La décision telle que le ש״ך, le ט״ז, le באר היטב, le פתחי תשובה et les נקודות הכסף la portent,
et les cas contemporains qui s’y rattachent
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ג (ג׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (י״א ס״ק), ט״ז (ז׳ ס״ק), באר היטב (ו׳ ס״ק), פתחי תשובה (ב׳ ס״ק), נקודות הכסף (א׳), בית יוסף, טור
Note : l’Admour HaZaken n’a pas écrit de Choulhan Aroukh sur Yoreh De’ah ; ce niveau est un niveau de psak, non un “Daat HaRav”. Le Rambam de référence est הלכות מלווה ולווה — le chapitre 10 pour le seif 1, le chapitre 5 pour le seif 3.
Rédaction :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
דין הפוסק חיטין לחייבו כשער של עכשיו. ובו ג׳ סעיפים:
מי שהיה נושה בחבירו מעות ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א״ל צא ועשה אותם עלי כשער של עכשיו ויהיה לך אצלי חטים בהלוואה אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר אפי׳ לא יצא השער ואם לאו אסור אפי׳ יצא השער (נ״י בשם רמב״ן והרב המגיד שם ושכן כתב רמב״ן ורשב״א) (ונאמן המוכר לומר שיש לו וא״צ ראייה לדבריו) (הגהות מרדכי דאיזהו נשך) כדלעיל סימן קס״ב:
ב. הרי שהיה לו חטים ועשה הלואתו עליו ובא אחר זמן ואמר ליה תן לי חטים שאני רוצה למכרם וליקח בדמיהם יין א״ל צא ועשה אותם עלי יין כשער שבשוק עתה אם יש לו יין הרי זה מותר ואם לאו אסור (ר״ן ונ״י):
ג. אמר לו הלויני מנה א״ל מנה אין לי חטים במנה יש לי ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער וחזר ולקחם ממנו בצ׳ (ועדיין הם שוים מאה) (ב״י בשם ת״ר) אם פרע לו לבסוף המנה בפירות מותר אבל אסור לפרוע במעות מפני הערמת רבית מאחר שא״ל תחלה הלויני מנה ואם עבר ועשה הרי הוא מוציא ממנו ק׳ בדין שאפי׳ אבק רבית אין כאן: הגה וי״א דהוי אבק רבית (טור בשם הרמב״ן והרא״ש) וכל זה לא מיירי אלא כשלא התנו מתחילה על כך אבל אם התנו מתחילה לקנות ממנו בפחות הוי רבית גמור (המ״מ פ״ה דה״מ בשם הרמב״ן והרשב״א וכן הוא בנ״י) אפילו פרע לו פירות [אסור] (נימוק״י פ׳ א״נ):
Le siman 162 disait à quelles conditions on peut prêter une denrée. Celui-ci dit à quelles conditions on peut éteindre une dette d’argent en la remplaçant par une dette de denrée — et il durcit la règle, parce que l’argent est passé le premier.
« מי שהיה נושה בחבירו מעות ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א״ל צא ועשה אותם עלי כשער של עכשיו ויהיה לך אצלי חטים בהלוואה » (שו״ע יו״ד קס״ג:א)
« אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר אפי׳ לא יצא השער ואם לאו אסור אפי׳ יצא השער » (שו״ע יו״ד קס״ג:א)
| Ce que le siman règle | Ce qu’il ne règle pas | Où cela se traite |
|---|---|---|
| La conversion d’une dette d’argent en dette de denrée | Le prêt d’une denrée contre la même denrée | Siman 162 · 162 |
| La conversion répétée, d’une denrée à une autre | Le prix convenu d’avance sur une marchandise | Simanim 173 · 173 et 175 · 175 |
| Le montage de la ha’aramat ribbit | Payer en argent ce qu’on avait promis en fruits | Siman 175 · 175 (ש״ך ס״ק ח) |
| Le sort de ce qui a déjà été fait | Le montage licite qui remplace le prêt | Siman 177 · 177 |
| Seif | La question | Le psak |
|---|---|---|
| 1 | Peut-on convertir une dette d’argent en dette de blé au cours du jour ? | Oui s’il a le blé à la mesure de la dette — même sans cours au marché. Non s’il ne l’a pas — même avec un cours. |
| 1 | Faut-il qu’il le prouve ? | Non — sa parole suffit. |
| 2 | Et si la conversion se répète, du blé vers le vin ? | La même règle : s’il a du vin, permis ; sinon, interdit. |
| 3 | Et le montage : blé à cent, racheté à quatre-vingt-dix ? | Permis s’il paie finalement en fruits ; interdit s’il paie en argent — הערמת רבית. |
| 3 | Et s’il a transgressé ? | Le Mehaber : le créancier extrait les cent ; la glose rapporte l’avis qu’il y a bien un אבק רבית. |
| 3 | Et s’ils avaient tout convenu d’avance ? | Intérêt caractérisé — et même un paiement en fruits ne sauve plus. |
« מִי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָעוֹת וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי מְעוֹתַי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִקַּח בָּהֶן חִטִּים. אָמַר לוֹ צֵא וַעֲשֵׂה אוֹתָן עָלַי כְּשַׁעַר שֶׁל עַכְשָׁו וְיִהְיֶה לְךָ אֶצְלִי חִטִּים בְּהַלְוָאָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק י׳ הלכה ו׳)
