שלושה סעיפים, והסימן המראה שאין הרבית ענין של כסף. מלאכה בעבדו, דירה בחצרו, ושכירות בפחות; מה שאסור מלכתחילה, מה שבית דין מוציא, ומה שמנכים מן החוב
חזרה מסודרת, לוחות פסק, וזיכרון מהיר
המשנה אומרת זאת בשלוש תיבות, והמחבר אינו חוזר עליהן כלל — אין הוא צריך להן:
« הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית » (בבא מציעא ס״ד ע״ב)
« ואי לא הלוה לו היה מותר דניחא למריה דההוא עבד שלא ילמוד דרך הבטלה כדאיתא בח״מ סימן שס״ג מ״מ הכא דהלוהו מחזי כרבית » (ט״ז יו״ד קס״ו ס״ק א)
שלוש שאלות שיש לשאול כסדרן, ודי בהן להעמיד כל מקרה שבעולם.
| סעיף | הלשון | מה היא קובעת |
|---|---|---|
| א | לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל | אין המלוה עושה מלאכה בעבדו של הלוה, ואפילו העבד בטל — ואף שאין כאן חסרון לאיש |
| א | ולא ידור בחצרו חנם | ואינו דר בחצרו בחנם |
| א | ולא ישכור ממנו בפחות | ואינו שוכר ממנו בפחות — הפחת עצמו הוא הרבית |
| א | אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר | ואף במקום שאין אדם מפסיד כלום: אין האיסור תלוי בחסרון |
| א | ואם דר בו כבר… אין צריך לתת לו אפילו לצאת ידי שמים | בדיעבד, במקרה זה, אין כלום — ואף לא לצאת ידי שמים (דעה ראשונה) |
| א | ולהרמב״ם… הוי אבק רבית וצריך להחזיר אם בא לצאת ידי שמים | הרמב״ם: אבק רבית הוא, ומחזיר אם בא לצאת ידי שמים |
| ב | אמר ליה הלוני ודור בחצרי… אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה | הנאה שנקצצה בחצר העומדת להשכרה: רבית של תורה, ויוצאה בדיינים |
| ב | ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית | בחצר שאינה עומדת להשכרה: אבק רבית, ואינה יוצאה |
| ב | אבל אם אמר לו דור בחצרי בשכר הלואה… הוי כרבית קצוצה | רמ״א: משנזכרה ההלואה כתמורה, הרי החצר כמושכרת |
| ב | ואם הלוהו ואחר זמן תבע חובו… יש אומרים… ויש אומרים | הנאה שנתנה לאחר זמן, בשעת הרווחת הזמן: אבק או קצוצה, שתי דעות |
| ג | יש אומרים… לא מנכינן ליה ויש אומרים דמנכינן ליה | שכר דירה שכבר נאכל, המנכים אותו מן החוב הנותר? שתי דעות |
| ג | והסברא אחרונה היא עיקר | רמ״א: מנכים — והיא סברת הרא״ש, הטור, רבינו אפרים והרשב״א |
| ג | מי שקבל מעות בהלואה… ולומד עם בנו | טובה הנעשית למלוה כדין החצר: אסורה, ואף שהיה עושה אותה בלא הלואה |
| ג | מי שאינו צריך ללות מעות רק לטובת מלוה | במקום שאין הלואה כלל אין רבית: מותר |
השורה העליונה היא המקרה הרגיל; והתחתונה היא זו שסבורים שהיא מותרת ואינה מותרת.
| החצר | הלואה ואחריה דירה הלוהו ודר בחצרו | דירה שנקצצה הלוני ודור בחצרי |
|---|---|---|
| עומדת להשכרה קיימא לאגרא | אבק רבית לכל הדעות — אין מוציאים מדין רבית, אבל השכר נשאר חוב ממון רגיל | רבית קצוצה — ויוצאה בדיינים |
| אינה עומדת להשכרה לא קיימא לאגרא | אסור מלכתחילה. ובדיעבד: אין כלום (דעה א׳), אבק רבית (רמב״ם) | אבק רבית (מחבר) · רבית קצוצה (רמב״ם) · ספיקא דדינא (ש״ך) |
« אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא (פירוש שאינה עומדת להשתכר) וגברא דלא עביד למיגר » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
אין שני המונחים נבדלים לא בחומרה המוסרית ולא בהיתר: שניהם אסורים. הם נבדלים בדבר אחד בלבד — במה שבית דין יכול לעשות.
| רבית קצוצה | אבק רבית | |
|---|---|---|
| מקורה | מן התורה | גזירת חכמים |
| נקצצה? | כן, בין הצדדים | לא — באה מאליה מתוך השימוש |
| בית דין מוציא? | כן — יוצאה בדיינין | לא — אינה יוצאה בדיינין |
| לצאת ידי שמים | צריך להחזיר | צריך להחזיר לרמב״ם; ולדעה הראשונה שבסעיף א׳, בחצר שאינה עומדת להשכרה — אין אף זאת |
| בסימננו | סעיף ב׳: הלוני ודור בחצרי בחצר העומדת להשכרה | סעיף א׳ בדיעבד, וסעיף ב׳ בחצר שאינה עומדת להשכרה |
« שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ רִבִּית בֵּין קְצוּצָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. קָדַם וְגָבָה הַכּל מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרִבִּית קְצוּצָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳)
« אֲבָל אֲבַק רִבִּית שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִן הַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳)
סעיף א׳ נקרא בשני חצאים שאין לערבבם לעולם.
