מלשון המחבר אל הכרעת הש״ך, הט״ז,
הבאר היטב והפתחי תשובה, ועד למעשים שבזמננו
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״א (י״ד סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת שלב :
שלב זה אינו ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו כולל את יורה דעה, ולא את סימן קנ״א.
שלב של הלכה למעשה הוא : מה עושים, ולמי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לומדים שלב זה. כל קביעה נסמכת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו, או על פוסק נקוב ובר בדיקה (טור, בית יוסף, רמב״ם). ביורה דעה אין לא משנה ברורה — שאינה אלא על אורח חיים — ולא שולחן ערוך הרב : אדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה, ואין שמו נזכר כאן. והנקודות הכסף לא כתבו כלום על סימן זה. והערוך השולחן אינו מובא : לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מביאים מה שאי אפשר לבדוק. ונשארו, ודַיָּם : הש״ך (י״ט ס״ק), הט״ז (ט׳ ס״ק), הבאר היטב (ט״ו ס״ק) והפתחי תשובה (ה׳ ס״ק). ובמקום שהשאלה יוצאת מגדר הסימן — ויוצאת היא הרבה, שסימן זה נוגע בדיני ממונות ובשכנות — אומר שלב זה כן ונעצר : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
הוראה למעשה בסימן זה מתחילה בבירור איזה מארבעת השורשים לפנינו, שאין קולות האחד שייכות לחברו. וזו הטעות המצויה, וקלה היא ליפול בה : ״והאידנא נהגו היתר״ כתוב בסימן, אבל פעמיים, בשני מקומות, ובשני עניינים.
| שורש | סעיפים | במה נמדד | מה דינו בזמן הזה |
|---|---|---|---|
| לפני עור | א ב ג | האפשרות שישיג את הדבר בלעדַי | הוקל הרבה — רמ״א, וש״ך ס״ק ז ; אבל לא כלפי ישראל |
| שביתת בהמתו | ד | האם הבהמה נשארת שלי ? | המכירה הותרה ; השאלה והשכירות באיסורן |
| נזק לרבים | ה ו | השלישי המאוים, והשלישי הניצול | נתהפך בסעיף ו ובש״ך ס״ק י״ג |
| לא תחנם | ז ח ט י יא יד | חנייה, מתנה בלא תמורה, וחן בעיניים | לא נשתנה, חוץ מהשכרה לדירה (רמ״א) |
| דרכי שלום | יב יג | מה שהשלום תובע | לא נשתנה, וש״ך ס״ק י״ט : בלא תנאי של עניי ישראל |
דברים המוצרכים לעבודת כוכבים אסור לישראל למוכרם. ובו י״ד סעיפים:
דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום ואם קונה הרבה ביחד שניכר הדבר שהוא קונה אותם לסחורה מותר וכן אם אומר שצריך אותם לדברים אחרים והישראל יודע שכדבריו כן הוא מותר ודברים שאינם מיוחדים לה מוכרים אותם סתם ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לאלילים אסור למכור לו אלא אם כן פסלן מלהקריבן לאלילים: הגה אסור למכור לעובד כוכבים מים כשיודעים שרוצה לעשות מהן מים להטביל (בתא״ו ני״ז): היו מעורבים דברים המיוחדים עם דברים שאינם מיוחדין כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לאלילים וכן כל כיוצא בזה: הגה ודוקא לכהן עבודת כוכבים או לעובד כוכבים שחזקתו שיקטיר הלבונה לעבודת כוכבים אבל לסתם עובד כוכבים שרי י״א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר (מרדכי דפ״ק דעבודת כוכבים) ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (ר״ן שם ובתוס׳ ואשיר״י והגמ״ר פ״ק דשבת לדעת הרב):
ב. אם העובד כוכבים מחזר אחר דברים המיוחדים לאלילים ומערים לכלול דברים אחרים עמהם כדי שלא יבינו שקונה לצורך אלילים אסור למכרם לו:
ג. אסור למכור שעוה לעובדי כוכבים ביום חגו: הגה שדרכו לעשות נרות לעבודת כוכבים או ביום שלפניו אבל בשאר ימים שרי (מרדכי פ״ק דעבודת כוכבים) וע״ל סוף סימן קל״ט:
