La décision telle que le ש״ך, le ט״ז, le באר היטב, le פתחי תשובה et les נקודות הכסף la portent,
et les cas contemporains qui s’y rattachent
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ב (ה׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ט״ז ס״ק), ט״ז (ט׳ ס״ק), באר היטב (י״ב ס״ק), פתחי תשובה (ד׳ ס״ק), נקודות הכסף (ד׳), בית יוסף, טור
Note : l’Admour HaZaken n’a pas écrit de Choulhan Aroukh sur Yoreh De’ah ; ce niveau est un niveau de psak, non un “Daat HaRav”. Le Rambam de référence est ici הלכות מלווה ולווה, et pour ce siman le chapitre 10 tout entier.
Rédaction :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
שלא להלוות סאה בסאה. ובו ה׳ סעיפים:
אסור ללוות סאה בסאה אפילו לא קצב לו זמן לפרעון וכן כל דבר חוץ ממטבע כסף היוצא (אז) בהוצאה דשמא יתייקרו ונמצא שנותן לו יותר ממה שהלוהו אם לא שיעשנו דמים שאם יתייקרו יתן לו אותם הדמים ואם לא עשהו דמים ונתייקרו נותן לו הדמים שהיו שוים בשעת הלואה ואם הוזלו נותן לו הסאה שהלוהו: הגה יש מי שכתב דבזמן הזה מטבע של זהב דינו ככסף ולוין זהוב בזהוב וכן נוהגין להקל ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו (פסקי מהרא״י סי׳ נ״ד) יש מי שאומר דמותר ללוות ככר לחם בככר לחם כמטבע של כסף דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה (הטור והרבה פוסקי׳ ועב״י) וכן נוהגין להקל:
ב. אם יש לו מעט מאותו המין אפילו אין המפתח בידו לוה עליו כמה סאין לפרוע סאה בסאה ואם אין לו כלום מאותו המין יתן לו המלוה מעט מאותו המין או ילוהו לו ואחר כך ילוה לו כמה סאין (ד״ע דלא כתלמידי רשב״א): הגה היה ללוה מעט מאותו המין פקדון ביד אחר הרי זה כאילו היה בידו אבל אם אחרים חייבים לו לא מקרי יש לו (ב״י וכן משמע בגמ׳ דאיזהו נשך) וכן אם יש לו במקום אחר ואין למלוה דרך לשם (הגהות מרדכי) לוה שאמר שיש לו מעט מזה המין יוכל המלוה להלוות לו ואינו צריך ראיה לדבריו (שם בשם ר״ת) . הא דמותר להלוות לו כשיש לו מאותו המין היינו סתם אבל אם המלוה מתנה שאם יתייקרו חטים ישלם לו חטים ואם יוזלו יתן לו מעות דמי שוויים כשער של עכשיו אסור דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד (ריב״ש סימן י״ח):
ג. היה לאותו מין שער בשוק קבוע וידוע לשניהם מותר ללוות סאה בסאה: הגה וע״ל סי׳ קע״ה איזה מקרי שער קבוע והא דיכול ללוות על שער שבשוק היינו דהלוה יכול לפרוע לו אימת שירצה אבל אם התנה שלא יקבל פרעון עד שעת היוקר אסור (הרא״ש בתשובתו וסמ״ק וכל בו):
ד. מלוה אדם את אריסיו (פי׳ אריס הנוטע או זורע שדה חבירו ויש לו חציו או שליש בפירות) סאה בסאה לזרע בין קודם שירד האריס לשדה בין אחר שירד במה דברים אמורים במקום שנהגו שיתן האריס הזרע אבל במקום שדרך בעל הקרקע ליתן הזרע אם כבר ירד האריס לשדה אסור:
ה. הלוה לו סאתים חטים ועשה לו שטר עליהם אם לא יברר המלוה שיצא השער בשעת הלואה או שהיה ללוה מעט מאותו המין ישבע הלוה שלא יצא השער ושלא היה לו כלום מאותו המין ולא יפרע אלא דמים שהיו שוים בשעת הלואה (ואין המלוה יכול לומר הקניתי לו מעט משלי ע״י אחר דלא מהני בלא דעת הלוה) (שם) ואם יתחייב לו חטים וההלואה היתה במקום אחד והתביעה במקום אחר והחטים יקרים יותר במקום התביעה לא ישלם לו אלא כשויין במקום ההלואה: הגה לא התירו ללוות כשיש לו אלא סאה חטים בסאה חטים אבל סאה חטין בסאה דוחן אסור אע״פ שהן בשער אחד ויש לו דוחן (טור בשם הראב״ד ובה״ת):
Ce siman ne parle jamais d’un intérêt convenu. Il règle une seule question : à quelles conditions peut-on prêter autre chose que de l’argent ? Et la première chose à savoir avant tout psak est le degré de l’interdit, parce qu’il commande la réparation.
