La décision telle que le ש״ך, le ט״ז, le באר היטב et le פתחי תשובה la portent,
et les cas contemporains qui s’y rattachent
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ה (ג׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (כ׳ ס״ק), ט״ז (ג׳ ס״ק), באר היטב (י׳ ס״ק), פתחי תשובה (ט׳ ס״ק), בית יוסף, טור
Note : l’Admour HaZaken n’a pas écrit de Choulhan Aroukh sur Yoreh De’ah ; ce niveau est un niveau de psak, non un “Daat HaRav”. Le Rambam codifie ces règles dans les הלכות רוצח ושמירת נפש (פרק י״ב הלכה ט׳) et dans les הלכות יסודי התורה (פרק ה׳), et non dans les lois des aliments interdits.
Rédaction :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
אם מותר להתרפאות מעובד כוכבים. ובו ג׳ סעיפים:
כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים (וכל המקיזים דם הוו מומחים לענין הקזה) (טור וב״י בשם תוספות והרא״ש ובהגהות מיי׳ פ״ט ור׳ ירוחם ואגודה וסמ״ג) דחיישינן לשפיכת דמים ואפילו הוא ספק חי ספק מת אין מתרפאים ממנו אבל אם הוא ודאי מת מתרפאים ממנו דלחיי שעה לא חיישינן בהא ואם אמר סם פלוני יפה או רע יכול לסמוך עליו והוא שלא יקח ממנו אותו סם (וי״א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם אבל אם עושה בשכר בכל ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה) (הגהות אשיר״י פא״מ מא״ז) (וכן נהגו להקל) אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים אבל אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור אפילו אם יודע שודאי ימות ואם הוא אפיקורוס אפי׳ סתם לחש אסור שודאי מזכיר שם אלילים: (וכן אסור ללמוד ממנו לחש) (הגהות מרדכי פא״מ) :
ב. עובד כוכבים שבא לרפאות את ישראל ואמר ליה קח ממים אלו או מאילן פלוני שהם של אלילים אסור אבל אם אמר לו קח ממים אלו או מאילן זה ולא הזכיר לו שם אלילי׳ אעפ״י שאין מאותם מים ואותו אילן מצויים אלא של אלילים מותר כיון שלא תלה הרפואה במה שהם אלילים ויש אוסרים גם בזה אפילו באומר לו הבא עלים סתם והביא לו מעצי אשרה:
ג. בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה אפי׳ דרך הנאתן ושלא במקום סכנה כדרך הנאתן אסור שלא כדרך הנאתן מותר חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה: הגה ועיין לעיל סימן קכ״ג י״א דכל איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה (ר״ן פכ״ש בשם י״א וריב״ש סי׳ מ״ה) ואפי׳ יין נסך בזמן הזה מותר להתרפאות בו ולעשות ממנו מרחץ אע״פ שהוא כדרך הנאתן ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור הואיל ואין בו סכנה וכל שכן דמותר לזלף יין על גבי אש דאפי׳ לבריא מותר דריחא לאו מילתא היא (ארוך כלל ל "ט) . מותר לשרוף שרץ או שאר דבר איסור ולאכלו לרפואה אפילו חולה שאין בו סכנה חוץ מבעצי עבודת כוכבי׳ (ארוך כלל ל״ב) וכל חולה שמאכילין (לו) איסור צריכים שתהא הרפואה ידועה או על פי מומחה (שם כלל נ״ט) ואין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע״פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר (בית יוסף ותשובת הרשב״א סוף סימן קל״ד):
Avant toute application, il faut savoir ce que ce siman ne dit pas. Il ne dit rien de la cacherout d’un médicament, rien de la compétence médicale, rien de la relation avec un non-Juif en général — tout cela relève d’autres simanim. Il dit trois choses, et elles ne se mélangent jamais : (1) de qui l’on accepte un soin quand la maladie est grave ; (2) si un remède peut être pris à ce qui appartient à un culte ; (3) si un remède peut être fait de ce que la Torah interdit.
« כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« דחיישינן לשפיכת דמים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
| Ce qui est en cause | Ce qui ne l’est pas | La preuve dans le seif |
|---|---|---|
| Ce que le soignant a à perdre | Sa compétence médicale | שאינו מומחה לרבים |
| Le risque pour la vie | La cacherout du remède | דחיישינן לשפיכת דמים |
| La gravité, mesurée par le Chabbat | Le diagnostic médical comme tel | שמחללים עליהם שבת |
| Ce que le soignant dit | Ce que la substance est | כיון שלא תלה הרפואה במה שהם אלילים |
| Seif | La question | Le psak |
|---|---|---|
| 1 | Peut-on se faire soigner par un non-Juif d’une maladie dangereuse ? | Non — sauf s’il est un expert reconnu du public. |
| 1 | Et s’il est certain qu’il mourra ? | Permis ; mais dans le doute entre la vie et la mort, interdit. |
| 1 | Et une incantation ? | Permise tant qu’on ignore ce qu’elle nomme ; interdite dès qu’on sait qu’elle nomme une idole. |
| 2 | Un remède désigné comme appartenant à un culte ? | Interdit s’il l’a nommé ; permis s’il ne l’a pas nommé. |
| 3 | Un remède fait d’un interdit de la Torah ? | En danger : permis, sauf trois. Hors danger : seulement autrement que selon le mode d’usage, et jamais le kilei hakerem ni la viande dans le lait. |
« אָסוּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הָעַכּוּ״ם אֶלָּא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּחְיֶה » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ט׳)
« וּמֻתָּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הָעַכּוּ״ם לִבְהֵמָה אוֹ לְמַכָּה שֶׁבַּגּוּף מִבַּחוּץ כְּגוֹן מְלוּגְמָא וּרְטִיָּה » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ט׳)
« וְאִם הָיְתָה מַכָּה שֶׁל סַכָּנָה אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ. וְכָל מַכָּה שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶם » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ט׳)
« וּמִתְרַפְּאִין בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנָה אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהֶן » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ו׳)
« בְּרוֹפֵא מוּמְחֶה, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם הָיָה מוּמְחֶה לְרַבִּים — מוּתָּר » (עבודה זרה כ״ז ע״א)
« שאינו מומחה לרבים. אבל מומחה דהיינו אומן לא מרע אומנתיה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ג)
« וכ״ז כשאינו מומחה לרבים אבל אם הוא מומחה לרבים מתרפאין ממנו בכל דבר דלא מרע נפשיה » (טור יו״ד קנ״ה)
« וכל המקיזים דם הוו מומחים לענין הקזה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)
« וי״א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם אבל אם עושה בשכר בכל ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)
« וכן נהגו להקל » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)
| La situation | Le psak | La source |
|---|---|---|
| Maladie dangereuse, soignant non expert, sans salaire | Interdit | שו״ע יו״ד קנ״ה:א |
| Soignant expert reconnu du public | Permis | ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ג |
| Soin donné contre salaire | בכל ענין מותר — וכן נהגו להקל | רמ״א יו״ד קנ״ה:א · ש״ך ס״ק ו |
| Geste bénin, sans savoir-faire ni enjeu | Ma’hloket — Mehaber contre Roch et Tour | ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק א |
| Saignée, quel qu’en soit l’auteur | Tous les praticiens sont experts pour ce geste | רמ״א יו״ד קנ״ה:א |
| Suivre son avis sur un remède | Permis | שו״ע יו״ד קנ״ה:א · ש״ך ס״ק ד |
| Acheter ce remède de sa main | Interdit | שו״ע יו״ד קנ״ה:א · ש״ך ס״ק ה |