ד. מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים אין מוכרין ובכ״מ אין מוכרין להם ולא לישראל החשוד למכור להם בהמה גסה אם לא ע״י סרסור או שיודע שקונה אותה לשחיטה ועכשיו נהגו היתר בכל:
ה. אין מוכרים להם ולא לישראל החשוד למכור להם ולא לישראל לסטים דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות ולא שום כלי זיין ולא סדן (שטא״ק בלשון אשכנז כן פירש״י בעבודת כוכבים דף ט״ו) ולא כבלים וקולרין (פירוש מענין ויתנוהו בסוגר ויהבוהו בקולרין) (פירוש ברזל סביב הצואר) ושלשלאות של ברזל ואפילו עשת של ברזל ולא משחיזים להם כלי זיין ולא בונים להם מקום שדנים בו בני אדם:
ו. היו ישראל שוכנים בין עובדי כוכבים וכרתו להם ברית מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו מפני שעושים עמהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה ונמצאו מגינים עליהם שהרי הם שרויים בתוכה:
ז. אין מוכרין להם בארץ ישראל כל דבר המחובר כגון אילן וקמה אבל מוכרים על תנאי שיקוץ וקוצץ:
ח. אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל אבל משכירים להם בתים ולא שדות ובסוריא מוכרים בתים ומשכירים שדות ובחוצה לארץ מוכרים אלו ואלו:
ט. לא ימכור ולא ישכיר לג׳ עובדי כוכבי׳ ביחד בשכונת היהודים אבל לאחד או לשנים מותר למכור או להשכיר כל מה שירצה ולא חיישינן שמא ימכור או ישכיר הוא לאחרים:
י. אף במקום שהתירו להשכיר לא התירו אלא לאוצר וכיוצא בו אבל לא לדירה מפני שמכניס לתוכו אלילים בקבע: הגה והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגים להכניס עבודות כוכבים בבתיהם (טור) השוכר בית מעובד כוכבים יש להחמיר שלא להניח שם עבודת כוכבי׳ של עובד כוכבי׳ (הגהות אשיר״י ספ״ק דעבודת כוכבים):
יא. אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו:
יב. מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום:
יג. אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים מליטול לקט שכחה ופיאה:
יד. אסור לספר בשבחן אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבי׳ זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב״ה שברא בריה נאה כזו מותר:
« דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום » (שו״ע יו״ד קנ״א:א)
« ואם קונה הרבה ביחד שניכר הדבר שהוא קונה אותם לסחורה מותר וכן אם אומר שצריך אותם לדברים אחרים והישראל יודע שכדבריו כן הוא מותר » (שו״ע יו״ד קנ״א:א)
« ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לאלילים אסור למכור לו אלא אם כן פסלן מלהקריבן לאלילים » (שו״ע יו״ד קנ״א:א)
« לעולם אפילו שלא ביום אידם ואפילו בזמן הזה כן כתבו האחרונים ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ב)
« ולכל עובד כוכבים אסור אפילו אינו כומר דכיון דמיחדים אותו לעבודת כוכבים ודאי לעבודת כוכבים בעי לה » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ב)
« משמע באם הדבר מסופק אי לאליל שייך או לדבר אחר אזלינן לקולא » (ט״ז יו״ד קנ״א ס״ק א)
« אסור למכור לעובד כוכבים מים כשיודעים שרוצה לעשות מהן מים להטביל » (רמ״א יו״ד קנ״א:א)
למעשה. חפץ שידוע שאינו משמש אלא לעבודה — אין מוכרים אותו למי שידוע שישתמש בו לה, ואין הבדל בזמן ולא בתקופה, ולא לכומר בלבד (ש״ך ס״ק ב בשם הב״ח). ושלושה מתירים : כמות המעידה על סחורה, שימוש אחר שנבדק ולא שנאמר בלבד, או פסילה מוקדמת. ובספק על ייעודו — הט״ז בס״ק א אומר לילך לקולא. ואם אין החפץ מיוחד לעבודה, מוכרים סתם — אלא אם כן פירש הקונה עצמו שקונה לעבודה.
כאן נחתכת הלכת זמננו, והש״ך ייחד לה שני ס״ק, ו וז. הראשון אומר במי הדברים אמורים ; והשני, מפני מה נשתנו פני השאלה.
