהתירו להשכיר לא התירו אלא לאוצר וכיוצא בו אבל לא לדירה מפני שמכניס לתוכו אלילים בקבע: הגה והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגים להכניס עבודות כוכבים בבתיהם (טור) השוכר בית מעובד כוכבים יש להחמיר שלא להניח שם עבודת כוכבי׳ של עובד כוכבי׳ (הגהות אשיר״י ספ״ק דעבודת כוכבים):
יא. אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו:
יב. מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום:
יג. אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים מליטול לקט שכחה ופיאה:
יד. אסור לספר בשבחן אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבי׳ זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב״ה שברא בריה נאה כזו מותר:
« דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום » (שו״ע יו״ד קנ״א:א)
« ואם קונה הרבה ביחד שניכר הדבר שהוא קונה אותם לסחורה מותר וכן אם אומר שצריך אותם לדברים אחרים והישראל יודע שכדבריו כן הוא מותר » (שו״ע יו״ד קנ״א:א)
« ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לאלילים אסור למכור לו אלא אם כן פסלן מלהקריבן לאלילים » (שו״ע יו״ד קנ״א:א)
« לעולם אפילו שלא ביום אידם ואפילו בזמן הזה כן כתבו האחרונים ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ב)
« ולכל עובד כוכבים אסור אפילו אינו כומר דכיון דמיחדים אותו לעבודת כוכבים ודאי לעבודת כוכבים בעי לה » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ב)
« משמע באם הדבר מסופק אי לאליל שייך או לדבר אחר אזלינן לקולא » (ט״ז יו״ד קנ״א ס״ק א)
« אסור למכור לעובד כוכבים מים כשיודעים שרוצה לעשות מהן מים להטביל » (רמ״א יו״ד קנ״א:א)
En pratique. Un objet dont on sait qu’il ne sert qu’au culte ne se vend pas à quelqu’un dont on sait qu’il l’y emploiera — et cela sans limite de date ni d’époque, et pas seulement au desservant (Chakh ס״ק ב au nom du Ba’h). Trois choses le permettent : la quantité qui atteste la revente, un autre usage vérifié et non simplement déclaré, ou la mise hors d’usage préalable. Dans le doute sur la destination, le Taz au ס״ק א dit d’aller vers l’indulgence. Et si l’objet n’est pas réservé au culte, on le vend sans plus — sauf si l’acheteur a lui-même annoncé qu’il l’achetait pour le culte.
C’est ici que la halakha d’aujourd’hui se décide, et le Chakh y consacre deux ס״ק, le ו et le ז. Le premier dit qui est concerné ; le second, pourquoi la question a changé de visage.
« י״א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר » (רמ״א יו״ד קנ״א:א)
« ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו » (רמ״א יו״ד קנ״א:א)
« אבל לפעד״נ דלא פליגי דכ״ע מודים להמרדכי ותוס׳ בפ״ק דעבודת כוכבי׳ דבעובד כוכבי׳ או מומר שרי » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ו)
« ר״ל כמ״ש בא״ח ס״ס קנ״ז דבזמן הזה מותר להשתתף עמהם שכוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ז)
« וכתב דלכאורה אין חשש איסור מפני שיכול לקנות במקום אחר וכמ״ש הרמ״א כאן. איברא דשטר ושוברו עמו דיש מחמירין » (פתחי תשובה יו״ד קנ״א ס״ק ג)
En pratique, trois lignes, et elles ne se ressemblent pas. א Devant un non-Juif d’aujourd’hui : l’usage permet, et le Chakh au ס״ק ז en donne la raison — ils ne sont pas des idolâtres, leur intention va au Créateur du ciel et de la terre, et les fils de Noé ne sont pas avertis sur l’association. Le Baer Hetev au ס״ק ה rapporte la même chose. Mais le Pit’hei Techouva au ס״ק ב rapporte le Emounat Chmouel, qui ne tient pas cette permission pour claire — un בעל נפש en tiendra compte, comme le Rama l’écrit expressément. ב Devant un Juif : rien n’a changé, et le Chakh au ס״ק ו est catégorique — l’obligation d’écarter de la faute demeure, et la possibilité qu’il achète ailleurs n’y fait rien. ג Devant un Juif qui ne pratique pas : le Chakh le range avec le non-Juif ; le ‘Havot Yaïr, au Pit’hei Techouva ס״ק ג, ne le suit pas et écrit que « l’apostat aussi est commandé sur לפני ». C’est une question ouverte, et elle se pose tous les jours.
Le seif se termine par « aujourd’hui l’usage a permis en tout », et cette phrase est la plus mal citée du siman.