« אסור ללוות סאה בסאה אפילו לא קצב לו זמן לפרעון וכן כל דבר חוץ ממטבע כסף » (שו״ע יו״ד קס״ב:א)
« הלואת סאה בסאה הוא מדרבנן והלכך אינה יוצאה בדיינים » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק א)
| Ce que le siman règle | Ce qu’il ne règle pas | Où cela se traite |
|---|---|---|
| Le prêt d’une denrée contre la même denrée | La vente à terme au cours du jour | Simanim 173 · 173 et 175 · 175 |
| La conversion de la denrée en une somme | La conversion d’une dette d’argent en denrée | Siman 163 · 163 |
| Ce qui compte comme “il en a” | Le montage de l’intérêt déguisé | Siman 163 · 163, seif 3 |
| Le prêt au métayer | Le heter iska | Siman 177 · 177 |
| Seif | La question | Le psak |
|---|---|---|
| 1 | Peut-on prêter du blé pour recevoir du blé ? | Non — même sans terme fixé ; sauf une monnaie d’argent ayant cours, et sauf si l’on en a fixé la valeur en argent. |
| 1 | Et une monnaie d’or, un pain ? | L’usage allège pour les deux, et la glose écrit qu’il ne faut pas s’y opposer. |
| 2 | Et s’il possède un peu de la denrée ? | Permis, pour n’importe quelle quantité — mais l’argent ne compte pas, ni une créance sur un tiers. |
| 3 | Et s’il y a un cours au marché ? | Permis s’il est fixe et connu des deux — et si le prêteur accepte d’être payé quand l’emprunteur voudra. |
| 4 | Et le prêt de semence au métayer ? | Permis là où le métayer fournit la semence ; interdit là où c’est le propriétaire et que le métayer est déjà installé. |
| 5 | Et en cas de litige sur un acte écrit ? | Le prêteur prouve l’une des deux permissions ; à défaut, l’emprunteur jure et paie la valeur du jour du prêt. |
« כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לַמּוֹכֵר לִפְסֹק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק כָּךְ מֻתָּר לִלְווֹת הַפֵּרוֹת סְתָם וּפוֹרְעִין סְתָם בְּלֹא קְבִיעַת זְמַן עַל הַשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק י׳ הלכה א׳)
« הָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁלָּוָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִלְווֹת סְתָם בְּלֹא קְבִיעַת זְמַן וּפוֹרֵעַ סְתָם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשַּׁעַר. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה לוֹ סְאָה בִּלְבַד לוֶֹה עָלֶיהָ כַּמָּה סְאִין » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק י׳ הלכה ב׳)
« אם לא שיעשנו דמים שאם יתייקרו יתן לו אותם הדמים » (שו״ע יו״ד קס״ב:א)
« ואם לא עשהו דמים ונתייקרו נותן לו הדמים שהיו שוים בשעת הלואה ואם הוזלו נותן לו הסאה שהלוהו » (שו״ע יו״ד קס״ב:א)
« וְכֵן בִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת לֹא יַלְוֶה אוֹתָן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָן דָּמִים. וְאִם לָוָה וְלֹא עָשָׂה אוֹתָן [דָּמִים] וְהוּזְלוּ מַחְזִיר לוֹ פֵּרוֹת כַּמִּדָּה שֶׁלָּוָה אוֹ כַּמִּשְׁקָל. וְאִם הוּקַר נוֹטֵל דָּמִים שֶׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת הַלְוָאָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק י׳ הלכה ב׳)
« לָוָה פֵּרוֹת עַד זְמַן קָבוּעַ אִם הוּזְלוּ מַחְזִיר לוֹ פֵּרוֹת בַּזְּמַן שֶׁקָּבַע וְאִם הוּקְרוּ נוֹתֵן לוֹ דָּמִים שֶׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת הַהַלְוָאָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק י׳ הלכה ד׳)
