Le siman 158 tient en deux seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ב׳ סעיפים. C’est une matière grave, et le texte porte lui-même ses limites : les sept nations, l’absence de guerre, la terre d’Israël au temps où la plupart des champs étaient juifs, le temps du Temple. Cette page expose ce que les sources disent, avec leurs références, sans rien durcir ni adoucir.
Sujet : Ceux qui servent le culte idolâtre, et les sauver de la mort
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ח
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le seif 1 traite de deux catégories réunies par une même règle, et il se termine par une clause qui en restreint la seconde. Le seif 2 traite d’une catégorie tout autre, et son verbe principal est au passé : היו נוהגין בזמן הבית להרגם.
עובדי עבודת כוכבים להצילם מהמות. ובו ב׳ סעיפים:
עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות כגון שראה א׳ מהם שנפל לים אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה (דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם (ב״י בשם הרמב״ן) וכן מותר היה לנסות רפואה בעבד כנעני אם תועיל) (תוס׳ ומרדכי פא״מ ובסמ״ג) . במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו:
האפיקורסים והם שעובדים לעבודת כוכבים או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה כופר והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא׳ מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם אם יש בידו כח להרגם בסייף בפרהסיא היה הורג ואם לאו היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו כיצד ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר קדם ומסלקו והיה אומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו: הגה ועיין בחושן המשפט סימן תכ״ה מומרים שממרים עצמם לעבודת כוכבים ומטמאים עצמם בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין ולא מעלין אותם (תוספות פא״מ) ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו (ת״ה סימן קנ״ח):
« עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
La braïta que Rabbi Abahou enseignait devant Rabbi Yohanan est la source du seif 1 ; elle est à cheval sur deux pages :
« תָּנֵי רַבִּי אֲבָהוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הַגּוֹיִם וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה — לֹא מַעֲלִין » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« וְלֹא מוֹרִידִין, אֲבָל הַמִּינִין וְהַמָּסוֹרוֹת וְהַמְשׁוּמָּדִים — מוֹרִידִין וְלֹא מַעֲלִין » (עבודה זרה כ״ו ע״ב)
Avant elle, la guemara avait posé la question du salaire, et Abayé y avait répondu par la dérobade :
« סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר, הָא דְּתַנְיָא: הַגּוֹיִם וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין — אַסּוֹקֵי בְּשָׂכָר שְׁרֵי, מִשּׁוּם אֵיבָה » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ ״קָאֵי בְּרִי אַאִיגָּרָא״, אִי נָמֵי ״נְקִיטָא לִי זִימְנָא לְבֵי דַוָּאר״ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
Et la michna de la sage-femme, qui donne le régime de l’hostilité :
« יְהוּדִית מְיַלֶּדֶת אֲרַמִּית בְּשָׂכָר, אֲבָל לֹא בְּחִנָּם » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּשָׂכָר שְׁרֵי מִשּׁוּם אֵיבָה » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
Sur le sens de לא מורידין, les Tossefot rapportent la difficulté de Massekhet Sofrim et la résolvent par le temps de guerre :
« וי״ל דבירושלמי דקדושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה » (תוספות עבודה זרה כ״ו ע״ב)
« ואע״פ שסתם כנענים עובדי כוכבים ומזלות הם ועוברין על שבע מצות מכל מקום אין מורידין דרבינהו בקרא להתירא » (תוספות עבודה זרה כ״ו ע״ב)
Et ils donnent la distinction qui traverse tout le siman — la main forte et la dérobade :
« י״ל דמורידין היינו כשידינו תקיפה בזה״ב אבל לא מעלין אף אין ידינו תקיפה היכא דאית ליה לאשתמוטי » (תוספות עבודה זרה כ״ו ע״ב)
Sur le soin, les Tossefot lisent Rachi ainsi :
« כפ״ה דאסור לרפאות בחנם אבל בשכר שרי משום איבה » (תוספות עבודה זרה כ״ו ע״ב)
Le Tour donne le siman en quatre clauses, et sa formule du soin diffère de celle du Mehaber :
« בזמן שישראל על אדמתם כנענים שירדו לבור או למקום סכנה אין על הרואה אותם להעלותן אפילו אם יתן לו שכר » (טור יו״ד קנ״ח)
« לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר ואם מתיירא מהם או משום איבה מרפאין אותם בשכר אבל לא בחנם » (טור יו״ד קנ״ח)
« ומכל מקום אין מורידין אותם לבור בידים » (טור יו״ד קנ״ח)