« אִם יֵשׁ לוֹ חִטִּים כְּשִׁעוּר מְעוֹתָיו מֻתָּר וְאִם אֵין [לוֹ] אוֹתוֹ הַמִּין הֲרֵי זֶה אָסוּר » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק י׳ הלכה ו׳)
« ול״ד לדלעיל סי׳ קס״ב ס״ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאילו לוה סאה כנגד סאה שיש לו וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ב)
« ולא דמי להלוואת סאה בסאה דסימן קס״ב סעיף ב׳ דסגי אפי׳ במעט דהתם אנו חושבין אותה טיפה כאילו היא נחלטת למלוה נגד טיפה שמלוה לו » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ב)
« משום דזכי ביה מהשתא ואע״ג דלא משיך כי מייקרי ברשותיה מייקרי ולא ה״ל רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ג)
« ונאמן המוכר לומר שיש לו וא״צ ראייה לדבריו » (רמ״א יו״ד קס״ג:א)
| Le cas | Le psak | La source |
|---|---|---|
| Il a la denrée pour tout le montant | Permis, même sans cours au marché | שו״ע יו״ד קס״ג:א |
| Il en a moins que le montant | La conversion ne vaut que pour ce qu’il a | ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ב |
| Il n’a rien de la denrée | Interdit, même si le cours est sorti | שו״ע יו״ד קס״ג:א |
| Il affirme en avoir | On le croit, sans preuve | רמ״א יו״ד קס״ג:א |
| La conversion se répète vers une autre denrée | Même règle : il faut avoir la seconde denrée | שו״ע יו״ד קס״ג:ב |
« דוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהן חטים אסור » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק א)
« משמע דדוקא ביש לו חטים שרי אבל אם אין לו חטים אע״פ שיש לו מעות כיון שזה לא נתנם לו עכשיו אסור » (בית יוסף יו״ד קס״ג)
« מדכתב אין בידו במה יקנה משמע דאפילו מעות אין לו וכ״כ הרא״ש בהדיא אין לו מעות ולא חטין » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ד)
« תירץ הרא״ש דהתם הלוהו פירות סאה בסאה ולא מחזי כרבית כי הכא שהלוהו מעות תחילה » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ד)
« והנראה לע״ד כתבתי להלכה ולא למעשה להקל כיון שהוא מחמיר » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ד)
« ודוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהם חטים אסור » (באר היטב יו״ד קס״ג ס״ק א)
« וט״ז פסק אם יש לו מעות שרי ומסיק כנ״ל להלכה ולא למעשה להקל » (באר היטב יו״ד קס״ג ס״ק א)
« אבל אם נותן לו עתה מעות על חטים ליתנם לו כל השנה כשער של עכשיו מותר אם יצא השער אפילו אין לו חטים » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ד)
« וכתב ב״י דללוות ע״מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ד)
« הא דאסור באין לו יין היינו דוקא כיון שמתחילה נקנו לו החטין מחמת הלואה משום הכי בעינן בכל מה שיקח ממנו אח״כ שיש לו דוקא » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ה)
« כתב הט״ז נ״ל אם אומר הריני נותן לך מעות על פירות שתתן לי כל השנה כשער של עכשיו אלא שאני נותן לך ברירה אם תרצה תוכל ליתן לי מעותי עד זמן פלוני דשרי » (באר היטב יו״ד קס״ג ס״ק ג)
| Le cas | Le psak | La source |
|---|---|---|
| Argent versé aujourd’hui pour une livraison au cours du jour | Permis dès qu’un cours existe, même sans marchandise | ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ד |
| Prêt d’argent, avec clause de fruits au cours du jour en cas de retard | Interdit | ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ד |
| Le prix ne peut pas être compté en dessous du cours | Cela paraîtrait un intérêt | ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ד · פתחי תשובה יו״ד קס״ג ס״ק ב |
| Seconde conversion, la première n’ayant pas été un prêt | Permise si l’on adosse la seconde denrée à la première | ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ה |
| … mais on a d’abord converti la première en une somme | Interdit — on retombe dans le régime du prêt | ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ה |
« אמר לו הלויני מנה א״ל מנה אין לי חטים במנה יש לי ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער וחזר ולקחם ממנו בצ » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג)
« אם פרע לו לבסוף המנה בפירות מותר אבל אסור לפרוע במעות מפני הערמת רבית מאחר שא״ל תחלה הלויני מנה » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג)
« ואם עבר ועשה הרי הוא מוציא ממנו ק׳ בדין שאפי׳ אבק רבית אין כאן » (שו״ע יו״ד קס״ג:ג)