| Le cas | Le psak | La source |
|---|---|---|
| On a fixé d’avance la valeur en argent | Permis — il paie cette somme | שו״ע יו״ד קס״ב:א |
| On n’a rien fixé, et la denrée a renchéri | Il paie la valeur du jour du prêt | שו״ע יו״ד קס״ב:א |
| On n’a rien fixé, et la denrée a baissé | Il rend la denrée elle-même | שו״ע יו״ד קס״ב:א |
| Le prêteur s’est réservé le choix entre denrée et argent | Interdit — et pire que de n’avoir rien fixé | רמ״א יו״ד קס״ב:ב · פתחי תשובה יו״ד קס״ב ס״ק ב |
| On a fixé, et le prêteur veut prendre l’argent alors que la denrée a baissé | À écarter — le Beit Efraïm démontre qu’on ne prend la somme qu’en cas de hausse | פתחי תשובה יו״ד קס״ב ס״ק ג |
« הא דמותר להלוות לו כשיש לו מאותו המין היינו סתם אבל אם המלוה מתנה שאם יתייקרו חטים ישלם לו חטים ואם יוזלו יתן לו מעות דמי שוויים כשער של עכשיו אסור דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד » (רמ״א יו״ד קס״ב:ב)
« דע״כ לא שרינן אלא בהתנה בפירוש שיפרע לו מעות אבל אם התנה שהברירה ביד המלוה לקחת חטים או מעות אין התנאי מועיל ואדרבה מגרע גרע » (פתחי תשובה יו״ד קס״ב ס״ק ב)
« שהאריך להוכיח דדוקא חטים הוא דנוטל אבל אסור ליתן לו דמים שהיה שוה בשעת הלואה רק בהוקרו אבל בהוזלו לא » (פתחי תשובה יו״ד קס״ב ס״ק ג)
« אם יש לו מעט מאותו המין אפילו אין המפתח בידו לוה עליו כמה סאין לפרוע סאה בסאה » (שו״ע יו״ד קס״ב:ב)
« אפילו כולו ביחד ואצ״ל קני בזה אח״ז דבשביל כל סאה וסאה שלוה אנו רואין הסאה שלו כאלו היא נחלטת מיד למלוה ואם מתייקר ברשותו מתייקר » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק ו)
« אבל מעות אפי׳ בכדי שיכול ליקח כל אותו המין אסור כן הסכמת הפוסקים » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק ה)
« היה ללוה מעט מאותו המין פקדון ביד אחר הרי זה כאילו היה בידו אבל אם אחרים חייבים לו לא מקרי יש לו » (רמ״א יו״ד קס״ב:ב)
« וכן אם יש לו במקום אחר ואין למלוה דרך לשם » (רמ״א יו״ד קס״ב:ב)
« לוה שאמר שיש לו מעט מזה המין יוכל המלוה להלוות לו ואינו צריך ראיה לדבריו » (רמ״א יו״ד קס״ב:ב)
| Le cas | Le psak | La source |
|---|---|---|
| Il possède une se’ah, et emprunte cent | Permis | שו״ע יו״ד קס״ב:ב |
| La denrée est chez lui mais il n’a pas la clé | Permis | שו״ע יו״ד קס״ב:ב |
| Il a un dépôt chez un tiers | Permis | רמ״א יו״ד קס״ב:ב |
| D’autres lui doivent de la denrée | Interdit | רמ״א יו״ד קס״ב:ב |
| Il n’a que de l’argent | Interdit | ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק ה |
| Il affirme en avoir, sans preuve | On le croit | רמ״א יו״ד קס״ב:ב |
| Le prêteur lui donne d’abord une se’ah | Permis | שו״ע יו״ד קס״ב:ב |
| Le prêteur lui prête d’abord une se’ah, pour cela même | Contesté — le Ba’h et le Levouch l’interdisent | ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק ח · באר היטב יו״ד קס״ב ס״ק ה |
| Ni l’un ni l’autre ne savait qu’il en avait — après coup | Permis, et il doit payer en denrée | ט״ז יו״ד קס״ב ס״ק ג · באר היטב יו״ד קס״ב ס״ק ד |
| Une se’ah de blé contre une se’ah de millet | Interdit | רמ״א יו״ד קס״ב:ה |