« אבל המינין והמוסרים ומומר אוכל נבלות להכעיס והאפיקורסים מורידין אותם בידים » (טור יו״ד קנ״ח)
Le Beit Yossef rapporte le Ramban, qui étend la permission du soin :
« אבל היכא דאיכא איבה ודאי מותר דהא תנן יהודית מיילדת הארמאית בשכר » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« הלכך כיון דהיתירא משום איבה הוא בין בשכר בין בחנם נקיט עילה היכא דמצי » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
Et il pose, sur אין מורידין, la lecture que le Taz contestera :
« ומשמע מדברי התוס׳ דלאו למימרא שאסור להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« ומיהו היכא דמקיימין ז׳ מצות משמע דאסור להורידם » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ » (ויקרא י״ט:ט״ז)
« וְאֵין זֶה רֵעֶךָ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
| Clause | Ce qu’elle pose | Où |
|---|---|---|
| עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה | Le sujet, et sa première limite : pas de guerre | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן | La seconde catégorie, et sa limite de lieu et de temps | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| אין מסבבים להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות | La règle : ni provoquer la mort, ni sauver | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה | Le soin, et l’exception de l’hostilité | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם | La glose du Rama : gratuitement aussi, si l’on ne peut se dérober | הגהת הרמ״א שם |
| במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד | La clause qui restreint : le pécheur qui persiste | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו | Et celui qui ne persiste pas : mitsva de le sauver | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| האפיקורסים והם שעובדים לעבודת כוכבים או העושה עבירות להכעיס | La définition du seif 2 | שו״ע יו״ד קנ״ח:ב |
| והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא׳ מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם | Le verbe au passé : au temps du Temple | שו״ע יו״ד קנ״ח:ב |
| ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו | La glose du Rama : celui qui revient | הגהת הרמ״א שם |
Ce siman est court et bien commenté : le Chakh compte sept ס״ק, le Taz un seul mais très long, les Nekoudot HaKessef une entrée — référencée au seul siman —, le Pit’hei Techouva quatre et le Baer Hetev deux.
« אבל בשעת המלחמה היו הורגין אותן בידים דאמרינן טוב שבעובדי כוכבים כו׳ כ״פ הב״ח והביא התוס׳ שכ״כ וכ״כ ב״י » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« כלומר אין מצוה להורגם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות בני נח » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« ומיהו היכא דמקיימי ז׳ מצות בני נח משמע דאסור להורידן ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« ומהרש״ל בביאורי סמ״ג הוכיח דפירושו דאסור להורידן עיין שם » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« תראה שאין הוכחתו כלום » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« דוקא ברועים החמירו משום דלא פסילי וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ג)
« לפי שהיו מרעין בהמות שלהן בשדות אחרות ובא״י בזמן שהיו רוב שדות של ישראל » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ד)
« בין עובד כוכבים בין ישראל » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ה)
« וכן המבזה ת״ח או המבזה חבירו בפני ת״ח וכך אמרו פ׳ חלק ר״ן ומביאו ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ו)
« והכי אמרינן לקמן סי׳ רמ״ג ס״ו שאין לו חלק לעוה״ב » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ו)
« עיין שם בסמ״ע ובמ״ש שם » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ז)
« הך ולא מורידין פירושו שיש איסור להורידן » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« פרש״י לא מצילין אותם מן הבור מן המיתה ולא מורידין אותן אל הבור להמיתן בידים » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« והב״י כתב כאן דהך אין מורידין אין פירושו שאסור להורידם אלא לומר שאין מצוה להורידם » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ואשתמיט מיניה סוגיא שלימה בפרק ארבע מיתות שזכרנו » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« אלא הכי קאמר שאין צווי מן התורה לבערם ורבנן אמרו שיש איסור בדבר אבל אם עשאו ודאי פטור » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« דכל שהוא בידים יש איסור בדבר להורידן אבל סיבוב בעלמא כגון סילוק הסולם שזכר בסעיף ב׳ שזהו אין איסור כאן כיון שאין