Du texte du Mehaber à l’arbitrage du Chakh, du Taz,
du Baer Hetev et du Pit’hei Techouva — et, à chaque section, le renvoi au Rav
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ז (ג׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳
⚠ Avertissement de niveau :
Ce niveau n’est pas « Daat HaRav » : le Choulhan Aroukh HaRav
(Admour HaZaken) ne couvre pas le Yoreh De'ah, donc pas le Siman 157.
Et sur cette matière-ci, il n’est pas non plus un niveau de décision :
il expose la psika, et chaque section se termine par le renvoi au Rav.
Rédaction et iyun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
Comment lire ce niveau. C’est le siman le plus grave de cette section, et le seul où ce niveau ne conclut jamais. Chaque affirmation y est ancrée dans le texte du Choulhan Aroukh, dans un nossé kelim nommé, ou dans un posek vérifiable. Sur le Yoreh De’ah il n’y a ni Michna Beroura — elle ne commente que l’Orach Chaim — ni Choulhan Aroukh HaRav : l’Admour HaZaken n’a pas écrit le Yoreh De’ah, et son nom ne paraîtra donc pas ici. Les Nekoudot HaKessef n’écrivent rien sur ce siman. Le Aroukh HaChoulhan n’est pas cité : son texte sur ce siman ne nous est pas accessible, et l’on ne cite pas ce que l’on ne peut pas vérifier. Restent le Chakh (19 ס״ק), le Taz (11 ס״ק), le Baer Hetev (15 ס״ק) et le Pit’hei Techouva (18 ס״ק). Aucune ligne de cette page n’est une instruction pratique. Les questions de ce siman se posent à un Rav ; là où une vie est en jeu, elles se posent aussi aux autorités et aux secours.
Toute lecture pratique de ce siman commence par une seule question : la situation relève-t-elle du régime général ou du régime des trois transgressions. Les deux ne partagent aucun paramètre, et transporter un allègement de l’un vers l’autre est l’erreur que les nossei kelim reprennent le plus souvent.
| Question | Régime général | Les trois transgressions |
|---|---|---|
| Ce sur quoi la règle se mesure | La profanation du Nom | La gravité propre de l’acte |
| En secret | יעבור ואל יהרג | יהרג ואל יעבור |
| Le persécuteur ne veut que son profit | יעבור ואל יהרג | יהרג ואל יעבור |
| Hors de la שעת הגזרה | Dépend du reste | Sans effet |
| Ce qui borde l’interdit | Hors sujet | Compris — sauf לפני עור |
| Le Juif subit sans agir | Sans objet | אין צריך ליהרג — Rama |
« דטעמא משום דהני לאו משום חלול השם הוא דאסירי אלא מפני חומר עצמן הלכך בכל ענין אסירי » (בית יוסף יו״ד קנ״ז)
Et lema’assé — demande à ton Rav. Savoir de quel côté de cette ligne se trouve une situation réelle n’est pas une opération de lecture : c’est une qualification, et elle appartient au Rav. Cette page ne la fait pas.