« והב״ח פסק כתלמידי רשב״א דדוקא בנותן לו במתנה או מקנה לו מותר אחר כך ללוות ממנו אבל בהלואה כיון דתחלת ההלואה להוצאה ניתנה אסור » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק ח)
« והב״ח חולק ע״ז ופסק דוקא אם נותן לו במתנה או מקנה לו מותר אח״כ ללוות ממנו אבל בהלואה כיון דתחלת ההלואה להוצאה ניתנה אסור וכ״פ הלבוש » (באר היטב יו״ד קס״ב ס״ק ה)
« והט״ז כתב דודאי לכתחלה צריך שידעו שניהם שיש היתר כמ״ש הב״ח אלא בדיעבד אם הלוה סאה בסאה ויש לו אפילו אם הלוה בעצמו לא היה יודע שיש לו מותר כיון שנקנה לו ע״פ חכמים » (באר היטב יו״ד קס״ב ס״ק ד)
« היה לאותו מין שער בשוק קבוע וידוע לשניהם מותר ללוות סאה בסאה » (שו״ע יו״ד קס״ב:ג)
« הטעם כיון דשכיחי למזבין דמי לאומר הלויני עד שיבוא בני » (ט״ז יו״ד קס״ב ס״ק ה)
« דסגי כשידעו דיצא השער אע״פ שלא ידעו בכמה יצא » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק ט)
« אפי׳ אין מעות ללוה כדעת ר״י ורוב הפוסקים וכ״פ ב״י וב״ח » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י)
« דאם יצא השער במקום אחד אע״פ שבמקומות שסביבותיו לא יצא סומכים על מקום ההוא » (ט״ז יו״ד קס״ב ס״ק ה)
« והא דיכול ללוות על שער שבשוק היינו דהלוה יכול לפרוע לו אימת שירצה אבל אם התנה שלא יקבל פרעון עד שעת היוקר אסור » (רמ״א יו״ד קס״ב:ג)
« ואז שרי אפילו בקבע לו זמן וכתב הרא״ש מיהו באומר לא אקבל הפרעון קודם הזמן אסור ללות על שער שבשוק אבל ביש לו חטין אפילו בהא אין לאסור » (באר היטב יו״ד קס״ב ס״ק ז)
« ואז שרי אפילו בקבע לו זמן כן הסכמת הפוסקים והאחרונים ודלא כהרמב״ם » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י״א)
« ונ״ל דהיכא דקבע לו זמן מחמת שיש לחוש שיוזל אחר ההלואה קודם הזמן אסור לכ״ע בקבע לו זמן » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י״א)
| Le cas | Le psak | La source |
|---|---|---|
| Cours fixe, connu des deux | Permis | שו״ע יו״ד קס״ב:ג |
| Ils savent qu’il y a un cours sans en connaître le chiffre | Permis | ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק ט |
| L’emprunteur n’a pas un sou | Permis | ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י |
| Cours sorti dans un lieu, pas dans les alentours | On s’appuie sur ce lieu | ט״ז יו״ד קס״ב ס״ק ה |
| Un terme a été fixé | Permis — contre le Rambam | ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י״א |
| Le prêteur refuse d’être payé avant le terme | Interdit — mais permis si l’emprunteur a de la denrée | רמ״א יו״ד קס״ב:ג · באר היטב יו״ד קס״ב ס״ק ז |
| Le terme a été fixé par crainte d’une baisse | Interdit à tous | ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י״א |
| Ni l’un ni l’autre ne savait qu’il y avait un cours | On ne livre pas la denrée si elle a renchéri | ט״ז יו״ד קס״ב ס״ק ג |
« סאה בסאה לזרע בין קודם שירד האריס לשדה בין אחר שירד » (שו״ע יו״ד קס״ב:ד)
« במה דברים אמורים במקום שנהגו שיתן האריס הזרע אבל במקום שדרך בעל הקרקע ליתן הזרע אם כבר ירד האריס לשדה אסור » (שו״ע יו״ד קס״ב:ד)
« שבאריס יש היתר ללוות מב״ה סאה בסאה מטעם שאין כאן הלואה אלא כאלו התנה שיטול ב״ה הסאה הראשונה משדה שלו » (ט״ז יו״ד קס״ב ס״ק ו)
« מיהו אם הוא במקום שהאריס נותן הזרע וכל כמה דלא יתן יכול הבעה״ב לסלקו בזה יכול להלות אע״פ שירד כבר כיון שאינו יכול לקיים מה שמוטל עליו » (באר היטב יו״ד קס״ב ס״ק ט)
« מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִּים בְּחִטִּים לְזֶרַע בֵּין קֹדֶם שֶׁיָּרַד הָאָרִיס לַשָּׂדֶה בֵּין אַחַר שֶׁיָּרַד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּתֵּן הָאָרִיס אֶת הַזֶּרַע » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק י׳ הלכה ה׳)
« אֲבָל אַחַר שֶׁיָּרַד לַשָּׂדֶה הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם וְאָסוּר לְהַלְווֹתוֹ חִטִּים בַּחִטִּים לְזֶרַע אֲבָל מַלְוֵהוּ סְתָם עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק י׳ הלכה ה׳)
« הלוה לו סאתים חטים ועשה לו שטר עליהם אם לא יברר המלוה שיצא השער בשעת הלואה או שהיה ללוה מעט מאותו המין ישבע הלוה שלא יצא השער ושלא היה לו כלום מאותו המין ולא יפרע אלא דמים שהיו שוים בשעת הלואה » (שו״ע יו״ד קס״ב:ה)
« ואין המלוה יכול לומר הקניתי לו מעט משלי ע״י אחר דלא מהני בלא דעת הלוה » (שו״ע יו״ד קס״ב:ה)
« ואם יתחייב לו חטים וההלואה היתה במקום אחד והתביעה במקום אחר והחטים יקרים יותר במקום התביעה לא ישלם לו אלא כשויין במקום ההלואה » (שו״ע יו״ד קס״ב:ה)
« נראה דוקא אם ידוע שהלוה לו בזמן הזול או שנזכר זמן ההלואה בשטר דהשתא כיון שיש צד רבית לפנינו וצריך לברר היתר המע״ה » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י״ג)
« ואם כתוב בשטר שיהא המלוה נאמן על כל עניני החוב המלוה נאמן » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י״ב)
« דהא דיכול להקנות ללוה היינו דוקא אם דעת הלוה מרוצה אבל אם דעת הלוה אינה מרוצה » (ש״ך יו״ד קס״ב ס״ק י״ד)
« משא״כ כאן בהלואת פירות שאין היתר אלא ביש לו או שער שבשוק ומצוי הרבה ששניהם אינם על כן יברר דוקא » (ט״ז יו״ד קס״ב ס״ק ז)
« תירוץ זה דחוק אבל פשוט דלא ק״מ וכמבואר בתשו׳ הרא״ש גופיה שממנו מקור דין זה » (נקודות הכסף יו״ד קס״ב)
« קשה לי מאי שנא מפרוזבול בח״מ סי׳ ס״ז סעיף כ״ב דמהני אפילו שלא בפניו דהקילו בו כיון שהוא מדרבנן וכאן נמי הוא מדרבנן דהא סאה בסאה הוא מדרבנן » (ט״ז יו״ד קס״ב ס״ק ח)
« דבריו תמוהין דמה ענין מדרבנן לכאן דהא אדרבה ההיתר הוא מדרבנן דהיינו שהם תקנו הפרוזבול והכא איסור ההלואה סאה בסאה הוא מדרבנן » (נקודות הכסף יו״ד קס״ב)
« ועיין בתשובת יריעות האהל סי׳ ל״ח שהשיג על נה״כ והעלה דהדין עם הט״ז בזה » (פתחי תשובה יו״ד קס״ב ס״ק ד)
| Le cas | Ce que dit le siman | Ce qui reste à demander |
|---|---|---|
| Prêter à un voisin un produit du quotidien | L’usage de la glose allège pour les petites quantités | Ce qui compte comme “petite quantité” |
| Prêter du carburant, un matériau, un stock | וכן כל דבר — la règle s’applique | Y a-t-il un cours fixe, et l’emprunteur en a-t-il ? |
| Un prêt entre sociétés remboursable en marchandise | Interdit si une option est laissée à l’une des parties | La rédaction exacte de la clause de remboursement |
| Un prêt en devise étrangère | Le seif excepte la monnaie parce qu’elle mesure ; le Chakh borne l’exception à la monnaie qui a cours | Le statut d’une devise par rapport à la monnaie du lieu |
| Un prêt de semence dans une exploitation partagée | Le seif 4, si la relation est celle d’un métayage | Le propriétaire peut-il encore mettre fin à la relation ? |
| Un prêt en nature déjà remboursé, découvert irrégulier | Le tribunal ne fait rien restituer — c’est un אבק רבית | Ce qu’il convient de faire malgré tout |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קס״ב · ♥ Soutenir