Siman 158 runs to two seifim — the Shulchan Arukh says so itself: ובו ב׳ סעיפים. It is a grave matter, and the text carries its own limits: the seven nations, the absence of war, the land of Israel at the time when most fields were Jewish, the time of the Temple. This page sets out what the sources say, with their references, hardening nothing and softening nothing.
Subject: Those who serve idolatry, and saving them from death
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ח
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Seif 1 deals with two categories joined by one rule, and it ends with a clause that restricts the second. Seif 2 deals with an altogether different category, and its main verb is in the past tense: היו נוהגין בזמן הבית להרגם.
עובדי עבודת כוכבים להצילם מהמות. ובו ב׳ סעיפים:
עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות כגון שראה א׳ מהם שנפל לים אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה (דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם (ב״י בשם הרמב״ן) וכן מותר היה לנסות רפואה בעבד כנעני אם תועיל) (תוס׳ ומרדכי פא״מ ובסמ״ג) . במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו:
האפיקורסים והם שעובדים לעבודת כוכבים או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה כופר והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא׳ מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם אם יש בידו כח להרגם בסייף בפרהסיא היה הורג ואם לאו היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו כיצד ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר קדם ומסלקו והיה אומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו: הגה ועיין בחושן המשפט סימן תכ״ה מומרים שממרים עצמם לעבודת כוכבים ומטמאים עצמם בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין ולא מעלין אותם (תוספות פא״מ) ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו (ת״ה סימן קנ״ח):
« עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
The beraita that Rabbi Abbahu taught before Rabbi Yochanan is the source of seif 1; it straddles two pages:
« תָּנֵי רַבִּי אֲבָהוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הַגּוֹיִם וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה — לֹא מַעֲלִין » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« וְלֹא מוֹרִידִין, אֲבָל הַמִּינִין וְהַמָּסוֹרוֹת וְהַמְשׁוּמָּדִים — מוֹרִידִין וְלֹא מַעֲלִין » (עבודה זרה כ״ו ע״ב)
Before it, the gemara had raised the question of a wage, and Abaye answered by way of evasion:
« סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר, הָא דְּתַנְיָא: הַגּוֹיִם וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין — אַסּוֹקֵי בְּשָׂכָר שְׁרֵי, מִשּׁוּם אֵיבָה » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ ״קָאֵי בְּרִי אַאִיגָּרָא״, אִי נָמֵי ״נְקִיטָא לִי זִימְנָא לְבֵי דַוָּאר״ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
And the mishnah of the midwife, which gives the regime of enmity:
« יְהוּדִית מְיַלֶּדֶת אֲרַמִּית בְּשָׂכָר, אֲבָל לֹא בְּחִנָּם » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּשָׂכָר שְׁרֵי מִשּׁוּם אֵיבָה » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
On the meaning of לא מורידין, Tosafot bring the difficulty from Masekhet Soferim and resolve it by wartime:
« וי״ל דבירושלמי דקדושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה » (תוספות עבודה זרה כ״ו ע״ב)
« ואע״פ שסתם כנענים עובדי כוכבים ומזלות הם ועוברין על שבע מצות מכל מקום אין מורידין דרבינהו בקרא להתירא » (תוספות עבודה זרה כ״ו ע״ב)
And they give the distinction that runs through the whole siman — the strong hand and the evasion:
« י״ל דמורידין היינו כשידינו תקיפה בזה״ב אבל לא מעלין אף אין ידינו תקיפה היכא דאית ליה לאשתמוטי » (תוספות עבודה זרה כ״ו ע״ב)
On healing, Tosafot read Rashi thus:
« כפ״ה דאסור לרפאות בחנם אבל בשכר שרי משום איבה » (תוספות עבודה זרה כ״ו ע״ב)
The Tur gives the siman in four clauses, and his formulation on healing differs from the Mehaber’s:
« בזמן שישראל על אדמתם כנענים שירדו לבור או למקום סכנה אין על הרואה אותם להעלותן אפילו אם יתן לו שכר » (טור יו״ד קנ״ח)
« לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר ואם מתיירא מהם או משום איבה מרפאין אותם בשכר אבל לא בחנם » (טור יו״ד קנ״ח)
« ומכל מקום אין מורידין אותם לבור בידים » (טור יו״ד קנ״ח)
« אבל המינין והמוסרים ומומר אוכל נבלות להכעיס והאפיקורסים מורידין אותם בידים » (טור יו״ד קנ״ח)