על איזה עבירות יהרג ואל יעבור. ובו ג׳ סעיפים:
כל העבירות שבתורה חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג אם הוא בצינעה יעבור ואל יהרג ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי אם העובד כוכבי׳ מכוין להעבירו על דת: הגה ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה (ר״ן פרק לולב הגזול ורשב״א וראב״ד וריב״ש סימן שפ״ז) ובמקום שאמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון מכל מקום בדבר שיש חשש סכנה אין צריך להוציא ממונו על זה. (מהרי״ו סימן קנ״ו) ואם הוא בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישראל חייב ליהרג ולא יעבור אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת (אפילו על ערקתא דמסאנא) (ב״י) אבל אם אינו מכוין אלא להנאתו יעבור ואל יהרג ואם הוא שעת הגזיר׳) (על ישראל לבדם) (ב״י בשם נ״י) אפילו אערקתא דמסאנא (פירוש רצועת המנעל) יהרג ואל יעבור: הגה ודוקא אם רוצים להעבירו במצות לא תעשה אבל אם גזרו גזרה שלא לקיים מצות עשה אין צריך לקיימו ושיהרג (ר״ן פרק במה טומנין ונ״י פרק סורר ומורה) מיהו אם השעה צריכה לכך ורוצה ליהרג ולקיימו הרשות בידו (מהרי״ק שורש פ״ח בשם הר״ן) ובעבודת כוכבים ג״ע ש״ד אפילו בצינעה ושלא בשעת הגזרה ואפי׳ אין העובד כוכבים מכוין אלא להנאתו יהרג ועל יעבור: הגה ודוקא כשאומרים לו לעשות מעשה כגון שאומרים לאיש לגלות ערוה או שיהרג אבל אם אונסים לאשה לבא עליה או שרוצים להשליכו על התינוק להרגו או שהוא כבר מוקשה ורוצים לאנס אותו לערוה אין צריך ליהרג (ב״י בשם תוספות ור״ן פרק כ״ש) וכל איסור עבודת כוכבים וג״ע וש״ד אע״פ שאין בו מיתה רק לאו בעלמא צריך ליהרג ולא לעבור אבל אלאו דלפני עור לא תתן מכשול יעבור ואל יהרג (ר״ן פרק כ״ש ופרק בן סורר ומורה) ועובד כוכבים הבא על בת ישראל אינו בכלל גילוי עריות (ב״י בשם הרמב״ן והפוסקים הנ״ל) עובדי כוכבים שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא יתנו להם אחד מהם (משנה פ׳ ח׳ דתרומות והרמב״ם פ״ה מהלכות יסודי התורה) אלא א״כ יחדוהו ואמרו תנו לנו פלוני (ב״י בשם רש״י ור״ן) ויש אומרים דאפילו בכה״ג אין למסרו אא״כ חייב מיתה כשבע בן בכרי (רמב״ם פ׳ הנזכר) וכן נשים שאמרו להן עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה יטמאו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל כל מקום שנאמר יהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג אע״פ שחלל השם מכ״מ נקרא אנוס ופטור ודוקא שלא יוכל לברוח אבל אם יכול לברוח ואינו עושה הרי הוא ככלב שב על קיאו ונקרא עובר במזיד (ב״י בשם הרמב״ם פ״ה דיסודי התורה) :
ב. אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבי׳ כדי שלא יהרגוהו אבל אם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי משנה מלבושו בשעת הגזר׳ מותר כיון שאינו אומר שהוא עובד כוכבי׳: הגה ואפי׳ לובש כלאים (נ״י פרק הגוזל בתרא) ואע״ג דאסור לומר שהוא עובד כוכבים מכ״מ יוכל לומר להם לשון דמשתמע לתרי אפין (נמוקי יוסף פ׳ הגוזל) והעובדי כוכבים יבינו שהוא אומר שהוא עובד כוכבי׳ והוא יכוין לדבר אחר וכן אם יוכל להטעותם שהם סוברים שהוא עובד כוכבים שרי (ת״ה סי׳ קצ״ז) וכן בדרך זה מי שלבו העלה טינא וחושק באשת איש אם תוכל אשתו לבא אליו ושיסבור שבא על הערוה שרי (שם בנ״י) וכל זה לא שרי רק במקום סכנה אבל שלא במקום סכנה כגון שילבש בגדי עובד כוכבים שלא יכירוהו שהוא יהודי ויעבור מכס או כדומה לזה אסור. (אשיר״י ונ״י פרק הגוזל בתרא ות״ה סימן קצ״ו ושאר פוסקים):
ג. מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו (וי״א דבשעת הגזרה אסור (כל בו) ועיין לעיל סימן ק״נ):
Et lema’assé — demande à ton Rav. Le texte est donné entier pour que rien de ce qui suit ne soit lu hors de lui. Il n’est pas une base de décision à lui seul : les nossei kelim en déplacent plusieurs clauses, et la qualification d’un cas réel n’y figure pas.
« חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים » (שו״ע יו״ד קנ״ז:א)
« ובעבודת כוכבים ג״ע ש״ד אפילו בצינעה ושלא בשעת הגזרה ואפי׳ אין העובד כוכבים מכוין אלא להנאתו » (שו״ע יו״ד קנ״ז:א)
« ודוקא כשאומרים לו לעשות מעשה » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
« אבל אלאו דלפני עור לא תתן מכשול יעבור ואל יהרג » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
« ועובד כוכבים הבא על בת ישראל אינו בכלל גילוי עריות » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
Trois allègements, et un seul régime : celui qui subit sans agir, le commandement de לפני עור, et un cas que la glose sort de la catégorie de גילוי עריות. Chacun est borné à son tour par le Chakh — le troisième ne vaut, au ס״ק י״ד, que d’une célibataire.
« ובודאי שדברים אלו אינם ג״ע ממש אלא שעובר בהן בלא תקרבו לגלות ערוה שהוא לאו דג״ע » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק י)
« ומכל מקום משמע דבערוה דרבנן לכ״ע יעבור ואל יהרג ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק י)
« אבל במה שאינו אסור מה״ת רק מדרבנן אף שהוא מאביזרא דג״ע או עבודת כוכבים לא אמרינן יהרג ואל יעבור » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק י״ב)
Le Chakh suit le Rambam et fait de לא תקרבו un véritable commandement négatif ; il borne aussitôt sa portée à ce qui est fait דרך חיבת ביאה, et écarte l’ervah d’ordre rabbinique. Le Noda BiYehouda pose la même borne sous une forme générale, et relève une tension entre deux ס״ק du Chakh.
Et lema’assé — demande à ton Rav. Ce qui est exposé ici est l’état des positions, non un mode d’emploi. Aucun des cas de ce paragraphe ne se reconnaît depuis une page : le savoir relève de la question posée à un Rav, et, lorsqu’une vie ou une intégrité est en cause, des autorités compétentes.
« ואם הוא בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישראל חייב ליהרג ולא יעבור » (שו״ע יו״ד קנ״ז:א)
« אֵין פַּרְהֶסְיָא פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם » (סנהדרין ע״ד ע״ב)
« דוקא ואין ר״ל בפניהם ממש אלא שיודעין מהעבירה » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ד)
« ואין ר״ל בפניהם ממש אלא שיודעים מהעבירה » (באר היטב יו״ד קנ״ז ס״ק ג)
Le Baer Hetev reprend la formule du Chakh telle quelle : c’est la position exposée, et elle élargit sensiblement le champ du seif.
« ולכאורה נראה דדוקא ישראל ולא גרים כדאיתא במסכת סוטה דף כ״ו ע״א דבני ישראל משמע למעוטי גרים » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק ז)
L’homme lui-même compte-t-il dans les dix ? Les femmes s’y joignent-elles ? Les convertis ? Le Pit’hei Techouva renvoie au siman 2, incline puis se reprend. Sur ce point, le siman ne fournit pas de réponse.
Et lema’assé — demande à ton Rav. Le compte fait basculer tout le régime, et il n’est pas déterminable depuis un texte : il dépend de faits — qui sait, ce qui se saura, dans quel délai. La question se pose au Rav.
« אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת » (שו״ע יו״ד קנ״ז:א)
« אבל אם אינו מכוין אלא להנאתו יעבור ואל יהרג » (שו״ע יו״ד קנ״ז:א)
« אבל אם אינו מכוין אלא להנאת עצמו אסור להחמיר ונקרא חובל בעצמו וצריך לעבור ואל יהרג » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ב)
« אבל אם אינו מכוין אלא להנאת עצמו אסור להחמיר ונקרא חובל בעצמו וצריך לעבור ואל יהרג » (באר היטב יו״ד קנ״ז ס״ק א)
Le curseur ne se contente pas d’alléger : il rend la rigueur elle-même interdite. C’est la position de Rabbenou Yerou’ham, rapportée par le Chakh et reprise mot pour mot par le Baer Hetev.