« משמע דעת המחבר דאם אין בו סכנה בכל ענין מותר וכדפי׳ רש״י ורי״ף ורמב״ם » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק א)
« אבל הרא״ש וטור פסקו דבדבר שאין בו חולי ואין בו סכנה כמו הקזה וכה״ג לא יתרפא ממנו » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק א)
« וכל זה ברור ונמצא דברי הרב עולים כהוגן » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ו)
« ואחריו נמשך הב״ח אבל הש״ך השיג עליהם ומסיק דהעיקר כדעת הרמ״א » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ג)
« יכול לסמוך עליו. שירא שמא ישאול גם לאחרים » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ד)
« שלא יקח ממנו. דכדי למכור חיישינן שמא משקר (וע״ל סימן פ״ו) אי נמי שמא יערב בו סם המות » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ה)
« שירא שמא ישאל גם לאחרים אבל לא יקחו ממנו דכדי למכור חיישינן שמא משקר א״נ שמא יערב בו סם המות » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ב)
« עיין בית יעקב סי׳ ק״ד שלמד מדברי התוס׳ בעבודת כוכבים ד׳ כ״ז דאפי׳ אם אינו מומחה לאותה חולי שרוצה להתרפאות כיון שהוא מומחה לחולאים אחרים מתרפאים מהם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ב)
« וצ״ע בדין זה האחרון דלענ״ד לא מוכח מידי מדברי התוס׳ גם מדברי הרמ״א שכ׳ וכל המקיזים כו׳ לא משמע כן » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ב)
« ואפילו הוא ספק חי ספק מת אין מתרפאים ממנו אבל אם הוא ודאי מת מתרפאים ממנו » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« דלחיי שעה לא חיישינן בהא » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« סָפֵק חַי סָפֵק מֵת — אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן, וַדַּאי מֵת — מִתְרַפְּאִין מֵהֶן » (עבודה זרה כ״ז ע״ב)
« הָאִיכָּא חַיֵּי שָׁעָה! לְחַיֵּי שָׁעָה לָא חָיְישִׁינַן » (עבודה זרה כ״ז ע״ב)
« הכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא ממנו ודאי ימות וכאן שבקינן הודאי מיתה ועבדינן הספק » (ט״ז יו״ד קנ״ה ס״ק ב)
Et la règle s’inverse pour le min et l’apikoros, où ce qui est en jeu n’est plus le corps :
« לֹא יִשָּׂא וְיִתֵּן אָדָם עִם הַמִּינִין, וְאֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן אֲפִילּוּ לְחַיֵּי שָׁעָה » (עבודה זרה כ״ז ע״ב)
« ואם הוא אפיקורוס אפי׳ סתם לחש אסור שודאי מזכיר שם אלילים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« אפיקורוס. עובד כוכבים אפי׳ הוא מומחה לרבים. הרא״ש » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ח)
« אפיקורוס. פי׳ עובד כוכבי׳ אפי׳ הוא מומח׳ לרבים. הרא״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ד)
« וכתב הרא״ש דהמינים אפילו הוא מומחה לרבים אין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה משום דמינות משכא לפי שהם מזכירים בלחש שם כו״ם » (בית יוסף יו״ד קנ״ה)
« וְאָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת מִן הָאֶפִּיקוֹרוֹס וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ט׳)
« ועי׳ בתשובת ח״ס סי׳ ע״ו שנשאל אודות עלמה אחת בת י״ח שנים והיא בחולי נכפה ר״ל וכל הרופאים נתייאשו מלבקש לה רפואה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק א)
« והשיב הגם לענין להאכילה דבר איסור יש לסמוך אמהרש״ל בשם ר״י שהובא בט״ז לעיל סוף סימן פ״ד דנכפה הוי סכנת נפש » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק א)
« ומכ״ש ברופא ההוא שנחשד על ש״ד לולא שהוא רופא מומחה דלא מרע אומנתו והכא הרי לא מרע אומנתו כשימיתנה כי יאמר מעיקרא אדעתא דמיתה נחית » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק א)
« וכל להעביר על דת הוי כעבודת כוכבים עצמה דיהרג ואל יעבור » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק א)
« וכשם שאין מתרפאין בעצי אשירה אפילו רפואה בדוקה ה״ה שאין מתרפאין בהעברת דת » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק א)
« אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« בלחש מותר. שאין בו סכנה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ז)
« אבל אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור אפילו אם יודע שודאי ימות » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)
« וכן אסור ללמוד ממנו לחש » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)
« אבל אם העכו״ם בא לרפאותו בלחש סתם ואינו יודע אם יזכיר כו״ם אם לאו מותר והכי איתא בירושלמי » (בית יוסף יו״ד קנ״ה)
« מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ עַקְרָב אוֹ נָחָשׁ מֻתָּר לִלְחשׁ עַל מְקוֹם הַנְּשִׁיכָה וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וּלְחַזֵּק לִבּו » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה י״א)
« אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַדָּבָר מוֹעִיל כְּלוּם הוֹאִיל וּמְסֻכָּן הוּא הִתִּירוּ לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה י״א)
| La situation | Le psak | La source |
|---|---|---|
| Incantation ordinaire, on ignore ce qu’elle nomme | Permis | שו״ע יו״ד קנ״ה:א |
| On sait qu’elle nomme une idole | Interdit — אפילו אם יודע שודאי ימות | שו״ע יו״ד קנ״ה:א |
| L’officiant est un apikoros | Interdit même une incantation ordinaire, même s’il est expert | שו״ע יו״ד קנ״ה:א · ש״ך ס״ק ח |
| Apprendre l’incantation de lui | Interdit | רמ״א יו״ד קנ״ה:א |
| Dire une formule sur une morsure de serpent, pour apaiser le malade | Permis, même le Chabbat — bien que cela ne serve à rien | רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה י״א |
« עובד כוכבים שבא לרפאות את ישראל ואמר ליה קח ממים אלו או מאילן פלוני שהם של אלילים אסור » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ב)
« אבל אם אמר לו קח ממים אלו או מאילן זה ולא הזכיר לו שם אלילי » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ב)
« אעפ״י שאין מאותם מים ואותו אילן מצויים אלא של אלילים מותר כיון שלא תלה הרפואה במה שהם אלילים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ב)
« ויש אוסרים גם בזה אפילו באומר לו הבא עלים סתם והביא לו מעצי אשרה » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ב)
« ודוקא שאומר לו שאין לו רפואה אלא במים אלו או מאילן זה שאז נראה לו כאילו הישראל נותן ממשות באליל » (טור יו״ד קנ״ה)
« ונראה כוונתו דבודאי בהזכרת שם אליל לחוד אין איסור דלסימן בעלמא נקטיה לידע היכן אותן המים בנמצא » (ט״ז יו״ד קנ״ה ס״ק ג)
« על כן אין איסור אלא בצירוף שאומר שאין לו רפואה כו » (ט״ז יו״ד קנ״ה ס״ק ג)
| Ce qu’il dit | Le psak | La source |
|---|---|---|
| Il nomme l’idole et dit qu’il n’y a de remède que là | Interdit | שו״ע יו״ד קנ״ה:ב |
| Il ne la nomme pas, même s’il n’en existe pas d’autre | Permis | שו״ע יו״ד קנ״ה:ב |
| Il ne la nomme pas, mais la désignation ne s’explique que par elle | Interdit selon le Ba’h — et le Chakh conclut que le Mehaber le concède | ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט · באר היטב ס״ק ה |
| « apporte des feuilles » sans plus, et il apporte du bois d’une achéra | ויש אוסרים — mais l’accord des décisionnaires est comme le premier avis | שו״ע יו״ד קנ״ה:ב · ש״ך ס״ק י״א |
« א׳ הוא כשאותן מים או אילן מצויין יותר והעובד כוכבים אומר קח מאלו אסור אפי׳ לא אמר בפירוש קח מאלו של אליל » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט)
« הב׳ הוא כשאין מצוי אלו ואמר קח מאלו של אליל נמי אסור ואין היתר אלא כשאין מצוי יותר וגם לא אמר קח מאלו כו׳ דלא כהש״ע ודלא כהדרישה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט)
