סוגיה, מקורות, חקירת יסוד, מחלוקות הראשונים והאחרונים,
נפקא מינות להלכה וניתוח השיטות
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ב (ב׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ב׳ ס״ק), ט״ז (ג׳ ס״ק), באר היטב (ד׳ ס״ק), פתחי תשובה, נקודות הכסף, בית יוסף, טור
יסוד הסוגיה בגמרא :
עבודה זרה ח׳ ע״א (ברייתא דרבי ישמעאל, ודרשת רבא) · ח׳ ע״ב (שלושים יום, י״ב חדש, ורב יצחק בריה דרב משרשיא)
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
שני סעיפים בלבד בסימן, אך הוא עומד על שאלה שלא המחבר ולא הרמ״א שואלים : מהיכן שואב האיסור את כוחו ? שני אחרונים משיבים בשתי דרכים שאינן מתיישבות — ואחד מהם הוא הש״ך הכותב תחת שם אחר.
« ותמיהני על גברא רבא דכותיה יסתפק בזה שהרי זה מפורש בפסוק שלמדוהו מקרא וקרא לך ואכלת מזבחו » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« ומפורש בראש אותו פסוק פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם והיאך נתיר משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« ולא מצינו היתר משום איבה אלא היכא שהמצוה משום דבר אחר » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« משא״כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה והיאך נבטל זה גופיה משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« לק״מ דהמעיין בש״ס גבי הא דפריך והא רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לגבי ההוא עובד כוכבים לבתר תריסר ירתי שתא ושמעי׳ דאודי כו׳ יראה טעם האיסור הוא משום דאזיל ומודי » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« ובאזיל מודי שרינן משום איבה וקרא אסמכתא בעלמא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« תדע ודאי לא מחייבי׳ מלקות אם אוכל במשתה עובד כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« והיינו דקתני בבריית׳ ישראל שבחו״ל עובדי עבודת כוכבים בטהרה הם כו׳ משמע דאיסורא הוא משום עבודת כוכבים והיינו דאזיל ומודי » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
שלא יאכל הישראל עם העובד כוכבים אף על פי שאוכל משלו. ובו ב׳ סעיפים:
עובד כוכבים העושה משתה לחופת בנו או בתו אסור לישראל לאכול שם אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמש ומאימתי אסור משיתחיל להכין צרכי הסעודה ולאחר ימי המשתה ל׳ יום ואם אומר שמזמינו בשביל החופה אסור עד י״ב חדש ולאחר י״ב חדש מותר אלא אם כן הוא אדם חשוב:
ב. אם העובד כוכבים שעושה חופה שולח לבית הישראל עופות חיים או דגים מותר. (וה״ה דמותר אם שלח לו לביתו בשר שחוט כדינו) (ב״י בשם תשו׳ הרא״ש):
רבא לומד מתיבת ״וקרא לך״ את נקודת הפתיחה של האיסור. והט״ז לומד ממנה הרבה יותר : הוא לומד ממנה את טיבו של האסור — ומשם מקרה שאין הסימן מזכירו.
« וְאֵימָא: עַד דְּאָכֵיל! אָמַר רָבָא: אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ״, מַאי ״וְקָרָא לְךָ״? מִשְּׁעַת קְרִיאָה » (עבודה זרה ח׳ ע״א)
« שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ואימא עד דאכיל מזבחו אמר רבא א״כ נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« פרש״י משעה שאתה קרוי לו מעלה אני על אכילתך כאלו הוא מזבחו » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« ונראה דהך קריאה דאסרה התורה עיקר פירושה שלא תהא אכילת ישראל בזה על ידי הזמנת העובדי כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« על כן התירו כששולח לבית ישראל כמ״ש אח״כ » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« וע״פ זה נ״ל דאף בבית ישראל יש איסור דהיינו כששולח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו דמ״מ על ידי הזמנתו אוכלים שם והוה כבית עובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« ולא התירו בשולח לבית ישראל אלא אם אינו אומר שיתאספו ביחד באכילה זו אבל אם הוא מזכיר שיתאספו ביחד הוה קריאה ממש » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
וחידוש זה נוקט הבאר היטב פעמיים — בס״ק ב׳ ושוב בס״ק ד׳, שבו הוא מפנה לידיעתו הקודמת :
« כתב הט״ז נ״ל דאף בבית ישראל יש איסור כששלח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« עיין בס״ק ב׳ מ״ש בזה בשם הט״ז דיש חילוק בין ששולח ליחיד או לרבים » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק ד)
« אם העובד כוכבים שעושה חופה שולח לבית הישראל עופות חיים או דגים מותר » (שו״ע יו״ד קנ״ב:ב)
« וה״ה דמותר אם שלח לו לביתו בשר שחוט כדינו » (רמ״א יו״ד קנ״ב:ב)
הגמרא מוציאה את רב יצחק מהיתר שנים עשר חדש בתיבה אחת : ״אדם חשוב הוא״. ואינה אומרת מפני מה, והרי״ף והרמב״ם אינם עושים בכך כלום. שלושה אחרונים מבארים שתיקה זו בשלוש דרכים, ואין שלושתן מגיעות למקום אחד.