« וכתב הב״ח ס״ב דאפילו בפרהסיא אינו רשאי למסור נפש כיון דאינו מתכוין אלא להנאת עצמו » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ב)
« אבל מדברי הפרישה ס״ג מבואר דבפרהסיא רשאין למסור נפש » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ב)
Le Ba’h et le Perisha divergent, et le Chakh ne tranche pas entre eux : il ajoute seulement que là où l’heure l’exige, tous concèdent.
Et lema’assé — demande à ton Rav. Établir ce que veut celui qui contraint est une question de fait, et le siman en fait dépendre l’interdiction comme la permission. Cette page n’en juge aucune. Elle se pose au Rav.
« ואם הוא שעת הגזיר » (שו״ע יו״ד קנ״ז:א)
« וְהוּא שֶׁיַּעֲמֹד מֶלֶךְ רָשָׁע כִּנְבוּכַדְנֶצַּר וַחֲבֵרָיו וְיִגְזֹר גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל לְבַטֵּל דָּתָם אוֹ מִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ג)
« אבל אם הגזרה היא על כל מדינת מלכותו אע״פ שהישראלים בכלל לאו שעת השמד מיקרי » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ו)
« ודוקא אם רוצים להעבירו במצות לא תעשה אבל אם גזרו גזרה שלא לקיים מצות עשה אין צריך לקיימו ושיהרג » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
La première condition tient au destinataire du décret : il doit viser Israël en tant que tel. La seconde tient à son objet : un commandement négatif. Une mesure générale, ou un décret qui empêche seulement d’accomplir, ne remplit pas la définition.
« והב״ח פסק דבשעת הגזרה אפי׳ לא מכוון להנאת עצמו יהרג ואל יעבור » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ז)
« ולכן י״ל דספק נפשות להקל » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ז)
« וכ״ה ברמב״ם פרק ה׳ דיסודי התורה בהדיא כגון שיעמוד רשע לבטל דתם » (ט״ז יו״ד קנ״ז ס״ק ג)
Le Chakh et le Taz refusent tous deux la thèse du Ba’h, mais leurs raisons ne se recouvrent pas : le Taz écarte par le texte du Rambam, le Chakh par la règle du doute en matière de vies. Le Baer Hetev rapporte les deux au ס״ק ד.
Et lema’assé — demande à ton Rav. Qualifier une époque de שעת הגזרה n’appartient pas à un lecteur, et le siman lui-même l’entoure de deux conditions. Cette page expose les conditions ; elle ne dit d’aucune époque qu’elle les remplit.
« ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
« מכל מקום בדבר שיש חשש סכנה אין צריך להוציא ממונו על זה » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
« אבל מצות עשה אפילו מצוה עוברת א״צ לבזבז יותר מחומש » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ג)
« ואם יש סכנת אבר צ״ע אי דמי לממון או לנפש » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ג)
« ונראה לקולא » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ג)
Deux choses différentes. La première est une règle : le cinquième pour un commandement positif. La seconde est une question laissée en צ״ע, avec une inclinaison — et une inclinaison n’est pas une décision.
« ועיין בסוף ספר תיבת גומא חקירה ד׳ שכתב דבל״ת שאין בו מעשה כמו להניח חמץ שלא יבער וכדומה י״ל דאין מחויב לבזבז ממונו » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק ד)
« והשיב דודאי חייב ניתן כל ממונו ואפילו היכא דאיכא איסורי דרבנן » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק ד)
Le Teivat Goma distingue le commandement négatif qui demande un acte de celui qui n’en demande aucun ; le Radbaz, à l’autre bout, écrit qu’on donne tout son argent pour trouver de quoi manger de permis, jusqu’au rabbinique. Les positions rapportées ne se rejoignent pas, et le Pit’hei Techouva ne les réduit pas.