« ולפעד״נ גם דעת הדרישה כן גם המחבר נראה שמודה לזה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט)
« ויש אוסרין כו׳. והסכמת הפוסקים כסברא הראשונה וכ״פ האו״ה שם » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״א)
« אפילו. והסכמת הפוסקים כסברא הראשונה וכ״פ האו״ה. ש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ו)
« אבל בירוש׳ דפ׳ אין מעמידין לא משמע הכי דהתם אמרינן בהדיא שאפילו אמרו לו הבא עלין סתם והביא לו מעצי אשרה ימות ואל יתרפא בהן » (בית יוסף יו״ד קנ״ה)
« בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה אפי׳ דרך הנאתן ושלא במקום סכנה כדרך הנאתן אסור » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ג)
« שלא כדרך הנאתן מותר חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ג)
« מִי שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁרְפוּאָתוֹ בְּדָבָר פְּלוֹנִי מֵאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה עוֹשִׂין » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ו׳)
« וּמִתְרַפְּאִין בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנָה אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהֶן » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ו׳)
« בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין מִתְרַפְּאִין בִּשְׁאָר אִסּוּרִים אֶלָּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה. בִּזְמַן שֶׁהֵן דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ח׳)
« אֲבָל שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן כְּגוֹן שֶׁעוֹשִׂין לוֹ רְטִיָּה אוֹ מְלוּגְמָא מֵחָמֵץ אוֹ מֵעָרְלָה » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ח׳)
« חוּץ מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וּבָשָׂר בְּחָלָב שֵׁהֵן אֲסוּרִים אֲפִלּוּ שֵׁלֹּא דֵּרֵךְ הֲנָאָתָן » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ח׳)
| Danger ? | Comment est-ce pris ? | Le psak | La source |
|---|---|---|---|
| Oui | כדרך הנאתן | Permis | שו״ע יו״ד קנ״ה:ג |
| Non | כדרך הנאתן | Interdit | שו״ע יו״ד קנ״ה:ג |
| Non | שלא כדרך הנאתן | Permis — pour un besoin de guérison, et dans les interdits de profit | שו״ע יו״ד קנ״ה:ג · ש״ך ס״ק י״ג |
| Non | כלאי הכרם ובשר בחלב | Interdit même hors du mode d’usage | שו״ע יו״ד קנ״ה:ג · רמב״ם יסודי התורה פ״ה |
| Idolâtrie, unions interdites, effusion de sang | Interdit même en danger | רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ו׳ | |
| Non | איסורי הנאה מדרבנן | Permis même selon le mode d’usage | רמ״א יו״ד קנ״ה:ג |
| Non | יין נסך בזמן הזה — מרחץ | Permis à un malade, non à un bien portant | רמ״א יו״ד קנ״ה:ג · ש״ך ס״ק ט״ז-י״ז |
| Le remède existe sous une forme permise | אין מתירין שום דבר איסור | רמ״א יו״ד קנ״ה:ג | |
« י״א דכל איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)
« ואפי׳ יין נסך בזמן הזה מותר להתרפאות בו ולעשות ממנו מרחץ אע״פ שהוא כדרך הנאתן » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)
« ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור הואיל ואין בו סכנה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)
« מותר לשרוף שרץ או שאר דבר איסור ולאכלו לרפואה אפילו חולה שאין בו סכנה חוץ מבעצי עבודת כוכבי » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)
« וכל חולה שמאכילין (לו) איסור צריכים שתהא הרפואה ידועה או על פי מומחה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)
« ואין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע״פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)
« לצורך רפואה אבל שלא לצורך רפואה אפי׳ שלא כדרך הנאתן אסור הרא״ש פרק כל שעה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״ג)