« המלוה את חבירו לא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל ולא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
« ואם דר בו כבר כיון דחצר לא קיימא לאגרא אין צריך לתת לו אפילו לצאת ידי שמים ואפילו אם הוא גברא דעביד למיגר ולהרמב״ם אפילו אם גברא דלא עביד למגר הוי אבק רבית וצריך להחזיר אם בא לצאת ידי שמים » (שו״ע יו״ד קס״ו:א)
« כלומר אע״ג דלכתחלה בכל ענין אסור מיהו אם בדיעבד דר בו כיון דחצר לא קיימא לאגרא והוא בענין שאם לא הלוהו לא היה חייב לתת לו שכר מחמת שדר בו » (ש״ך יו״ד קס״ו ס״ק ב)
סעיף ב׳ מעמיד שתי שאלות זו אחר זו: מה נאמר, ומתי.
« אמר ליה הלוני ודור בחצרי אי קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
« ודוקא בסתם אבל אם אמר לו דור בחצרי בשכר הלואה אפי׳ לא קיימא לאגרא הוי כרבית קצוצה דמאחר שאמר לו בשכר מעותיך הוה ליה כאלו השכירו לו עכשיו » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
« ואם הלוהו ואחר זמן תבע חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי יש אומרים שאינו אלא אבק רבית ויש אומרים שהוא רבית קצוצה והוא שיאמר לו כן בשעה שמרויח לו זמן » (שו״ע יו״ד קס״ו:ב)
« וכן הוא הסכמת רוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קס״ו ס״ק ח)
סעיף ג׳ אינו מגדיר עוד אלא דן. השכר כבר נאכל, החוב לא נפרע, והלוה תובע את ההפחתה.
שתי סברות עומדות זו כנגד זו. הניכוי, אומרת הראשונה, הוצאה הוא — ואבק רבית אינה יוצאה. הניכוי, אומרת השניה, אינו הוצאה: אין המלוה מוחזק בכלום, ואין אלא שפוסקים מלשלם לו.
« היכא דהוי אבק רבית יש אומרים שאפילו אם לא פרעו עדיין ותובע הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות לא מנכינן ליה ויש אומרים דמנכינן ליה » (שו״ע יו״ד קס״ו:ג)
« שאם אתה מנכה לו הוה כאילו אתה מוציא ממנו ודומה למשכנתא שבסי׳ קע״ב בהג״ה שאין לסלקו בלא מעות » (ט״ז יו״ד קס״ו ס״ק ה)
הרמ״א מכריע כשניה, וכן נוהגים. והפתחי תשובה נותן את גדרה המדויק.
« והסברא אחרונה היא עיקר (היא סברת הרא״ש והטור ור׳ אפרים ורשב״א) » (שו״ע יו״ד קס״ו:ג)
« עיין בתשובת נו״ב תניינא חי״ד סי׳ ע״ו שכתב דדוקא בכה״ג שהלוה טוען שינכה לו בזה הכריע הרמ״א כסברא אחרונה כיון דהלוה נקרא מוחזק והמלוה בא להוציאה ממנו אבל נגד שאר בעלי חובות אין נקראים מוחזקים נגד בעל חוב זה ולא מנכינן ליה » (פתחי תשובה יו״ד קס״ו ס״ק ג)
| המונח | תרגומו | מה הוא מכריע |
|---|---|---|
| רבית קצוצה | רבית שהתנו עליה | אסורה מן התורה, ויוצאה בדיינים |
| אבק רבית | אבק של רבית | אסורה מדבריהם, ואינה יוצאה בדיינים |
| חצר דקיימא לאגרא | חצר העומדת להשכרה | המלוה נוטל בה שווי: בית דין יכול לפעול |
| חצר דלא קיימא לאגרא | חצר שאינה עומדת להשכרה | אין ניטל דבר הנתפס: נשאר האיסור ולא ההוצאה |
| גברא דעביד למיגר | אדם שדרכו לשכור | ההנאה שקיבל הנאה שהיה משלם עליה |
| גברא דלא עביד למיגר | אדם שאין דרכו לשכור | לא היה משלם כלום: זה המקרה הקל שבכולם, ואף הוא אסור |
| הלוהו ודר בחצרו | הלוהו ואחר כך דר | הנאה שלא נקצצה — סעיף א׳ |
| הלויני ודור בחצרי | הלוני ודור בחצרי | הנאה שנקצצה — סעיף ב׳ |
| לצאת ידי שמים | לצאת ידי שמים | מה שאין בית דין כופה עליו והמצפון כופה |
| מנכינן ליה | מנכים לו | הפחתת שכר הדירה מן החוב הנותר — סעיף ג׳ |
| רבית מאוחרת | רבית מאוחרת | הנאה הניתנת לאחר הפירעון |
| דברים של פרהסיא | דברים הנראים לעין | גדרו של הש״ך: הבית והעבד, ולא כלי מושאל |
ד דיבור — האם נאמרה ההנאה? ← סעיף א׳ או סעיף ב׳
ק קיימא לאגרא — האם הדבר עומד להשכרה? ← קצוצה או אבק
נ ניכוי — האם החוב עדיין קיים? ← מנכים, אומר הרמ״א
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קס״ו · 166 · ♥ תמיכה