Et lema’assé — demande à ton Rav. La proportion — tout, un cinquième, rien — dépend du type de commandement, du risque, et de faits que la page ne connaît pas ; et sur le membre en danger la question est expressément laissée ouverte. Elle se pose au Rav.
« ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי » (שו״ע יו״ד קנ״ז:א)
« כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁו » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ד)
« והב״ח פסק כהרמב״ם דכל מי שדינו לעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה״ז מתחייב בנפשו וכן דעת הב״י » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק א)
« ובהג״א ממהרי״ח רפ״ק דכתובות כתבו אם רוצה להחמיר על עצמו וליהרג היכא דקי״ל יעבור ואל יהרג צ״ע אי שרי או לא » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק א)
« והב״ח פסק כהרמב״ם דכל מי שדינו לעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה״ז מתחייב בנפשו ויש פוסקים חולקים על זה » (באר היטב יו״ד קנ״ז ס״ק א)
Le Mehaber écrit רשאי ; le Rambam, le Beit Yossef, le Ramban et le Ba’h écrivent מתחייב בנפשו ; les Hagahot Achri laissent la question en צ״ע. Le Baer Hetev résume la situation en une ligne : certains décisionnaires sont en désaccord.
« ונראה דלפי הענין ושרואין אנו כוונתו מורין לו » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק א)
« דאותן קדושים ששחטו עצמן שלא סמכו דעתם לעמוד בנסיון קדושים גמורים הם » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק א)
La seule chose que le Chakh donne comme conclusion est une manière d’instruire : selon le cas, et selon ce qu’on discerne de l’intention de l’homme. La seconde citation appartient à une discussion distincte, que le Chakh rapporte au nom des Hagahot Semak, et il note aussitôt que certains la contestent.
Et lema’assé — demande à ton Rav. C’est la seule question du siman dont la réponse est écrite comme une hora’a — une instruction donnée à un homme, dans son cas, par celui qui voit son intention. Une page ne peut ni la donner ni la préparer. Elle se pose au Rav.
C’est la matière la plus lourde du siman, et c’est aussi celle où le Rambam lui-même a écrit une clause pour empêcher que sa décision serve de règle. Ce qui suit est un exposé des positions, dans l’ordre où elles se présentent — rien d’autre.
« עובדי כוכבים שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא יתנו להם אחד מהם » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
« וכן נשים שאמרו להן עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה יטמאו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
« אלא א״כ יחדוהו ואמרו תנו לנו פלוני » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
« ויש אומרים דאפילו בכה״ג אין למסרו אא״כ חייב מיתה כשבע בן בכרי » (רמ״א יו״ד קנ״ז:א)
« אִם הָיָה מְחֻיָּב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יִתְּנוּ אוֹתוֹ לָהֶם. וְאֵין מוֹרִין לָהֶם כֵּן לְכַתְּחִלָּה » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ה)
Le Rama rapporte les deux avis sans trancher entre eux. Le second est celui du Rambam, qui suit Resh Lakich contre Rabbi Yo’hanan — et le Beit Yossef relève que c’est contraire à la règle ordinaire.
« ולענין הלכה יש לנו לפסוק כן כר״ל ולא ימסרוהו אא״כ חייב מיתה כשבע בן בכרי כדעה השניה שהביא רמ״א כאן » (ט״ז יו״ד קנ״ז ס״ק ז)
« ונראה לי שעיקר החטא היה במה שריב״ל עצמו הלך ומסרו והיה לו להניח הדבר ביד המון העם שיעשו מה שירצו » (ט״ז יו״ד קנ״ז ס״ק ז)
« ועוד נראה לי דבמקום שאין מוסרין אותו אין חילוק בין מסירה למיתה או לשאר יסורים או אפילו לממון » (ט״ז יו״ד קנ״ז ס״ק ח)
Le Taz retient l’avis restrictif, et il lit le récit du Yerouchalmi comme un reproche portant non sur le résultat mais sur l’auteur du geste. Puis il étend la rigueur : là où l’on ne livre pas, on ne livre à rien — ni à la mort, ni aux souffrances, ni à une perte d’argent.