« וי״א דהוי אבק רבית » (רמ״א יו״ד קס״ג:ג)
« וכל זה לא מיירי אלא כשלא התנו מתחילה על כך אבל אם התנו מתחילה לקנות ממנו בפחות הוי רבית גמור » (רמ״א יו״ד קס״ג:ג)
« אפילו פרע לו פירות [אסור » (רמ״א יו״ד קס״ג:ג)
« דוקא משך החטים לרשותו או קנה בדרך קנין גמור הא לאו הכי משמע דנראה כרבית בכל ענין » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ו)
« אבל כשהוזלו קודם שחזר ולקחן היתר גמור הוא ואפילו הערמת רבית אין כאן » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ז)
« אבל אם אמר ליה הלויני חטים מותר » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ט)
« ואפילו לפ״ז אם רוצה לפרוע לו חטין מותר אלא שאין כופין אותו לפרוע חטים כדי להוציא מידו » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק י)
« והב״ח כתב דלשון הפוסקים משמע דאינו אלא כמין רבית גמור ולא רבית גמור » (ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק י״א)
« ואם מתחלה היו שוים תשעים ונותנם לו במאה הוה רבית גמור » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ו)
« ונ״ל פשוט דהאיסור שבסעיף זה הוא שבשעה אחת נעשה כן אבל אם לאחר שעה שלקח החטין במאה חזר ומכרן לו בתשעים היתר גמור הוא » (ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ז)
« לא דק דהתם כיון דהוי מכירה א״כ שפיר אוכל הלוקח פירות אבל הכא דא״ל תחלה הלוני מנה ודאי איכא הערמת רבית » (נקודות הכסף יו״ד קס״ג)
« ובנה״כ כתב דלא דק דהתם כיון דהוה מכירה א״כ שפיר אוכל הלוקח הפירות אבל הכא דא״ל תחלה הלויני מנה ודאי איכא הערמת רבית או א״ר להרמב״ן » (באר היטב יו״ד קס״ג ס״ק ו)
« וכיון שהרשב״א מסכים לדעת הרמב״ם הכי נקטינן » (בית יוסף יו״ד קס״ג)
| Le cas | Le psak | La source |
|---|---|---|
| Il demande un prêt d’argent, reçoit du blé, le revend moins, et paie en fruits | Permis | שו״ע יו״ד קס״ג:ג |
| Le même, et il paie en argent | Interdit — הערמת רבית | שו״ע יו״ד קס״ג:ג |
| Il avait demandé un prêt de blé, non d’argent | Permis | ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ט |
| Le blé a baissé avant le rachat | Permis — pas même un contournement | ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ז |
| Le blé ne valait que quatre-vingt-dix dès le départ | Intérêt caractérisé | ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ו |
| Le blé n’a pas été réellement acquis | Interdit en tout état de cause | ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק ו |
| Le rachat est intervenu après un intervalle | Le Taz allège ; les Nekoudot HaKessef et le Baer Hetev refusent | ט״ז יו״ד קס״ג ס״ק ז · נקודות הכסף יו״ד קס״ג |
| Le rachat était convenu d’avance | Intérêt caractérisé — le Ba’h nuance : sa ressemblance | רמ״א יו״ד קס״ג:ג · ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק י״א |
| Il a transgressé et payé en argent | Le créancier garde les cent (Mehaber, Beit Yossef) ; אבק רבית pour le Ramban et le Roch | שו״ע יו״ד קס״ג:ג · רמ״א יו״ד קס״ג:ג |
| Le débiteur veut payer en fruits, même selon l’avis rigoureux | Il le peut — mais on ne l’y contraint pas | ש״ך יו״ד קס״ג ס״ק י |
| Le cas | Ce que dit le siman | Ce qui reste à demander |
|---|---|---|
| Un débiteur qui règle sa dette en marchandise | Permis s’il a la marchandise pour tout le montant | Que détient-il réellement, et à quel titre ? |
| Un débiteur solvable mais sans stock | L’argent ne remplace pas la marchandise, en pratique | S’il n’a qu’une partie du stock, que devient le reste ? |
| Un paiement anticipé pour des livraisons échelonnées | Ce n’est pas un prêt : un cours suffit | L’opération est-elle vraiment un achat, ou un prêt déguisé ? |
| Un prêt assorti d’une garantie payable en marchandise | מחמת הלואה קאתי — la clause ne sauve pas | Quelle forme donner à l’opération pour qu’elle soit licite ? |
| Une vente suivie d’un rachat, dans un même montage financier | C’est la figure du seif 3 ; la licéité de chaque pas ne suffit pas | L’ensemble a-t-il été convenu d’avance ? |
| Une opération déjà exécutée, dont on découvre le vice | Le remède est disputé — Mehaber et Beit Yossef contre Ramban et Roch | Quel avis suivre, et ce qu’il convient de faire au-delà |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קס״ג · ♥ Soutenir