« אם לא ע״י סרסור או שיודע שקונה אותה לשחיטה ועכשיו נהגו היתר בכל » (שו״ע יו״ד קנ״א:ד)
« סרסור. ישראל דלא שייך ביה הני טעמי » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״א)
« וכתב הר״ן דלפי זה אפילו לקנות כדי להרויח למכרה מותר ע״כ וכן נראה דעת המחבר וכן נהגו » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ב)
« ואעפ״כ בעל נפש ימעט אבל בשאלה שהדבר פשוט לאסור ראוי למחות למי שעושה כך » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ב)
« ומ״מ בעל נפש יחוש וימעט אבל בשאלה ושכירות יש למחות ביד הנוהגים היתר » (ט״ז יו״ד קנ״א ס״ק ה)
« וכל זה בבהמה טמאה אבל בטהורה כתב סה״ת ופוסקים דא״צ לכל זה די״ל דלשחיטה לוקחה וכמ״ש רש״י » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ב)
En pratique. La vente d’un animal à un non-Juif est permise, et le Chakh au ס״ק י״ב écrit « telle est aussi l’opinion du Mehaber, et tel est l’usage » ; d’après la seconde raison qu’il donne, même l’achat en vue de la revente avec bénéfice est permis. Mais la même ligne ajoute deux choses. D’abord, « un homme d’âme réduira » — c’est le Ran, et le Taz au ס״ק ה l’écrit aussi. Ensuite, et ce n’est plus une piété mais un psak : le prêt et la location d’un animal à un non-Juif restent interdits, et il faut protester contre qui les pratique. La raison n’a pas vieilli : la bête prêtée reste au Juif, et il reste commandé sur son repos du Chabbat. Le Chakh ajoute enfin, au nom du Sefer HaTerouma, que tout cela ne concerne que la bête impure : pour une bête pure, on peut dire qu’elle est achetée pour l’abattoir.
« אין מוכרים להם ולא לישראל החשוד למכור להם ולא לישראל לסטים דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות » (שו״ע יו״ד קנ״א:ה)
« מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו מפני שעושים עמהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה » (שו״ע יו״ד קנ״א:ו)
« והאידנא נהגו למכור כל כלי זיין לעובדי כוכבי׳ כיון שעל ידם אנו ניצולים מאויבים הבאים על העיר » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ג)
En pratique. La liste du seif 5 n’est pas close : elle est un exemple de ce qui « comporte un dommage pour le public », et elle s’étend à la matière première comme au bâtiment. Elle s’étend aussi à trois destinataires — le non-Juif, le Juif suspect de lui revendre, et le Juif malfaiteur —, et le troisième reste d’une actualité entière : la guemara précise qu’il est visé même s’il ne tue pas, parce qu’en fuyant il se défendra. Contre cela, le seif 6 et le Chakh au ס״ק י״ג donnent la permission qui prévaut là où elle s’applique : vendre à qui protège la ville où l’on vit. Le critère à retenir est celui du seif lui-même, et il est étroit — « ils les protègent, puisqu’ils demeurent au milieu d’eux » : c’est la protection dont on bénéficie soi-même qui permet, non le statut de l’acheteur.
« אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל אבל משכירים להם בתים ולא שדות ובסוריא מוכרים בתים ומשכירים שדות ובחוצה לארץ מוכרים אלו ואלו » (שו״ע יו״ד קנ״א:ח)
« לא ימכור כו׳. אף בחוץ לארץ » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ט״ו)
« דשמא יארע סכנה לישראלים ע״י כך ח״ו » (ט״ז יו״ד קנ״א ס״ק ז)
« והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגים להכניס עבודות כוכבים בבתיהם » (רמ״א יו״ד קנ״א:י)
« כתב ב״י ונראה דלמכור אפילו לדירה שרי כיון שקנאו העובד כוכבים ואין לישראל זכות בו » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ט״ז)
« השוכר בית מעובד כוכבים יש להחמיר שלא להניח שם עבודת כוכבי׳ של עובד כוכבי » (רמ״א יו״ד קנ״א:י)
En pratique, quatre questions dans cet ordre. א Où ? En terre d’Israël, on ne vend ni maison ni champ à un non-Juif, ni rien d’attaché au sol ; on peut louer une maison, non un champ. Hors de la Terre, tout se vend. C’est le seif 8, et le Chakh n’y ajoute rien parce qu’il n’y a rien à ajouter. ב Combien ? Trois logements d’un coup dans un quartier juif sont interdits, en vente comme en location — et le Chakh au ס״ק ט״ו précise : même hors de la terre d’Israël. C’est le seul membre du bloc de לא תחנם qui ne s’arrête pas à la frontière, et le Taz au ס״ק ז en donne la raison — le danger pour les Juifs qui habitent là. ג Pour quel usage ? La location pour l’habitation est interdite à la lettre du seif 10 ; le Rama atteste que l’usage la permet, et le Chakh au ס״ק י״ז en donne les raisons possibles. La vente pour l’habitation, elle, est permise partout où la vente est permise — Beit Yossef, Chakh ס״ק ט״ז, Baer Hetev ס״ק י״ב. ד Et dans l’autre sens ? Le Rama termine sa glose par ce que l’on oublie : celui qui loue une maison à un non-Juif doit être strict et ne pas y laisser l’objet de culte du propriétaire.
« אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו » (שו״ע יו״ד קנ״א:יא)
« אבל אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה שהרי ישלם גמולו או כבר שילם לו » (ט״ז יו״ד קנ״א ס״ק ח)
« בד״א בעכו״ם שאינו מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה אוהבו או שכינו מותר שאינו אלא כמוכרו לו » (בית יוסף יו״ד קנ״א)
« כתב הב״י בח״מ סי׳ רמ״ט דכל עובד כוכבים במשמע אפי׳ ישמעאל לאפוקי גר תושב דלא » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ח)
En pratique. L’interdit du seif 11 est étroit et il faut le lire jusqu’au bout : il ne vise que le don gratuit à un non-Juif qu’on ne connaît pas. Le Taz au ס״ק ח donne le critère : chez celui qu’on connaît, ce n’est plus un don mais une forme de vente — il rendra la pareille, ou il l’a déjà rendue. La Tossefta que rapporte le Beit Yossef ajoute l’ami et le voisin. Un présent à un voisin, à un collègue, à un client, un pourboire, un geste de courtoisie : tout cela sort du seif. Le Chakh au ס״ק י״ח fixe qui est visé — tout non-Juif, y compris un Ismaélite ; à l’exclusion du גר תושב, à qui l’on peut donner, comme le Rambam l’écrit du verset de la nevela. Et le Pit’hei Techouva au ס״ק א ouvre une question d’un autre ordre : un présent destiné à infléchir un juge n’est pas un don mais un obstacle placé devant lui.
« מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום » (שו״ע יו״ד קנ״א:יב)
« משמע אפילו בלא עניי ישראל וכ״כ הב״ח שכן נהגו » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ט)
« משמע אפילו בלא עניי ישראל ש״ך וכ״כ הב״ח שכן נהגו וכ״כ הט״ז » (באר היטב יו״ד קנ״א ס״ק ט״ו)
« אסור לספר בשבחן אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבי׳ זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו » (שו״ע יו״ד קנ״א:יד)
« אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב״ה שברא בריה נאה כזו מותר » (שו״ע יו״ד קנ״א:יד)
« וְרַב, אוֹדוֹיֵי הוּא דְּקָא מוֹדֵה, דְּאָמַר מָר: הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר ״בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה בָּרָא בְּעוֹלָמו » (עבודה זרה כ׳ ע״א)
En pratique. Cinq actes sont expressément permis par le seif 12 : subvenir à leurs pauvres, visiter leurs malades, enterrer leurs morts, faire leur éloge, consoler leurs endeuillés. La question la plus fréquente — faut-il que cela accompagne le même geste envers des Juifs ? — reçoit la même réponse du Chakh au ס״ק י״ט et du Taz au ס״ק ט, par deux chemins différents : non, et tel est l’usage. Le Baer Hetev au ס״ק ט״ו constate leur accord. Le seif 13 ajoute qu’on n’écarte pas leurs pauvres du glanage. Le seif 14 interdit la louange, y compris de la seule apparence — mais la même parole, tournée vers le Créateur, est permise, et la guemara donne la bénédiction consacrée. Le Rambam en donne la raison : la louange fait s’attacher, et l’attachement fait apprendre.
Trois questions, dans cet ordre : l’article est-il réservé à ce culte ici ? l’acheteur a-t-il dit à quoi il servirait ? et peut-il l’obtenir ailleurs ? Si les trois réponses sont « oui, oui, non », c’est le cas du seif 1 dans sa forme stricte. Si la troisième est « oui », le Rama permet et l’usage suit, avec la réserve du Emounat Chmouel au Pit’hei Techouva ס״ק ב et l’avis du בעל נפש que le Rama nomme lui-même.
C’est le cas où la permission de tout le siman ne s’applique pas. Le Chakh au ס״ק ו écrit que les avis stricts parlent précisément de là, « d’un Juif qu’il est tenu d’écarter de l’interdit », et il cite le Roch : cela ne vaut pas moins qu’un enfant juif qui mange des nevelot. La possibilité qu’il achète ailleurs n’entre pas en compte.
Le seif 4 vise l’animal, et sa raison est le repos du Chabbat d’une bête qui reste la mienne. La vente est permise ; le prêt et la location ne le sont pas, et le Chakh au ס״ק י״ב comme le Taz au ס״ק ה écrivent qu’il faut protester. L’extension éventuelle à d’autres biens dont un Juif reste propriétaire et qui travailleront le Chabbat n’est pas traitée dans ce siman : c’est une question de son Rav, et elle relève de l’Orah Haïm.