« וכתב הרמב״ם ומכל מקום אין מורין להם כן לכתחלה וכ׳ ד״מ בשם הגה״מ שצריך לחזור לכתחלה על כל צדי צדדים קודם שימסרוהו » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק ט״ו)
« אבל עכ״פ מחוייבים למחות ביד מי שרוצה למסור בידים » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק י״ג)
Le Rambam écrit qu’on n’enseigne pas cela d’avance ; le Darkhei Moché, par le Chakh, ajoute l’obligation d’avoir épuisé tous les côtés ; et le Noda BiYehouda, dans le cas concret qui lui fut soumis, écrit qu’il faut au minimum protester contre celui qui veut livrer de ses mains.
« והשיב שאינו מחוייב זולת ממדת חסידות. אולם אם יש ספק סכנת נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מודאי דחבריה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק ט״ו)
« שכתב בשם הרשב״א בתשובה דאפילו היתה אחת כבר מחוללת יטמאו כולם ולא ימסרו אותה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק ט״ז)
« שכתב דלכתחלה אם בא אצלם מי שחייב מיתה ויש לחוש שיהיו מוכרחים למוסרו אסור להם לקבלם להיות אצלם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק י״ד)
Le membre offert pour la vie d’autrui, la femme déjà profanée, et l’accueil de celui qui pourrait devoir être livré. Sur la première le Radbaz répond, sur la deuxième le Dagoul MeRevava conteste, sur la troisième le Beit Yaakov lit la clause du Rambam d’une manière qui la rend préventive.
Et lema’assé — demande à ton Rav. Sur cette matière, la page s’arrête ici et n’ira pas plus loin. Le Rambam a écrit qu’on n’enseigne pas cela d’avance ; le Chakh a écrit qu’il faut d’abord avoir épuisé tous les côtés ; le Taz a écrit que celui qui a tranché lui-même a été repris. Aucune situation réelle ne se traite depuis un texte, et celle-ci moins que toute autre : elle se pose à un Rav, et, s’il y va d’une vie, aux autorités.
« אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבי׳ כדי שלא יהרגוהו » (שו״ע יו״ד קנ״ז:ב)
« אבל אם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי משנה מלבושו בשעת הגזר׳ מותר כיון שאינו אומר שהוא עובד כוכבי » (שו״ע יו״ד קנ״ז:ב)
« היינו שגזרו שיהרג כל הנקרא בשם יהודי אבל אם גזרו שמד על כל מי שלא ילבש לבוש עובד כוכבים יהרג ואל יעבור » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק י״ז)
« וכל זה לא שרי רק במקום סכנה » (רמ״א יו״ד קנ״ז:ב)
« אבל משום ממון כגון ליפטר מן המכס או מס נראה דעת הרב דאסור » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק י״ח)
La première borne renverse la permission quand le décret porte précisément sur le vêtement. La seconde est écrite dans la glose elle-même : hors d’un lieu de danger, rien de tout cela n’est permis — et le Chakh précise que l’argent n’est pas un lieu de danger.
« וכתב מהרש״ל שם דוקא לת״ח התירו דלא חיישינן שמא יתפקר לזלזל יותר » (ש״ך יו״ד קנ״ז ס״ק י״ח)
« דרש״ל מיירי ביש לו ממון ליתן המס אז לא שרי אלא בת״ח אבל אם אין לו גם בשאר בני אדם רשאי לומר לישנא דמשתמע לתרי אפי » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ז ס״ק י״ח)
Le Maharchal réserve la parole à double entente au תלמיד חכם ; le Beit Yaakov, par le Pit’hei Techouva, restreint cette réserve au cas où l’homme a de quoi payer.
« מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו » (שו״ע יו״ד קנ״ז:ג)
« וי״א דבשעת הגזרה אסור » (רמ״א יו״ד קנ״ז:ג)
« ולפ״ז לההיא דעה שמביא בש״ע סימן קנ״ה סעיף ג׳ שאוסרין אפילו בעלין סתם משום לא ידבק בידך וגו׳ יש לאסור גם כאן » (ט״ז יו״ד קנ״ז ס״ק י״א)
Le Mehaber permet ; le Rama rapporte un avis qui interdit à l’heure du décret ; et le Taz observe que selon l’avis rapporté au siman 155, il y aurait lieu d’interdire ici aussi. Ce seif n’est donc pas une permission simple, et il se lit avec les simanim ק״נ · 150 et קנ״ה · 155.
Et lema’assé — demande à ton Rav. Ces deux seifim touchent à ce qu’un homme dit de lui-même et à ce qu’il fait pour se sauver ; la glose du Rama y attache une condition — le lieu de danger — que rien dans une page ne permet de constater. La question se pose au Rav.
| La question | Ce que les sources exposent | Où c’est écrit |
|---|---|---|
| Une transgression ordinaire, en secret | יעבור ואל יהרג | שו״ע יו״ד קנ״ז:א |
| La même, devant dix Juifs qui le sauront | יהרג ואל יעבור — si le persécuteur vise la religion | שו״ע יו״ד קנ״ז:א · ש״ך ס״ק ד |
| La même, le persécuteur ne visant que son profit | יעבור ואל יהרג — et se montrer strict est interdit | שו״ע יו״ד קנ״ז:א · ש״ך ס״ק ב |
| Une שעת הגזרה | Deux conditions : viser Israël seul, et porter sur un לא תעשה | רמ״א יו״ד קנ״ז:א · ש״ך ס״ק ו · ט״ז ס״ק ג |
| Les trois transgressions | Aucun curseur ne joue — sauf celui qui subit sans agir | שו״ע ורמ״א יו״ד קנ״ז:א · בית יוסף |
| L’argent, pour un לא תעשה | Tout ce qu’il possède | רמ״א יו״ד קנ״ז:א |
| L’argent, pour une מצות עשה | Le cinquième | ש״ך ס״ק ג |
| Un membre en danger | Question laissée en צ״ע, avec une inclinaison indulgente | ש״ך ס״ק ג |
| Se laisser tuer là où la loi dit de transgresser | רשאי selon le Mehaber ; מתחייב בנפשו selon le Rambam et le Ba’h ; צ״ע selon les Hagahot Achri | שו״ע יו״ד קנ״ז:א · ש״ך ס״ק א · באר היטב ס״ק א |
| Livrer un homme désigné | Deux avis dans le Rama ; le Taz retient le second ; et de toute façon ואין מורין להם כן לכתחלה | רמ״א יו״ד קנ״ז:א · רמב״ם פרק ה׳ הלכה ה · ט״ז ס״ק ז · ש״ך ס״ק ט״ו |
| Dire qu’on est idolâtre | אסור, sans exception dans le seif | שו״ע יו״ד קנ״ז:ב |
| Changer de vêtement, parole à double entente | Permis au lieu de danger seulement ; non pour l’argent | רמ״א יו״ד קנ״ז:ב · ש״ך ס״ק י״ח · פתחי תשובה ס״ק י״ח |
| Fuir dans une maison de culte | Permis selon le Mehaber ; interdit à l’heure du décret selon un avis ; et voir le Taz | שו״ע ורמ״א יו״ד קנ״ז:ג · ט״ז ס״ק י״א |
Les נקודות הכסף n’écrivent rien sur ce siman. L’Aroukh HaChoul’han ne nous est pas accessible pour ce siman.
Et lema’assé — demande à ton Rav. Ce niveau donne la carte des positions ; il ne donne aucune décision, et sur ce siman il ne doit pas en donner. Toute question réelle — et il n’y en a aucune ici qui soit petite — se pose à ton Rav ; et lorsqu’une vie, la tienne ou celle d’un autre, est en cause, elle se pose en même temps aux autorités et aux services de secours.