« כלו׳ דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן וכדלעיל סימן קכ״ג וקכ״ד וכמה דוכתי » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט״ז)
« ולעשות ממנו מרחץ לחולה. אבל לבריא לא דסיכה בכלל שתיה או״ה שם » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״ז)
« אפי׳ הוא מאיסורי הנאה דקי״ל כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי עבודת כוכבים ויי״נ ריב״ש סי׳ רכ״ה וכן נראה דעת הרב » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״ט)
« הרפואה ידועה כו׳. עיין בא״ח סי׳ שכ״ח ותרי״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק כ)
« אבל לחולה מותר דעובדי כוכבים בזה״ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ח)
« ואפילו איסורי הנאה דקי״ל כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי עבודת כוכבים ויי״נ. ריב״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ט)
« ידועה. ע״פ מה שנתבאר בא״ח סימן שכ״ח וסימן תרי״ח » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק י)
« עיין במשנה למלך פ״ה מיסודי תורה דדוקא אם המאכל מצד עצמו היא שלא כדרך הנאתן שמעורב בו דבר מר או חם ביותר » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ו)
« אבל אם המאכל מצד עצמו הוא טוב אלא שהוא אוכל אכילה גסה וכיוצא נסתפק שם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ו)
« וכ׳ דאף אם נאמר לקולא מ״מ אסור לבלוע מאיסורי תורה לרפואה במקום דליכא סכנה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ו)
« באם צריך להאכילו חמץ בפסח לא יתן לו החמץ ביחידי דילמא אתי למיכל מיניה וכה״ג אמרינן לענין קריאה לאור הנר » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ה)
« ונראה דאף אם אחר מזומן מיד דוקא בחמץ בפסח צריך לעשות כן אבל לא בשאר איסורים » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ה)
« עיין בתשובת שמש צדקה חי״ד סימן כ״ח שנשאל במי שיש לו חולי הלב וצוו הרופאים לשתות מים הנעשים מתמצית עשבים » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ז)
« והשיב להיתר מכמה טעמים. חדא דחולי הלב י״ל דהוא חולי שיב״ס ועוד דהחומץ נט״ל » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ז)
« עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סי׳ ה׳ שנסתפק בחולה שאב״ס והוצרך בשבת לרפואה אכילת פירות ולא נמצאו רק מאותן שנשרו בשבת אם מותר להאכילו » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ח)
| Question | Réponse | Autorité |
|---|---|---|
| La maladie est-elle assez grave pour que la question se pose ? | Celle pour laquelle on profane le Chabbat | שו״ע יו״ד קנ״ה:א |
| Le soignant est-il un expert reconnu du public ? | Si oui, permis — il ne ruine pas son métier | ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ג |
| Le soin est-il rémunéré ? | בכל ענין מותר, וכן נהגו להקל | רמ״א יו״ד קנ״ה:א · ש״ך ס״ק ו |
| Doute entre la vie et la mort ? | Interdit ; mais si la mort est certaine, permis | שו״ע יו״ד קנ״ה:א · ט״ז ס״ק ב |
| Peut-on suivre son avis sur un remède ? | Oui — mais on ne l’achète pas de lui | שו״ע יו״ד קנ״ה:א · ש״ך ס״ק ד-ה |
| Une incantation ? | Permise si l’on ignore ce qu’elle nomme ; interdite sinon, même au prix de la vie | שו״ע יו״ד קנ״ה:א · ש״ך ס״ק ז-ח |
| Un remède désigné comme appartenant à un culte ? | Selon ce qu’il dit — et selon ce qu’il laisse entendre (Ba’h) | שו״ע יו״ד קנ״ה:ב · ש״ך ס״ק ט |
| Un remède fait d’un interdit ? | Danger d’abord ; puis le mode d’usage | שו״ע יו״ד קנ״ה:ג |
| Y a-t-il une voie permise ? | Alors rien d’interdit n’est permis — tant qu’il n’y a pas de danger | רמ״א יו״ד קנ״ה:ג |
| Le remède est-il attesté ? | Il faut qu’elle soit connue, ou par un expert | רמ״א יו״ד קנ״ה:ג · ש״ך ס״ק כ |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קנ״ה · ♥ Soutenir