עושה בידים » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ומו״ח ז״ל כתב דבכלל הך לישנא דבידים יש ג״כ איסור לקיחת הסולם דהוה כמו בידים » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ודוקא בידים ממש שיש בישראל חיוב מיתה אסרוהו רבנן בעובד כוכבים אבל סיבוב מיתה כגון לקיחת הסולם וכיוצא בו שבישראל פטור ממיתת ב״ד באנס עובד כוכבים מותר לכתחלה כל שאין בה משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ולא ק״מ דהא מבואר בב״י דהיינו דוקא כשאין מקיימים ז׳ מצות בני נח » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« והכי מוכח בתוס׳ בפ׳ ד׳ מיתות להדיא דהיכא דאין מקיימים ז׳ מצות בני נח חייבים מיתה והא דאסור להורידן היינו כשמקיימין » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« וודאי כל שאינן מקיימים שבע מצות בני נח לכופרים ומסורות דמיין » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« עי׳ בשאילת יעב״ץ ח״א סימן מ״ג שהשיג על החות יאיר בזה ודעתו להתיר ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« עבה״ט וע׳ בס׳ בית מאיר סי׳ י״ז סעיף ג׳ מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« עי׳ בתשובת עבודת הגרשוני סוף סי׳ י״ח » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ח ס״ק ג)
« עי׳ תב״ש לעיל סימן ב׳ ס״ק י״ח ועיין בפמ״ג על או״ח סימן ל״ז » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ח ס״ק ד)
« כתב הש״ך כלומר אין מצוה להרגן אע״פ שהם עוברין על ז׳ מצות בני נח ומיהו היכא דמקיימי ז׳ מצות בני נח אסור להורידן » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ובט״ז האריך בזה מחולק על הב״י ובנה״כ מתרץ דברי הב״י ע״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« וגזלנים דאורייתא מעלין » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« וכן המבזה ת״ח או המבזה חבירו בפני ת״ח » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
Les deux seifim reprennent, presque mot pour mot, trois halakhot consécutives des lois de l’homicide et de la garde de la vie. Le Beit Yossef le dit lui-même.
« הָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לְהַכְעִיס אֲפִלּוּ אָכַל נְבֵלָה אוֹ לָבַשׁ שַׁעַטְנֵז לְהַכְעִיס הֲרֵי זֶה אֶפִּיקוֹרוֹס » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)
« וְשֶׁכּוֹפְרִין בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה הָיָה מִצְוָה לְהָרְגָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)
« אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהָרְגָן בְּסַיִף בְּפַרְהֶסְיָא הוֹרֵג. וְאִם לָאו הָיָה בָּא עֲלֵיהֶן בַּעֲלִילוֹת עַד שֶׁיְּסַבֵּב הֲרִיגָתָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)
« אֲבָל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בֵּינֵינוּ וּבֵינָם מִלְחָמָה וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה מִיִּשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין מְסַבְּבִים לָהֶן הַמִּיתָה וְאָסוּר לְהַצִּילָן אִם נָטוּ לָמוּת » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁנָּפַל לַיָּם אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« וְאֵין זֶה רֵעֶךָ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרָה וְהָעוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ וְשׁוֹנֶה בּוֹ תָּמִיד כְּגוֹן רוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּקְרוּ בְּגֵזֶל וְהֵם הוֹלְכִים בְּאִוַּלְתָּן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״ב)
« אֲבָל יִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ תָּמִיד אֶלָּא עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לַהֲנָאַת עַצְמוֹ כְּגוֹן אוֹכֵל נְבֵלוֹת לְתֵאָבוֹן מִצְוָה לְהַצִּילוֹ וְאָסוּר לַעֲמֹד עַל דָּמוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״ב)
Et le Beit Yossef renvoie expressément à ce chapitre :
« וכתב הרמב״ם בפרק ד׳ מהלכות רוצח דאפיקורסים הם ישראלים שכפרו בתורה ובנבואה » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
Sur ce qu’est un apikoros, le Rambam donne ailleurs une définition en trois branches :
« שְׁלֹשָׁה הֵן הַנִּקְרָאִים אֶפִּיקוֹרְסִין. הָאוֹמֵר שֶׁאֵין שָׁם נְבוּאָה כְּלָל וְאֵין שָׁם מַדָּע שֶׁמַּגִּיעַ מֵהַבּוֹרֵא לְלֵב בְּנֵי הָאָדָם » (רמב״ם הלכות תשובה פרק ג׳ הלכה ח׳)
« וְהַמַּכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ. וְהָאוֹמֵר שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂה בְּנֵי הָאָדָם » (רמב״ם הלכות תשובה פרק ג׳ הלכה ח׳)
« אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« וגזלנים דאורייתא מעלין » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman 158 · ♥ Soutenir