« י״א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר » (רמ״א יו״ד קנ״א:א)
« ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו » (רמ״א יו״ד קנ״א:א)
« אבל לפעד״נ דלא פליגי דכ״ע מודים להמרדכי ותוס׳ בפ״ק דעבודת כוכבי׳ דבעובד כוכבי׳ או מומר שרי » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ו)
« ר״ל כמ״ש בא״ח ס״ס קנ״ז דבזמן הזה מותר להשתתף עמהם שכוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ז)
« וכתב דלכאורה אין חשש איסור מפני שיכול לקנות במקום אחר וכמ״ש הרמ״א כאן. איברא דשטר ושוברו עמו דיש מחמירין » (פתחי תשובה יו״ד קנ״א ס״ק ג)
למעשה שלושה קווים, ואינם דומים זה לזה. א כלפי עובד כוכבים שבזמן הזה : נהגו היתר, והש״ך בס״ק ז נתן טעם — אינם עובדי עבודה זרה, וכוונתם לעושה שמים וארץ, ואין בני נח מוזהרין על השיתוף. והבאר היטב בס״ק ה הביא כן. אבל הפתחי תשובה בס״ק ב הביא את האמונת שמואל, שאין היתר זה ברור אצלו — ובעל נפש יחוש לו, כמו שכתב הרמ״א בפירוש. ב כלפי ישראל : לא נשתנה דבר, והש״ך בס״ק ו מוחלט — חובת ההפרשה עומדת, ואפשרות הקנייה במקום אחר אינה מועילה. ג כלפי ישראל שאינו שומר : הש״ך מעמידו עם העובד כוכבים ; והחוות יאיר, בפתחי תשובה ס״ק ג, אינו מסכים וכותב ש״המומר גם כן מצווה בלפני״. ושאלה פתוחה היא, ובאה בכל יום.
הסעיף מסיים ״ועכשיו נהגו היתר בכל״, ושורה זו היא המצוטטת שלא כהוגן שבסימן.
« אם לא ע״י סרסור או שיודע שקונה אותה לשחיטה ועכשיו נהגו היתר בכל » (שו״ע יו״ד קנ״א:ד)
« סרסור. ישראל דלא שייך ביה הני טעמי » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״א)
« וכתב הר״ן דלפי זה אפילו לקנות כדי להרויח למכרה מותר ע״כ וכן נראה דעת המחבר וכן נהגו » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ב)
« ואעפ״כ בעל נפש ימעט אבל בשאלה שהדבר פשוט לאסור ראוי למחות למי שעושה כך » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ב)
« ומ״מ בעל נפש יחוש וימעט אבל בשאלה ושכירות יש למחות ביד הנוהגים היתר » (ט״ז יו״ד קנ״א ס״ק ה)
« וכל זה בבהמה טמאה אבל בטהורה כתב סה״ת ופוסקים דא״צ לכל זה די״ל דלשחיטה לוקחה וכמ״ש רש״י » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ב)
למעשה. מכירת בהמה לעובד כוכבים מותרת, והש״ך בס״ק י״ב כתב ״וכן נראה דעת המחבר וכן נהגו״ ; ולפי הטעם השני שנתן, אף קנייה כדי להרוויח במכירתה מותרת. אבל אותה שורה עצמה מוסיפה שניים. תחילה, ״בעל נפש ימעט״ — והוא הר״ן, והט״ז בס״ק ה כתבו אף הוא. ואחר כך, ואין זו חסידות אלא פסק : שאלת בהמה והשכרתה לעובד כוכבים נשארו באיסורן, וראוי למחות בעושה כן. והטעם לא הזקין : הבהמה המושאלת נשארת של ישראל, והוא מצווה על שביתתה בשבת. ולבסוף מוסיף הש״ך בשם ספר התרומות שאין כל זה אלא בבהמה טמאה : ובטהורה יש לומר דלשחיטה לוקחה.