The Beit Yosef brings the Ramban, who broadens the permission to heal:
« אבל היכא דאיכא איבה ודאי מותר דהא תנן יהודית מיילדת הארמאית בשכר » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« הלכך כיון דהיתירא משום איבה הוא בין בשכר בין בחנם נקיט עילה היכא דמצי » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
And he sets out, on אין מורידין, the reading the Taz will contest:
« ומשמע מדברי התוס׳ דלאו למימרא שאסור להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« ומיהו היכא דמקיימין ז׳ מצות משמע דאסור להורידם » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ » (ויקרא י״ט:ט״ז)
« וְאֵין זֶה רֵעֶךָ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
| Clause | What it establishes | Where |
|---|---|---|
| עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה | The subject, and its first limit: no war | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן | The second category, and its limit of place and time | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| אין מסבבים להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות | The rule: neither bring about death nor rescue | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה | Healing, and the exception of enmity | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם | The Rama’s gloss: for free too, if one cannot slip away | הגהת הרמ״א שם |
| במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד | The restricting clause: the sinner who persists | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו | And the one who does not persist: a mitzvah to save him | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| האפיקורסים והם שעובדים לעבודת כוכבים או העושה עבירות להכעיס | The definition of seif 2 | שו״ע יו״ד קנ״ח:ב |
| והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא׳ מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם | The verb in the past: in the time of the Temple | שו״ע יו״ד קנ״ח:ב |
| ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו | The Rama’s gloss: the one who returns | הגהת הרמ״א שם |
This siman is short and well commented: the Shach has seven ס״ק, the Taz one but a very long one, the Nekudot HaKesef one entry — referenced to the siman alone —, the Pitchei Teshuvah four and the Baer Hetev two.
« אבל בשעת המלחמה היו הורגין אותן בידים דאמרינן טוב שבעובדי כוכבים כו׳ כ״פ הב״ח והביא התוס׳ שכ״כ וכ״כ ב״י » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« כלומר אין מצוה להורגם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות בני נח » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« ומיהו היכא דמקיימי ז׳ מצות בני נח משמע דאסור להורידן ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« ומהרש״ל בביאורי סמ״ג הוכיח דפירושו דאסור להורידן עיין שם » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« תראה שאין הוכחתו כלום » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« דוקא ברועים החמירו משום דלא פסילי וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ג)
« לפי שהיו מרעין בהמות שלהן בשדות אחרות ובא״י בזמן שהיו רוב שדות של ישראל » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ד)
« בין עובד כוכבים בין ישראל » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ה)
« וכן המבזה ת״ח או המבזה חבירו בפני ת״ח וכך אמרו פ׳ חלק ר״ן ומביאו ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ו)
« והכי אמרינן לקמן סי׳ רמ״ג ס״ו שאין לו חלק לעוה״ב » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ו)
« עיין שם בסמ״ע ובמ״ש שם » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ז)
« הך ולא מורידין פירושו שיש איסור להורידן » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« פרש״י לא מצילין אותם מן הבור מן המיתה ולא מורידין אותן אל הבור להמיתן בידים » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« והב״י כתב כאן דהך אין מורידין אין פירושו שאסור להורידם אלא לומר שאין מצוה להורידם » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ואשתמיט מיניה סוגיא שלימה בפרק ארבע מיתות שזכרנו » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« אלא הכי קאמר שאין צווי מן התורה לבערם ורבנן אמרו שיש איסור בדבר אבל אם עשאו ודאי פטור » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« דכל שהוא בידים יש איסור בדבר להורידן אבל סיבוב בעלמא כגון סילוק הסולם שזכר בסעיף ב׳ שזהו אין איסור כאן כיון שאין עושה בידים » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ומו״ח ז״ל כתב דבכלל הך לישנא דבידים יש ג״כ איסור לקיחת הסולם דהוה כמו בידים » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ודוקא בידים ממש שיש בישראל חיוב מיתה אסרוהו רבנן בעובד כוכבים אבל סיבוב מיתה כגון לקיחת הסולם וכיוצא בו שבישראל פטור ממיתת ב״ד באנס עובד כוכבים מותר לכתחלה כל שאין בה משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ולא ק״מ דהא מבואר בב״י דהיינו דוקא כשאין מקיימים ז׳ מצות בני נח » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« והכי מוכח בתוס׳ בפ׳ ד׳ מיתות להדיא דהיכא דאין מקיימים ז׳ מצות בני נח חייבים מיתה והא דאסור להורידן היינו כשמקיימין » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« וודאי כל שאינן מקיימים שבע מצות בני נח לכופרים ומסורות דמיין » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« עי׳ בשאילת יעב״ץ ח״א סימן מ״ג שהשיג על החות יאיר בזה ודעתו להתיר ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« עבה״ט וע׳ בס׳ בית מאיר סי׳ י״ז סעיף ג׳ מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« עי׳ בתשובת עבודת הגרשוני סוף סי׳ י״ח » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ח ס״ק ג)
« עי׳ תב״ש לעיל סימן ב׳ ס״ק י״ח ועיין בפמ״ג על או״ח סימן ל״ז » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ח ס״ק ד)
« כתב הש״ך כלומר אין מצוה להרגן אע״פ שהם עוברין על ז׳ מצות בני נח ומיהו היכא דמקיימי ז׳ מצות בני נח אסור להורידן » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ובט״ז האריך בזה מחולק על הב״י ובנה״כ מתרץ דברי הב״י ע״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« וגזלנים דאורייתא מעלין » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« וכן המבזה ת״ח או המבזה חבירו בפני ת״ח » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
The two seifim take up, almost word for word, three consecutive halakhot from the laws of the murderer and the guarding of life. The Beit Yosef says so himself.
« הָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לְהַכְעִיס אֲפִלּוּ אָכַל נְבֵלָה אוֹ לָבַשׁ שַׁעַטְנֵז לְהַכְעִיס הֲרֵי זֶה אֶפִּיקוֹרוֹס » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)
« וְשֶׁכּוֹפְרִין בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה הָיָה מִצְוָה לְהָרְגָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)
« אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהָרְגָן בְּסַיִף בְּפַרְהֶסְיָא הוֹרֵג. וְאִם לָאו הָיָה בָּא עֲלֵיהֶן בַּעֲלִילוֹת עַד שֶׁיְּסַבֵּב הֲרִיגָתָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)
« אֲבָל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בֵּינֵינוּ וּבֵינָם מִלְחָמָה וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה מִיִּשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין מְסַבְּבִים לָהֶן הַמִּיתָה וְאָסוּר לְהַצִּילָן אִם נָטוּ לָמוּת » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁנָּפַל לַיָּם אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« וְאֵין זֶה רֵעֶךָ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרָה וְהָעוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ וְשׁוֹנֶה בּוֹ תָּמִיד כְּגוֹן רוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּקְרוּ בְּגֵזֶל וְהֵם הוֹלְכִים בְּאִוַּלְתָּן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״ב)
« אֲבָל יִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ תָּמִיד אֶלָּא עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לַהֲנָאַת עַצְמוֹ כְּגוֹן אוֹכֵל נְבֵלוֹת לְתֵאָבוֹן מִצְוָה לְהַצִּילוֹ וְאָסוּר לַעֲמֹד עַל דָּמוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״ב)
And the Beit Yosef refers expressly to this chapter:
« וכתב הרמב״ם בפרק ד׳ מהלכות רוצח דאפיקורסים הם ישראלים שכפרו בתורה ובנבואה » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
On what an apikoros is, the Rambam elsewhere gives a definition in three branches:
« שְׁלֹשָׁה הֵן הַנִּקְרָאִים אֶפִּיקוֹרְסִין. הָאוֹמֵר שֶׁאֵין שָׁם נְבוּאָה כְּלָל וְאֵין שָׁם מַדָּע שֶׁמַּגִּיעַ מֵהַבּוֹרֵא לְלֵב בְּנֵי הָאָדָם » (רמב״ם הלכות תשובה פרק ג׳ הלכה ח׳)
« וְהַמַּכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ. וְהָאוֹמֵר שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂה בְּנֵי הָאָדָם » (רמב״ם הלכות תשובה פרק ג׳ הלכה ח׳)
« אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« וגזלנים דאורייתא מעלין » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman 158 · ♥ Support us