« וְהָא רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא אִיקְּלַע לְבֵי הָהוּא גּוֹי לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וְשַׁמְעֵיהּ דְּאוֹדִי, וּפֵירַשׁ וְלָא אֲכַל » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)
« שָׁאנֵי רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא, דְּאָדָם חָשׁוּב הוּא » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)
« אבל הרי״ף והרא״ש השמיטו עובדא דרב יצחק וגם הרמב״ם בפ״ט לא חילק כלל בין חשוב לשאינו חשוב » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« נראה שהם סוברים שאע״פ שהוא אדם חשוב כל שעברו י״ב חדש תו ליכא למיחש דאזיל ומודה » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« ורב יצחק ממידת חסידות הוא דפירש ולא אכל » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« והרי״ף והרמב״ם השמיטו איסור דאדם חשוב וכתב הב״ח דס״ל דאפילו אדם חשוב שרי ודחק ליישב הש״ס לדעתם » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« ולי נראה דלא הוצרכו לכותבו משום דמלתא דפשיטא היא דאדם חשוב ירחיק עצמו בכל מאי שיוכל » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« וכן צ״ל לדעת הרמב״ם והט״ו בסימן קי״ג שלא כתבו הא דאיתא בש״ס דאדם חשוב אסור בבש״ע אף בדבר שנאכל כמות שהוא חי » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« וכן צריך לומר דעת הרמב״ם והמחבר לעיל סי׳ קמ״ב ס״ך וכן לקמן ס״ס קצ״ה גבי היתר מזיגת הכוס באשתו נדה ע״י שנוי » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« מלשון זה משמע דמה שיזהר אדם חשוב הוא מצד חסידותו וכן כתב ב״י דמשום הכי השמיטו הרמב״ם ורי״ף מ״ש בגמ׳ שאני רב יצחק דאדם חשוב הוא » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« ותמיהני דהא בהרבה דוכתי הזכירו חילוק זה דיש באדם חשוב דין אחר » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« והמדקדק בלשון הגמרא יראה שלאו ממדות חסידות נגעו בה כאן » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« ופרש״י דשמח בו העובד כוכבים משמע דלאו בחסידות תליא מלתא אלא דין גמור הוא כל שיודע ששמח בו העובד כוכבים וזהו מסתמא באדם חשוב » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« אבל הטור כתב באמת כל שהאדם יודע שהעובד כוכבים שמח בו אסור מן הדין וכל אדם ילך אחר אומדן דעת בזה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« ואם הוא אדם חשוב שהעכו״ם שמח בו אם אומר מחמת החופה אסור אפי׳ לאחר י״ב חדש » (טור יו״ד קנ״ב)
« אפילו אינו שומע ממנו שמודה לאליל דמסתמא מודה כיון שהוא שמח בו שהוא אדם חשוב » (טור יו״ד קנ״ב)
« כ׳ הט״ז מלשון זה משמע דמה שיזהר אדם חשוב הוא מצד חסידות אבל האמת אינו כן אלא מצד הדין אסור » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
הפרישה שואלת שאלה בת שש תיבות, והיא הולידה את שני הטקסטים החריפים שבסימן. היא שואלת אם מתירים כאן, כמו בסוף סימן קמ״ח · 148, שלא לעורר שנאה.
« כתב הפרישה צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו כדלעיל סוף סי׳ קמ״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« בדרישה נסתפק אי יש בכאן היתר משום איבה כמו בסי׳ קמ״ח שאמרו ישמח עמהם מפני שהוא כמחליף להם » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« משא״כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה והיאך נבטל זה גופיה משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« ובאזיל מודי שרינן משום איבה וקרא אסמכתא בעלמא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« תדע ודאי לא מחייבי׳ מלקות אם אוכל במשתה עובד כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« בדרישה נסתפק אם יש בכאן היתר משום איבה כמו בסימן קמ״ח וכתב עליו הט״ז שתמוהין דבריו האיך יסתפק במה שמפורש בפסוק פן תכרות ברית וגו » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק א)
הבית יוסף עושה דבר נדיר : הוא מדייק מן הרמב״ם היתר אפשרי, ואחר כך דוחה אותו בעצמו. והקטע ראוי לקריאה במה שהוא מלמד על שיטה.
« וַאֲפִלּוּ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת הַיִּשְׂרָאֵל מִשֶּׁלּוֹ שָׁם אָסוּר הוֹאִיל וּבִמְסִבַּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֲכָלוֹ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ו)
« ומשמע קצת מדקדוק לשון הרמב״ם בפ״ט דלא מיתסר אלא כשאכל במסיבת עכו״ם אבל כשישראלים אוכלים במסיבה לעצמם אע״פ שאוכלים בבית משתה העכו״ם לא מיתסר » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« ויש לדחות דאף על פי שהישראלים אוכלים במסיבה לעצמם כיון שבבית משתה העכו״ם הם אוכלים מסיבת העכו״ם מקריא הילכך אין להקל » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קנ״ב · ♥ תמכו בנו