« אין מוכרים להם ולא לישראל החשוד למכור להם ולא לישראל לסטים דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות » (שו״ע יו״ד קנ״א:ה)
« מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו מפני שעושים עמהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה » (שו״ע יו״ד קנ״א:ו)
« והאידנא נהגו למכור כל כלי זיין לעובדי כוכבי׳ כיון שעל ידם אנו ניצולים מאויבים הבאים על העיר » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ג)
למעשה. רשימת סעיף ה אינה סגורה : דוגמה היא למה ש״יש בו נזק לרבים״, ונמשכת אל חומר הגלם כאל הבניין. ונמשכת אף לשלושה גופים — עובד כוכבים, ישראל החשוד למכור לו, וישראל לסטים — והשלישי עומד בכל תוקפו : הגמרא מדגישה שהוא בכלל אף שאינו הורג, שבשעת בריחה מציל את נפשו. וכנגד זה נותנים סעיף ו והש״ך בס״ק י״ג את ההיתר הנוהג במקום שהוא נוהג : למכור למי שמגן על העיר שיושבים בה. והמידה שיש לזכור היא מידת הסעיף עצמו, והיא צרה — ״נמצאו מגינים עליהם שהרי הם שרויים בתוכה״ : ההגנה שהמוכר עצמו נהנה ממנה היא המתרת, ולא מעמדו של הקונה.
« אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל אבל משכירים להם בתים ולא שדות ובסוריא מוכרים בתים ומשכירים שדות ובחוצה לארץ מוכרים אלו ואלו » (שו״ע יו״ד קנ״א:ח)
« לא ימכור כו׳. אף בחוץ לארץ » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ט״ו)
« דשמא יארע סכנה לישראלים ע״י כך ח״ו » (ט״ז יו״ד קנ״א ס״ק ז)
« והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגים להכניס עבודות כוכבים בבתיהם » (רמ״א יו״ד קנ״א:י)
« כתב ב״י ונראה דלמכור אפילו לדירה שרי כיון שקנאו העובד כוכבים ואין לישראל זכות בו » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק ט״ז)
« השוכר בית מעובד כוכבים יש להחמיר שלא להניח שם עבודת כוכבי׳ של עובד כוכבי » (רמ״א יו״ד קנ״א:י)
למעשה ארבע שאלות כסדרן. א היכן ? בארץ ישראל אין מוכרים בית ולא שדה לעובד כוכבים, ולא כל דבר המחובר ; ומשכירים בית ולא שדה. ובחוצה לארץ הכל נמכר. הוא סעיף ח, ואין הש״ך מוסיף בו כלום שאין מה להוסיף. ב כמה ? שלוש דירות כאחת בשכונת היהודים אסורות, במכר ובשכירות — והש״ך בס״ק ט״ו מדגיש : אף בחוצה לארץ. והוא האיבר היחיד בגוש לא תחנם שאינו עומד בגבול, והט״ז בס״ק ז נתן טעמו — סכנה לישראל הדרים שם. ג לאיזה שימוש ? השכרה לדירה אסורה מדין סעיף י ; והרמ״א מעיד שנהגו להתירה, והש״ך בס״ק י״ז נתן טעמים אפשריים. והמכירה לדירה מותרת בכל מקום שהמכירה מותרת — בית יוסף, ש״ך ס״ק ט״ז, באר היטב ס״ק י״ב. ד ולצד השני ? מסיים הרמ״א את הגהתו במה ששוכחים : השוכר בית מעובד כוכבים יש לו להחמיר ולא להניח שם את עבודת הכוכבים של בעל הבית.
« אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו » (שו״ע יו״ד קנ״א:יא)
« אבל אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה שהרי ישלם גמולו או כבר שילם לו » (ט״ז יו״ד קנ״א ס״ק ח)
« בד״א בעכו״ם שאינו מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה אוהבו או שכינו מותר שאינו אלא כמוכרו לו » (בית יוסף יו״ד קנ״א)
« כתב הב״י בח״מ סי׳ רמ״ט דכל עובד כוכבים במשמע אפי׳ ישמעאל לאפוקי גר תושב דלא » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ח)
למעשה. איסור סעיף יא צר, וצריך לקרוא אותו עד סופו : אינו אלא במתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו. והט״ז בס״ק ח נתן את המידה : במכירו שוב אין זו מתנה אלא כמין מכירה — שישלם גמולו או שכבר שילם. והתוספתא שהביא הבית יוסף מוסיפה את אוהבו ואת שכנו. תשורה לשכן, לעמית, ללקוח, תשר, מחוות נימוס : כל אלה יוצאים מן הסעיף. והש״ך בס״ק י״ח קובע במי הדברים אמורים — בכל עובד כוכבים, ואפילו ישמעאל ; לאפוקי גר תושב, שנותנים לו, כמו שכתב הרמב״ם מפסוק הנבלה. והפתחי תשובה בס״ק א פותח שאלה ממין אחר : תשורה הבאה להטות דעת שופט אינה מתנה אלא מכשול לפניו.
« מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום » (שו״ע יו״ד קנ״א:יב)
« משמע אפילו בלא עניי ישראל וכ״כ הב״ח שכן נהגו » (ש״ך יו״ד קנ״א ס״ק י״ט)
« משמע אפילו בלא עניי ישראל ש״ך וכ״כ הב״ח שכן נהגו וכ״כ הט״ז » (באר היטב יו״ד קנ״א ס״ק ט״ו)
« אסור לספר בשבחן אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבי׳ זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו » (שו״ע יו״ד קנ״א:יד)
« אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב״ה שברא בריה נאה כזו מותר » (שו״ע יו״ד קנ״א:יד)
« וְרַב, אוֹדוֹיֵי הוּא דְּקָא מוֹדֵה, דְּאָמַר מָר: הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר ״בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה בָּרָא בְּעוֹלָמו » (עבודה זרה כ׳ ע״א)
למעשה. חמישה מעשים הותרו בפירוש בסעיף יב : לפרנס ענייהם, לבקר חוליהם, לקבור מתיהם, להספידם, לנחם אבליהם. והשאלה השכיחה — האם צריך שיהיה עם אותו מעשה כלפי ישראל ? — מקבלת תשובה אחת מן הש״ך בס״ק י״ט ומן הט״ז בס״ק ט, בשני דרכים : לא, וכן נהגו. והבאר היטב בס״ק ט״ו מעיד על הסכמתם. וסעיף יג מוסיף שאין ממחין ביד ענייהם בלקט. וסעיף יד אוסר את השבח, ואף בנוי בלבד — אבל אותה אמירה עצמה, כשהיא מכוונת לבורא, מותרת, והגמרא נתנה את הברכה הקבועה. והרמב״ם נתן טעם : השבח גורם להידבק, וההידבקות גורמת ללמוד.
שלוש שאלות כסדרן : האם החפץ מיוחד לאותה עבודה כאן ? האם פירש הקונה למה ישמש ? והאם יכול להשיגו במקום אחר ? ואם שלוש התשובות ״כן, כן, לא״ — הרי זה סעיף א בצורתו החמורה. ואם השלישית ״כן״ — הרמ״א מתיר ונהגו כן, עם סייג האמונת שמואל שבפתחי תשובה ס״ק ב ועם דעת הבעל נפש שהרמ״א עצמו נקטה.
זהו המקום שאין היתר הסימן כולו נוהג בו. הש״ך בס״ק ו כתב שהמחמירים מדברים בזה ממש, ״בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור״, והביא את הרא״ש : דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות. ואפשרות הקנייה במקום אחר אינה נכנסת בחשבון.
סעיף ד בבהמה, וטעמו שביתת שבת של בהמה הנשארת שלי. המכירה מותרת ; השאלה והשכירות אינן מותרות, והש״ך בס״ק י״ב והט״ז בס״ק ה כתבו שראוי למחות. וההרחבה האפשרית לנכסים אחרים שישראל נשאר בעליהם והם עתידים לעשות מלאכה בשבת אינה נדונה בסימן זה : שאלה לרב היא, ומקומה באורח חיים.
בחוצה לארץ המכירה מותרת, אף לדירה — בית יוסף, ש״ך ס״ק ט״ז. וההשכרה לדירה מותרת מכוח המנהג שהעיד עליו הרמ״א. ונשארו שני גבולות הנוהגים : שלוש דירות כאחת בשכונת היהודים אסורות, אף בחוצה לארץ (ש״ך ס״ק ט״ו) ; ובארץ ישראל מכירת בית ושדה לעובד כוכבים אסורה מדין סעיף ח. וכל עסקה ממשית בזה טעונה רב : נכנסים בה שיקולים היוצאים מגדר הסימן.