Hors de la terre d’Israël, la vente est permise, même pour l’habitation — Beit Yossef, Chakh ס״ק ט״ז. La location pour l’habitation est permise par l’usage attesté du Rama. Restent deux limites qui, elles, s’appliquent : trois logements d’un coup dans un quartier juif sont interdits, même en diaspora (Chakh ס״ק ט״ו) ; et en terre d’Israël, la vente d’une maison ou d’un champ à un non-Juif reste interdite au titre du seif 8. Toute transaction réelle sur ce dernier point demande un Rav : il y entre des considérations qui débordent le siman.
C’est la seconde moitié de la glose du Rama au seif 10, et elle vise le locataire juif : il y a lieu d’être strict et de ne pas laisser dans le logement l’objet de culte du propriétaire. La question de savoir ce qu’on peut en faire — le retirer, le couvrir, demander au propriétaire de l’ôter — n’est pas dans le siman, et c’est une question de Rav.
Ce qui appelle une contrepartie, ce qui va à un voisin, un ami, un client, n’entre pas dans le seif 11 — Taz ס״ק ח, et la Tossefta du Beit Yossef. Reste le don gratuit à un inconnu, qui est interdit, et le גר תושב, qui en est excepté. Le cas du présent remis pour infléchir une décision officielle est traité séparément par le Pit’hei Techouva au ס״ק א, et il ne relève plus du don du tout.
Le seif 12 permet expressément les cinq actes, et le Chakh au ס״ק י״ט écrit qu’ils ne dépendent pas d’un geste parallèle envers des Juifs — et que tel est l’usage. Le motif est nommé : les voies de paix. Ce que ce niveau ne traite pas, et qui demande un Rav, ce sont les questions d’entrée dans un lieu de culte et de participation à un office : elles ne relèvent pas de ce siman.
Le seif 14 interdit trois degrés et permet une tournure. Ce qui décide n’est pas le contenu de la phrase mais sa direction : dire la beauté d’une créature est interdit, rendre grâce au Créateur d’une telle créature est permis, et la guemara donne la formule. Le Rambam explique pourquoi la première est interdite — elle attache, et l’attachement fait apprendre.
| La question | Ce qu’on fait | Sur quoi cela repose |
|---|---|---|
| Vendre un article réservé au culte à qui l’y emploiera | On ne vend pas — sauf en gros, avec un autre usage vérifié, ou après mise hors d’usage | Seif א · Chakh ס״ק ב · Taz ס״ק א |
| Le même, s’il peut l’acheter ailleurs | Permis, et tel est l’usage ; un בעל נפש s’en abstient | Rama, seif א · Chakh ס״ק ו et ז |
| Le même, à un Juif | Interdit, sans allègement | Chakh ס״ק ו, au nom du Roch |
| Vendre un animal à un non-Juif | Permis ; un בעל נפש réduit | Seif ד · Chakh ס״ק י״ב · Taz ס״ק ה |
| Le prêter ou le louer | Interdit, et il faut protester | Chakh ס״ק י״ב · Taz ס״ק ה |
| Vendre des armes | Interdit ; permis à qui protège la ville où l’on vit | Seifim ה ו · Chakh ס״ק י״ג |
| Vendre une maison en terre d’Israël | Interdit ; la location d’une maison est permise | Seif ח |
| Vendre ou louer trois logements d’un coup en quartier juif | Interdit, même en diaspora | Seif ט · Chakh ס״ק ט״ו · Taz ס״ק ז |
| Louer pour l’habitation | L’usage permet ; et la vente pour l’habitation est permise là où la vente l’est | Rama, seif י · Chakh ס״ק ט״ז et י״ז |
| Laisser l’objet de culte du propriétaire dans un logement loué | On est strict et on ne le laisse pas | Rama, seif י |
| Faire un cadeau | Interdit s’il est gratuit et l’homme inconnu ; permis à un ami, un voisin, un client | Seif יא · Taz ס״ק ח · Chakh ס״ק י״ח |
| Aider leurs pauvres, visiter, enterrer, consoler | Permis, et sans condition de geste parallèle | Seifim יב יג · Chakh ס״ק י״ט · Taz ס״ק ט |
| Faire un compliment | Interdit ; permis s’il est tourné en action de grâce au Créateur | Seif יד |
L’Aroukh HaChoul’han ne nous est pas accessible pour ce siman, et les Nekoudot HaKessef n’écrivent rien sur lui.
Et lema’assé — demande à ton Rav. Ce siman touche au commerce, au bail, au voisinage et à la parole ; presque toutes ses applications réelles mêlent des faits que le texte ne peut pas prévoir. Ce niveau donne la carte, non la décision.