זהו חציה השני של הגהת הרמ״א בסעיף י, והיא בשוכר הישראל : יש להחמיר שלא להניח בדירה את עבודת הכוכבים של בעל הבית. ומה יעשה בה — יסלקנה, יכסנה, יבקש מבעל הבית להוציאה — אינו בסימן, ושאלה לרב היא.
מה שיש עמו תמורה, ומה שניתן לשכן, לאוהב, ללקוח — אינו בכלל סעיף יא, ט״ז ס״ק ח ותוספתא שבבית יוסף. ונשארה מתנת חנם למי שאינו מכירו, שאסורה, והגר תושב, שיצא מן הכלל. ומתנה הניתנת להטות החלטה שלטונית נדונה לעצמה בפתחי תשובה ס״ק א, ואינה בגדר מתנה כלל.
סעיף יב מתיר בפירוש את חמשת המעשים, והש״ך בס״ק י״ט כתב שאינם תלויים במעשה מקביל כלפי ישראל — וכן נהגו. והטעם נקוב : מפני דרכי שלום. ומה ששלב זה אינו דן בו, וטעון רב, הן שאלות הכניסה לבית תיפלה וההשתתפות בסדריהם : אינן מגדר סימן זה.
סעיף יד אוסר שלוש מדרגות ומתיר צורה אחת. ואין המכריע תוכן האמירה אלא כיוונה : לומר בנוי הבריה — אסור ; להודות לבורא על בריה כזו — מותר, והגמרא נתנה את הנוסח. והרמב״ם ביאר מפני מה אסורה הראשונה — שמדבקת, וההידבקות מביאה ללמוד.
| השאלה | מה עושים | על מה נסמך |
|---|---|---|
| למכור חפץ המיוחד לעבודה למי שישתמש בו לה | אין מוכרים — אלא בכמות, בשימוש אחר שנבדק, או לאחר פסילה | סעיף א · ש״ך ס״ק ב · ט״ז ס״ק א |
| הוא עצמו, ויכול לקנות במקום אחר | מותר, וכן נהגו ; ובעל נפש נמנע | רמ״א, סעיף א · ש״ך ס״ק ו וז |
| הוא עצמו, לישראל | אסור, בלא קולא | ש״ך ס״ק ו בשם הרא״ש |
| למכור בהמה לעובד כוכבים | מותר ; ובעל נפש ימעט | סעיף ד · ש״ך ס״ק י״ב · ט״ז ס״ק ה |
| להשאילה או להשכירה | אסור, וראוי למחות | ש״ך ס״ק י״ב · ט״ז ס״ק ה |
| למכור כלי זיין | אסור ; ומותר למי שמגן על העיר שיושבים בה | סעיפים ה ו · ש״ך ס״ק י״ג |
| למכור בית בארץ ישראל | אסור ; והשכרת בית מותרת | סעיף ח |
| למכור או להשכיר שלוש דירות כאחת בשכונת היהודים | אסור, אף בחוצה לארץ | סעיף ט · ש״ך ס״ק ט״ו · ט״ז ס״ק ז |
| להשכיר לדירה | נהגו להתיר ; והמכירה לדירה מותרת במקום שהמכירה מותרת | רמ״א, סעיף י · ש״ך ס״ק ט״ז וי״ז |
| להניח את עבודת הכוכבים של בעל הבית בדירה שכורה | מחמירים ואין מניחים | רמ״א, סעיף י |
| לתת מתנה | אסור בחנם ובמי שאינו מכירו ; ומותר לאוהב, לשכן, ללקוח | סעיף יא · ט״ז ס״ק ח · ש״ך ס״ק י״ח |
| לסייע לענייהם, לבקר, לקבור, לנחם | מותר, ובלא תנאי של מעשה מקביל | סעיפים יב יג · ש״ך ס״ק י״ט · ט״ז ס״ק ט |
| לומר דבר שבח | אסור ; ומותר כשהוא מכוון להודאה לבורא | סעיף יד |
ערוך השולחן אינו נגיש לנו בסימן זה, ונקודות הכסף לא כתבו עליו כלום.
ולמעשה — שאל את רבך. סימן זה נוגע במסחר, בשכירות, בשכנות ובדיבור ; וכמעט כל יישום ממשי שבו מערב עובדות שאין הכתוב יכול לצפותן. שלב זה נותן את המפה ולא את ההכרעה.